Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
רצון לעשות משהו שבאמת חורג מהגבולות הרגילים של הוראת עיצוב
בשבוע שעבר יצא לדרך בשנקר אחד הפרויקטים המעניינים והחשובים שנתקלתי בהם בזמן האחרון – גו גלובל 2014 ישראל פלסטין. במסגרת הפרויקט יצאו קבוצות מעורבות של סטודנטים מתחומי העיצוב וההנדסה השונים – מהרויאל קולג׳ ומשנקר – לנגב, לצפון הארץ ולגדה המערבית, על מנת לסייע לאומני מלאכת היד המקומיים בפיתוח פתרונות מעשיים לקידום היצירה המסורתית שלהם.
מטרת הפרויקט, שיצא לדרך בשנת 2005, היא לחשוף את הסטודנטים לצרכים ממשיים של אוכלוסיות שונות ברחבי העולם, תוך חיבור בין תרבויות הזקוקות לשימור ופיתוח מסורות שהולכות ונעלמות – באמצעות חינוך לעיצוב. הפרויקט התקיים בעבר בין היתר בתאילנד, סין ואוסטרליה והשנה נבחרה ישראל, כולל האוכלוסיה והמלאכות הפלסטיניות.
בפרויקט משתתפים כ-40 סטודנטים לתואר שני מהתוכנית לחדשנות בהנדסה ועיצוב ברויאל קולג׳ של לונדון (IDE – Innovation Design Engineering) שחברו לסטודנטים מצטיינים משנקר – תלמידי התוכנית לתואר שני בעיצוב, יחד עם סטודנטים לתואר ראשון בעיצוב ובהנדסה. את הקשר בין המחלקה לשנקר יצר אבנר שדות, שהיה סטודנט ב-IDE והוא מתנהל במסגרת בית הספר הבינלאומי בשנקר בהנהלת עודד חי. מי שמנהלת את הפרויקט מבחינה אקדמית מטעם שנקר היא מירב פרץ.
חשבתי שיהיה מעניין ללוות את הפרויקט והצעתי למירב לנהל שיחה מידי שבוע שבמסגרתה היא תספר על החוויות, הקשיים והאתגרים שמלווים פרויקט מסוג זה. ואחרי ההקדמה המתבקשת, הנה השיחה שמסכמת את השבוע הראשון של הפעילות.
קריית גת
yuvalsaar:
שלום!
Merav:
אהלן
yuvalsaar:
מה שלומך?
Merav:
מעולה
yuvalsaar:
יפה. אני מבין שהיה לך שבוע מעניין
Merav:
מאד! וגם מרגש ומטריד ועוד הרבה סופרלטיבים יתאימו פה
yuvalsaar:
תספרי אנקדוטה אחת לפני שנתחיל בצורה מסודרת
Merav:
ביום ראשון בלילה עמדנו עם דרינקים ומשעשעי חיך בבית השגריר הבריטי והשתכרנו, ואחרי כמה שעות כבר התגלגלנו עם האוטובוס בסמטאות בפאתי בית סחור כדי למצוא סדנת שיקום של נכים, ואכלנו צהרים בחדר אוכל של בית חולים שיקומי בבית ג’אלה… מעברים חדים
yuvalsaar:
זה באמת הארדקור. בואי נתחיל מהתחלה: גו גלובל! מה זה בדיוק, מי יוזם, מי משתתף, איך זה קרה
Merav:
זה פרויקט של מחלקה מה-RCA שמתקיים כבר 10 שנים ברחבי העולם. הם היו כבר בגאנה, תאילנד, סין והודו, והשנה בישראל והרשות הפלסטינית. למחלקה קוראים Innovation Design Engineering ולומדים בה לתואר שני ושלישי מהנדסים ומעצבים ביחד. המעצבים לומדים חשיבה טכנולוגית והמהנדסים מתנסים במחשבת עיצוב. בוגר שהם גאים בו הוא דייסון שפיתח את שואבי האבק
הרעיון מאחורי גו-גלובל הוא לחשוף את הסטודנטים למורכבויות פוליטיות, כלכליות, לאומיות ותרבותיות דרך מפגש עם סדנאות של יוצרים ואוּמנים במקומות שונים בעולם. בכל שנה יוצאת קבוצה של 40 סטודנטים וכחמישה אנשי סגל למקום אחר בעולם לתקופה של שלושה שבועות שבמהלכה הסטודנטים עובדים בקבוצות מעורבות עם סטודנטים מקומיים ומתמודדים עם המורכבויות שנובעות מהקונטקסט המקומי.
yuvalsaar:
ואיך הם הגיעו אליך ואל שנקר?
Merav:
שנקר נמצאת בקשר עם ה-IDE כבר כשנתיים בכמה פרויקטים שנמצאים בתהליכים שונים של הבשלה, ובאחד הביקורים שלהם לקחנו אותם לגדה לפגוש יוצרים מקומיים שמעבדים עץ זית ולסדנאות זכוכית וקרמיקה בפאתי חברון, והם מיד זיהו את הפוטנציאל העצום לכל הצדדים. כלומר, את העניין הגדול עבור הסטודנטים ואת הצורך של היוצרים בגדה ובפריפריה בישראל בעין מקצועית ביישום של מחשבת עיצוב ובכל סוג של תמיכה שתביא לשיפור באיכות החיים של האנשים שפגשנו בסדנאות השונות.
בזמנו, כששיתוף הפעולה התחיל להבשיל, פנו אליי והציעו לי לנהל אותו מבחינה אקדמית והסכמתי למרות שלא ממש הבנתי למה אני נכנסת. הסיור בסדנאות בגדה, בנגב ובצפון עורר בי רגשות מאד חזקים של הזדהות ושל רצון לעשות משהו שבאמת חורג מהגבולות הרגילים של הוראת עיצוב. הפרישה הגיאוגרפית של הפרויקט וההיקף העצום שלו מאפשרים לנו לקחת את הסטודנטים למקומות שלא היו מגיעים אליהם באופן עצמאי.
באירוע הפתיחה שהיה ביום ראשון שעבר סיפרתי לאורחים שלמרות שעברתי את גיל 40 הפרויקט הזה הביא גם אותי למקומות בארץ שלא ביקרתי בהם מעולם ואולי גם לא הייתי מגיעה אליהם. כשנסענו בפעם הראשונה לגדה האורחים שלנו ממש התפלאו כשסיפרתי להם שלא ביקרתי מאז גיל 12 בחברון. הם היו בטוחים שישראלים באים ויוצאים כל הזמן מהשטחים.
yuvalsaar:
קטעים
Merav:
אבל גם בתוך הקו הירוק, יש מקומות שלא הייתי מגיעה אליהם, וגם אם כן, לא הייתי יוצרת קשר של ממש עם אנשים
yuvalsaar:
מי הם הסטודנטים של שנקר שמשתתפים בפרויקט?
Merav:
יש לנו קבוצה של 30 סטודנטים שחלקם מגיעים מהתואר השני הבינתחומי וחלקם הם מצטיינים מהמחלקות השונות. כל הסטודנטים, גם מהקולג’ וגם משנקר, מגיעים מדיסציפלינות שונות, מעצבים ומהנדסים מכל התחומים, וכולם צריכים לעבוד ביחד
yuvalsaar:
את כותבת תואר שני ומצטיינים – מה היה צריך לעשות כדי להתקבל לפרויקט? היו מיונים?
Merav:
ביקשנו המלצות של ראשי מחלקות ומשם קיימתי סדרה של מפגשי היכרות כדי להבין אם הסטודנטים מעוניינים ומסוגלים לעמוד באתגר. רוב הסטודנטים מהתואר הראשון הם משנה ד’ ונמצאים בעיצומה של העבודה על פרויקט הגמר וצריך היה לוודא שהם יכולים להתמסר להרפתקה הזאת
עבודת ההכנה נמשכה ארבעה חודשים וביום ראשון סוף סוף התקיים מפגש הפתיחה וכל הקבוצות המעורבות נפגשו הפעם הראשונה. ממש היה חשמל באויר
הרדוף
yuvalsaar:
בואי נכניס לרגע גם את הפוליטיקה כבר בשלב הזה. לנסוע לשטחים ולהכיר יוצרים, אני מניח שזה מחייב עמדה ברורה מצד אחד של המפה הפוליטית
Merav:
בפרויקט יש ששה פרטנרים שונים בשלושה אזורים – נגב, גליל וגדה – כך שכל סטודנט יכל לבחור לאן הוא רוצה ללכת. באחת הפרזנטציות שבה הוצגו הפרטנרים השונים אמרתי לסטודנטים: אני בטוחה שחלק מכם ממש לא רוצה ללכת לגדה וחלק אחר ממש רוצה, וזה באמת ככה. יש סטודנטים שרצו מאד לנצל את ההזדמנות ולעשות שינוי. היחיד שדווקא ביקש להיות בגבולות הקו הירוק היה מרצה שאמר שבילה שם מספיק בשירות הצבאי וזה טעון בשבילו. כמובן שכיבדתי כל בקשה. הבלוקבאסטר בטבלת הגוגל, אגב, היה “בית אהטה” – קואופרטיב של נשים אתיופיות יוצרות בקרית גת…
yuvalsaar:
למה דווקא הן?
Merav:
אני חושבת שבגלל האופי של העשייה שלהן: הן רוקמות, קולעות סלים, מפסלות ויוצרות כלים בחומר קרמי ומאחר ובתואר השני יש הרבה שמגיעים מטקסטיל ואופנה, הם מאד נמשכים לאתגר מהסוג הזה
yuvalsaar:
אז מה הספקתם לעשות עד עכשיו? הפרויקט בעצם רק התחיל, נכון?
Merav:
נכון. החבר’ה מהקולג’ נחתו פה בפורים, קיימנו מפגש פתיחה ביום ראשון בערב וביום שני בבוקר כולם כבר היו על שלושה אוטובוסים בדרך לפרטנרים. היום כולם עובדים בקבוצות בשנקר ומחר יש להם הגשת קונספט ראשונה בבית עלית. משמעת העבודה של האורחים גבוהה מאד והם נמצאים בשנקר מסביב לשעון. הכשרנו להם אזור עבודה שלהם עם פלטות וחמורים והם מיד הקימו להם סדנה והתחילו לעשות סקיצות
yuvalsaar:
רגע, רגע, לפני הסקיצות: איפה ביקרתם, מה הייתה מטרת הביקור, ומה המשימה כרגע של הסטודנטים?
Merav:
הסטודנטים והמנחים מחולקים לפי היעדים השונים וכל קבוצה נוסעת לפרטנר שלה כל שבוע. בדרום יש קבוצה אצל האורגות הבדואיות בלקייה וקבוצה בבית אהטה בקרית גת. בצפון עובדים עם סדנת הקרמיקה בגלריה לאמנות באום אל פאחם ועם מרכז השיקום חירם בקיבוץ הרדוף. משם דרך אגב, החבר’ה עוד לא חזרו… הקיבוצניקים המקסימים הזמינו אותם להישאר שם ולהרוויח עוד זמן עבודה סדנאות ומאז לא שמענו מהם…
בגדה יש פרויקטים מורכבים. אחד מהם הוא מול בית חולים שיקומי בבית ג’אלה, BASR, שתומך בשיקום של נכים בקהילה ומפעיל סדנאות שיקום באמצעות יצירה. הסטודנטים מחולקים בין שלוש סדנאות: סדנה של ילדים בחוסאן, סדנה של נערים בבית סאחור וסדנה גדולה של רוקמות שמופעלת על ידי אישה נכה המרותקת לכיסא גלגלים.
הפרויקט השני הוא מול NGO פורום הורים שכולים ישראלי פלסטיני לשלום, שכחלק מהפעילות שלו תומך בשש קבוצות של רוקמות ברחבי הגדה שמונות למעלה ממאה נשים. השבוע קיימנו מפגש עם 12 נציגות של קבוצות הרוקמות במלון אוורסט בבית ג’אלה. הרוקמות מגיעות משכם, רמאלה, דהיישה, בית אומר, פאוור
yuvalsaar:
ומה הסטודנטים אמורים לעשות?
Merav:
בבריף העיצוב שחילקנו להם השבוע תיארנו את האתגרים שאנחנו המנחים זיהינו במפגשי ההכנה. משם הסטודנטים אמורים לקחת את הפרויקט ולנסח במשותף עם הפרטנרים את האתגר שהם רוצים ויכולים להתמודד איתו במסגרת זמן אינטנסיבית אך קצרה של 3 שבועות. לפעמים מדובר בעיצוב של מוצרים חדשים, לפעמים בשינוי של הדרכים שבהן יוצרים את המוצרים ולפעמים פתיחה של ערוצים חדשים לשיווק ומכירה
yuvalsaar:
מה השלב הבא?
Merav:
לאחר הגדרת הפרויקט עוברים לשלב של סקיצות, מחקר חומרים, יצירה של פרוטוטייפים. בשבוע הבא חוזרים אל הפרטנרים ובודקים ביחד איתם את הרעיונות, מקבלים מהם פידבק וחוזרים לשולחן העבודה. חוץ מהקבוצה בהרדוף כמובן שבינתיים כאמור עוד לא חזרה….
yuvalsaar:
מה זאת אומרת לא חזרה? חשבתי שהתבדחת
Merav:
לא! הם מאושרים שם… זה באמת מקום מקסים עם אויר נהדר ונוף נפלא. הפרויקט הכי מפנק בגו גלובל הזה…
בשבוע האחרון חוזרים לביקור נוסף אצל הפרטנרים ובו כבר מציגים את תוצאות התהליך ומתכווננים להטמעה של התוצרים והתהליכים בסדנאות, ובעוד שבועיים בדיוק תתקיים הגשת סיום ותיפתח תערוכה ורוב הפרטנרים יגיעו אליה. אני רק אוסיף שהיום התחלתי בדיוק לטפל בהשגת אישורי כניסה לישראל עבור הפרטנרים שלנו בגדה כדי שיוכלו להשתתף איתנו בפתיחה של התערוכה. את הרוקמות אנחנו רוצים לקחת לסיור בארכיון שנקר: יש שם שמלות בנות 100 שנה עם רקמה פלסטינית מסורתית. תהיה התרגשות גדולה
yuvalsaar:
אוקי. אז מתי אנחנו מדברים עוד פעם כדי לשמוע על ההתקדמות?
Merav:
אפשר לדבר בשבוע הבא בחמישי אם יתאים לך ואתה כמובן סופר מוזמן! רוצה להצטרף לסיור או הגשה?
yuvalsaar:
מאד רוצה אבל שבוע האיור ושאר 17 מיליון הדברים שאני עושה לא יקרו מעצמם…
Merav:
מבינה אותך
