כל מה שחשוב ויפה

המסורתי הוא מודרני הרבה יותר מכל ״צעקה אחרונה״

הודו היא אחד היעדים שפחות מדברים עליהם בעולם העיצוב. יש איטליה, יש סקנדינביה, יש ברלין, יש טוקיו. ויש גם הודו. בחודש שעבר יצאה משלחת של המחלקה לעיצוב טקטסיל בשנקר לסיור לימודי-חוויתי בצפון-מערב הודו, השתתפה בסדנאות מלאכה מסורתיות והתחקתה אחר המלאכות המקומיות.

המשלחת ביקרה במרכזי הלימוד של NIFT (המכון הלאומי של הודו לטכנולוגיות אופנה) בג'ייפור ובג'ודפור, פגשה יוצרים מקומיים והכירה את עולם הטקסטיל והצבע הייחודיים של המדינה. הביקור הנוכחי הוקדש לשלושה תחומי יצירה מרכזיים, האופייניים לתעשייה המקומית: צביעה (Tie&Dye), הדפס חותמת (Block print) ואריגה. במסגרת שיתוף הפעולה יקדמו נציגי שני המוסדות פרויקטים ומחקרים הנוגעים לתהליכי עיצוב וייצור של טקסטיל, כמו גם חילופי ידע הדדיים.

במשלחת השתתפו ראש המחלקה, קטיה אויכרמן; חברת הסגל גלי כנעני; והסטודנטיות דנה סקאג׳יו, חבצלת הרמתי, גל בר ונעמה בן-משה. ביקשתי מקטיה ומגלי שיספרו על הביקור, ושיגידו עד כמה קיים בהודו עיצוב עכשווי לעומת מה שאנחנו מכירים במערב והאם העיצוב העכשווי בהודו שונה מהעיצוב העכשווי שאנחנו מכירים. 

P2062006 P2062012

Katya:

הי יובל, אני בשידור 🙂

Yuval Saar:

הללויה! מה שלומך?

Katya:

בסדר גמור, חוץ משפעת שכנראה תפסתי מהבן שלי

Yuval Saar:

אוי, לא כיף. אם כך בואי נחזיר אותך למקומות רחוקים יותר, כמו הודו למשל

Katya:

בכיף

Yuval Saar:

אז איך קרה כל הביקור הזה בהודו? מי נסע ולכמה זמן

Katya:

זה התחיל לפני כשנה מנסיעה של ראש המחלקה הקודם, אורי צייג, שביקר במספר מפעלים ובתי מלאכה. מאוחר יותר דרך שגרירות הודו נוצר קשר עם NIFT, וכשנכנסתי לתפקיד לקחתי על עצמי לפתח את הקשר הזה. יצאתי לביקור נסיון בדצמבר 2013, ביקרנו במספר בתי מלאכה במשך שבוע ימים, באיזור של ג׳ודפור וג׳ייפור. בעקבות הביקור שלי תכננו את הביקור האחרון שכבר היה עם ארבעה סטודנטים נבחרים, גלי כנעני ואני. סך הכל היינו שם 18 ימים.

Yuval Saar:

מה זה NIFT?

Katya:

ראשי תיבות של National Institute of Fashion Technology, המוסד הגדול בהודו בתחום לימודי אופנה וטקסטיל. יש להם 15 שלוחות בכל רחבי המדינה ואנחנו היינו אורחים של שלוחת רג׳סטאן בג׳ודפור.

Yuval Saar:

ומה הייתה מטרת הביקור?

Katya:

להכיר את תרבות הטקטסיל ההודית, להתנסות בעבודה מעשית בסדנאות מלאכה שונות, להכיר את NIFT, ולראות כיצד ניתן לפתח שיתוף פעולה משמעותי.

P2130411 P2140420

Yuval Saar:

את יכולה להרחיב לגבי שיתופי פעולה? מה למשל כראש מחלקה היית שמחה אם הסטודנטים במחלקה היו לומדים ממה שנעשה בהודו?

Katya:

בהודו מונח התעשייה הרבה יותר מגוון מאשר בארצנו הקטנה. מלאכות טקסטיליות ועבודת יד איכותית נמצאות ברמת נגישות גבוהה מאוד, מה שמאפשר חשיבה עיצובית אחרת. זו שאלה מאוד מעניינת: כיצד מוצאים איזון נכון בין מורשת מלאכה מסורתית לבין שפת עיצוב עכשווית? בהודו זאת שאלה קריטית, מדובר בהעסקה ובפרנסה של מליוני אנשים. אנחנו מדברים על מצב כזה לרוב בתאוריה, שם זה חי. הייתי שמחה לפתח שיתופי פעולה בדיוק בנושא זה: אנחנו יכולים ללמוד, אך גם יכולים לתרום מנקודת הראות העיצובית שלנו.

Yuval Saar:

והנה גם גלי הצטרפה ואני אשאל האם או עד כמה קיים בהודו עיצוב עכשווי לעומת מה שאנחנו מכירים במערב? והאם העיצוב העכשווי בהודו שונה מהעיצוב העכשווי שאנחנו מכירים

Katya:

קיים עיצוב עכשווי בהחלט – מאוד מעודכן ואלגנטי, עסוק בשאלות של קיימות וגם בפנייה והתחדשות של הטקטסיל המסורתי. אבל יש רמות שונות, מתעשייה תיירותית זולה, דרך מיזמים ממשלתיים ברמות שונות של הצלחה ועד לפעילות של סטודיואים לעיצוב.

Gali Cnaani:

בבתי המלאכה שבהם ביקרנו העיצוב היה ברובו מסורתי. ראינו נסיונות לעשות דברים חדשים, אבל זה עדיין לא הלך למקום רדיקלי. ראינו גם מעט חנויות של עיצוב יותר עכשווי, בעיקר באזור מסויים בדלהי שבו היה מקבץ של חנויות כאלה ושם היו דוגמאות מעניינות – מעט עיצוב גרפי עכשווי שמשתמש במוטיבים הודיים ובסופו של דבר המוצרים נראים כמעט מערביים. שילובים יותר מאוזנים בעיני היו בתחום של הלבוש: שם אפשר היה לראות שימוש חכם בטקסטילים המדהימים שמצליח להביא אותם לכאן ועכשיו.

Katya:

צריך לזכור שהטקטסיל ה״מסורתי״ שניתן לראות במוזיאונים המדהימים של הודו, הוא בעל מראה עכשווי מאוד, קיצוני ברמת של הפשטת הדימוי ושימוש נועז בצבע, איכויות חמריות מופלאות ורובד משמעויות. קשה להתחרות בטקסטיל כזה. אחד הדברים המעניינים היה לראות את ההתמודדות עם השאלה הזו באוניברסיטה. ושם, במחלקה לטקסטיל שבה ביקרנו, נראה שיש עוד דרך לעשות, שעדיין לא ברור איך לוקחים את כל המסורת האדירה הזו ויוצרים משהו חדש שיש לו שורשים עיצובי הינו עצום.

Gali Cnaani:

אחד הדברים המעניינים היה באמת לראות את ההתמודדות עם השאלה הזו באוניברסיטה. שם, במחלקה לטקסטיל, נראה שיש עוד דרך לעשות, שעדיין לא ברור איך לוקחים את כל המסורת האדירה הזו ויוצרים משהו חדש שיש לו שורשים. זה מאוד משמעותי ולכן האתגר לחדש הוא כ״כ גדול

Katya:

אכן – השאלה היא אולי לא כל כך ״איך לעשות את המסורתי מודרני?״ כי המסורתי הוא מודרני הרבה יותר מכל ״צעקה אחרונה״, אלא ״כיצד לעשות עיצוב לא פחות טוב וניתן לביצוע שלא על דרך המלאכה הבלתי אפשרית כמעט הניכרת בעבודות הטקסטיל במוזיאונים?״ ו״כיצד לשמור על פרנסתם של כל האנשים העוסקים במלאכה, בלי לפגוע בכבודם ובאיכותם?״

P2140437

Yuval Saar:

ואיך הסטודנטים הגיבו?

Katya:

לסטודנטים שלנו היה מאוד מעט זמן להגיב בפועל – הם הצליחו להכיר מעט את תהליכי העבודה הקשורים בהדפס הבלוק, צביעה טבעית, צביעה בקשירה וכו׳. הם יצרו כמה עיצובים מאוד מלבבים, אך כדי ליצור משהו ממשי בתחום צריך הרבה יותר זמן ולימוד.

Gali Cnaani:

אני גם חושבת שהם עוברים תהליכים כ"כ מהירים שזה קשה לתפוס. אני הייתי בהודו בפעם שעברה ב-1992 ואז לא היו כמעט מוצרים מהמערב – היבוא היה מאוד מאוד מוגבל, בהרבה מקומות לא היה טלפון, מים, חשמל. ב-20 ומשהו שנה האלה הם עברו גם את המהפכה התעשייתית וגם את המהפכה הטכנולוגית בבת אחת. אין ספק שזה מבלבל…

Katya:

לגבי ההודים עצמם – ראינו מקרים שונים – מהתעמקות ועבודה מתוך הקשבה אל המלאכות הקיימות ויוצריהם ועד קיטש ריק מתוכן ויומרני. במצב כזה האחריות על המעצב היא כמעט כבדה מנשוא, הודו היא ארץ הטקסטיל האגדית, חיה ונושמת את המלאכה, את הצבע, את הדגם. חייבים להתחבר ולהקשיב – ולא להתפשר.

IMG_9925

Gali Cnaani:

וקודם כל היו אלה סטודנטיות… אני חושבת שבסך הכל הן ראו יפה את הדברים, בעיקר את הטקסטילים עצמם. היה יפה לראות את הרצון שלהן מיד לעשות. המגבלה של הזמן באמת הגבילה, אבל אפשר היה לראות את הפוטנציאל. התהליכים האנושיים והשאלות האתיות וכו' היו פחות נהירים להן וברור שאלה דברים שצריך להתעסק בהם יותר גם תוך כדי הלימודים.

Yuval Saar:

מעניין אותי מתוך מה שאתן אומרות איך אפשר להימנע מהעניין הזה של המערב מגיע למזרח, מההתנגשות בין נקודות התרבות

Gali Cnaani:

אני לא חושבת שצריך להימנע. המפגש הוא בלתי נמנע.

Katya:

הודו העכשווית היא מקום שבו הדברים הם דינמיים ומעורבבים, קשה להגיד מה איפה. אנחנו בעצמנו מגיעים ממצב שבו קשה להצביע על מערבי ומזרחי. מראש הגדרות אלה בעייתיות: למה מתכוונים כשאומרים מערב או מזרח? ג׳ייפור נראית כמו דרום תל אביב, רק עם פרות ברחובות. יש תחושה של וייב מדהים בג׳ודפור, עיר שכל הזמן נמצאת בבנייה ופירוק, יש אנרגיה שמונעת על ידי המציאות הכלכלית וההיסטוריה המורכבת של המדינה האדירה. מורכבות – זה מוכר לנו היטב.

Gali Cnaani:

קשה גם לעשות הכללות. בסופו של דבר המבחן הוא של כל מעצב ומעצב. התנועה היא דו כיוונית: מהמזרח למערב ולהיפך. גם אלה וגם אלה יכולים לבוא ממקום של התנשאות או בקיצוניות השנייה, ממקום של נחיתות. גם אני מניחה שזה עניין של זמן ושל תהליכים שקורים כל הזמן, ולפעמים האיזון מושג.

Katya:

מה שחשוב לזכור – אסור להיות פטרנליסטי כלפי ההודים. הם גם מנסים ללמד את עצמם את הגישה הזאת במקומות היותר איכותיים שראינו אותם. עבודה עם בעלי מלאכה צריכה להיות בגובה העיניים, בתוך כבוד והקשבה.

P2051933

Yuval Saar:

מה עוד חשוב לספר על הביקור לפני שמסיימים?

Katya:

יש בארמון בג׳סלמיר חדר של נסיך ובו שתי פלטות על הקיר. הפלטות נראות כמו עץ חרוט בצורה עדינה. כל הארמון חרוט מאבן חול זהובה, כקופסת תכשיטים ענקית. כשמסתכלים על הפלטות חושבים, טוב – בעץ זה יותר קל, ברור שזה עדין להפליא, הרי זה לא אבן. ואז קוראים את השלט – חומר: אבן. על גבול הבלתי אפשרי. כך גם הטקסטיל ההודי במיטבו – מעבר לגבולות היכולת והדמיון.

Gali Cnaani:

אין ספק שהמורכבות היא מילת מפתח. אני יכולה לתת דוגמה: ביקרנו בפארק תעשייתי שמוקם ממש בימים אלה ליד ג'ייפור ע"י כ-20 יצרנים של טקסטיל. זה מקום מרשים ביותר בעל אג'נדה אקולוגית מתקדמת. הם הצליחו להגיע למצב שהם ממחזרים כ-95% מהמים שבהם הם משתמשים (תעשיית הטקסטיל היא אחת הצרכניות הגדולות של מים בתהליכי הייצור). יש להם קודים אתיים קפדניים בעניין תנאי העבודה וכו'. בקיצור, מעורר התפעלות.

כמה ימים אחר כך פגשנו מעצבת טקסטיל הודית שיש לה בדרום חווה שבה היא מעסיקה מאות אורגים בכפרים שלהם וגם היא דואגת לתגמל אותם כראוי ולדאוג להם. היא סיפרה לנו שבדיוק חזרה מכנס בכלכותה ובו היה ויכוח גדול על אותו פארק תעשייתי ועל כך שהריכוזיות שלו פוגעת בבעלי המלאכה הכפריים… בקיצור, לכל מטבע וכו'

Yuval Saar:

שאלה אחרונה: מה הלאה? איך מתקדמים מפה?

Gali Cnaani:

בשיתוף הפעולה עם ההודים?

Yuval Saar:

כן

Katya:

הסכם אקדמי, סטאז׳ים, ביקור של משלחת מהודו. באידאל – מעצבי טקטסיל ישראלים שמגלים את עולם המלאכה המדהים של הודו ועושים עיצובים עבור כולנו, כאלה שלא מתחשבים בגבולות ומגבלות, אלא רואים את שורש העניין – עיצוב, מלאכה, תעשייה – רצף בלתי נפרד.

Gali Cnaani:

יהיה צריך לחשוב על הפורמט. לגבי הסטודנטים שלנו: האם חילופי סטודנטים עם האוניברסיטה או עם בתי המלאכה השונים? אין ספק שחייב להיות משך של זמן כדי שזה יהיה משמעותי. סטודנטים שלהם שיגיעו אלינו או למחלקות הטכנולוגיות, גם סטאז' במעט המפעלים המקומיים יכול להתאים.

Yuval Saar:

אפשר להצטרף לביקור הבא?…

Katya:

אולי – כבר יש תור 🙂

Gali Cnaani:

אני ממליצה. תצטרך לעבור מבחן באכילת חריף

Yuval Saar:

איפה חותמים?

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden