כל מה שחשוב ויפה

מה שמעצבים עשו עד היום היה לקחת ממשק של טלפון נייד או טאבלט ולמתוח אותו על טלויזיה

מדי שנה מתקיימת בחודש ינואר בלאס וגאס ועידת CES, ראשי תיבות של consumer electronics, או במילים אחרות: מכשירי סלולר חכמים, טלוויזיות מתקדמות, מכשירי חשמל שמדברים אחד עם השני ועוד ועוד. בכנס שנערך בחודש שעבר הציגה חברת LG ממשק חדש לטלוויזיות החכמות שלה, שזכה להתעניינות מקרב באי הכנס והעיתונאים שסיקרו אותו. מי שקצת עקב, גילה שמאחורי הממשק החדש עומדים כמה ישראלים, מחברת webOS. אחד מהם הוא לירון דמיר, שבתפקידו הוא מוגדר Director of visual design, ובמילים אחרות – אחראי להובלת העיצוב הויזואלי של מערכת ההפעלה: איפיון, עיצוב גרפי, תנועה וחלקים נרחבים מהאינטראקציה.

האמת? מרגע שראיתי את הפסים הצבעוניים בתחתית מסך הטלוויזיה, ושניה אחרי שקראתי את הביקורות הטובות על מערכת ההפעלה, רציתי כבר להתנסות בה בעצמי. בינתיים אאילץ לחכות בסבלנות, מה שלא אומר כמובן שלא יכולתי לשאול את לירון כמה שאלות על הדרך הפתלתלה שעברה החברה ועל החידוש שהם מביאים למערכות ההפעלה של הטלוויזיות החכמות. אבל לפני הכל, כדי להבין על מה אנחנו הולכים לדבר, שני סרטוני הדגמה קצרים:

Liron:

הי יובל

yuvalsaar:

הי לירון. בוקר טוב!

Liron:

תודה, יש פה איזה כמה ילדים שבדיוק התעוררו גם כן, מצטער אם יהיו הפסקות קלות למניעת טיפוסים

yuvalsaar:

זה תמיד מוזר לי איך פה נגמר היום ואצלך הוא רק מתחיל. על כמה ילדים אנחנו מדברים?

Liron:

הגדולה בת 5 והקטן בן שנתיים וקצת. גם לילדים היה מוזר עם העניין הזה 🙂 היתה תקופה של כמה חודשים שאני הייתי כאן והם היו בארץ וזה כלל הסברים מפורטים והדגמות שהסבירו למה אצלי לילה כשהם רק מתעוררים.

yuvalsaar:

ואתה בן כמה? תספר קצת על עצמך, מה למדת, איפה, מתי, ומה עשית עד היום

Liron:

הסיכומים האלה הם עניין מלחיץ… אני בן 36, למדתי במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל וסיימתי ב-2005. אני חושב שהיינו המחזור הראשון ששילב מה שאז נקרא "עיצוב לברודקאסט" כמסלול התמחות.

yuvalsaar:

ובכמה מילים, מה עשית מאז הלימודים?

Liron:

רוב מה שעשיתי מאז הלימודים קשור לעיצוב motion, תחום שמאוחר יותר לימדתי במחלקות לתקשורת חזותית בשנקר ובוויצו חיפה. הפרויקטים שעבדתי עליהם היו מגוונים מאוד וכללו מיתוג לערוצי טלויזיה בארץ, באירופה ובמזרח הרחוק, עיצוב פתיחים לטלויזיה ולקולנוע ועיצוב מושן עבור גופי תרבות ומוזיאונים.

yuvalsaar:

זרוק כמה שמות של פרויקטים / לקוחות

Liron:

עבדתי כמעט עם כל ערוצי הטלויזיה המסחרית בארץ. עם חלקם על מיתוג מסך (הפרויקט הגדול הראשון שעבדתי עליו היה המיתוג מחדש של ערוץ 10, אי שם ב-2006), פוקס אירופה, China Central TV. אבל באותה תקופה הפרויקטים שממש עניינו אותי היו כולם תמיד קשורים בצורה כזו או אחרת ל-storytelling ולכן מצאתי את עצמי עובד המון על פתיחים לתכניות טלויזיה

yuvalsaar:

וואלה. וכמה זמן אתה כבר בסן פרנסיסקו?

Liron:

אני כאן כבר שנתיים וחצי. בשנת 2008 ניהלתי במשך שנה וחצי את עיצוב ה-GUI עבור פרויקט ישראלי שאפתני של חברה ישראלית בשם Emblaze. הפרויקט נקרא The First Else, והוא היה עיצוב מערכת הפעלה עבור סמארטפון ש-Emblaze עבדה עליו. מסיבות שונות הפרויקט מעולם לא הגיע לשלב היצור ההמוני, אבל פרוטוטייפים שלו הגיחו לעולם במהלך הפרויקט והתקבלו באהדה וציפייה. זה היה קצת לפני ההשקה של האייפון הראשון.

דרך הפרויקט הזה הגעתי לעבוד בתור Director of Visual Design של webOS. עבדנו במשך שנה עבור HP, אני וצוות המעצבים שתחתי, על עיצוב הגרסה הרביעית של מערכת ההפעלה. הגרסה הזו כללה כמה תוספות טכנולוגיות ואינטראקטיביות, אבל השינוי הגדול והמהותי היה פיתוח שפה עיצובית חדשה ומבוססת טיפוגרפיה לממשק המשתמש. לשפה העיצובית הזו קראנו Mochi.

בפברואר של 2012 רכשה LG את הטכנולוגיה ואת צוות המעצבים והמהנדסים של webOS, והפכה אותנו לחטיבת העיצוב והחדשנות של החברה בעמק הסיליקון. המטרה היתה להשתמש בטאלנט שנמצא כאן ובטכנולוגיה שרכשה על מנת להוביל את קו המוצרים החכמים שלה, והמוצר הראשון שנבחר היתה הטלויזיה. במשך השנה האחרונה עיצבנו הלכה למעשה מחדש את מערכת ההפעלה הזו על מנת שתתאים לאינטראקציה שספציפית כל כך לצפיה בטלויזיה.

yuvalsaar:

אז כשעברת לספן פרנסיסקו זה היה תחת מי? אמבלייז? אייץ׳פי? אלג׳י?

Liron:

זה היה תחת אייצ'פי/פאלם, מין ייצור כלאיים שלא החזיק מעמד הרבה זמן. מעצב ה-UX שעבדנו איתו על ה-Else (איתי וונשק) הגיע לכאן וסחב אותי איתו אחרי כמה זמן

Launcher_Audition

yuvalsaar:

אז בוא נקפוץ רגע בזמן לתחילת ינואר, ועידת CES 2014 בלאס וגאס. איך היה?

Liron:

הזוי?

yuvalsaar:

לול

Liron:

אני כאן כבר שנתיים, התחלתי לעבוד על הפרויקט הזה כשהוא היה בכלל יצור אחר לחלוטין. בזמנו כשבאתי לכאן להתראיין דיברתי עם ג'ון רובינשטיין, האדם שהוביל את הפרויקט הזה (וגם עמד בראש הפרויקטים החשובים הראשונים של אפל – האי-מק והאיפוד). כשהוא דיבר על זה וניסה למכור לי את הרעיון, זה נשמע כמו אחד הדברים הכי מלהיבים בעולם: "בוא לכאן, אנחנו מתעסקים עם עיצוב של מוצר שלם – חומרה ותוכנה, יש לנו את הכסף של אייצ'פי ואת המוח של האנשים שמאחורי פאלם״.

זה נשמע מדהים, אבל עברו שנתיים מאז, ומה שנראה כמו מיליון גילגולים, מפאלם לאייצ'פי, מאייצ'פי לחברת בת שנקראה "גראם" ומשם לאלג'י… לאורך כל הדרך הזו ההרגשה היתה שאנחנו עובדים על משהו מדהים שאף אחד לא הולך לראות אף פעם

yuvalsaar:

ואז זה קרה…

Liron:

זה קרה, כן. זה היה תהליך מאוד מאוד ארוך שכלל המון שיכנועים של אנשי הטלויזיה היותר שמרניים בארגון – היינו צריכים למכור את החזון הכללי

yuvalsaar:

אז ספר רגע מה בעצם הצגת לעולם? מה מיוחד בזה?

Liron:

כשאלג'י קנו את webOS ואת צוות הפיתוח הם הכריזו במהירות שהם הולכים להשתמש במערכת ההפעלה הזו על הטלויזיות שלהם. זו מערכת הפעלה שבכלל תוכננה למכשירי מובייל, והאתגר הגדול היה לראות איך אפשר לשנות את אותה כדי שתהיה הגיונית עבור טלויזיות. הבעיה המרכזית עם טלוויזיות "חכמות" היא שהן מסורבלות בצורה קיצונית. אם תחשוב על זה, מה שמעצבים עשו עד היום היה לקחת ממשק של טלפון נייד או טאבלט ולמתוח אותו על טלויזיה.

yuvalsaar:

לגמרי

Liron:

אבל זו חוויה אחרת לגמרי. כשאתה צופה בטלויזיה אתה נמצא במוד אחר לגמרי מאשר כשאתה משתמש באייפון שלך. אפילו הגוף שלך מונח אחרת. ובגלל זה רוב האנשים שקונים את המוצרים האלה לא ממש משתמשים בהם – מעבר לעובדה שהם פשוט מעוצבים רע. כשאתה צופה בטלויזיה הפעולות שלך מסתכמות בצריכה של תוכן ומעבר מתוכן אחד לשני

yuvalsaar:

אז מה מהתובנה הזו העברתם לטלוויזיה?

Liron:

שהמכשיר הזה דורש עיצוב אחר, והוא דורש הפשטה טוטלית של החוויה. זה נראה אידיוטי כשאני כותב את זה, אבל אף אחד לא ממש עשה את זה. אתה צריך להבין שעבור התעשייה הזאת זו מהפכה, אפילו בארגון פנימה. כל מה שהם רגילים זה להוסיף עוד ועוד פיצ'רים. אם לסמסונג יש 4,000, לאלג'י חייבים להיות 4,100 פיצ'רים בשנה הבאה. זו הדרך שבה הם פועלים, מכיוון שעד היום אלג'י היתה חברה שמרכז הכובד שלה היה חומרה וזו הדרך שבה הם רגילים לחשוב על תחרות.

אז כשאתה מסתכל מסביב אתה רואה מכשירים מלאים בפיצ'רים די זניחים, די מטומטמים אפילו – שאף אחד לא ממש מעוניין להשתמש בהם. המון שומן וגם המון פרגמנטציה וחוסר קונסיסטנטיות בפתרונות עיצוביים – דבר שעבדנו קשה על מנת לשנות לגמרי

Recents_Audition-1

yuvalsaar:

ומכאן מגיע הסרגל הצבעוני התחתון?

Liron:

מכאן נובעות המון מסקנות שמובילות לסרגל הזה ולשאר העיצוב. הסרגל התחתון נולד מתוך ההבנה שאנחנו לא רוצים להכביד על המשתמש בהתמצאות. בדרך כלל כשאתה לוחץ על כפתור "הום" בשלט שלך החוויה זהה לחלוטין לזו שבטלפון. אתה נזרק מהמקום שבו היית וממה שבדיוק עשית לסביבה אחרת. כשאתה צופה בטלויזיה אתה לאו דווקא מעוניין להפסיק. הסרגל הזה הוא פיתרון פשוט שמאפשר לך להמשיך לעשות מה שעשית, וגם מונע איזו חווייה מבלבלת של דיסאוריינטציה

yuvalsaar:

אני באמת שונא את הכפתורים האלו בכל פעם שאני נאלץ להשתמש בהם

Liron:

גם אנחנו. יש לנו מעבדה מלאה בכל טכנולוגיה אפשרית שקשורה לטלויזיה, זו אחת החוויות המתסכלות לעבוד עם המכשירים האלה – אפילו (חילול הקודש) עם Apple TV

yuvalsaar:

באמת תהיתי איך אתה אומר ככה בנונשלנטיות אייפון…

Liron:

אמורה להיות לי בעיה עם זה? 🙂

yuvalsaar:

חס וחלילה… אבל בוא נמשיך עם העיצוב. ספר עוד, זה נורא מעניין

Liron:

הצוות שבנינו מורכב מאנשים שמגיעים מדיסציפלינות שונות, עיצוב גרפי, עיצוב UI, מנהלי מוצר, חוקרי התנהגות ומהנדסים. אני חושב שמה שמיוחד בצוות הזה היא העובדה שהוא פועל בצורה אינטגרטיבית. רוב החברות, ובעיקר הגדולות, עובדות בצורה שדי קרובה לפס ייצור. אם יש קשר בין כל הדיסציפלינות האלה הוא או היררכי או רופף מאוד. מה שזה מאפשר זה תהליכי עיצוב די מהירים שמשתפים תובנות של כל הצוותים האלה. רעיונות לעיצוב יכולים להגיע מכל אחד

yuvalsaar:

מעניין אותי אבל גם מה שנקרא התכל׳ס. למה פס למטה, למה הצבעוניות הזאת דווקא

Liron:

השלט של הטלויזיה הזו משתמש באותה טכנולוגיה שהשלט של Wii משתמש בה – אתה מכוון את השלט לעבר הטלויזיה ומשתמש בסוג של סמן. הפס למטה מכיוון שכשאתה נמצא רכון על הספה שלך אחרי יום עבודה במצב בטטה, גם להרים את היד למעלה המסך או לכוון לצד ספציפי דורש איזה סוג של מאמץ. המצב הטבעי של היד שלך הוא להיות מכוונת למטה. זה מצחיק ועצוב אבל גם נכון. זה המצב שבו רוב האנשים נמצאים כשהם רואים טלויזיה

yuvalsaar:

כמו עט הלייזר שמשגעים איתה חתולים ותינוקות?

Liron:

כן. דומה מאוד. הסיבה שבחרנו להשתמש בריבוע אלכסוני גם היא קשורה לפונקציונליות

yuvalsaar:

זה באמת עניין אותי

Liron:

ב-CES מה שהראינו היה שכבה אחת של מערכת ההפעלה הזו. זו שכבת הסיסטם. במקביל אליה יש פרויקט נוסף ענקי שעבדנו עליו שכולל שפה עיצובית שלמה לבנייה של אפליקציות ל-webOS. זו שפה עיצובית שמבוססת על עקרונות טיפוגרפיים ועל גריד

yuvalsaar:

תסביר

Liron:

האלכסונים האלה שוברים את הגריד, הם מייצרים שכבה נפרדת שאי אפשר לטעות בה שהיא חלק מהאפליקציה

yuvalsaar:

אז מתי כל זה יוצא לשוק? מתי נוכל להתנסות בזה?

Liron:

איפשהו לקראת הקיץ כל זה יושק בארצות הברית. מעט אחר כך זה יגיע לישראל

yuvalsaar:

נמתין בסבלנות… אז מה אתם עושים עכשיו בעצם? עובדים כבר על הגרסה הבאה?

Liron:

חלק ממה שאנחנו עושים זה לעבוד על הגרסה הבאה. אבל החלק המרכזי הוא לחשוב מחדש על מוצרים שנדמה שאין מה לחשוב עליהם, או שנדמה שהם לחלוטין לא סקסיים. הטלויזיה היתה סוג של מוצר כזה. נראה לי שיש עוד כמה.

yuvalsaar:

כן, אני יכול לחושב על כמה… משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Liron:

תודה לכל האנשים המוכשרים שעבדו על הפרויקט הזה – חלק לא מבוטל מהם ישראלים. ואם אתה בקוריאה תוותר על לאכול קימצ'י. ועכשיו אני חייב לעוף לעבודה. תודה יובל 🙂

yuvalsaar:

אני נורא רוצה לנסוע לקוריאה. ותודה בחזרה!

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden