כל מה שחשוב ויפה
עודד עזר, האות L, מתוך העבודה We Are Family

טיפוגרפיה בעידן הפורנוגרפיה

מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, גלריה ויטרינה בחולון.

לא קשה לקבוע מי יוצא הדופן ברשימה, ובכל זאת המשותף הוא אחד: עודד עזר. בשנה שעברה הוא הציג עבודות וידאו בתערוכה ״ארמון החלומות״ שהוצגה ב-V&A בלונדון. בתחילת השנה העבודות נרכשו לאוסף הקבוע של המומה. וב-30/12 תפתח במכון טכנולוגי חולון התערוכה Practical Particles, תערוכת יחיד ראשונה של עזר בישראל עם עבודות וידאו חדשות שלא הוצגו בעבר (אוצר: ראובן גבעתי).

קצת מופרך, לכאורה מפתיע, ואפילו מוזר, שזו תערוכת היחיד הראשונה של עזר בישראל. היו אמנם כמה תערוכות קבוצתיות שבהן הוא השתתף: תערוכת קבע שאצר אלכס וורד במוזיאון ישראל בשם ״1900-2010: מבחר מאוסף המחלקה לעיצוב ואדריכלות״; ב״עיצוב גרוע״ במסגרת שבוע העיצוב בירושלים; ובתערוכה ״ט׳ – תערוכה על טיפוגרפיה״ בגלריה דיזיין ספייס. והנה, נמצאה בכל זאת צדיקה אחת. וככלל, אם לשפוט לפי מה שקורה במכון טכנולוגי חולון, גלריה ויטרינה הופכת לאט לאט לאחד מחללי התצוגה המעניינים בארץ: החל מתערוכת האנימציה והאדריכלות שהוצגה בחודש שעבר, דרך התערוכה של עזר, ועד תערוכות המחווה לדודו גבע ועמי דרך.

אבל נחזור לענייננו. תערוכת יחיד של עזר היא סיבה לחגיגה, ולכן ביקשתי ממנו שיספר על המעבר שעשה מטיפוגרפיה קלאסית ידנית לשימוש בווידאו, על העניין שהוא מוצא בתרבות העכשווית והנסיון שלו להביע עמדה בהקשר זה בכלים טיפוגרפים, ואיך כל זה משנה את הדרך שבה הוא מלמד טיפוגרפיה סטודנטים צעירים. אבל לפני הכל, שני סרטונים מסדרת We Are Family של האותיות M ו-S:

OdedEzer_WAF_M OdedEzer_WAF_S

Yuval:

הי עודד. מה שלומך?

Oded:

אחרי מקלחת של בוקר, עם כוס קפה ביד. יום חדש. ואתה?

Yuval:

פחות או יותר אותו הדבר. במילים אחרות – לא רע בכלל!

Oded:

אכן – מה גם ששמח ״להפגש״ אתך שוב.

Yuval:

בהחלט. בוא נתחיל בתכל׳ס. אתה יודע, חשבתי על זה קצת, שזה די מדהים שאחרי שהעבודות שלך הוצגו בשנה-שנתיים האחרונות ב-MoMA וב-V&A אתה מציג בוויטרינה בחולון. אני לא בטוח שאנשים קולטים בכלל את זה…

Oded:

יש עוד זוית לעניין – זו גם הפעם הראשונה אי פעם שאני מציג סולו בישראל. הקרדיט מגיע לפרופ׳ דנה אריאלי (דקאן הפקולטה לעיצוב של המכון הטכנולוגי חולון, היכן שאני מלמד)  שהיתה מאד נחושה בנושא.

Yuval:

וואלה… לא חשבתי על זה ככה. אז מה, היא הציעה לך הצעה שלא יכולת לסרב לה…

Oded:

בדיוק 🙂

Yuval:

בוא אם כך תספר מה אתה מציג בתערוכה ומשם נמשיך

Oded:

בתערוכה יוצגו ארבע עבודות חדשות שלי: We Are Family ;(Breaking) The Crystal Goblet ;Dot.Font; ו־Art Vs. Design. אפשר לומר שהעבודות האלה הן המשך החיפוש שהחל בסרטוני הוידיאו. אגב, את התערוכה אוצר ראובן גבעתי – איש מבריק, שדרך הפילטר שלו העבודות קיבלו את הטאץ׳ הנכון. הרעיון להפוך את העבודה "We Are Family" לאינטראקטיבית היה שלו, למשל.

Yual:

אם כבר התחלת ב״אנחנו משפחה״, זה הזמן להרחיב עליה קצת יותר

Oded:

ב־״We Are Family״, הדימויים, שהם בעצמם טקסטים מומחזים, משמשים אבני הבניין של האותיות שאותן המבקרים בתערוכה מקלידים על הקיר באמצעות מה שאני מכנה ״מכונת כתיבת גיפים״ (אגב, בתכנות העבודה הזו עזר לי ערן וייסנשטרן הגאון שבזכותו החיים שלי היו קלים באופן כמעט פושע).

Yuval:

תגיד אבל בכל זאת כמה מילים על העבודה, על הדימויים, על מה עומד מאחוריה

Oded:

העבודה הזו מנסה להתמודד, מזוית של טיפוגרף, עם המציאות הוויזואלית שאנחנו חיים בתוכה. נתחיל בזה שטיפוגרפיה במשמעות המודרניסטית־קלאסית שלה – כלומר אותיות סטטיות המסודרות בשורות ונועדו לקריאה רציפה על גבי המסך או הדף – הופכת פחות ופחות רלוונטית. גם נושא עיצוב הגופנים, בכל העולם וגם אצלנו, די הגיע למבוי סתום. רוב הגופנים ממזמן כבר לא מעוצבים מתוך מחקר אישי אלא ממוחזרים (מה שנקרא ״נעשים בהשראת״), מועתקים, מודבקים מחלקי גופנים שקדמו להם, באופן שבינו ובין יצירה מקורית אין ממש קשר, וההתערבלות הגנרית הזו רק תלך ותחריף.

אבל מה שמעניין אותי בתקופה האחרונה זה לא לקונן על מות האות כפי שאנו מכירים אותה, אלא לנסות לעשות קפיצה קוונטית מעל זה – לפתוח דלתות מתוך התלהבות וציפייה להרפתקה טיפוגרפית שזמינה כעת באמצעים כמעט לואו־טקיים: אנימייטד־גיפס, וידיאו, עריכה והתנהגות ״מסכית״.

Yuval:

״התלהבות והרפתקה״: האמת, שהעבודות באמת משדרות שנהנית בזמן העבודה עליהן. איך בכלל הגעת לווידאו? איך התחלת?

Oded:

כמעט במקרה. לפני כשנתיים פנו אלי מ״עונת התרבות״ בירושלים כדי שאכין להם 14 (!) סרטונים טיפוגרפיים בעבור הופעת תזמורת ירושלים (של יאיר הראל ועומר אביטל). היה רק עניין אחד – היו חמישה ימים להופעה. בסוף הצלחתי לעמוד בדדליין, ואפילו להנות מהתהליך האינטנסיבי. ומה שיותר חשוב – הבנתי שאני מסוגל להתבטא דרך המדיום הזה די בהצלחה.

Yuval:

קטעים. ואז, איך זה המשיך לסרטונים שהוצגו בתערוכה ב-V&A?

Oded:

נכון. אוצרות התערוכה (״ארמון הזכרון״) פנו אלי בעצם כדי שאעצב פוסטר… כבר בשיחת הסקייפ הראשונה הודעתי להן שאני כבר לא עושה פוסטרים, והצעתי להן וידיאו במקום. הן הלכו על זה. אחרי שבוע כבר ביקשתי שמונה מסכים לשמונה סרטונים… למזלי הן פשוט אישרו כל מה שהצעתי.

Yuval:

אתה יודע, אני שואל את עצמי איפה עובד הגבול בין ההתלהבות ממישהו מכובד וידוע בתחום כמוך, שפשוט החליף מדיום, לבין מיליוני סרטוני גיפ אחרים שנמצאים שם ברשת. אולי מה שאני מנסה להגיד זה שהטיפוגרפיה הקלאסית וגם האקספרימנטלית שפרסמה (ופירנסה) אותך היא משהו הרבה יותר מסובך מסרטוני אנימציה מגניבים. מה אתה אומר?

Oded:

אני לא מוצא שום דבר ״מגניב״ באות שמורכבת מסרטון כריתת ראש של דעאש. גם לא מקבל את ההנחה שלך שמה שעשיתי בעבר יותר מסובך מההתמודדות הנוכחית. תמיד הנחתה אותי הגישה שעבודה טיפוגרפית (בין אם קלאסית ובין אם אקספרימנטלית) צריכה להיות פשוטה ככל האפשר. וכעת מה שאנחנו זקוקים לו זו גישה חדשה לעיצוב טיפוגרפי, גישה שלא רק תוכל לחיות עם המהירות ואופי הזרימה חזותית הנוכחיים, אלא גם תבין, תכיל ותשתמש בהם. אנחנו זקוקים לגישה טיפוגרפית חדשה כזו כדי ליצור מתודולוגיה רלוונטית יותר עבור הגשת תוכן.

Yuval:

אולי ההנחה שלי נובעת מכך שהדימויים שאתה משתמש בהם הם הרבה יותר נגישים, בקליק אחד אני מוריד אותם מהרשת, והם גם הרבה יותר פופולרים – הם באמת בכל מקום, לא סתם בחרת בהם. ובכל זאת – יש משהו היום בשפה של ה״ממים״ (memes), שהעבודות האלו מאזכרות אותן. אותה יודע מה, אני אגיד את זה – אני חושב שעצם זה שהגעת להן אחרי המסלול שעשית נותן להן הרבה יותר עומק מאשר אם זה היה הפוך

OdedEzer_BCG

Oded:

אני נוטה להסכים אתך כאן. בדיוק על זה מדברת עבודה אחרת בתערוכה – ״לשבור את גביע הקריסטל״ (שצילמתי בעזרתם של דורון בנטוב ומיכל שני המופלאים; את פטיש הצורפים תרם גרגורי לרין). אני מתייחס למאמר המפורסם של מבקרת הטיפוגרפיה ביאטריס ווֹרד "The Crystal Goblet" שבו היא ממשילה את תפקיד הטיפוגרפיה המסודרת על הפורמט לתפקידה של כוס היין השקופה שמכילה את היין (=התוכן) במינימום התערבות.

הסרטון לא טורח אפילו להתנגד לתאוריה של וורד – הוא רק מעיר הערה על חוסר הרלוונטיות שלה כיום. גם מצד העובדה שיתכן שאין כבר ״תוכן״ באינטרנט במשמעות שוורד התכוונה אליה (אנחנו חיים בזמנים שבהם, אם להשתמש במטאפורה של ווֹרד לתוכן, כבר אין לפנינו ״יין״, אלא בקושי ״דיאט קולה״), וגם מצד העובדה שאנחנו חיים בתקופה שבה לא נטרח לקרוא ״טקסטים״, אלא בקושי ״הודעות״, ושאנחנו לא ממש זקוקים ל״כוס זכוכית צלולה״ (ולפעמים אפילו לא ל״כוס״ בכלל – אנחנו ״שותים״ את התוכן שלנו ״ישר מהבקבוק״).

אם נמשיך עם המטאפורה הזאת, כבר אין לנו את המותרות של ״גמיעת יין״ (=קריאה) רצופה. אנחנו לגמרי מופצצים בדימויים חזותיים ובהפרעות מתוחכמות, וזה תהליך שרק הולך ומתגבר.

למעשה, ״גביע הבדולח״ הפגיע והעדין (= שימוש בטיפוגרפיה "בלתי נראית") נידון להתרסקות מיידית ובלתי נמנעת בסביבה החזותית של היום. אז השאלה עכשיו היא – האם אנחנו, כמעצבים וכ"קוראים", יכולים להתמודד עם מציאות? האם אנחנו יכולים להתמודד עם ״גביע בדולח מנופץ״? האם אנחנו יכולים להשתמש באלמנטים המרוסקים כדי לחשב מסלול מחדש וליצור סוג חדש של טיפוגרפיה המיועדת לקהל חדש של ״קוראים״, קהל שלא יכול ולא מעוניין לצרוך ״תוכן״ (= יין) יותר, אלא ״הודעות״?

Yuval:

זה השלב שבו אני תוהה, אפרופו מה שאתה אומר, כמה קוראים יגיעו לחלק הזה של השיחה שלנו, שכוללת כבר יותר מ-1,000 מילים…

Oded:

תמיד אפשר לחלק אותה לשניים 🙂

Yuval:

אני אומר בוא נתחיל לדבר שטויות ונראה אם מישהו ישים לב. ואגב, הסטטיסטיקות של האתר מראה שפה, בכל אופן, דווקא קוראים!

אני אומר בוא נתחיל לדבר שטויות ונראה אם מישהו ישים לב. ואגב, הסטטיסטיקות של האתר מראה שפה, בכל אופן, דווקא קוראים!

Oded:

חחח… היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל…

Yuval:

נו כן. תגיד, כמי שמלמד אי אלו שנים טיפוגרפיה, משהו מכל מה שאתה אומר שינה את הדרך שבה אתה מלמד? שבה צריך ללמד?

Oded:

אין בכלל שאלה. אני מורה אחר לגמרי ממה שהייתי לפני כמה שנים… בדיוק כמו שמי שמצפה שאעשה עוד פעם עבודה כמו ״Typosperma״ או פונט כמו ״פרנקריהליה״ מפספס את העניין. הכוח של השינויים שמסביבנו הוא עצום, וקפיאה במקום, גם בהוראה וגם ביצירה, לא באה בחשבון.

Yuval:

איך זה בא לידי ביטוי?

Oded:

בנושאים, בפורמטים, בדגשים, בפלטפורמות… אבל בעיקר בגישה שמכניסה בחשבון תנועה ונרטיב, גם לעבודה טיפוגרפית פר אקסלנס. אני בעצם תלמיד לצד התלמידים שלי, מתבונן בכל מה שקורה בעולם ומיד זומם ״לגנוב״ את כל זה לשדה הטיפוגרפי.

OdedEzer_AVD_A OdedEzer_AVD_V OdedEzer_AVD_D

Yuval:

זה די מגניב! תגיד משהו על העבודות עם האלמנטים מתוך עבודות האמנות של הנעה עם עגיל הפנינה, המונה ליזה והחברים. אני משום מה מחבב אותן במיוחד

Oded:

זאת למעשה סוג של בדיחה פנימית. כל הזמן שואלים אותי בראיונות אם מה שאני עושה זה עיצוב או אמנות. חוץ מזה שהשאלה הזו מעייפת, היא גם לא נכונה בראייה היסטורית. מתודולוגיתה, אמנים מעולם לא הפסיקו להשתמש בטכניקות ״עיצוביות״ – ולהיפך. אמנות שירתה ומשרתת את בעלי המאה מאות שנים, בדיוק באותו האופן שעיצוב מודרני עושה.

אם בדיוקן שלו רמברנדט היה משלב את האות A ומרכיב אותה מאפים משוכפלים, האם היינו מחשיבים את העבודה כעבודת אמנות או עיצוב? האם זה בכלל חשוב? לדעתי זה מיותר ומסיט מהשאלה הנכונה יותר: איך ועד כמה החוויה החזותית מייצרת משמעות.

מבחינתי, ברגע שהקהל נחשף ל־V שהוא אצבעות המונה־ליזה (לי הן נראות כמו נקניקיות), הוא נחשף לטיפוגרפיה במובן החופשי ביותר שלה, שבו היא מסרבת להיות *או* עיצוב *או* אמנות. ובאמת נזהרתי מלגלוש לטריטוריה זרה – זו לא המונה־ליזה של דושאן (רדימייד מטופל), זו לא המונה־ליזה של אנדי וורהול (פופ) – זו לכל היותר ״V־מונה־ליזי״ של מעצב פונטים.

Yuval:

זה לגמרי נקניקיות. ואני עכשיו עוד יותר מבין למה אני מחבב אותה. עוד משהו חשוב להגיד לפני שמסיימים?

Oded:

כן! שאני מזמין אישית את אוהבי הטיפוגרפיה לבוא להרצאה חד־פעמית שאני נותן, שבוע לפני פתיחת התערוכה, בנושא ״טיפוגרפיה בעידן הפורנוגרפיה״ (פתוחה לקהל!), ב״מרכז החדש״ של הפקולטה לעיצוב במכון טכנולוגי חולון, ביום שלישי ה־23 בדצמבר בשעה 16:00.

Yuval:

בהחלט! ובהקשר הזה נסיים עם עוד שני סרטונים מסדרת We Are Family של האותיות N ו-R:

OdedEzer_WAF_N OdedEzer_WAF_R

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden