כל מה שחשוב ויפה

קראפט היא מלה בעייתית. כיום קל יותר להתחבר למייקינג

פגשתי את גלן אדמסון לפני חודשיים בדיוק, בסופו של השבוע הכי לחוץ שהיה לי בשנים האחרונות, השבוע שבו נפתח שבוע האיור: אחרי כל הפתיחות, תליית העבודות בתערוכות שאני אצרתי, כל הסידורים האחרונים של מסיבת הפתיחה, פורטפוליו לייב חיפה שהיה לי באותו שבוע והכנות לשלושה פורטפוליו לייב של השבוע שאחרי, פצ׳ה קוצ׳ה בתל אביב, שלושה ראיונות לרדיו באותו יום, הרצאה בכנס של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, סגירות אחרונוות לסיור העיתונאים, ועוד ועוד.

זה היה יום שישי, שש וחצי בערב – גם ככה יום ושעה שהיה עדיף להישאר בבית ולא ללכת לראיין מישהו – אבל זו הייתה השעה היחידה בלו״ז של אדמסון שהייתה פנויה בארבעת ימי הביקור שלו בישראל, ומה לעשות – לא אומרים לא להזדמנות לראיין את מנהל המוזיאון לאמנויות ועיצוב בניו יורק, הידוע יותר בשמו באנגלית – MAD. הגעתי למלון כמה דקות לפני השעה היעודה, חיכיתי בלובי, הוא ירד, לחצנו ידיים, התיישבנו, ומה שקרה היה פשוט מדהים: בין רגע כל העייפות המצטברת של השבועות האחרונים נעלמה. תוך שניה נזכרתי כמה כיף זה לראיין אמריקאים, שיודעים להתנסח באנגלית רהוטה, שיש להם דברים מעניינים להגיד, שעוסקים בכמה מהסוגיות המרתקות שמעסיקות כיום את עולם העיצוב. כמה דקות לתוך הראיון גם קלטתי שהבחור המבריק הזה הוא בסך הכל בן 41. בגילי בדיוק.

אדמסון ביקר בישראל כדי להשתתף בכנס ״קראפט בתרבות חומרית עכשווית״ לזכרו של פרופ׳ עמי דרך, שקיימו בצלאל והמרכז לקרמיקה עכשווית בית בנימיני. הוא אחד התיאורטיקאים המוכרים והחשובים כיום בתחום הקראפט בעולם ודמות משפיעה ומוערכת על יוצרים, היסטוריונים וחוקרים. לתפקידו החדש כמנהל המוזיאון לאמנויות ועיצוב בניו יורק מונה לאחר כשמונה שנות עבודה במוזיאון ויקטוריה ואלברט, שם שימש בתפקידו האחרון ראש מחלקת המחקר. בתפקיד זה גם אצר תערוכות, בהן התערוכה המדוברת ״פוסט־מודרניזם: סגנון וחתרנות, 1990-1970״, שהוצגה ב-2011.

במרכז הראיון, שהתפרסם במלואו בגלריה, עמדה התערוכה שאצר אדמסון ושנפתחה בתחילת החודש ב-MAD: ״המייקרים של העיר ניו יורק״ (NYC Makers), הביאנלה הראשונה של מוזיאון העיצוב והאמנויות. בתערוכה (שתיסגר ב-12 באוקטובר) מציגים זה לצד זה 100 מייקרים, ובהם גם שמות מפורסמים כמו לורי אנדרסון (בזכות כלי הנגינה שהיא בונה לעצמה), יוקו אונו, גטאנו פשה ועוד.

Cold Cut (coasters), 2011. Chen Chen and Kai Williams. Photo courtesy of the artists בראש הפוסט: Meta Souvenirs, 2013. Constantin Boym, Laurene Leon Boym. Photo courtesy of Boym Partners

Cold Cut (coasters), 2011. Chen Chen and Kai Williams. Photo courtesy of the artists

מספיק להכיר רק קצת את מה שקורה בעולם העיצוב כדי לדעת שמייקרים היא מילת הבאזז החדשה. עניין אותי לדעת מה דעתו של אדמסון על כך ובעיקר – וזה מתוך עניין אישי – מה ההבדל מבחינתו בין תערוכת עיצוב לתערוכת מייקרים (וגם תערוכת אמנות). השימוש במונח ״מייקרים״, שהפירוש הקרוב ביותר שלו בעברית הוא ״יצרנים״, מסמל שינוי בתפישה של המוזיאון ומעבר של השיח בעולם העיצוב והאמנות מקראפט למייקינג.

את הניצנים לשינוי אפשר לראות בתקשורת, שאימצה את המושג, ובעולם המוזיאלי. כך, לדוגמה, ב-2011 הוצגה במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון התערוכה ״הכוח שבעשייה״, שאצר דניאל צ׳רני ושעסקה במרחק הגדל בין בני אדם לבין מעשה המלאכה ובהשפעה של אובדן הכישורים והידע הזה על העתיד. בשנה שעברה נפתחה במוזיאון העיצוב של לונדון התערוכה ״In The Making״, שעסקה בתהליך הייצור של אובייקטים תעשייתיים יום-יומיים, רגע לפני שהם עוזבים את המפעל ומגיעים לחנויות ולבתים.

״הכוונה היא לעשייה שיש בה כישורים – skill making – רק אנשים שיודעים באמת מה הם עושים, בכל הקשר. אם קודמי בתפקיד התעניינו באמן שעושה את האמנות שלו, אני מתעניין גם באנשים שיוצרים אותה הלכה למעשה, ואלו לאו דווקא האמנים עצמם. אני רוצה להתייחס לבעלי המלאכה התעשייתיים שעובדים במפעלים, לאנשים שמייצרים בידיים אבות־טיפוס של מוצרים, אנשים שעובדים מאחורי הקלעים בתפאורות של הצגות תיאטרון או של תוכניות טלוויזיה. כל מיני סוגים של מייקרים, בין שהם מזוהים עם העבודה ובין שלא. אנחנו לא חיים בהכרח בחברה ששמה בראש מעייניה את הכישורים. באופן אינסטינקטיבי אנשים מכבדים כישרון ומגלים בו עניין, אבל לחברה כיום יש אובססיה לתחומים אחרים, כמו נעורים, דימוי עצמי או טכנולוגיה״.

Black, 2012. H E I D I L E E. Photo: Marcelo Krasilcic

Black, 2012. H E I D I L E E. Photo: Marcelo Krasilcic

לפעמים יש תחושה שמייקינג היא עוד מלת באזז של אקדמאים, עיתונאים ואוצרים. האם לדעתך זו מציאות שהמוזיאון יוצר או משקף?

״אני חושב שזה אמיתי. אנחנו חיים בסביבה פוסט־דיסציפלינרית: קטגוריות הייצור, שפעם היו יציבות ושימשו זהות מקצועית, משמשות היום נקודות ייחוס בעיקר. לדוגמה, יכול להיות שכוריאוגרף יתעניין גם באדריכלות ויעשה סרטים וציורים. הוא אולי כוריאוגרף במהותו אבל הוא עובד בעוד תחומים, ולכן בשבילי מייקינג היא הדרך הנכונה לתאר מה אנשים עושים היום״.

ובכל זאת, מה היה רע בקראפט?

״את ההשראה לתערוכה קיבלתי מהתערוכה ׳פאוור אוף מייקינג׳. למדתי ממנה המון, בין השאר את השימוש במלה ׳מייקינג׳ במקום ׳קראפט׳. קראפט היא מלה בעייתית בעיני. כשאתה אומר ׳קראפט׳ מיד עולה השאלה למה בדיוק אתה מתכוון. כיום קל יותר להתחבר למייקינג, אולי בין השאר כי זה מושג חדש ואופנתי יותר. אם תשאל אמנים או מעצבים אם הם מייקרים, אני חושב שכמעט כולם יענו שהם קודם כל אמנים או מעצבים אבל שכן, בטח שהם מייקרים״.

אבל הם לא יגידו בהכרח שהם אנשי קראפט.

״נכון. כשאתה אומר לאנשים ׳קראפט׳ זה לא בהכרח נותן להם את תחושת הקסם שמתרחשת כשיש לך חומר ביד״.

׳הכוח של העשיה׳ באמת נשמע טוב יותר מ׳הכוח של קראפט׳. אולי בהזדמנות זו תשנה את השם של המוזיאון למוזיאון המייקינג?

״לא״, הוא מחייך. ״ולו בגלל השם. ׳מאד׳ הוא שם מצוין. אמנויות ועיצוב הוא גם שם טוב, שמרמז על הטריטוריה שבה אנחנו פועלים. יש בו גם משהו שאומר שאם תבקר בו אתה גם תיהנה, משהו שמוזיאונים לפעמים שוכחים״.

מה ההבדל אם כך בין תערוכת אמנות ועיצוב לתערוכת מייקינג?

״אם תערוכת אמנות אמורה לעורר אצלך רגש, ותערוכת עיצוב אמורה לגרום לך להבין משהו, אז תערוכת מייקינג תעורר אצלך סקרנות לנסות לעשות משהו, תעורר אצלך השראה. זה משהו שונה מרוב המוזיאונים, שהחוויה שאתה עובר שם היא בדרך כלל פאסיבית, גם אם זו תערוכה שמאפשרת לך לגעת במוצגים או לייצר איתם אינטראקציה.

״מהבחינה הזו תערוכת מייקינג היא הזמנה. אם תחשוב על 100 מייקרים שעושים 100 דברים שונים, יש פה הצעה למנעד האפשרויות שקיימות בעולם בעשיה. אני מקווה שמי שיבקר בתערוכה ייצא ממנה עם תחושה שהוא יכול לצאת לעולם ולעשות משהו יוצא דופן, להיות יזם, ליצור משהו יפה. אני מקווה שיהיה בתערוכה משהו מעצים. ככלל העצמה היא מילת מפתח בעבורי, ומוזיאונים היום הם לא ממש כאלו. אני חושב שבעבור רוב האנשים חווית הביקור במוזיאון מסתכמת בתחושה ש׳זה מה שאנשים חכמים ויצירתיים עושים׳. אני חושב שהתערוכה, כמו כל המוזיאון, צריכה לעודד את התחושה שזה אפשרי. לכו על זה״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden