כל מה שחשוב ויפה

מספיק. זהו. די: אייקון בעידן הענן

כשמערכת ההפעלה החדשה למכשירים הניידים של אפל יצאה לעולם, בדיוק נמנמתי על שפת הבריכה במלון השווה שהייתי בו באי קוס שביוון. יכול להיות שאני טועה ובדיוק קראתי ספר על שפת הים, זה לא באמת חשוב. בעודי רחוק מווי-פיי נורמלי לא הייתה לי ברירה אלא לעקוב בשעשוע וממרחק בריא על בולמוס העדכונים והדיעות שתקף את כל מי שאי פעם היה לו טלפון נייד, מה שאומר כל העולם פחות או יותר.

לכולם הייתה דיעה נחרצת על iOS7.

האמת, הייתי בטוח שאני אשנא אותה. ממה שהספקתי לראות לא אהבתי את האייקונים, לא את הצבעוניות, לא את הלוק-אנד-פיל, כלום. לא חשבתי שזה מזעזע אבל גם לא ביכיתי את ימיה האחרונים של אפל כמעצמת חדשנות. במילים אחרות, לא יצאתי מגדרי. ואז לצערי חזרתי מהחופשה, הורדתי בשקט את מערכת ההפעלה החדשה, עדכנתי את האייפון והבטתי בסקרנות מהולה בחשש בטלפון שלי.

זה לקח כמה דקות אבל די מהר הכל מצא חן בעיני.

טוב, כמעט הכל. אני לא משתגע על האייקון של ספארי, גם לא על זה של אנשי הקשר, אבל פה זה נגמר. פתאום מצאו חן בעיני הצבעים, ומצד שני גם מצא חן בעיני שיש הרבה צבע לבן כמו במייל, בדפדפן ובפתקאות. גם שאר הפיצ'רים ובאופן כללי כל ה-flow – לרגע נדמה שמשהו יותר מגובש ומדויק קורה בתוך הקופסה השחורה הזו.

האם יגיע יום שבו מישהו יגיד מספיק. זהו. די. אפשר להיות מרוצים. לא צריך לשנות יותר. בואו נעשה דברים מועילים אחרים. התשובה היא כנראה שלא

 

אבל הסיפור הוא כמובן לא רק צבע כזה או אחר, אלא מה שנהוג לקרוא לו היום העיצוב השטוח, ובמקביל הזניחה של עיצוב שמחקה את העולם הפיזי. לפני קצת יותר משנה עשיתי על זה – פחות או יותר – כתבה במוסף הארץ, אייקון בעידן הענן. ביקשתי מכמה מעצבים לחשוב על מערכת חדשה של דימויים ואייקונים שיסמלו כמה מהפעולות הבסיסיות שאנחנו עושים מדי יום: פתיחת קובץ או תיקייה, שמירת קובץ, שליחת דואר אלקטרוני, השמעה של קובצי מוזיקה ומענה לשיחת טלפון. המגוון שהם הציעו נע מאייקונים מינימליסטיים שעושים שימוש רק באותיות ועד אייקונים שקיבלו את ההשראה שלהם ממסכי הסמארטפונים והטאבלטים, שיצרו שפה חדשה של מחוות מגע.

מעניין לקרוא את הכתבה הזו עכשיו, שנה אחרי.

אבל מעניין עוד יותר לחשוב מה יקרה במערכת ההפעלה הבאה. בעדכון שאחרי. האם יגיע יום שבו מישהו יגיד מספיק. זהו. די. אפשר להיות מרוצים. לא צריך לשנות יותר. בואו נעשה דברים מועילים אחרים. התשובה היא כנראה שלא. מה שמעורר אצלי מחשבות מסוג אחר: איזה מין בן אדם צריך להיות כדי לעבוד בכל מה שקשור למערכות הפעלה? בעבודה שאתה יודע שכשאתה מוציא את המוצר שלך לשוק, אתה כבר מזמן עובד על מה שיחליף אותו.

אחד הדברים שאני אוהב בעיתון יומי שמודפס מדי יום זה העובדה שהוא יוצא בכל יום. יש דדליין, יש בית דפוס, זהו. גם אם יש טעויות וגם אם זה לא הכי טוב שיש, אין מה לעשות. בעידן הדיגיטלי הכל נתון לשינוי: אפשר לשנות ולתקן תמיד, ובעצם אין כזה דבר מושלם. תמיד אפשר לשנות עוד משהו, להזיז עוד פיקסל, לשנות בעוד אחוז את הצבע, לתקן ניסוח כזה או אחר.

זהו. אין פואנטה.

כלומר יש: הייתי יכול כמובן להמשיך ולכתוב את הפוסט הזה, לשנות ניסוח, להוסיף תמונה, אבל מבחינתי הוא גמור.

קדימה, אפשר להדפיס.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. שמרית

    וואי, אתה רק עוזר לי להבין באיזה פיגור אני. יש לי אייפון בערך חודש ואני עדיין חושבת שצריך להפריד את הטלפון מכל שאר הדברים שם. זה שאני צריכה לראות 3 מסכים שונים לפני שאני מגיעה פשוט למקשי מספרים דופק לי את המוח. סליחה, תסכול.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden