כל מה שחשוב ויפה

האגרופן הנשי של ויצו חיפה

תלמידים ובוגרים של קורס תכשיטנות בלימודי חוץ של ויצו חיפה הוזמנו לקחת חלק בפרויקט שמטרתו לבטא הסתייגות מאלימות בכלל ומאלימות נגד נשים בפרט. משתתפי הפרויקט – בהנחיית בת שבע אור, מרכזת קורסי התכשיטנות ואיה ברמן שי – נדרשו לעצב אגרופן נשי, שיסמן לנשים את האפשרות להגן על עצמן במרחב תוקפני ובסיטואציות אלימות.

האגרופן, הבנוי מארבע טבעות מחוברות הבולטות מעל פרק כף היד, ממוקם בגבול שבין תכשיט אסתטי שנוהגים לשייך אותו לנשיות לבין אלמנט אלים ותוקפני שנוהגים לשייך אותו לגבריות. הוא אמור להיענד על היד ועליו להיות ממוקם בגבול שבין תכשיט אסתטי לבין אלמנט הגנה/תקיפה, ובין מה שמיוחס לנשיות או גבריות לבין חולשה או אלימות.

חנה יושינסקי

חנה יושינסקי

בעקבות מפגשים ושיחות עם נשים שחוו אלימות מינית בצבא בחרה חנה יושינסקי לבטא את הנושא בשתי שורות של טבעות, המייצגות גברים ונשים עם מפגש מיני ביניהם, כאשר הכל תחת רשת ההסוואה הצבאית, המסמלת כיסוי, הסתרה, טיוח, דיכוי והכנעה.

ליבי_גולדשטאיין2

ליבי גולדשטאיין

ליבי_גולדשטאיין1

העבודה של ליבי גולדשטאיין, שעוסקת בנשים מוכות, משמרת את אייקון האגרופן בצורתו החיצונית ומעצימה אותו: הוא מוכפל בגובה וברוחב ובתוכו ניסיון ההסתרה. ״אלימות אי אפשר להסתיר, בסוף היא מתגלה״, אומרת גולדשטאיין, שמיקמה את פני הנשים המוכות, שותקות, בתוך ערכת איפור, מנסות להתחבא תחת הצלליות הכהות.

יהב הולמן

יהב הולמן

יהב הולמן עסק באלימות פסיכולוגית, רגשית ונפשית בין בני זוג, דפוס פעולה שמשפיל ומדכא את הרצון, את השאיפות, את חופש הבחירה וחופש הפעולה של מי שהאלימות מופנית כלפיה,  וגורם לה לחוסר ביטחון ולדיכוי הצמיחה וההתפתחות שלה. ״ההשראה לפרויקט היא מעולם הצומח״, אומר הולמן: ״אפשר לראות את הקקטוס צומח למרות קשיי הסביבה והמגבלות, פורץ דרך הסלע ומתגבר על המכשולים. על מנת להעמיד במבחן את האמונה שלי ביכולת של נשים להתגבר על מצבי קושי ומאחר והקקטוס מסמל את הנשים, בחרתי להשתמש בקקטוס אמיתי הגדל מתחילת העבודה על הפרויקט בתנאים קשים ולשמחתי הרבה הוא צומח ומתפתח״.

הדיל כנאג׳

הדיל כאנג׳

הדיל כאנג׳ עסקה בשליטה שיש לגברים על הנשים במגזר הערבי, ובכך עד היום ישנם גברים שלא מרשים לבנותיהן או לנשים שלהן לצאת לעבוד. נשים אלה, החוות הסגר בבית בזמן הפנוי שלהן כשהן מחכות לגברים שיחזרו מהעבודה, יושבות ורוקמות.

״רקמת נשים, שנקראת רקמה ערבית, היא מלאכה ויצירה של דפוסים קבועים״, אומרת כאנג׳. ״רציתי לשבור את הדפוס הפטריארכלי שמדכא נשים דרך הרקמה הערבית ולכן שברתי את הדפוס הקבוע של הרקמה, שהופך בתהליך השבירה למילה בערבית שפירושה ׳חופש׳. כך, הרקמה באגרופן הופכת לכוח נשי מעצים״.

עדנה_בהט1

עדנה בהט

  עדנה_בהט2

עדנה בהט עסקה באלימות כלכלית. היא מצאה שפערי שכר בין גברים ונשים גבוהים על אף שרמת ההשכלה הממוצעת של נשים גבוהה יותר, ושהמציאות מוכיחה שקיימת אפליה ביחס לנשים בשכר וביחס לאפשרויות הקידום.  ״אפליה זו היא אלימות״, היא אומרת. ״בעבודה ניסיתי לבטא את פערי השכר בין גברים לנשים באמצעות יצירת סימטריית המראה שאינה שוויונית. למול היהלומים המשובצים בצד הגברי, משובצות אבני חצץ פשוטות בצד הנשי.

״האגרופן בנוי באופן דו צדדי והוא ניתן לענידה בשני הכיוונים בהם האחד מסתיר והאחר חושף את הבעיה. רציתי לבטא את היכולת להסתיר את פערי השכר או לחשוף אותם ולהתמודד עם הנושא. על הצד המכאיב באגרופן מובלטת המשוואה המציגה את היחס בין שכר הגברים לשכר הנשים: 1=0.67״.

אורנה_בן_חיים2

אורנה בן חיים

אורנה_בן_חיים1

העבודה של אורנה בן חיים מתמקדת דווקא בנשים מהעשירון העליון שחוות אלימות, באותה מידה שנשים אחרות חוות. מדובר בנשים שחיות ברווחה כלכלית, משכילות, עצמאיות בסביבת עבודתן ובביתן, הסובלות מאלימות מבן זוגן: נשים החיות  ״בכלוב של זהב״.

״עיצבתי את האגרופן כמו אזיקים כדי להמחיש את האמירה שנשים אלה חיות כאסירות״, מספרת בן חיים. ״בחרתי להשתמש בחומרים המשדרים יוקרה ועושר ולכן שיבצתי אבנים טובות, ובכך להתייחס לדרך של גברים להשתיק את נשותיהן באמצעות תכשיטים יקרים. החלק הפנימי של הטבעת, שבא במגע עם האצבע, הקצה החד והחשוף של האבן דוקר את העונדת וממחיש את הכאב, ואי הנוחות של האישה החווה אלימות בביתה. סוגר האגרופן ממוקם כלפי חוץ באופן שהוא נגיש לאישה העונדת אותו ולסביבה. יש לחברה אפשרות לשחרר נשים מאזיקיהן והחברה לא תמיד עושה זאת״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden