כל מה שחשוב ויפה

אופטימיות זהירה

איך מנציחים אמן? כיצד מצד אחד מעריכים ומוקירים את יצירתו, מצד שני נשארים נאמנים להלך הרוח שייצג, ובנוסף לאלו מצליחים לייצר אמירה חדשה? זה הקושי המסקרן שאיתו התמודדו המציגים בתערוכה ״עדיין אופטימיים״, שנפתחה בגלריה ויטרינה במכון טכנולוגי חולון, בדיוק ביום השנה לפטירתו של דודו גבע.

ד״ר נעמי מאירי-דן התייחסה לקושיה זו במילים נפלאות: ״הדמויות שבדה גבע ממוחו הקודח היו לחברות של כבוד בארסנל הקלאסיקות הישראליות. הברווז של גבע היה לברווז קדוש. ונכון לעכשיו, דומה שאין לאף אחד כוונה לשחוט אותו, גם אם גבע עצמו ייעד לו פעם אחר פעם קץ עגום״. ואכן, מעניין לבחון את הגבולות שבחן כל מאייר בעבודתו.

את התערוכה הגו המאייר צחי פרבר, המשמש כאוצר התערוכה, ופרופ׳ דנה אריאלי, דקאן הפקולטה לעיצוב במכון. היא מציינת עשור למותו של גבע – האמן, המאייר ויוצר הקומיקס – ומציגים בה 118 מאיירים ישראליים שנותנים פרשנות אישית לדמויותיו המפורסמות של גבע. היצירות הרבות נתלו בצפיפות בחלל הקטן, כך ששיטוט בתערוכה הפך לחוויה תובענית, שיכולה להיות גם מתישה. משהו בתלייה הזכיר את המחויבות שנדרשת לקריאת הקומיקסים המאוחרים יותר של גבע שהתפרסמו בעיתון העיר, שהטקסט בהם עטף את המסגרות והקומיקס נהיה מסורבל, ארוך ומבלבל. במובן מסוים ככה גם התערוכה: המון המון איורים (118), רובם מלווים בטקסט, תלויים בצפיפות בצמוד לטקסטי הסבר ארוכים, בתוך חדר די קטן.

שער עיצוב - 1

שער נשים - 2

היצירות חולקו לגושים נושאיים (גבע, ירושלים, הברווז וכך הלאה…), שעזרו לשמור על תחושה מסוימת של מיקוד ונרטיב. המאיירים בתערוכה התבקשו לבחור דמות אחת מתוך מגוון הדמויות הרחב של גבע ולהשיב אותה לחיים. כל מאייר בחר להתייחס לדרישה זו בדרך שונה, וכך חלק מהיצירות עסק בגבע עצמו ובקשר של המאייר עימו; חלק שפך אור חדש על הדמויות המוכרות שלו; וחלק בחר, כמו גבע, לומר משהו על העכשיו שבו אנו חיים. הבחירה לצמצם את סל האפשרויות של המאיירים לדמויות מוכרות יצרה חוט מקשר בין העבודות הרבות, גם אם לעיתים השטיחה מעט את הדיאלוג.

בראי הדמויות שקמו לחיים אפשר היה לבחון את ההבדלים בין ההוויה לפני 10 שנים וכיום: הברווז של גבע הפך בידי ציפי ספרן ללוחם טבעוני, סהלן של גיא מורד הפך להיות מאבטח בקניון בעוד שאהלן הצליח בברלין, ויוסף של טל כהן נכנס לבית האח הגדול וגם שם שימש כשלומיאל. לו היו הדמויות של גבע חיות כיום הן ללא ספק היו חיות חיים מעט שונים מבעבר, אך המסכנות הקיומית שלהן והמראה שהן מציבות מול המציאות הישראלים, נשארו רלוונטיות גם כיום.

שער ילדים - 1

היצירה הבולטת ביותר בתערוכה בנועזותה היא יצירתו של איציק רנרט. מעל לאיור עצמי, לצד דמות הקצב המאיים, רושם רנרט ״דודו גבע לא אהב אותי. אני אמנם חשבתי שהוא גאון, אבל אני תמיד לא סובל את מי שלא אוהב אותי, אז לא סבלתי אותו״. רנרט ממשיך ומספר ש״בזמן הלוויה,שאליה הלכתי כי בכל זאת אני אושיית איור, התחלתי לפחד מדודו. המתים הרי רואים הכול. הוא בטח מתעצבן שבכלל באתי ללוויה שלו, כועס על זה שקללה של חבר טוב שלי הרגה אותו, יודע שישנתי במיטה שלו בסיטה, יודע שטינפתי עליו״. בכנות הלא מתנצלת שלו, הצליח רנרט לייצר אמירה מעוררת מחשבה וחושפת מבט מעניין על גיבורי התרבות שלנו.

מבחינה איורית וסגנונית יש בתערוכה מנעד כה רחב, כך שכל צופה יכול למצוא בה עניין. קצרה היריעה מלהכיל את כל נקודות האור שנגלות באיורים השונים. הקו המסוגנן של צחי פרבר, הצבעוניות הנעימה של עובדיה בנישו, או טכניקת הגזירות המקסימה של ליאת יניב, הם רק חלק קטן מהן. בין האיורים הרבים בלטה עבודתו של עודד עזר, שבחר להתייחס דווקא לכתב ידו של גבע ולקנוס אותו על ״פשעים טיפוגרפיים״.

רצפה - 1

בסופו של דבר, רוב המשתתפים בתערוכה בחרו להוקיר את יצירתו או אישיותו של גבע, ומעט מהם יצאו מגבולות הקונצנזוס. עם זאת, יצירות רבות הצליחו להעביר גם מסר חדש על גבע, על קומיקס, או על החברה הישראלית. פועלו של גבע כבר זכה להנצחות בעבר, בין אם זה פסל הברווז בכיכר מסריק או הברווז על גג בניין העירייה. כמו גבע עצמו, איש של ניגודים, כוחה של התערוכה ״עדיין אופטימיים״ טמון בהצלחתה להנציח את העבר, אך גם לומר משהו חדש על העתיד, וביכולתה לדלג בין האישי והקיבוצי. הדמות החשובה שעומדת במרכז התערוכה ומספר האיורים יוצא הדופן שמוצג בה, מחייבים כל חובב איור לבקר בה.

עדיין אופטימיים: אמנים מציירים דודו גבע. נעילה: 22.4.2015
גלריה ויטרינה, הפקולטה לעיצוב, בנין 6, מכון טכנולוגי חולון, רחוב הופיין 63
שעות הפתיחה: 10:00-17:00, ימים א׳-ה׳

 

 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden