איור עכשיו. מפגש 42: ג׳ודית אשר

מבין כל העבודות של ג׳ודית אשר יש אחת שאני אוהב במיוחד: עבודה שהיא עשתה ללוח השנה שפורסם בגלריה לפני שלוש שנים, שהוקדש ל־12 אנשי תרבות מובילים בישראל. אשר קיבלה לידה את דמותה של הרקדנית והכוריאוגרפית שרון איל, ואת התוצאה הנפלאה אפשר לראות בהמשך הפוסט.

אשר, בת 49, היא בוגרת המחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל (1989), ובעלת תואר שני באיור מה־RCA בלונדון. היא חזרה לארץ ב־1994 ומאז היא מאיירת פרילאנס ומלמדת איור ועיצוב במחלקות לתקשורת חזותית בבצלאל ובמכון טכנולוגי חולון. אחד הקורסים המעניינים שהיא מעבירה בבצלאל הוא קורס ספר מסע.

 

״הקורס ׳ספר מסע׳ נולד מהתחושה שיש צורך לברר מה זה המקום שאני נמצא בו, מה זו שפה מקומית, איך אני מייצר משהו ישראלי, מקומי, ובשביל לייצר כזה דבר אני צריכה להכיר את המקום. הרגשתי שלצורך כך צריך לחדד את הראייה, את ההתבוננות, את הדיאלוג בין חוץ לפנים.

״כדי להגיד משהו לפעמים צריך לגשת קודם כל החוצה, לא רק פנימה, כדי שלא תיווצר שפה אישית שלא נובעת מכלום, כמו איזה ואקום; אחרי זה היא כבר תתחבר לקול הפנימי שלך. הרגשתי שצריך לצאת עם הסטודנטים למסע כדי להרחיב את היריעה של השיעור. מה יקרה אם שיעור במקום שלוש שעות יקח שלושה ימים?״.

״כשאתה מגדיר משהו כקונטקסט לימודי כל דבר שמתרחש בשלושה ימים האלו הוא חלק מהלימוד; הכל עובד לטובתך. דרך המסע הזה תפיסת המציאות של הסטודנטים והתפיסה של עצמם מתרחבת, מתחדדת, מתעמקת. ממש הייתי רואה את הקול שלהם נהיה צלול יותר מבחינה פיזית. ממש שומעים את זה, ורואים על הדף.

״זה מדהים. פתאום דברים מתבהרים, ההומור נעשה יותר חד, זה קצת כמו קסם. זה משפיע על הסטודנטים כמו בזכרון של פעולה, זכרון של חוויה שנהיה עקרוני ומשמעותי. יש משמעות למרחב, לסמלים, לסימנים, וכשאתה בשלושה ימים כאלו לא כל דבר אפשר לצרוך, כמו עץ ואבן. יושבים על הר ואין מה לקנות. וגם לא צריך״.

   

״תמיד היה לי חשוב לשלב יצירה אישית במקביל לעבודה מסחרית. חשוב לשמור על האיזון הזה ששומר על הפוקוס ויוצר עולם מושגים רחב יותר שמזין את הפרויקטים. בלימודין בבצלאל רוב העבודה היייתה עבודה על פרויקטים שהיו צריכים לענות על צורך. באר־סי־איי פתאום הייתי צריכה לבדוק מה מעניין אותי, על מה אני רוצה לדבר.

״לקח לי שנה מתוך שנתיים להבהיר ולסמן את זה. כמעט לא היו פרויקטים, כמעט לא הייתה ביקורת כיתתית, רוב הביקורות ניתנו או באופן  אישי או בקבוצה קטנה. זה מאד חיזק את עמוד השדרה, השרה בטחון״.

״אני משתמשת במחשב רק בשלבים של לתקן גוון, להעצים משהו, להוסיף, לא ככלי מרכזי מבחינת האיור. אני מאד מאמינה בניר ועפרון, בעיני זה נפלא. בלימודים אורה איתן אמרה לנו ׳אם אתה יכול אז תצייר׳. אני לא מרגישה צורך מיוחד לעבור לוואקום, אני אוהבת את המפגש של הניר עם העפרון, על הפשטות שבו. הנייר זוכר ואילו במסך תוך שנייה אני מאירה את כל הנורות והכל נעלם. הוא לא מכיל את הזכרון באותו אופן.

״יחד עם זאת אני מודעת לכך שהעידן הדיגיטלי פתח הרבה דלתות, מגזינים, בלוגים. המפגש של העולמות שנוצר בו תמיד עניין אותי, ההצבה של הדברים אחד ליד השני. אפשר לשאול מה עוד אפשר לחדש, הכל הרי כבר נעשה. מה שחדש זה ההעמדה, המפגש בין דברים, יותר מלהמציא את הדימוי האחד: הדיאלוג בין החפץ למה שלידו הוא שיוצר את הדבר החדש״.

״אני זוכרת שבזמן הלימודים בבצלאל מאד התלהבתי מבסקיאט. בספריה היה רק ספר אחד והיינו צריכים לתפוס אוטובוס לשם כדי להשיג את הספר. זה נורא שונה מהיום שבלחיצת כפתור לא משנה איפה אני נמצאת אני יכולה להראות רפרנס לסטודנטים. זה עדין מדהים אותי, הנגישות של המידע מרתקת אותי. בלחיצת כפתור אני יכולה לראות עולם ומלואו.

״מצד שני יש היום משהו אינסנטנט בתרבות שלנו, ׳תנו לי את הכל עכשיו׳. אבל, הכשרה או בנייה של מאייר לא יכולה להיות מהירה. לפעמים יש פחות נכונות לעבור את הדרך הזו, בגלל שהעולם מהיר, במיוחד במקום שאנחנו בה נמצאים בו – יותר אלים, ציני, רועש. הרעש הבלתי פוסק הזה מצריך יותר מאמץ כדי לכבות אותו. האתגר בתוך המרחב הזה הוא לעבוד על איך אני מוצא את המקום שלי; לכבות את הרעש ולהתמקד במה שחשוב״.

״ככלל העולם נהיה חזותי יותר. לדימוי יש היום יותר כוח ואנחנו חשופים יותר לדימויים חזותיים. כיום אם משהו נעשה אתה יותר בקלות רואה אותו. פעם, אם לא היית ממש קרוב לעשייה, לא יכולת להיחשף אליה. היום אם אתה סקרן אתה תמצא.

״צריך לדעת להעתיק. כל אחד יכול להעתיק, השאלה איך ומה, אם זו חוליה בדרך. כמו בכל עבודה, אחרי שאתה מחפש את הרפרנסים אתה צריך לשאול וללכת פנימה, זה יכול להיות מאד מבלבל. אין תחליף לדרך. כשסיימתי את התואר השני באר־סי־איי עשו לנו מפגש של בוגרים, ומישהו אמר ׳חלקכם לא יעסקו בהכרח בתחום, זה לוקח עשר שנים׳. אני אימצתי את זה. אם אתם בתחום אחרי עשר שנים כנראה שזה זה״.

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה איור עכשיו שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.