כל מה שחשוב ויפה

להתרגש, להסתקרן, להבין

שלשום בבוקר היה רגע אחד שבו המדפים כבר ניצבו באמצע האולם, העבודות והמעצבים עדין לא הגיעו, והחלל היה כל כך יפה, שאמרתי לעצמי – אולי לא נשים את העבודות? אולי נשאיר את החלל ככה, עם שורת מדפי המתכת, זה כזה אוביקט יפה בפני עצמו, למה לקלקל אותו. אבל אז חיש חיש אמרתי לעצמי תפסיק לדבר שטויות, יש תערוכה עוד שלושה ימים, בכל זאת משהו שאתה מתעסק איתו כמעט שנתיים…

hakama1

כן, כמעט שנתיים. אני גם זוכר את התאריך.

זה היה ב-8/11/2012, כשאריה ברקוביץ׳ מבית האמנים שאל אותי אם אני רוצה לאצור אצלו תערוכה. אני רציתי תערוכת איור, הוא רצה תערוכת עיצוב. אני רציתי איור, הוא רצה עיצוב. בסוף החלטנו גם וגם. מתערוכת האיור צמח שבוע האיור. את תערוכת העיצוב תוכלו לראות החל ממחר בשמונה בערב בבית האמנים (אלחריזי 9, תל אביב). והתוצאה – ואני יודע שהנחתום לא אמור להעיד על עיסתו אבל פה זה המקום שבו אני מעיד על עיסתי – אני באמת מאמין שזו אחת מתערוכות העיצוב הכי מעוררות מחשבה וסקרנות. באמת. אני חושב שהתהליך הארוך הזה הצליח להוציא מהמשתתפים תוצאות מרשימות, מרגשות ומסקנות.

עכשיו גם אפשר לספר על אתר התערוכה – designmuseum.co.il.

האתר לא אמור להחליף את הביקור בתערוכה, אלא אמור לתפקד כסוג של מיני קטלוג מקוון, ואולי בהזדמנות אחרת אני אגיד עליו כמה מילים. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לנדב ברקן הנפלא על העזרה בכל הקשור לאתר, ובינתיים אני רוצה לשתף בכמה מחשבות ותובנות שהעסיקו אותי בשבועות האחרונים, שקשורות ללייבלים ולטקסט האוצר.

למי שלא עקב, התערוכה עוסקת בשאלה מה ההבדל בין תערוכת עיצוב לתערוכת אמנות (ולא בין עיצוב לאמנות, למרות שכפועל יוצא גם השאלה הזאת נכנסת לדיון, מן הסתם). כפי שכתבתי בפוסט שסיפר על התערוכה, פעמים רבות מספרים אוצרים ואמנים, שהדבר החשוב להם ביותר בתערוכה הוא שהצופה יעבור חוויה רגשית. לעומת זאת, אוצרי עיצוב ומעצבים יציינו שהדבר החשוב להם הוא שהמבקר בתערוכה ילמד או יבין משהו חדש על העולם שמסביבו. בתערוכה הנוכחית אני מנסה לערער על ההנחות האלו, לשלב ביניהן, להפגיש ביניהן, לשבור היררכיות, ולעורר במקביל גם רגש וגם סקרנות.

מתוך כל זה אחד הדברים שהכי מעסיקים אותי זה כמה לספר. עד כמה להיות דידקטי. האם המבקר בתערוכה צריך לדעת איזה מעצב גרפי הגיב לאיזה מעצב מוצר? האם הוא צריך לדעת את הסיפור שמאחורי כל עבודה בשביל… להבין אותה? להתרגש? למה בכלל חשוב שהוא יבין אותה? האם מי שלא יבין באמת יכנס לאתר התערוכה ויקרא יותר? איפה עובר הגבול בין אני לא מבין אבל זה מעניין אותי ואני אבדוק הלאה, לבין אני לא מבין, תעזוב אותי בשקט ותניח לי?

מעין לויצקי, ניירות עטיפה. צילום: טליה רוזין

מעין לויצקי, ניירות עטיפה. צילום: טליה רוזין

וזה לא נכון רק לגבי המבקרים בתערוכה, זה נכון גם בכל הקשור אלי, אוצר התערוכה.

יש דברים בתערוכה שאני לא יודע. לדוגמה, איזה חפצים עטפה מעין לויצקי בעבודה שלה. לאיזה מוצגים ארכיאולוגים במוזיאון ישראל שימשו עזרי התצוגה שליאורה רוזין מציגה בתערוכה. איך בדיוק התנהל תהליך הסריקה של הפרחים של תום רזניקוב ומאיה בן דוד. ויש עוד דוגמאות. וזה הכי שונה ממה שאני רגיל אליו, להיות בשליטה, להכיר את החומרים, לדעת לספר על כל עבודה שאני מציג בתערוכה. פה לדוגמה התלבטתי, האם לשאול בכלל את מעין מה היא עטפה. ואם לשאול, האם היא צריכה לענות? למה בכלל זה משנה? למה אני צריך לדעת מה עטוף שם בשביל להעריך את העבודה? בשביל לאהוב אותה? בשביל להבין אותה? כמובן שהתשובה לא חד משמעית, אבל הנה, ביום שבת הקרוב (ובזה שאחריו), בשעה 11 בבוקר, אני מעביר סיור בתערוכה ובמובנים מסויימים העמדה שלי לא שונה בהרבה משל המבקרים בכל הקשור ללספר על העבודה.

ועוד משהו: לייבלים. כמה הם צריכים לספר, מעבר לשם המעצב ושם העבודה? שעות על גבי ימים על גבי שבועות התחבטתי בסוגיה הזו. חיפשתי פתרון שיאפשר לי לגלות חלק מהסוד, לתת מפתח, לעזור בצעד הראשון, אבל לא לספר הכל. והפתרון שמצאתי לקוח מהעולם הדיגיטלי – האשטאגס. גם באתר וגם בלייבלים מופיעות תגיות שמרמזות על מושגים ואסוציאציות שעומדים בבסיס העבודה ובבסיס המחשבה על העבודה. לדוגמה, הלייבל של העבודה של מעין הוא זה:

מעין לויצקי
ניירות עטיפה
#אובייקט_נלווה #עיטוף #עמעום #אחורי_הקלעים #קדמת_הבמה
maayanl.com

מספיק? פחות מידי? יותר מידי?

ואם כבר אז עוד מילה גם על טקסט הקיר שיהיה תלוי בתערוכה. הטקסט במלואו מופיע בעמוד האודות באתר התערוכה. והנה אני אגלה לכם סוד קטן. התערוכה נפתחת מחר, אבל עדין לא החלטתי איפה הטקסט הזה יהיה תלוי: האם כנהוג בכניסה או אולי דווקא בקיר הרחוק שמול הכניסה. אני לא יודע להחליט מה אני מעדיף – לגרום למבקרים קודם כל להיכנס לחלל ולהרגיש ולחוות ולחשוב, ורק אז מי שרוצה שיקרא על התערוכה; או בכל זאת לתת יד למי שרוצה כבר בכניסה ולהקל עליו להבין מה לעזאזאל אני רוצה ממנו.

לשמחתי אין לי עוד הרבה זמן להתלבט, התערוכה נפתחת עוד 36 שעות.

אז תבואו לבקר.

ועד אז, עוד תמונה, רגע אחד לפני שמתחילים.

hakama3

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden