כל מה שחשוב ויפה
דניה צ׳למינסקי. כל הצילומים: ליאוניד פדרול

התהילה, הטבע, המלחמה והשלום

67 שנות יצירת תכשיטים וצורפות, 450 עבודות, 100 מעצבים. איריס פישוף, אוצרת התערוכה ״חומרי הזמן - תכשיט ישראלי 7״, שנפתחה בחודש שעבר במוזיאון ארץ ישראל, מציגה את המחקר שערכה על תולדות התכשיטים בישראל, לצד עבודות עכשוויות שמגיבות למבצע צוק איתן שהתקיים בשנה שעברה

מראה הצבת החלק העכשווי מתוך התערוכה

מראה הצבת החלק העכשווי מתוך התערוכה

בניגוד לתערוכות קודמות של תכשיט ישראלי, או לתערוכות דומות בסוגן, שמציגות עבודות שנעשו בשנים האחרונות בלבד, השנה החליטה איריס פישוף להציג ב״תכשיט ישראלי 7״ גם את עיקרי המחקר שערכה, ושהסתיים בספר תכשיטים בישראל: מגוון רב-תרבותי מ-1948 עד ימינו, שיצא לאור ב-2013. ״חשבתי שראוי לנצל את הידע הרב שרכשתי בנושא תולדות התכשיטים בישראל, לאחר שנים של מחקר, ולהביא אותו לקהל המבקרים״, היא מסבירה את ההחלטה להציג לא רק עבודות עכשוויות כמקובל.

״רציתי לעורר אצל המבקרים שאלות על הקשר שיש בין החומר ההיסטורי לעכשווי, מבחינת מוטיבים, חומרים ואפילו אסתטיקה. ובנוסף, היה לי חשוב להציג אמנים מוכרים פחות ולתת להם את ההכרה שלה הם ראויים. כך לדוגמה, הראשונה שחשפה את הצורפים הישראלים לסוג שונה של תכשיטים הייתה זהרה שץ (1916-1999), בתו של מייסד בצלאל, בוריס שץ.

״היא למדה אמנות ועיצוב תעשייתי בפריז וב-1938 הצטרפה אל אחיה בארצות-הברית עד לשובה לישראל ב-1951. שץ פיתחה טכניקת הרכבה ייחודית, בשלבה רשתות, חוטי מתכת וחפצים שונים בינות ללוחות פרספקס. בשובה לישראל משכו תכשיטיה החדשניים והשימוש שעשתה בחומרים בלתי מקובלים תשומת לב רבה. נוסף על עבודות הפרספקס שלה, היא יצרה תכשיטים מחוט מתכת ואבנים, המזכירים את תכשיטי אלכסנדר קלדר״.

זהרה שץ

זהרה שץ

544-Zahara-Schatz_2063

את החיבור בין החלק ההיסטורי של התערוכה, שמוצג על הקירות, לבין החלק העכשווי, שמוצג בשולחנות עם ויטרינות זכוכית, אפשר למצוא גם בשם התערוכה, חומרי הזמן. ״שם התערוכה נושא מספר רבדים: החומרים שהם מרכיב מרכזי בעיצוב התכשיטים; הזמן שבו אנו חיים כפי שהוא משתקף בעבודות; הזמניות של התהילה; המחזוריות שבטבע שהובילה מספר אמנים למחשבות על חיים ומוות, מלחמה ושלום; זיכרונות ומזכרות; המפגש בין זמן העבר, המיוצג בחלק ההיסטורי, וזמן ההווה, כאן ועכשיו. לא רציתי להכתיב נושא מלכתחילה, אלא לתת הרבה חופש, ולגרום לנושא להתגבש מתוך המפגש עם העבודות״.

מה מאפיין את העבודות הפוליטיות בתערוכה?

״חלק מהעבודות בחלק העכשווי הגיבו ישירות למבצע צוק איתן, שחווינו שנה לפני מועד התערוכה. התגובות נעות בין מחאה פוליטית חריפה נגד ׳חזירי המלחמה׳ של עידו נוי, החמלה והבלבול ב׳דגל הלבן׳ של שירלי בר-אמוץ, תחושת הפחד המצמרר שבסדרה שהגישה מיכל אורן, והזרים לחיילים הנופלים שיצרה נירית דקל בסדרה ׳כנפיים׳. ענת אבוקיה-גרוזובסקי יצרה את הרישומים ממש בזמן המלחמה, אולם תגובתה יותר מהורהרת, יותר פוליטית, על הגבולות הלא ברורים. מרבית התגובות מאופקות, מוצפנות, כמו ׳הקו האדום – הסוכריות התקלקלו׳ של אדה ורדימון גודנסון. ויש אמירות יותר חד-משמעיות בנושא ארעיות הנצחון אצל מיכה יחיאלי ואצל גרגורי לרין.

״בחלק ההיסטורי האמירות יותר חד-משמעיות ויותר אירוניות. שון אבנר אקסלרוד שמכניס את הדיסקית שלו לסמל המדינה, או רון גרובר עם כלב השמירה. גם העבודות הפוליטיות – ׳מרכבה׳ של מיכל אורן, ו׳מכה קלה בכנף׳ של שירלי בר-אמוץ – הן אמירות ישירות ובוטות. וכך גם הסדרה ׳מחסום קלנדיה׳ של דגנית שטרן-שוקן שזורקת את האמת בפנים ללא פחד. ככלל אחד המאפיינים בשני חלקי התערוכה הוא השימוש האירוני במושג ׳עיטור׳, במובן עיטור גבורה, מדליה, צל״ש; ומה יכול להיות יותר תכשיטי?״.

line

עבודות נבחרות מתוך התערוכה

עידו נוי

עידו נוי

065-Ido Noy_9877

עידו נוי, ״חזירי מלחמה״

״שלוש הסיכות נעשו זמן קצר לאחר סיומו של מבצע צוק איתן ובהשראתו. הסיכות מייצגות מיניאטורה של עיר שנמצאת בקונפליקט, שניתן לראותה בשני מצבים – באור ובחושך. באור הסיכות נראות כערים לבנות, ואילו כשמכבים את האור הן משנות את פניהן, ומקבלות חזות קרבית, כאילו נראות דרך אמצעי לראיית לילה. הדימוי הכפול שמקופל בכל אחת מהסיכות משמש לטשטוש הגבולות החזותיים שבין הערים הישראליות ואלו הפלסטיניות״.

דגנית שטרן שוקן

דגנית שטרן שוקן

דגנית שטרן שוקן, ״באוויר״

״הסדרה בוחנת מחשבות על קלות מול כובד, על תחושת סכנה מול תחושת ביטחון. בתליונים תמונות של הוראות בטיחות לנוסעים במטוסים. החלום לטוס למקום אחר, שונה, אל ה׳חופש׳, הוא פנטזיה משולבת בחשיפה מתמדת לסכנה, לאי-שקט לאי-מנוחה. ואילו בסיכות ובענקים יש ניסיון ליצור אשליה שה׳אבן׳ בתכשיט מורמת אל-על. אותה אבן המתקשרת לכובד עפה ונותנת תחושה של דימוי בלבד. היא מזמינה את הצופה לחדור דרך התכשיט אל מה שמעבר לו. זהו מרחב המפגיש בין חפץ לאין חפץ – ביטוי לקיומו של האין כחלק בלתי נפרד מן היש, מן המוחשי״.

שיר פינס

שיר פינס

שיר פינס, ״ניסיונות באושר״

״התכשיט מעוצב מצינורות כסף זעירים ש׳כותבים׳ את המילה ׳אושר׳. חלקי התכשיט ניתנים להזזה ומשנים את המילה אושר באופנים שונים, עד לבלי הכר. התכשיטים שאני יוצרת נושאים מחשבות על העולם. אלה מבקשות לקבל ביטוי בחומר. לא כל מחשבה מבשילה לחומר, ולא כל חומר זוכה להיות תכשיט, יצירה הנישאת על הגוף. בעיני, באופיו התכשיט הוא פריט אינטימי, המעיד על העונד אותו אך גם מסווה וטעון במאוויים כמוסים״.

סיגל ליפשיץ

סיגל ליפשיץ

241-Sigal-Lifshitz_0237

סיגל ליפשיץ, ״התעטפות״

״הסדרה מבטאת קונפליקט בין מראה עיניים לנפש. במובנה הדתי, ההתעטפות בטלית מיועדת להרחקת האדם מיצר הרע ולהכנסתו לתפילה ולמצוות, אך במובנה הפנימי היא מטהרת את הלובש מרעשי הסביבה ומאפשרת לו להאזין לעצמו. ההתעטפות יוצרת חיץ המשחרר את הנפש מכבליה וחושפת צדדים עלומים, אנושיים, ולפעמים אפלים שלה. עולמות שבהם האני מתייחד עם עצמו ועם בוראו הבוחן כליות ולב״.

שירלי בר אמוץ

שירלי בר אמוץ

שירלי בר-אמוץ, ״דגל לבן״

״סדרה של סיכות ושרשרת הגזורות מסדין לבן. על הבד מצוירים בעט ובדיו כחולה דימויים הלקוחים מהאינטרנט: חיות טורפות ונטרפות, חיילים ואזרחים, כלבים בשירות הצבא ועוד. הבדים גזורים בגסות, ללא גימור או דיוק. הרישום אקספרסיבי, מהיר, מציף את הבד הלבן בכתמי דיו. כל החומרים נלקחו מן הסביבה הביתית, והעבודה נעשתה על שולחן המטבח, בלילות. עקרת בית מנסה לעכל את דימויי המלחמה האחרונה שמציפים את הדגלים הלבנים של הכניעה״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden