כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

Annette Dam, Happiness ascribed

זהר צפוני 18: Annette Dam

עשיית תכשיטים היא הדרך של אנטה דם (Annette Dam) להפוך את העולם למובן יותר. את התכשיטים שהיא יוצרת לא בהכרח נוח לענוד - ״הם גדולים מידי או שזה פשוט לא מתאים״ - והיא תמיד משתדלת שיהיה הומור בעבודות, ״כי זה מה ששובר את הקרח״  
Annette Dam

Annette Dam

״כשהייתי בתיכון רציתי לעבוד עם זכוכית, אבל מסלול הלימודים היה מלא אז בחרתי בעיצוב גרפי ותכשיטנות. נכנסתי לעולם הזה ואהבתי את עבודת היד, החומרים ומה שאפשר לבטא איתם, ונשאבתי לזה. רציתי להמשיך. כדי ללמוד תכשיטנות בדנמרק צריך לעבור חניכה אצל צורף או צורפת. קשה להתקבל כשוליה ללימודי צורפות מסורתית, ולפעמים זה יכול להסתכם בביצוע תיקונים והכנת קפה במשך הרבה זמן, עד שאת יכולה ממש לעבוד. באקדמיה לאמנות ועיצוב אין לימודי צורפות, אבל למזלנו אנחנו יכולים לממש את מלגת הלימודים שלנו בכל מקום. לשמחתי התקבלתי ללימודי ׳אמנות תכשיטים׳ באוסלו; הלימודים נמשכו חמש שנים וכללו תואר ראשון ושני.

״יחסית לבית ספר לאמנות בית הספר שבו למדתי שם דגש רב על הפן הטכני. התחלנו משלוש שנות לימודים של טכניקות שונות, אבל תמיד היית צריכה לעשות איתן משהו. שליטה בטכניקה לא הספיקה: העניין היה לבטא או לחקור משהו, לספר סיפור. מאחר ובבית הספר היו כמה מחלקות, תמיד היתה אפשרות ללמוד גם מתחומים אחרים, אז חוץ מתכשיטנות למדתי הרבה על חומרים שונים, וגם רישום, רישום טכני, ציור, צבע, קרמיקה ופיסול. עד היום מגוון הטכניקות מאפיין את העבודה שלי״.

למרות שניתן לענוד את התכשיטים שלי, אני רואה אותם כאמנות. אני מתבטאת ביחס אליה, למרות שאני מתייחסת לגוף; זה אופן של רפלקסיה על המציאות

More or less, perfect #8

More or less, perfect #8

״אני אוהבת את הטכניקה אבל זה אף פעם לא העניין. העניין הוא איך לבטא את עצמך; הדיאלוג, התקשורת. זה לא שהכל אפשרי: יש מגבלות, אולי יהיו פשרות, אבל זה רק עניין טכני. כך או אחרת תמיד אפשר למצוא דרך לפתור אותו. מהבחינה הזאת היו לי יסודות טובים: בית הספר התאים לי מאוד, אני תוצר של החינוך שלי״.

איך את מתחילה לעבוד? מקונספט? מרעיון מסויים? מעשייה פיזית?

״זה משתנה מעבודה לעבודה. זה יכול להיות משהו שאני קוראת, דיון, ציטוט; משהו מתניע את התהליך – משהו שאני רוצה לחשוב עליו, והעבודה היא רפלקסיה על הנושא הזה. בדרך כלל אני מתחילה בראש. אני יכולה לשבת ולבהות בכלום במשך הרבה זמן, ואז אני מציירת סקיצות. אחר כך באים החומר והנסיונות, כי אני יכולה לדמיין הרבה תמונות יפות, אבל יודעת שזה לא יצא ככה. אני צריכה לעבוד דרך החומר ולהתפתח משם. אף פעם אין לי את היצירה הגמורה בראש, זה תהליך".

Sofa Piece #1

Sofa Piece #1

Sofa Piece #2

Sofa Piece #2

״בסדרת העבודות Sofa Pieces קיבלתי השראה מהצייר הדני אסגר יון (Asger Jorn). הוא לקח ציורים ישנים שבשנות ה-60 היו פופולריים בבתים רבים בדנמרק כמו בית בשקיעה, איילים באחו וכו׳ (מה שמכונה ׳sofa pieces׳, ומכאן שמה), התערב בהן וקרא לעבודות modifications. רציתי להשתמש במתודה שלו ולעשות את אותו הדבר לתכשיטים; שאלתי את עצמי מהן ׳חתיכות הספה׳ שלהם. בשבילי זאת ללא ספק מחרוזת הפנינים: כל אחת יכולה להתייחס אליה, היא עדיין אופנתית ולכולן יש אחת (אולי לא בדור שלנו אבל בטח בדור הקודם); אפשר לענוד אותה בלי לחשוב יותר מדי. אותו הדבר לגבי עגילי המרגנית (לפחות בדנמרק). שילבתי את המוטיבים הקלאסיים עם הצהרה עכשווית; רציתי שההקשר יהיה עכשווי״.

״למרות שניתן לענוד את התכשיטים שלי, אני רואה אותם כאמנות. אני מתבטאת ביחס אליה, למרות שאני מתייחסת לגוף; זה אופן של רפלקסיה על המציאות. העבודה בסדנה מרגיעה אותי: אני אוהבת את החלק הפיסולי ואת מלאכת היד; אני יכולה להתרכז באופן חנוני לחלוטין במלאכה הפיזית, למשל לרקע משהו, ולעבוד על משהו קטן במשך זמן רב.

״אחר כך זה פינג פונג שאני משחקת עם עצמי בין הרעיון, החומר, הדבר שרציתי לבטא והשאלה אם אנשים אחרים רואים באובייקט את מה שאני מנסה להעביר. האם הם רואים את אסגר יון? אם אני קוראת לעבודה ׳חתיכות ספה׳ – מה הם מבינים מזה? באיזה אופן זה עובד? התכשיט צריך לחיות באופן עצמאי ולספר את הסיפור שלו״.

התכשיט שהאשה עונדת קשור אליה בצורה כלשהי, הוא כבר לא שלי. היא עונדת אותו כי יש לו משמעות בעבורה, כדי לסמל משהו או כדי להעביר מסר; התכשיטים עושים את זה משום שהם מאוד ׳נראים׳. אני מקווה ויודעת שהתכשיטים מביאים ליצירת דיאלוג אחר ממה שהיה נוצר אלמלא הם היו שם. אנשים שואלים עליהם

Transcendence

Transcendence

״לרוב אני יוצרת תכשיטים לקראת תערוכות. קשה למכור תכשיטים כאמנות בדנמרק, אני חושבת שבארצות הברית הקהל יותר אמיץ בענידת עבודות כאלה. לא מזמן מכרתי תכשיט לאספנית שרצתה לתלות אותו על הקיר כעבודת אמנות. ניסיתי להגיד לה שאפשר לענוד אותה, אבל זה לא מה שהיא רצתה. הדילמה הזו קיימת בעיצוב תכשיטים כי הם אמורים להענד על הגוף, אבל אני יוצרת תכשיטים שלא בהכרח נח לענוד – הם גדולים מידי או שזה פשוט לא מתאים״.

איפה נפגשים השיח התאורטי הפנים-אמנותי, כמו זה שאת מנהלת עם אסגר יון, והגוף הפיזי?

״אני יוצרת אמנות לבישה; יש אמנים שמתרכזים יותר בגוף, אני לא. הרעיון בשבילי הוא שאם את עונדת את זה ויוצאת אל העולם את יוצרת תקשורת אחרת, משום שאת פוגשת אנשים כל הזמן״.

ומה קורה במפגש הזה?

״התכשיט שהאשה עונדת קשור אליה בצורה כלשהי, הוא כבר לא שלי. היא עונדת אותו כי יש לו משמעות בעבורה, כדי לסמל משהו או כדי להעביר מסר; התכשיטים עושים את זה משום שהם מאוד ׳נראים׳. אני מקווה ויודעת שהתכשיטים מביאים ליצירת דיאלוג אחר ממה שהיה נוצר אלמלא הם היו שם. אנשים שואלים עליהם״.

אז נוצר דיאלוג גם ברובד הפנים אמנותי, וגם ברובד הבין-אישי?

״הייתי רוצה שכל זה יתקיים יחד, אבל בשביל זה אנשים צריכים אומץ״.

halskæde

84.5 קראט

84.5 קראט

״הקונספט שמאחורי 84.5 קראט הוא הנוהג של עולם הצורפות להתרכז בערך של האבן. אבל מה עם כל מה שמסביב? שם העבודה מסכם את ערכן של כל האבנים שמרכיבות אותה, שזה כל הקראט שיכולתי להרשות לעצמי לקנות. הכנסתי את כל האבנים היקרות הללו לקופסאות הפלסטיק הקטנות, שבתוכן קונים את התכשיטים. האבנים אמנם יפות מאוד, אבל הקראט הוא רק חלק מזה״.

Happiness comes in many forms

Happiness comes in many forms

״התכשיט Happiness comes in many forms נולד מתוך ההבנה שהעולם הוא מקום מורכב ומלא סתירות, משהו שאת מבינה ככל שאת מתבגרת. זה עניין נראטיבי, לא מופשט. רציתי לומר שהמורכבות איננה דבר רע, היא פותחת אפשרויות חדשות. שני חלקיו של התליון – האגרוף והאספלט – אמורים להיסגר, אבל הם לא מתאימים. האבן הטובה מוטבעת בתוך משהו שנראה כמו מסטיק. לא רציתי שהכוונה תהיה ברורה מדי: בניגוד לתכשיטים שהושפעו מאסגר יון שבהם הייתי מאוד ספציפית, ניסיתי לפתוח ולא להכתיב אסוציאציות או הרגשות, רק להציע אפשרויות״.

Making coherent and complex sense

Making coherent and complex sense

״גם העבודה הזאת, שמזכירה צורה של מדליון עם תמונה, מדברת על יחסים. קשה להיות בתוך מערכת יחסים (לפחות בעבורי, אבל נראה לי שבשביל רוב האנשים זה ככה), ולפעמים זה כרוך במריבות. את יכולה לזהות כל אלמנט בתכשיט בנפרד, אבל בגלל שהם מנוגדים הם גורמים לך לתהות מדוע הם ביחד, וזה טוב. כשאנשים שואלים שאלות הם מתחילים לספר לעצמם את הסיפורים שלהם ולהסתכל על עצמם.

״למרות שמשמעות העבודות סובייקטיבית ותלויה במתבונן, האנשים שנחשפים לעבודה שלי הם בני התרבות המערבית, וזה הרקע שאותו הם מביאים כשהם מפרשים את העבודות. העולם היום הוא גלובלי. המתלה שב-Life unexpected, לדוגמה, הוא סקנדינבי במובהק, זכר לתקופה שבה עדיין לא בזבזנו 50,000 דולר על חדרי האמבטיה שלנו. למרות שבשבילי הוא שייך להקשר מסויים, הייתי חושבת שגם אנשים ממקומות אחרים יזהו אותו. חיברתי אותו למשהו שלא שייך לו, רציתי לפתוח אותו לאפשרויות אחרות״.

אני משתדלת שיהיה הומור בעבודות כי זה שובר קרח. אם זה נעשה רציני מדי אנשים חוששים להגיב, אבל אם הם מתחילים לצחוק, את יודעת שהם ראו את זה ואז הם יכולים לשאול – מה המשמעות של זה? למה את עונדת את זה?

Life unexpected

Life unexpected

אני חשבתי על השיחה שנוצרת בין המתלה למי שעונדת אותו, שהיא המתלה של התכשיט – שזאת מן בדיחה כזאת…

״אני משתדלת שיהיה הומור בעבודות כי זה שובר קרח. אם זה נעשה רציני מדי אנשים חוששים להגיב, אבל אם הם מתחילים לצחוק, את יודעת שהם ראו את זה ואז הם יכולים לשאול – מה המשמעות של זה? למה את עונדת את זה?״.

בדרך כלל תכשיטים הם רציניים, ויש בהם הצהרה של עלות ושל יוקרה.

״אני לא אוהבת את הרצינות הזאת, אבל זה לא עומד בסתירה לכך שלפעמים העבודה שלי מאוד אישית ואני מתמודדת דרכה עם נושאים מורכבים״.

more or less, a copyl

more or less, a copyl

״ההשראה לסדרת המדליות הזאת היתה עגילי החרצית שהזכרתי קודם. זה תכשיט קלאסי שנעשה במקור בעבור המלכה אינגריד על ידי צורף שבדי, הוענק למלכת דנמרק מרגרט השניה, והפך להיות מזוהה איתה. במהלך השנים גאורג ינסן הפיץ אותם באופן מסחרי, לפני כמה שנים החלו לייצר אותם במגוון צבעים, וכיום היצור עבר לסין או ויאטנם. בגלל ההתאמות שזה מצריך השתנתה צורתם המקורית, והם כבר לא אותו התכשיט אלא העתק שלו.

״למרות שאנחנו מתייחסים אליהם כאל כתכשיט יוקרה, הם גם העתק של משהו אחר. גם חברות מסחריות משווקות העתקים שלו, בדיוק במרחק שמאפשר לו להיות מזוהה כעגילי חרצית, ועדיין לא להחשב כהעתק. התהליך שעברו העגילים היווה את ההשראה לעבודה הזאת שעוסקת בשכפול, ובמרחק שנוצר בין האובייקט המקורי להעתקים שלו״.

מה תרצי לעשות בעתיד?

״רק סיימתי תערוכה אז אני בעיקר מנקה ומארגנת מסביב. חוץ מזה אני מנסה לשתף פעולה עם תכשיטנים אחרים; דנמרק היא מדינה קטנה ואני רוצה גישה גם לדברים שמתקיימים מחוצה לה. אין לנו כל כך הרבה אמני תכשיטים, וזה מחייב אותי להתייחס לסביבה גדולה יותר.

״אני קוראת עכשיו ספר של רולאן בארת שעוסק באהבה, ונראה לי שזה יהיה חלק מהמחקר לפרויקט הבא. עשיית התכשיטים היא הדרך שלי להפוך את העולם למובן יותר בעבורי, וזו גם צורה נהדרת להעביר את הזמן״.

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden