כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

איור עכשיו. מפגש 74: איה גורדון נוי

המשיכה לאיור תמיד הייתה קיימת אצל איה גורדון נוי, ״אבל לקח זמן עד שהיה לי אומץ ללכת עד הסוף״, היא מספרת. גורדון נוי, בת 42, היא בוגרת המחלקה לעיצוב עיצוב גרפי בבצלאל (1996). לאחר הלימודים עבדה כמעצבת אצל ירום ורדימון, פיליפ בולקייה ורותי קנטור ובשנת 2000 פתחה עסק עצמאי. במקביל היא איירה למגזין עיניים, לספרי ילדים ועוד.

בשנת 2006 הפסיקה לקחת עבודות עיצוב והחליטה להתרכז באיור. מאז היא איירה כעשרה ספרי ילדים (שתורגמו בין השאר ביוון, קוריאה, הונגריה, ארצות הברית ועוד), האחרון שבהם, ״בדיוק כמו שרציתי״, יצא בשנה שעברה בהוצאת כנרת זמורה ביתן. במקביל היא מאיירת בעבור לקוחות מסחריים, כמו בית האופנה קום איל פו, שמשתמש באיורים שלה במוצרי ניר שונים שהפכו מזוהים איתו.

בכל איור יש את שלב הקטסטרופה שאתה עובד-עובד-עובד ואז אתה עוצר ומסתכל ואומר שזו זוועה. זה השלב שבו צריך לקחת את האיור, לגזור אותו ולהדביק מחדש, או לתלוש את הדברים הטובים ולזרוק את השאר לפח. זה שלב שתמיד מקפיץ אותי

 

agnoy

״ככל שאני חושבת על זה יותר תחום ספרי הילדים הוא התחום הכי לא כלכלי בעולם. בשנים הראשונות רציתי להרוויח הרבה כסף מעיצוב, זה היה נורא חשוב. עם השנים הבנתי שאיור זה העולם שלי, איור וספרי ילדים. אני אוהבת את החוויה של הילדות. זה לא שאני נורא אוהבת ילדים או רוצה להתעסק עם ילדים, אני פשוט רוצה לחזור לחוייה הילדית. כשאני נכנסת לגן ילדים ורואה מגירות מלאות בדברים אני קצת מקנאה בהם. אני רוצה להדביק, לגזור, לגעת בדברים״.

aya_prot_04

״איכשהו תמיד בעבודות שלי בסוף זה נהיה קולאז׳. אני עובדת לרוחב: מתחילה בעיפרון, בגואש, תמיד מתפרשת, ולאט לאט מצטמצמת ותמיד בסוף מגיעה לקולאז׳. עם השנים הבנתי שהקולאז׳ הוא גם התפיסה שלי מבחינת קונספט, גם וגם וגם, כמה רבדים, יש בו גם סאבטקסט וגם את ההפך שלו. זה משחק שאני אוהבת לשחק בו, ואני אוהבת אותו גם בגלל חוסר היכולת שלי להחליט. אני רוצה הכל.

״אני נורא אוהבת לשחק בתלת ממד אבל לפעמים זה נורא קשה לי ואז יש תקופות של נירות ופתאום אני מוצאת מגזינים ישנים ומשתמשת בהם, או טקסטורות ולכלוכים שאני משתמשת בהם. תוך כדי עבודה זה מתגבש, אני מאד אוהבת את המשחק של דו מימד ותלת מימד. בתור ילדה אהבתי לשכב על הדשא ולדמיין שאני איש קטן שם, או לשים את הראש על שולחן האוכל, להסתכל על הכוס, ולדמיין שהיא מגדל״.

aya_prot_06

״אני נמשכת לחומר, חייבת לגעת. כשאני אהיה גדולה אני אהיה מהזקנות שנוגעות וממששות את האפרסקים… אם זה לא ממשי, אם זה משהו שאי אפשר להחזיק, מבחינתי זה לא קיים. מצד שני אני משתמשת כמובן המון בטכנולוגיה שמאד פתחה לי את הראש. אני עובדת המון בפוטושופ. אני מגיעה לאמצע התהליך ואז עוברת לפוטושופ. כשאני עובדת במחשב אני נורא מהר משעממת את עצמי כי יש לי את השטיקים שלי ואת המניירות שלי. זה גם מה ששיעמם אותי בעיצוב הגרפי.

״העידן הדיגיטלי שינה כמובן גם את כל נושא החשיפה לעולם. פעם הייתי נוסעת במיוחד לפריז כדי להסתכל בחנות הספרים בפומפידו, והיום אני רואה הרבה יותר מאיירים. אני זוכרת איך בבצלאל היינו רבים על קומיוניקיישן-ארטס שכבר אז מה שהיה בספריה כבר לא היה מעודכן. אני רואה סגנונות אחרים אבל אין לי סבלנות, מהר מאד אני אומרת אני אדפיס את זה, אני אגזור, זה מהר חוזר לשולחן. אז המחשב היה ישן והכל היה איטי, תמיד הייתי רוצה לקחת אותו ולנער אותו. אני אוהבת שהדברים בשליטתי״.

aya_prot_01

״בעבודה על הספר ׳בדיוק כמו שרציתי׳ התחברתי לטקסט, לחוויה של הילדה שרוצה להיות מנומסת ולנגן על פסנתר, כמו שצריך, אבל הכל מתחרבש לה, ובספר היא באמת מצליחה לא להישאר שם אלא לזרום. מאד הזדהיתי עם הדמות. בכל איור יש את שלב הקטסטרופה שאתה עובד-עובד-עובד ואז אתה עוצר ומסתכל ואומר שזו זוועה. זה השלב שבו צריך לקחת את האיור, לגזור אותו ולהדביק מחדש, או לתלוש את הדברים הטובים ולזרוק את השאר לפח. זה שלב שתמיד מקפיץ אותי״.

aya_prot_05k

״הרבה שנים הייתי פחדנית. יש משהו מאד אמיץ ובטוח בעצמו במאיירים הצעירים. הם יוצאים לעולם, יודעים את הזכויות שלהם, זה מעורר הערכה. ככלל היום כולם מאד מאד מקצועיים, זה גם בגלל החשיפה למה שקורה בעולם. זה משפר אותך, אתה הרבה יותר ביקורתי כלפי עצמך. כשאני סיימתי היו את המאיירים האיקוניים אבל חוץ מהם התחום לא היה משמח במיוחד.

״הגלובליזציה מאד משפיעה: היום אני נכנסת לבלוגים של מאייירים ואז אני חושבת לפעמים שכולם אותו דבר, וזה קצת מפחיד. יש המון מאיירים מחו״ל שמזכירים מאיירים בארץ, ולהפך, ויש בזה משהו קצת מבהיל – לראות שגם אני כמו כולם, זו תחושה קצת מבהילה. כולם אוהבים את אותם הדברים, מקורות ההשראה דומים, כולם חושבים אותו דבר, לכולם יש את אותן הבדיחות. מצד שני יש בזה משהו יפה, בלהבין שאתה לא נרקיס, שאתה לא עומד במרכז העולם״.

aya_prot_07

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.

aya_prot_10

2 תגובות על הכתבה

  1. יעל ברנע גבעוני

    !!

  2. דליה

    תודה סער. איה את מהממת. תבואי לבקר!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden