כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

איור עכשיו. מפגש 69: גיל לי אלון קוריאל

70 (!) ספרי ילדים איירה עד היום גיל-לי אלון קוריאל, אולם רק בשנה שעברה יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד סיפרה הראשון שגם כתבה, ״מאחורי הדלת יש שביל". אלון קוריאל, בת 53, היא בוגרת המחלקה לעיצוב גרפי בוויצו חיפה (1984). ב-20 השנה האחרונות היא גם מלמדת במחלקות לתקשורת חזותית בוויצו חיפה ובגורן.

״האהבה שלי לאיור לא באה מספרי ילדים. זה פשוט מתאים לאופי שלי, לקחת עבודה הביתה, לא לשבת במערכת של עיתון. אתה עובד עם עצמך, זה אתה ואתה בשורה התחתונה. זה מתאים לאנשים מסוימים, מצב צבירה שלא מתאים לאישיות של כל אחד. אני לא יכולה בלי לאייר, קודם כל אני מאיירת״.

באיור הידני המאייר חייב להיות מגוייס באופן טוטלי לעבודה, החושים צריכים להיות מחודדים, האינטואיציה, הרגש, הצבע. אתה צריך להיות מרוכז לגמרי עם עצמך, אתה לא יכול לדבר בטלפון: אם טעית, יכול להיות שזו תהיה טעות שתביא אותך למקומות חדשים ולא צפויים, ויכול להיות שהטעות הזו תסתיים בפח

 

gillik

״היה לי מזל, בתערוכת סוף השנה של הלימודים ביקרו מספרית הפועלים ונתנו לי לאייר את הספר הראשון: ׳העגלה בורחת׳ מאת חוה טל שיצא לאור בספרית פועלים ב-1984. הייתי בטוחה שספר עושים בשלושה שבועות, הייתי תמימה. כל הדור ההוא עבד נורא מהר, וגם אני איירתי המון: ספר הוביל לספר, באמת היה לי מזל. היום אני יכולה לבחור מה לאייר, פריוויליגיה שלא הייתה לי קודם. היום אתה גם יכול לקחת ספר, לישון עליו חצי שנה, לעבוד עליו לאט, התהליך של הוצאת ספר יותר איטי והוצאות הספרים למדו לחיות עם זה. זה נורמלי. יש גם מאיירים שמחזיקים שנתיים ספר וזה לא קרה בעבר.

״אני מאלה שמגדירים את האיור קודם כל כמקצוע, למרות שבתוך העולם המקצועי הזה רבים מהמאיירים הם אמנים בנשמתם. בתחילת דרכי חשבתי שאם אני מאיירת מקצועית אני יכולה לאייר כל טקסט, גם אם הוא פחות טוב בעיני, אני אצליח להביא את הערך המוסף שלי ולשדרג אותו. היום אני מסתכלת על הדברים אחרת, למלה הכתובה יש כח חזק ומניע, שלדעתי חזק מהאיור. התובנה הזו הביאה אותי להיות יותר בררנית בבחירת הטקסטים שאני מאיירת ולפלס את דרכי כמאיירת שגם כותבת״.

מאחורי1

״בעבר סטודנטים בעלי יכולת רישום גבוהה ובעלי זיכרון חזותי ארוך טווח היו המועמדים הטבעיים למסלול איור. סטודנטים שלא היו מצוידים בתכונות אלו חששו להתמודד עם איור, מספר המאיירים היה קטן, ורוב המאיירים היו קודם כל אמני קו, היה מאוד קל לזהות אותם. הקו והטכניקה הידנית ׳הסגירו׳ את המאייר.

״היום עולם האיור נפתח ליותר ויותר יוצרים. את הזכרון החזותי החליף מנוע החיפוש במחשב: בקלות ניתן למצוא חומר ויזואלי ותיעוד חזותי, כמעט לכל דבר, נושא ומקום. המידע הזה פתח את עולם האיור לאנשים שרוצים להביע את עצמם, שיש להם אמירה והמבול הוויזואלי הזה הביא לדור חדש של מאיירים, בעלי סגנונות מאוד מגוונים. כך, לא תמיד ניתן לזהות מי עומד מאחורי האיור, והגודש הזה הביא להרבה בלבול, כל כך הרבה מאיירים מוכשרים בארץ ובעולם, שצריכים להתמודד עם שאלות כמו איפה אני מוצאת את הקול הייחודי שלי בכל זה? אני רואה דברים מדהימים, איפה אני בתוך זה, מה שלי ומה נכנס לי להארד דיסק בלי שאני מודעת לכך? אני רואה את המאיירים הצעירים שחווים קושי מטורף״.

תמרי

״האיור הדיגיטלי תפס תאוצה עצומה בשנים האחרונות ונוצר ביקוש גדול לאיור במדיות השונות. יש לאיור הדיגיטלי יתרון גדול בכך שהוא מאפשר למאייר לבדוק, לנקות, לדייק, הוא נותן למאייר את האפשרות להתלבט ולחזור אחורה לכל שלב בתהליך היצירה שלו. לדעתי ביתרון הזה מתחבא גם החסרון: הרבה פעמים האיור הדיגיטלי נראה נקי מדי, עשוי מדי, חסר הלכלוך, השכבות. התוצר נקי יותר, ׳מדויק׳ יותר.

״האיור הידני לעומת זאת שקוף, בהרבה טכניקות אין נקודות חזור, מרגישים את היד, הנייר סופג ומספר הכל, יש בו את חוסר הדיוק שנובע מעבודה בחומר. המאייר חייב להיות מגוייס באופן טוטלי לעבודה שלו, החושים צריכים להיות מחודדים, האינטואיציה, הרגש, הצבע. אתה צריך להיות מרוכז לגמרי עם עצמך, אתה לא יכול לדבר בטלפון. אם טעית יכול להיות שזו תהיה טעות שתביא אותך למקומות חדשים ולא צפויים, ויכול להיות שהטעות הזו תסתיים בפח. נוצרות הפתעות שאי אפשר לשחזר ושום כתם לא יכול להיות זהה לשני. אתה יכול להיות קרוב אבל אף פעם זה לא יהיה אותו דבר״.

זיתים1

״עבודת האיור שלי היא ידנית. אני מכורה לניירות, למכחולים, לצבעים ולכל חומר שאפשר לאייר בו. אני לא יכולה לדמיין את שולחן העבודה שלי בלי כל הצבעים סביבי. לא איירתי אף פעם ספר במחשב, למרות שאני יודעת שכלתנית שהשילוב בין הידע שרכשתי בטכניקות הידניות לבין העולם הדיגיטלי יכול להביא לתוצאות מעניינות ואולי להקל עלי בעבודה. אני אוהבת אוריגינלים, לראות את החומר נוגע בנייר, למרות שבסופו של יום העבודה שלי נבחנת במראה המודפס שלה.

״אני זוכרת איך אחרי הלימודים הלכתי לחפש עבודה עם תיק קטן, לא היה מייל שהיה אפשר לשלוח איתו עבודות. ראו אותך, פיזית. לא יעזור, יש דברים שאתה לא יכול להעביר במייל. בזמן הקרוב אני כנראה אשאר עם הניירות, הצבעים והמכחולים, עוד לא סיימתי ליהנות ולחקור את המקום הזה״.

גם לירח1

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.

ציפור...

4 תגובות על הכתבה

  1. עינת

    גיל-לי מאיירת מדהימה

  2. ענת

    מרתק לקרוא על השינויים שחלו בעולם האיור לאור ההתפתחות הטכנולוגית וגם לאור מעמדו של הספר וריבוי הכותרים.
    בעיני, אין כמו ניירות ומכחולים. האהבות של גיל לי עוברות לאיוריה ונכנסות ללב.

  3. יעל ברנע גבעוני

    כגודל הכשרון כך הצניעות והמקצועיות ללא פשרות

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden