כל מה שחשוב ויפה

איור עכשיו. מפגש 22: רון נדל

לפני קצת יותר משנה פגשתי את רון נדל, בן 32, בוגר המחלקה לאנימציה בבצלאל (2006). זה היה לקראת התערוכה שלו בבעלי מלאכה, וזה נגמר בכתבה שפרסמתי בהארץ. מעבר לתל אביביות המקסימה שבאה לידי באיורים המינימיסטיים שלו, יש בהם משהו מעניין שקשור למסלול המקצועי שהוא עבר. לאחר הלימודים הבין נדל שיותר מעניין אותו הפריים הבודד מאשר לעבוד על סרט אנימציה שלם, ושהעבודה לבד יותר נוחה לו מאשר עבודה בצוות של אנשים. כיום, בנוסף לעבודתו כמאייר עצמאי, הוא עובד כשכיר במחלקת האינפוגרפיקה של ידיעות אחרונות. לאחרונה, מגזין טיימאאוט תל אביב, שחוגג עשור להיווסדו, קנה ממנו את הזכויות לשישה איורים ובקרוב תצא לשוק סדרת מוצרים עם איורי הבניינים שלו.

 rnadel2

"אני מאד אוהב להשתמש במחשב אבל זה משהו ששואב אותך לגמרי. בסוף הלימודים הגעתי למצב שבו הכל עשיתי במחשב, בלי ספר סקיצות, הכל בוואקום, אבל באיזשהו שלב הבנתי שמשהו לא מסתדר, משהו לא עובד. בשלב הזה זרקתי את הוואקום למגירה, והיום אין מצב שאני לא עושה סקיצה ידנית. אני עובד רק עם טרקפד, בלי עכבר, זה מחבר אותי הרבה יותר לעבודה ידנית. בנוסף אני משתמש בטכניקות הכי מפגרות כמו לקחת ריבוע קטן ולמדוד איתו מרחקים, כאילו מהעולם של פעם, של סרגלים ולטרסטים וקווים.

"בשלב מסוים הבנתי שהמחשב קצת חוסם או מגביל אותי וחיפשתי טכניקות יותר אורגניות ואנלוגיות שיחברו אותי ליצירה. עד כמה שהעידן הדיגיטלי הקל עלינו, לפעמים הוא גורם לך לשכוח את הקשר הבסיסי בינך לבין היד, זה משהו שקצת נעלם. במקביל, הרבה זמן רציתי לעשות קורס בדפוס רשת. ואז נפתחה הסדנה של בעלי מלאכה וזה היה בדיוק זה. הצמצום למינימום של פרטים כדי להעביר מקסימום אינפורמציה. ידעתי שזה מה שאני צריך לעשות. בסדנה אתה נמצא באינטראקציה עם אנשים שמפרים אותך, נותנים לך ביקורת, מכוונים אותך, זה משהו שהיה לי חסר ומצאתי שם".

Dizengoff Tower

"קח לדוגמה את העניין של בחירת צבע, או ליתר דיוק את הקלות הבלתי נתפסת שבה אתה בוחר צבע במחשב. לבנות פאלטה צבעונית, ולא משנה באיזו טכניקה, זה מצריך הרבה תשומת לב ויש הרבה אנשים שלא נותנים לכך את תשומת הלב הראוייה. בדפוס רשת אתה מערבב צבעים, פיגמנטים, שם לב להשפעה של צבע, איך הוא מלכלך צבע אחר, מקרב לצבע אחר. במחשב אתה גם לא תשים לב כי אתה תמיד תבחר באותם צבעים, עם אותם ערכים של cmyk. כשאתה עובד בצורה אנלוגית אתה לא יכול לחזור תמיד בצורה מדוייקת על התהליך, הוא תמיד יקח אותך למצב אחר.

"הרבה יותר קשה להיות היום מעצב או מאייר ממה שהיה פעם. הרמה כל כך גבוהה. אתה נחשף לדברים מדהימים, הכי גבוה, הכי אין, הכי מלוטש, הכי טרנדים של עיצוב עכשווי. בנוסף, בגלל המחשב, אתה יכול להיות נורא מדוייק אבל הבעייה היא שלעולם זה לא יהיה גמור מספיק, מדויק מספיק. אני לא יכול סתם לשים בעמוד הפייבסבוק כל דימוי ולהוסיף לו סתם טקסט. כשאתה עושה משהו הוא צריך להיות ברמה גבוהה כדי לקבל תגובות ולייקים. אתה לא יכול סתם לשים עבודה, זה פשוט לא עובד יותר. מצד אחד זה מאד מתסכל אבל מצד שני זה גם מפרה ומכוון גבוה".

City-Hall

"חלק גדול מהעבודה שלי, בגלל שהכל גאומטרי, חשוב לי שהיא לא תיראה גנרית, שתהיה בשפה שלי, אותנטית. זה מאד מאד חשוב לי. אחד המאבקים הכי גדולים שלי עם עצמי הוא הפטיש שלי לגרדיינטים, שזה משהו שקצת מוקצה בעולם העיצוב. צריך לדעת איך לגרום לזה לא להיראות גנרי, זה הרי יוצר אווירה בשנייה וחצי. בסופו של דבר צבעוניות זה אחד הדברים הכי חשובים.

"כל הפילטרים והאפליקציות שמרמות ומחזירות לתחושה אנלוגית של פילם זה בגלל שהעולם כן מתגעגע לפעם, לתמונה שאתה יכול להחזיק ביד, להדפס, לצבע שנמרח, לנוסטלגיה שלא חיית בה בהכרח. יש המון מעצבים צעירים שיש בהם התלהבות מהדבר הזה. עובדה שאנשים כן חוזרים לטכניקות של פעם ומשלבים אותן באמצעים דיגיטליים. גם אני מרמה לפעמים בפילטר. בשנייה זה מחמם את העבודה וגורם לאנשים להתחבר אליה יותר בקלות. לא סתם אנשים רואים ספר ברחוב או קטלוג ישן ואומרים איזה מהמם. אתה רואה שם את החום של העבודה הידנית".

Jaffa

"כשעבדתי על האיור של יפו נסעתי, הסתובבתי, צילמתי, הכל כדי להבין יותר. זה חשוב כשאתה עובד עם מחשב לחוות את הנושא של העבודה בצורה הכי קרובה לקרקע כדי לגשר על הפער הזה. העבודות שלי מאד מתקשרות עם עיצוב של ישראלי, במיוחד של פעם. מין נוסטלגיה לתקופה שבה לא כל אחד היה יכול להיות מעצב או גרפיקאי. פעם, מישלא הייתה לו יד טובה, לא היה יכול להיות מעצב או מאייר".

Hanuman

"בעוד 10 שנים בבחירה בין ספר לאפליקציה אני חושב שהסטודנטים יעדיפו לאייר את אנגרי בירדס. אני בטוח שיכול לשבת פה מעצב דיגיטל מולי ולהגיד לי תשמע, אתה מדבר שטויות, אתה נאחז בעבר. עם המסכים של היום אתה יכול להעביר הרבה יותר מידע. יש מסכים עם רזולוציות שנראות כמו דף מואר ויש לך הרבה יותר אופציות, דקויות הרבה יותר מטורללות. אתה עושה אפליקציה, זה זז, זה נושם, זה מגיב אליך. זה עיצוב שלא הכרנו לפני עשר שנים ואתה שולט בו בעזרת האצבעות שלך, אין לך מתווך, אין עכבר, זה אתה מול החומריות של הדבר הזה. וזה יהיה טקטילי, תוכל ליצור טקסטורות. אבל כן, נכון להיום, אם אני יכול להעביר את היד על הדפס, אין מה לעשות, זה לא אותו דבר".

Bilu

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה איור עכשיו שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

4 תגובות על הכתבה

  1. טל

    ככל שהמטוטלת נעה לכיוון הדיגיטלי – כך יבוא תיקון לכיוון השני.
    שנים שצילמתי דיגיטלי והלב התמלא ריקנות. התרופה – פילם, חדר-חושך, נייר, כימיקלים. אי אפשר להפריד את הארט מהקראפט, מסתבר.
    האיורים של רון נדל מופלאים בעיניי ומחברים לשורשים שלנו כאן.

  2. ארתור

    משעמם.
    האיורים של נדל חסרי אופי בגלל שזה הסגנון שלו, ולא בגלל טכניקה כזו או אחרת. הוא יכול להתחפר בעבר ולצייר בביצים שבורות ואגוזי קוקוס וזה לא ישנה שום דבר. ממליץ לו להשאר במחוזות האינפוגרפיקה.

  3. ניר

    עם החבר שלו צודק ובעוד כמה שנים הכל יעשה דיגיטלי, אני ממליץ לכל מי שיכול שיהנה המעשייה החומרית כל עוד הוא יכול. כבר עכשיו אני מתקשה למצוא את אותו מגוון הניירות שהיה זמין…

  4. ירמי פינקוס

    הגרדיאנטים הם למעשה גלגול עכשווי של איור קוביסטי, במובן הזה יש חיבור מאד יפה בין המראה הדיגיטלי למסורת המקצועית

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden