כל מה שחשוב ויפה

האתגר היה לעשות טייק אוף תל אביבי על האחות הגדולה מההרים

ביום חמישי הקרוב (ה-14 במאי) ישיק רון נדל בגלריית סאגה ביפו (רבי פנחס 4ד׳) את סדרת הכרזות שעליה עבד בשנה האחרונה, המשך ישיר לסדרת הדפסי האייקונים התל-אביביים שעיצב בשנים האחרונות. הסדרה החדשה כוללת שישה אתרים, הפעם ירושלמים: מגדל דוד, מוזיאון ישראל, הכותל המערבי והר הבית, משכן הכנסת, טחנת הרוח של מונטיפיורי וכנסיית הקבר.

שש כרזות בשנה? כשבוחנים את התוצאה אפשר להבין למה זה לקח כל כך הרבה זמן. הסבר נוסף אפשר למצוא בדבריו של נדל בראיון שפרסמתי בגלריה לפני שלוש שנים: ״סטיב ג׳ובס אמר ששום פרט הוא לא קטן: זה דבר שאני מאוד מאמין בו״. לדוגמה, הכרזה האהובה עלי בסדרה החדשה (וזה משתנה כל הזמן) היא זו של מוזיאון ישראל. במיוחד אני אוהב איך הפסל ״אהבה״ שנמצא בגם הפסלים של המוזיאון מגיח לו בין הביתנים.

ביקשתי מרון שיספר על תהליך העבודה, על הדרייב לייצר המשך ירושלמי לסדרה התל אביבית, על בחירת האתרים ועל האופן שבו התאים את הסגנון התל אביבי לסדרה הירושלמית.

מוזיאון ישראל6

Yuval:

הי רון

Ron:

הי יובל

Yuval:

מה שלומך?

Ron:

בסדר גמור! באטרף לקראת ההשקה. העבודה פשוט לא נגמרת…

Yuval:

מה עוד לא מוכן?

Ron:

אני מניח שבגלל מי שאני גם ביום חמישי בשמונה לא הכל יהיה מוכן. כי תמיד יש לי עוד רעיונות מגניבים. נראה לי שמאז הפרוייקט גמר בבצלאל לא היה לי פרוייקט כל כך מורכב כמו הסידרה+ההשקה הזו

Yuval:

מה כל כך מורכב בו?

Ron:

הסידרה של תל אביב, לדוגמה, לא יצאה מעולם באופן רשמי, עם השקה ואירוע והכל. זה היה יותר כמו תחביב במקביל לשאר הדברים שאני עושה, וכל פעם הוספתי עוד הדפס, עוד דימוי, עוד סוג של הדפס, עוד גודל, עוד מוצר. הפעם זו השקה של שישה הדפסים חדשים בבת אחת, בכל הגדלים שקיימים בסידרה של תל אביב, ובגדלים חדשים לגמרי. אז פתאום נוצר מצב שהבית שלי הוא מחסן סחורה: כמות הנייר שיש לי כאן כרגע יכולה לשקם יער קטן

Yuval:

וואלה. אז בוא ספר רגע באמת על סדרת תל אביב, מאיפה הגיע הרעיון, מתי היא יצאה לאור ואיך זה קרה בכלל

Ron:

בשנת 2008 יום העצמאות ה-61 היה בסימן 100 שנה לתל אביב. יום אחד אני מקבל טלפון מלפ״מ. הם הוציאו מכרז לשישה מעצבים – להציע עיצוב לכרזה הרשמית ליום העצמאות. כשניתקתי את הטלפון לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב אושר. עיצוב ישראלי משנות ה-50 וה-60 בכלל, וכרזות יום העצמאות בפרט, היוו השפעה עצומה על ההתפחות שלי כמעצב ועל העבודה שלי עד היום. אז האופציה שעיצוב שלי יתנוסס על גבי כרזה רשמית של יום העצמאות למדינת ישראל נשמע כמו חלום שמתגשם.

במשך חודש עשיתי מחקר, סקיצות, עבדתי על הכרזה לילות שלמים. נפגשתי עם הועדה בלפ״מ, עשיתי להם פיץ׳ ונרשמה התלהבות גדולה, אבל בסוף הם בחרו בהצעה אחרת. חשבתי שחרב עליי עולמי. לא ידעתי איך להכיל את האכזבה. לא היה לי מושג שזה בעצם הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיים.

אני לא זוכר איך זה התגלגל אבל התחלתי למכור את הכרזה הזו במרכז הבאוהאוס. בהתחלה זה לא ממש הלך אבל היה מאוד נחמד ככסף כיס. שנה אחרי זה עשיתי קורס בדפוס רשת בבעלי המלאכה ולאחר הקורס התחשק לי להתנסות עוד בטכניקה, וככה נוצרו ההדפסים של מגדל שלום ורדינג, שנגזרו ישירות מהכרזה הצבעונית עם התאמות לדפוס רשת. התחלתי למכור גם אותם, וכל פעם הוספתי עוד מבנה לסידרה ועוד מוצר (כמו גלויות וגדלים שונים של הדפסים), וזה נהיה יותר ויותר פופולרי.

עם הזמן התחלתי למכור בעוד חנויות ואונליין, והבנתי שכנראה שיש לי משהו ביד. משהו שאני גם ממש אוהב לעשות, אולי הכי נהנה ממנו מכל פרויקט אחר שהיה לי, גם גאה בו וגם הולך מבחינה מסחרית

 

ronadelFullSizeRender ronadelFullSizeRender-1

Yuval:

מגניב! מה כוללת היום סדרת תל אביב מבחינת מבנים / מקומות?

Ron:

כיום הסידרה כוללת את הכרזה הצבעונית של תל אביב מדרום לצפון, את הכרזה הצבעונית של נמל יפו, מגדל שלום, תחנת הכח רדינג, המזרקה של אגם, מגדל דיזנגוף, הבימה בגירסת שנות השישים וגימנסיה הרצליה

Yuval:

אלו אייקונים מאד חילוניים, מאד אדריכליים. ועכשיו כשעברת לירושלים, איך התמודדת עם הסוגיה?

Ron:

אני לא מרגיש רתיעה מהתעסקות במבנים דתיים. להיפך – אמנם אני אדם חילוני מאוד במהותי אבל משהו במגוון הזה של דתות, בתפיסה השונה של מציאות ואמונה, בדרכים השונות שבהן כל דת בעצם ״ממתגת״ את עצמה (זה מאוד מצחיק להסתכל על זה ככה, אבל בעצם זה מה שזה), וסוגי הבניה והאלמנטים העיצוביים השונים שהיא סיגלה לעצמה במשך אלפי השנים שהיא קיימת. אז כשניגשתי לעבוד על המבנים הדתיים יותר, דווקא נהניתי מאוד מהאתגר של להעביר אותם דרך הפילטר שלי, ומהאתגר שבהאחדה הויזואלית הזו שאני יוצר בסדרות שאני עובד עליהן

מוזיאון ישראל6

Yuval:

ולמה החלטת לעבור גם לירושלים?‎

Ron:

ממלא סיבות, האמת. קודם כל רציתי להישאר בישראל, לעת עתה. ובגלל שירושלים היא עיר הבירה השניה של ישראל (בעבורנו התל אביביים) זה היה טבעי עבורי לרצות להתעסק גם בה. השבתות שלי כילד התחלקו בין תל אביב וירושלים. שבת אצל הסבא והסבתא שגרו ליד כיכר דיזנגוף, ושבת אצל הסבתא בטלביה. כסטודנט בבצלאל גרתי בירושלים אז גם יצא לי להרגיש אותה מקרוב, כפי שאני מתגורר עכשיו בתל אביב.

הרגשתי שבוער בי לנסות להחיל את העקרונות הוויזואליים שביססתי בסידרה של תל אביב גם על ירושלים. זה נראה לי אתגר. תל אביב זו עיר צעירה מאוד יחסית לירושלים. הסגנון הבולט בה, זה שבעצם מעניק לה את אופיה, הוא הבינלאומי: צבעי יסוד חזקים, שחור, קווים אופקיים, צורות גיאומטריות. זה כביכול ההיפך הגמור מירושלים, עיר בת אלפי שנים, עם אינסוף סגנונות בניה וטלאים על טלאים ואינטרסים שונים שמתנגשים זה בזה.

ירושלים היא עיר הרבה יותר עגולה מתל אביב מהבחינה הזו. יש בה כל כך הרבה תכונות וצבעים שמתנגשים אחד בשני. עניין אותי לנסות להסתכל עליה דרך עיניים ושפה ויזואלית צעירה, והסגנון שפיתחתי בסידרה של תל אביב הרגיש לי כזה. האתגר היה לעשות גם את ירושלים ככה. מעין טייק אוף תל אביבי על האחות הגדולה מההרים, אם תרצה

Yuval:

אני רוצה! איך בחרת את ששת האתרים הראשונים בסדרה?

Ron:

רגע, יש לי עוד משהו קטן להגיד

Yuval:

לך על זה

Ron:

בגלל ההגבלות שהטלתי על עצמי בעבודה על תל אביב, היה לי מעט מאוד מקום לשחק כשהתחלתי לעבוד על ירושלים. אני משתדל לשמור על חוקים ברורים, על מינימליזם, להעביר כמה שיותר מידע בכמה שפחות אלמנטים. וכשניגשים להתעסק בעיר כמו ירושלים זה הרגיש הרבה מאוד פעמים כמו מקל בגלגלים. הבנתי שהחוקיות צריכה להשתנות קצת, אבל עדיין שמבחינה ויזואלית זה ירגיש כמו ״בת דודה״ של הסידרה התל אביבית

מוזיאון ישראל6

ולגבי הבחירה באתרים: המבנה הראשון היה מגדל דוד. מבחינתי זה הסמל הבלתי מעורער של ירושלים. מכיוון שהחומה היא לא באמת מבנה שאפשר להתייחס אליו כמקשה אחת, מגדל דוד מייצג אותה. הייצוג מתבטא גם מבחינה היסטורית: הוא נבנה במאה ה-17 על חורבות ממאות שנים קודם לכן, שגם הן נבנו על גבי חורבות מתקופות קדומות יותר. מהבחינה האישית, מוזיאון מגדל דוד הוא המקום האהוב עליי בירושלים, אז היה ברור לי שהוא הראשון שאתעסק בו.

הבחירות בשאר האתרים לקחו זמן. בגלל שירושלים היא עיר עם כל כך הרבה אתרים מפורסמים הבחירה לא הייתה קלה. בטחנת הרוח של מונטיפיורי בחרתי כי מעבר לזה שהיא יפהפיה בעיניי ויש בה ווייב מאוד ירושלמי, מאוד אהבתי לבקר אותה בתור ילד. מוזיאון ישראל הוא בעיניי ביטוי מושלם של אדריכלות שנות ה-60 ואני מת על הדרך שבה המבנים מונחים על הגבעה. הוא גם היה המקום הראשון שבו הבנתי שאני אוהב אמנות, כשסבתא שלי הייתה לוקחת אותי לימי כיף ומרעיפה עליי מהידע האינסופי שלה בכל פעם שהתעכבתי מול יצירה שהתחברתי אליה

Yuval:

וכמובן שאי אפשר בלי הכותל…

Ron:

כן. הכותל. וואו. זה היה הדימוי הכי קשה מכולם. זה קיר, למען השם!

Yuval:

לגמרי

Ron:

מה הופך אותו לכזה מיוחד? הרי אין מצב שתראה למישהו קרופ של הכותל והוא לא יזהה שזה זה, נכון?

Yuval:

נכון

Ron:

ובסך הכל מדובר בערימת אבנים ענקיות. יש מבנים כאלה בכל חור בעולם. אז שברתי את הראש: קודם כל הבנתי שאני לא יכול (וגם לא ממש רוצה) לנתק אותו מהסביבה שלו. הכותל תמיד חולק קומפוזיציה עם כיפת הסלע והייתי חייב להכניס אותה כי היא מושלמת בעיניי מבחינה ארכיטקטונית. זה אייקון לא נורמלי.

אבל זה לא ממש הקל עלי: עדיין עמדתי מול קיר לבן שלא משנה מה עשיתי לא הצלחתי לגרום לו להיראות כמו הכותל. הפתרון הגיע מהצמחיה ומאיזון נורא עדין בין הגדלים של הלבנים. הצמחייה בעצמה הייתה אתגר כי הסגנון שלי מאוד גיאומטרי וכשניסיתי לעשות אותה אורגנית זה נראה זר. עברתי בערך 20 עיצובים שונים של העשבים המסכנים האלה עד שהגעתי לתוצאה הסופית

בכל מקרה, הבחירה להכניס את כיפת הסלע הייתה גם כי הבנתי שאני לא יכול להשיק סדרה של ירושלים בלי ביטוי לשלוש הדתות המרכזיות שמקדשות אותה. זה אמנם פרוייקט אישי מאוד, אבל כשמתעסקים בעיר כמו ירושלים, יש גם סוג של אחריות

Yuval:

כן, אני יכול להבין את זה. תגיד, כמה זמן אתה כבר עובד על הסדרה ומה לקח לך הכי הרבה זמן?

מוזיאון ישראל6

Ron:

אני עובד עליה בדיוק שנה, התחלתי במאי שעבר. הרעיון התגלגל כבר שנים אבל מאוד פחדתי לחזור על עצמי וחיכיתי לזמן שאחשוב על רעיונות ויזואליים מספיק מעניינים שיעניקו לי את האתגר והכיף שבלעבוד על משהו חדש שעדיין ירגיש חלק ממשהו גדול יותר. והכי הרבה זמן לקח הכותל, כאמור. לקח לי כמה חודשים טובים לפתור אותו. כבר כמעט התייאשתי באיזשהו שלב…

יש עוד משהו שרציתי להגיד: כשגרתי בירושלים (בטלביה) כל בנייני המגורים בשכונה היו שייכים לסגנון הבינלאומי ולבאוהאוס בפרט, ותמיד הדהימה אותי הכפייה הזו של האבן ירושלמית על משהו שכל כך לא קשור אליה. כקונספט – זה כמעט אונס. וזה נוגד את העקרונות הבסיסיים עליהם מושתת הסגנון הבינלאומי. אבל איכשהו זה עובד! בצורה מלבבת.

והעבודה שעשיתי בסידרה הזו הרגישה לי קצת כמו הדבר הזה. לנסות להעביר ווייב של עיר כל כך עתיקה וורסטילית מבחינה ויזואלית – באמצעים מודרניים ומינימליסטיים

Yuval:

זה אפילו לא מודרניים, זה עכשוויים

Ron:

צודק לגמרי. תכל׳ס, חצי עכשוויים, כי אני כן מאוד מושפע ממעצבים כמו האחים שמיר וז׳אן דוד – שהעבודה שלהם הייתה כמעט חופפת, וכמה עשורים לאחר – הפריחה של הסגנון הבינלאומי

Yuval:

נתפשר על חצי… אפרופו תכל׳ס, מה כוללת הסדרה? כמה עולה? איפה אפשר להשיג? ומה יהיה בהשקה?

Ron:

מרכז הסידרה הוא הדפסים בגודל A3, שישה במספר. הם מגיעים חתומים ועולים 250 ש״ח לאחד. בנוסף, כמו בסידרה של תל אביב, יש גם סט של כל ששת המבנים בגודל A5 ובקומפוזיציות מעט שונות מההדפסים הגדולים. וגם גלויות קטנות. באירוע אני משיק לראשונה גם גודל חדש – חצי גיליון' וזה יצא מאוד מרשים אז אני ממליץ להגיע ולראות (זה גם הגודל שיהיה מוצג בתערוכה)

הסט עולה 240 ש״ח, הגלויות 10 לאחת, וההדפסים הגדולים עולים 400 ש״ח. באירוע ההשקה יהיו הנחות גדולות על מגוון המוצרים ותערוכה של כל ההדפסים (ירושלים ותל אביב), מכירה של כל המוצרים, וכיבוד ואלכוהול בסטייל ירושלמי. וכל מי שיגיע גם יקבל הפתעה, אז ממש כדאי

Yuval:

הו. הפתעה! מגניב. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Ron:

המחירים שיהיו בהשקה יהיו חד פעמיים, אז מי שחושק בהדפס – כדאי לו להגיע!

Yuval:

יפה. ולטובת מי שלא מכיר או לא זוכר, הנה כמה איורים מהסדרה התל אביבית:

TLV Pantone

TLV Pantone TLV Pantone

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden