כל מה שחשוב ויפה

איור עכשיו. מפגש 25: תמיר שפר

לא רבים יודעים אבל המאייר, המעצב והאמן תמיר שפר, שעומד בראש המחלקה לתקשורת חזותית במכון טכנולוגי חולון, בכלל למד עיצוב תעשייתי (בבצלאל). שפר, בן 50, החל את קריירת האיור שלו בגיל 14, כשאייר בעבור המקומון כלבו בחיפה. עוד לפני שהתגייס הוא אייר את הטור של מאיר עוזיאל במעריב ועבד ב״חמצן״, עיתון נוער שערך אדם ברוך.

בזמן הלימודים עבד כמאייר בג׳רוזלם פוסט ולאחר מכן היה שותף בהוצאת בטון הקומיקס האלטרנטיבי הבועה, עבד בהעיר, בחדשות ועוד. גם כשעבר לגור כמה שנים בארצות הברית עבד כמאייר בין השאר בעבור ה־וילאג׳־וויס, היה פעיל בסצינת הקומיקס של סן פרנסיסקו ועוד.

dsheffer2

בחודש מרץ נפתחה במוזיאון ינקו דאדא (עין הוד) תערוכת יחיד מקיפה של שפר. התערוכה, ״לחץ גדול״, כוללת סדרת ציורים גדולי ממדים ועבודות וידאו שנעשו בתקופה האחרונה. במקביל לפעילותו האקדמית והאמנותית שפר מאייר בשנים האחרונות בעיקר בעבור היומון הכלכלי גלובס, שם הוא מאייר בין השאר (כבר שמונה שנים) את הטור האישי של העיתונאי דרור פוייר. הנה כמה דוגמאות מאיוריו שליוו את הטור:

Dror002

״לפני 20 שנה בערך, שנתיים לאחר שעברתי לגור בארצות הברית, התחיל כל הבום הגדול של המחשבים. זו הייתה מבחינתי נקודת תפנית רצינית שחיברה את העיצוב התעשייתי, הקומיקס והאיור לעולם אחד. ישר נכנסתי לתוך עולם התוכן של ילדים: הבנתי את הסטרוקטורה התלת מימדית, את האינטראקשן, זה היה מין מקום טבעי שנשאבתי לתוכו בצורה די טבעית. במקביל המשכתי לאייר בעבור העיתונות המודפסת, גם בגלל המידיות וגם בגלל החומריות והחוויה השונה מהעולם הדיגיטלי.

״אחרי שש שנים בארצות הברית חזרתי לארץ והתחלתי לעבוד בתחום הטלוויזיה האינטראקטיבית. כל המעברים האלו השפיעו על האיור, על הקו, המידיות, התנועה, נכנסים כלים שלא היו לפני כן. הקאט אנד פייסט והדרישה לאיורים בעולם הדיגיטלי שינתה גם את הדדליין של איור, את הדיאלוג עם הכתב, את העובדה שצריך לרדת לדפוס בשעה מסויימת. יש פה טיימליין אחר שמשפיע גם הוא על הסגנון והשפה, על התקשורת בין הצופה לאיור״.

P005a-Haer-2011

״לא מזמן דיברתי עם סטודנטים שהיו צריכים להגיש איור ולהקרין אותו בכתה. הם אמרו ׳תשמע, המקרן חרא, הוא לא טוב, אצלי בבית במחשב האיור נראה מצויין׳. אבל גם בעיתונות זה מתסכל שעבדת על נייר טוב יותר פי כמה ממה שמודפס בסוף, וכמאייר אתה צריך לקחת את זה בחשבון, להכיר את הפלטפורמה ולהבין אותה.

״אתה בונה פאלטה צבעונית ולוקח בחשבון את ההבדל בטונציה במעבר לעיתון, יש צבעים שכן או לא מתקבלים, וקשה לסטודנטים להבין שבין רמת הדיוק במסך המחשב שלהם לבין התוצאה הסופית לא יהיה סינק מושלם. אני מנסה להסביר שזה דווקא נותן לאיור חיים, נותן מקוריות לדבר, פשוט צריך לדעת לעבוד עם זה. זה אולי לא ייראה כמו שחשבת אבל זה ייראה טוב. זה נורא מבלבל כי אנחנו עובדים בפיקסלים בעולם סופר מדויק, והקו הוקטורי פתאום מתנהג אחרת.

