כל מה שחשוב ויפה

אני לא חושבת שיש הבדל בין תערוכות אמנות לבין תערוכות עיצוב

לפני שלוש שנים, כאשר נפתח בית בנימיני, שאלתי את המנהלת שלו, מרסל קליין, מה ייחשב בעיניה להצלחה. ״אם המקום ישמש לעשייה מהותית ואיכותית, אם נוכל לשלב בין עיצוב, אמנות ואומנות ולהראות שהם יכולים לחיות טוב ביחד, זו תהיה הצלחה גדולה״, היא ענתה אז.

ואמנם, במהלך שלוש השנים האחרונות אני עוקב בעניין רב אחר התערוכות שמוצגות שם, בדיוק בגלל זה – מעניין אותי במיוחד האתגר בהצגת דיסציפלינה שחיה בין העולמות השונים. בכל תערוכה אני סקרן לגלות מחדש איזו טקטיקה נקטו האוצרים בבואם להציג שם תערוכות: לפעמים אלו תערוכות עיצוב קרמי ״קלאסיות״, לפעמים אלו תערוכות אמנות לכל דבר, ולפעמים – ואלו המקרים המעניינים – נוצר שם משהו חדש.

במהלך העבודה על התערוכה מוזיאון עיצוב בבית האמנים הפגשתי את מעצבי המוצר שמציגים בתערוכה עם אוצרים, מעצבים ומנהלי מוזיאונים, ביניהם גלית גאון, עזרי טרזי, רויטל פרץ בן אשר, שלומית באומן ומרסל קליין, ודיברנו על סוגיות כמו מה ההבדל בין תערוכת עיצוב לבין תערוכת אמנות? מה החוויה שאנו מייעדים למבקר בתערוכת עיצוב: להתרגש או להבין, להתבונן או לגעת? מה קורה למבקר כשהוא נכנס למוזיאון וצופה בכסאות, באופניים, בגופי תאורה, או בכל אובייקט שימושי אחר, מבלי שהוא יכול להתנסות בו, לשבת עליו, לגעת בו?

בתחילת השבוע פרסמתי את דבריה של רויטל פרץ בן אשר על הסוגיות האלו. הפעם אני שמח לפרסם את דבריה של שלומית באומן, האוצרת של בית בנימיני, שבעבר כתבתי על תערוכות שהיא אצרה, כמו מצד שני (שמוצגת בתמונה בראש הפוסט) ומחתרת עיצוב שהתקיימו במהלך השנה האחרונה בבית בנימיני. בראיון שפרסמתי איתה בגלריה לקראת הביאנלה לקרמיקה ב-2011, שהתקיימה במוזיאון ארץ ישראל, שאלתי אותה ״עם איזה מסר חשוב לך שהקהל ייצא מהתערוכה?״. בתגובה היא אמרה, ״הייתי רוצה שהשאלות שהתערוכה עוסקת בהן יישארו כחוויה, ולא רק כמשהו תיאורטי״. האם זה אפשרי? אני מאמין שכן. בהמשך לכך, הנה מה שהיה לשלומית להגיד עכשיו על השאלות שמעסיקות אותי ועומדות בבסיס התערוכה שלי, שתפתח בבית האמנים ב-11/9.

״התערוכה המרכזית שאצרתי בשנים האחרונות היא תערוכת הביאנלה השלישית לקרמיקה ישראלית, ׳עיצוב קרמי: כלים טכנו. לוגיים׳ (2011). תערוכת זו הייתה משמעותית בעבורי כמי שליוותה את התפתחותן של הביאנלות לקרמיקה והייתה שותפה לבניית החזון של פרויקט זה, בייחוד בראשיתו. מבחינתי, מטרת התערוכה הספציפית הזו הייתה לחדד את הקשר שבין שיטות עבודה, שפה עיצובית והתייחסות למושגים תרבותיים רלוונטיים באמצעות שדה העיצוב הקרמי.

״התערוכה שילבה עבודות שעוצבו במיוחד בעבורה עם פריטים של קרמיקה טכנולוגית, כלומר, אובייקטים שנוצרו לייעודים ספציפיים בתעשייה (את החלק של הקרמיקה ׳הטכנולוגית׳ אצרה אפרת פרידלנד במיוחד בעבור הביאנלה). בתערוכה הוצגו תוצרי מעצבים ויוצרים בשילוב עם תוצרים מהתעשייה.

מתוך הביאנלה לקרמיקה

גן חיות, טל גור (מימין) ומגן קרמי, מפעל פלסן. צילום: ליאוניד פדרול, מוזיאון ארץ ישראל

״במובלע חלק גדול מהפעילות שלי כאוצרת מנסה לבחון האם יש בכלל שדה כזה ׳עיצוב קרמי׳? ואם כן – במה הוא עוסק, או במה ראוי שייעסוק? האם יש לו שפה משלו? האם יש לו היסטוריה? תיאוריה? היום, כאוצרת של בית בנימיני, זו אחת השאלות שמעניינות אותי: האם אנחנו מנסים להנשים שדה שלמעשה איננו קיים, כגווייה הפוסעת בין חיים למוות? האם יש מונחים ספציפיים לשדה זה, או שאנחנו נידונים להבין אותו באמצעות עולם המושגים של העיצוב והאמנות?

״תערוכה נוספת שאצרתי הראויה לציון (מבחינתי) היא ׳מצד שני׳ (2013), שהוצגה בית בנימיני. תערוכה זו בחנה את ההיסטוריה של חתימות על כלים שימושיים מ-1919 ועד היום. באמצעות התערוכה  נבנה נראטיב היסטורי/כלכלי/פוליטי הממחיש את הפוטנציאל של תרבות חומרית כמספרת סיפור של מקום. התערוכה זכתה להתעניינות רבה והוכיחה מעבר למסקנות ישירות מהמוצגים עצמם, שדווקא עיסוק בשפה מדיומלית יכול לייצר אמירה רחבה.

כמבקרת, איזה תערוכות את אוהבת? שמה קורה בהן? (לא משנה אם עיצוב או אמנות) 

״אני אוהבת תערוכות שיוצרות אפשרות לבחון כל פן של המציאות מחדש; תערוכות המערערות הנחות יסוד. אחת התערוכות שהתרגשתי לבקר בה היא התערוכה ׳הלוך-חזור׳ של הצלם רון עמיר. התערוכה הוצגה בשלושה מוקדים שאחד מהם היה בית ספר תיכון בג׳יסר א-זרקא (בנוסף למוזיאון חיפה והמרכז לאמנות דיגיטלית בחולון, 2014; אוצר: גלעד מלצר). זהו פרויקט רציני ומענין שקרם עור וגידים מהתמדה – עמיר צילם בג׳יסר א-זרקא מעל 10 שנים ברציפות – עבודה חינוכית, קשר עם האוכלוסיה המקומית וכפי שציינתי, בחינה מחדש של מושגי יסוד.

״בבית הספר התיכון של ג׳יסר א-זרקא הוא הציג קבוצת עבודות יחד עם תלמידי ותלמידות התיכון, בחלל בית הספר: בספרייה, מעלה המדרגות וחללי המעבר השונים. הצופה נדרש לשאול שאלות רבות העולות מהביקור בתערוכה, ביניהן ערעור מעמדו של החלל המוזאלי, שיתוף תלמידי בית ספר תיכון ערבי בתערוכה, נסיעה לטריטוריה לא מוכרת (כפר פלסטיני). בעיני זו הייתה אחת התערוכות המעניינות ביותר שראיתי בתקופה האחרונה״.

מה הדבר הכי חשוב מבחינתך, שהיית רוצה שיקרה למבקרים בתערוכה שאת אוצרת?

״כפי שציינתי – חשיבה מחדש על מושגים ישנים, ערעור אינטואיציות, חווייה חושית מרגשת״.

מה ההבדל בין תערוכת אמנות לעיצוב? יש בכלל הבדל? צריך להיות?

״אני לא חושבת שיש הבדל בין תערוכות אמנות לבין תערוכות עיצוב. אני חושבת ששני השדות האלו כבר מזמן התמזגו זה בזה, או לחילופין מתקיימות יותר מידי השקות בין שני השדות. בעבר השימושיות הבחינה בין עיצוב לאמנות, אולם מבחינתי – מאז שגם עיצוב וגם אמנות הפכו ל׳מניה׳ סחירה – אני לא מוצאת הבדל גדול בין תערוכות עיצוב לבין תערוכות אמנות. המילים מרגש, ניסיוני, טכנולוגי, חווייה, תובנה, וכו׳ – יכולות להיאמר על תערוכות משני העולמות. אני בוחנת תערוכות בהתאם לקונטקסט הספציפי שלהן ולא לפי השדה שאליו הן משתייכות״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden