האמנות במקום הראשון, הטכנולוגיה נושאת הכלים

הי דוד, מה שלומך?

נהדר ועסוק

עסוק זה טוב, ועוד שלוש תערוכות במקביל. לא רע!

גם שלוש תערוכות וגם נסיעות לברלין ופריז בשבוע הקרוב, כשאני מקווה שפריז יצא לפועל

כן… מחזיק אצבעות. בוא נתחיל בזה שתספר קצת על עצמך, איך הגעת לעולם האמנות ומה עשית קודם לכן

הגעתי לאמנות מעולם ההייטק. ב-30 שנות הנסיון שלי גרתי ברומא, בפריז ובסן פרנסיסקו, ואמנות תמיד הייתה חלק מחיי

מה עשית בהייטק? ובן כמה אתה בכלל?

אני בן 50+ ובהייטק הייתי מעורב בסוגים שונים של חברות, כשבשנים האחרונות בעיקר בסטרטאפים שכולם גם נרכשו, האחרון על ידי מיקרוסופט, מה שמאפשר לי כעת לרוץ עם cometoart

אמרת שהאמנות הייתה תמיד חלק מהחיים שלך. במה זה בא לידי ביטוי ומה הרגשת שחסר שגרם לך להקים את cometoart

ההתחלה הייתה בכלל חוויה פרטית: ביקרתי בתערוכה של האספן בנו כלב, שנקראה ״סמוך ונראה – קשרים והקשרים״, שבה כלב סידר את העבודות לפי תחושות. הרגשתי שאני נסחף לחוויית התערוכה ושומע מוזיקה, והרצון לייצר חוויה ייחודית שמתאימה לאנשים כמוני הובילה אותי לרעיון

תגדיר ״אנשים כמוני״

במקרה הזה אלו אנשים שאוהבים מוזיקה. אבל, כשהתקדמתי עם הרעיון גיליתי שלאנשים שונים יש צרכים שונים ומשם הדרך ל-cometoart הייתה קצרה. הרעיון הוא שבאפליקציה אני רוצה לחבר בין אנשים ואמנות במודל פלורליסטי רב-קולי, חיבור רב-חושי זמין לכולם שינגיש, ירחיב ויעורר השראה וענין באמנות.

לדוגמה, אמא של בת זוגתי אוהבת את הכתיבה הביקורתית של יונתן הירשפלד ותשמח ״ללכת איתו״ לתערוכה. חברה שלי שחוששת מאמנות תשמח ללכת עם האוצר בתערוכה. וחברים שלי מהפורום למוזיקה ישמחו לבקר בתערוכה שבה המוזיקאי דוד פרץ הלחין מוזיקה למוצגים

מה זאת אומרת ללכת איתם לתערוכה? אולי תספר על האפליקציה – מה היא כוללת, איך היא בנוייה

האפליקציה כוללת מוסדות אמנות, תערוכות ועבודות, כשלכל עבודה מוצמד תוכן. התוכן משקף גם את הקול הרשמי של המוסד וגם קולות חברתיים, ויכול להכיל סוגים שונים של מדיה כמו טקסט, לינקים, סאונד, תמונות ואפילו יכולת להקליט קול במתכונת המוכרת של מדריכים קוליים. כעת כל מבקר יכול לבחור את ה״קול״ המועדף עליו בסיור בתערוכה, וגם לתרום את ה״קול״ שלו.

וזה עוד לפני שדיברנו על התועלת למוזיאון: היום מוזיאונים מתחבטים בנושא ה״אסטרטגיה הדיגיטלית״ שלהם ובכלל בהגדרה של המקום שלהם במציאות החדשה ובאתגרים כלכליים. האפליקציה והמערכת שנלווית אליה יעזרו למוזיאון להשיג את המטרות שלו בהגדלת הקהל, בבניית חווית אמנות משודרגת, בחינוך ותיווך לאמנות, בחיזוק המותג, במכירות ובשיווק. אבל הנושא שקרוב מאוד לליבי הוא הנושא החינוכי, שדרכו הכרנו

אז יש לי כמה שאלות אליך, והראשונה קשורה להיצמדות לאייפון בזמן שאני בתערוכה. זה לא קצת מפספס את הרעיון, שבמקום שאני אסתכל על האמנות אני אסתכל עוד יותר על המסך של הטלפון?

נקודה נהדרת. החוויה שאנחנו מציעים באה ליצור המשכיות של לימוד גם לפני ואחרי הביקור. כמו כן, מוזיאונים כמו מוזיאון פתח תקווה כבר פיתחו מיומנות בתערוכה השביעית שהם מעלים, לייצר תוכן שמרחיב ויוצר גירוי דווקא להתעמק יותר בתערוכה.

כמו כן, אם האמא של בת הזוג שלי אוהבת לקרוא את יונתן הירשפלד בעיתון הארץ, ויונתן הירשפלד היה שמח אם היו קוראים אותו כשעומדים מול העבודה, אזי האפשרות לחוות את האמנות הפיזית עם התיווך שלו תגרום לה לבקר בתערוכה. ופה אתה נוגע בנושא של האם התוכן מלווה את התערוכה או האם הוא חלק מהמסר האמנותי, ויש לי דוגמאות מדליקות גם לזה

מה למשל?

בתערוכת היחיד ״ציפורי שיר ציפורי טרף״ של האמנית מיכל בראור, שם התערוכה התייחס לסרטו של פזוליני באותו שם, והאפליקציה הייתה המקום שבו היא יכלה להוסיף סרטון מהסרט ולהשלים את החוויה בין המוצגים, לקטלוג, לאפליקציה. בתערוכה ״חמור עכשיו״ במוזיאון הנגב לאמנות המוזיקאי דויד פרץ יצר רקוויאם לפסל של חמור של מנשה קדישמן, שבדיוק נפטר, והרחיב את החוויה ממקום אישי של יצירה עצמאית, מה שהביא דרך אגב גם קהל חדש למוזיאון

אז אני רוצה לשאול איפה עובר הקו מבחינתך בין הפופולרי לפופוליסטי? ולא שאני נגד פופולרי

זה מעניין שאתה שואל, כי בדיוק אתמול נאלצתי להתמודד עם שאלה דומה ממשקיע שמתעניין בחברה, ונגע בזה ממקום של שליטה על איכות התוכן או על החוויה. היכולת לבחור בקול שמדבר אליך, מאיזו סיבה שתהיה, ולו רק כנקודת כניסה, ויגרום לך לחוות אמנות, הוא עקרון שחשוב לי. לכן אני מבדיל בין הקולות ה״רשמיים״ שהמוסד אחראי עליהם, לבין הקולות החברתיים שכל אחד יכול לבחור. ולכן אני גם לא מותח את הקו הזה ומשאיר למוזיאון ה״מוטרד״ לקבוע מה הקול הרשמי שכולם יראו, ולמבקרים ולקהילה לבחור את הקולות הנוספים שלהם

כמה זמן כבר עבר מאז שהאפליקציה יצאה לעולם בגרסתה הראשונה, מאז התערוכה הראשונה שאותה היא ליוותה?

את האפליקציה בנינו במשך כשנה והיא בחוץ גם כבר כשנה. התערוכה הראשונה שעליה עבדנו הייתה, ועדיין שם, במוזיאון ינקו דאדא, אבל הראשונה שהושקה בצורה רשמית הייתה ״מחשב מסלול מחדש״ של דרורית גור אריה במוזיאון פתח תקווה. בהקשר זה חשוב לי לציין שאני שואף לפתח עם המוסדות יחסים לטווח ארוך, שבהם יש קשר ישיר בין ההצלחה של המוזיאון להצלחה של האפליקציה. וכל הזמן אנחנו קשובים למוזיאונים ולמבקרים ומשפרים אותה

מה למדת בשנה הזו? מה השתנה באפליקציה כתוצאה מהתגובות ומהניסיון שלך?

השינויים היו בעיקר בתחום החוויה והעיצוב, ושם עדיין אנחנו משתפרים. אנחנו נמצאים כעת בתהליך של שדרוג חווית המשתמש: הוספנו מפה ואירועי אמנות שיאפשרו למשתמשים לתכנן פעילויות שקשורות לאמנות לפי תאריך ומקום, לדוגמה מה קורה בתל אביב בחמישי בערב? כמו כן הרחבנו אותה שתעמוד בצרכים הייחודיים של מחלקות החינוך במוזיאונים לצורך בניית סיורים ייעודיים לקהלים ייעודיים וזה גם עוזר לנו כעת בשיחות ובפרויקטים עם משרד החינוך ועם מוסדות שונים להשכלת אמנות. ודאגנו שהכל יהיה קל לשימוש כדי שהמוזיאונים יוכלו להיות עצמאים. רק לפני מספר שבועות גילינו שמוזיאון אילנה גור העלו לאפליקציה תערוכה חדשה בלי שידעתי בכלל.

וכמובן, אם עדיין לא אמרתי שכל זה הוא בחינם גם לחלל האמנות וגם למבקר

אז אני חייב לשאול מה המודל העסקי שלך. ממה אתה מתכוון להרוויח?

אוףףף, גם אתה? המשקיעים הורגים אותי…

כמו שאמרתי ההצלחה של המוזיאון היא ההצלחה שלנו. ההכנסות יגיעו מהיכולת להתחבר למנגנון הכרטיסים והמכירות, מסיפוק מידע אנליטי שיאפשר למוזיאון להבין יותר טוב את הקהל שלו, וממודלים יותר ארוכי טווח שבהם לאחר שהאפליקציה תגרום ליותר מבקרים וביקורים יהיה גם תשלום פר לקוח. הכנסה נוספת תגיע מפרסומות בתחום וממרכזי יצירת תוכן אזוריים. אז זה לא ווייז ולא גט טקסי, אבל מספר המבקרים במוזיאונים רק גדל, אז אנחנו אופטימיים. ואנחנו גם לא לבד, יש תחרות שמראה שיש גם עניין

הייתי חייב… משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

כן, כמו שציינתי יש לנו תחרות, גם בארץ וגם בעולם ואפילו חברה קטנה בשם גוגול שאני הולך (אולי בגלל המאורעות האחרונים) לפגוש בפריז בשבוע הבא. אני חושב שמה שמייחד אותנו וגורם גם למשקיעים להתעניין היא שהאמנות אצלנו במקום הראשון והטכנולוגיה היא רק נושא הכלים. והתשוקה כמובן. אי אפשר בלי

לגמרי