״כשאתה מאייר היום ומעלה את האיור לרשת זה נמצא שם לעד. זה בית קברות לציורים. כשאני הייתי בבצלאל אני זוכר שקישקה אמר ׳אל תשכחו, עשיתם איור היום, מחר הוא מתפרסם, מחרתיים עוטפים איתו את הדג והוא נעלם׳. היום כשאתה מחפש בגוגל אתה יכול למצוא איורים שעשיתי לפני 10 שנים. זה לעד, טיימלס.

״מצד שני משהו באיור הולך לאיבוד. חסר האימפקט של משהו שיצא הרגע, שאני חייב לראות אותו לפני שהוא ייעלם לגמרי, שיהיה לי זכרון של מה שעשיתי. בעידן הדיגיטלי אנחנו מאבדים את הטיימליין. בן אדם יכול לשבת וישר להפיץ את האיורים שלו. אין לו מחסום של עורך, של חומר שמתכלה ומצהיב״.

Two-Print72

״במהלך הקריירה שלי עשיתי המון כותרים בכל מיני פלטפורמות שהיו ואינן. עשיתי פרויקטים של מיליוני דולרים שהם פשוט אינם, שאתה לא יכול אפילו לצפות בהם. ספר מודפס אתה יכול לתת מתנה. בעידן הדיגיטלי יש לפרויקט שלך אולי חיי נצח אבל הוא גם מת. אני לא יכול לתת לך במתנה url, קח הביתה מתנה. זה כבר לא האתרים שמתים, זו הטכנולוגיה שמתה.

״הפרינט מצהיב אבל הוא עדין נשאר שם, משאיר זכר, כמו הגביעים שאתה אוסף על המדף. הספרים מקבלים את המעמד הזה, הדיגיטל עדין לא. ואם פעם הייתה פלטפורמה אחת, היום אתה עובד קרוס פלטפורם, בתפיסה הרבה יותר רוחבית: אתה מעלה את העבודות גם בפייסבוק, גם בבלוג, מוציא חוברת, מנסה לעבוד בצורה רוחבית כדי ליצור את הנצחיות הזאת״.

Is-it-Love72

״בשנים האחרונות אני בעיקר אמן, פחות מעצב, מתעסק בציור קלאסי. מבחינתי זה משחק בין עולם וירטואלי דיגיטלי לעולם פיזי מוחשי וחומרי, שמושפעים כולם מאותן טכנולוגיות. זה גם קשור לשאלה מי אני ומה אני עושה בעולם של תקשורת. התשובה אמן שמה אותנו במקום מסוים בשיחה. זה אומר שאין לי בעל בית, אין דרישה של לקוח, הקנבס שלי פתוח, הכי חופשי בעולם, אני יכול למרוח צבע, בוץ, על עיתון, בגלריה, זה נותן לי חופש.

״זה לא איור שאתה צריך להיות מדויק ולתאר מצב. התקשורת שלי אמוציונלית וחוויתית, אני לא צריך את הכתבה שתשב ליד העבודה שלי, לא צריך את הכותרת. זה מאריך לי את הטיימליין באלפי מונים וכיוצר זה מהותי, כמה זמן היצירה שלי תחייה ואיך היא תחייה, ובאמנות אני יכול למשוך את זה לקהל הרבה יותר גדול ומגוון.

״באיור עיתונות הטיימליין מאד קצר. אני לא עוטף איתו את הדג אבל זה מאד קצר, כמה שעות. הדבר הזה, האמנות, חי איתך, אני יכול להכניס אותו לסלון שלך ולהציג אותו בתערוכה. זה טיימליין של יצירה הרבה מעבר למסר הישיר הראשון. בתוך ציור יש גם נוכחות של החומר, שבאיור מקבל הרבה פעמים השטחה בין אם בדפוס או במחשב. בציור יש פיגמנט, תלת־ממד, יש חומר, זו חוויה אחרת, הרבה יותר אנושית״.

Dror Pig

״בסופו של דבר האימפקט הוא לאו דווקא בתוכנות. הטכנולוגיות הולכות מאד להשפיע על השאלה מה אנחנו מלמדים סטודנטים כשאנחנו מדברים איתם לדוגמה על שילוט, שכבר לא מוגבל רק בדפוס וברזל וניאונים: הוא דיגיטלי ומגיב בבלוטות' ועושה פושאפ של תכנים. אני חייב להתייחס לטכנולוגיה, זה כבר לא רק בוא תעשה קישוט על הקיר. וזה הולך להשפיע על הקו, אני לא יודע אפילו איך. הולוגרמות? תלת־ממד? אני לא יודע, אבל זה יהיה אחר גם בקנה מידה וגם בתנועה. יהיה דבר חדש ואני חושב שזה מרגש״.

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה איור עכשיו שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden