כל מה שחשוב ויפה
צילום: רייצ׳ל פישר

חיים של אחרים

לפני ארבע שנים, אחרי דוקטורט בהיסטוריה, בלי ניסיון ובלי רקע קודם בעולם הרדיו או התקשורת, החליט מישי הרמן ליצור גרסה ישראלית לפורמט אודיו-דוקומנטרי אמריקאי. אל הרמן הצטרפו שי סתרן, יוחאי מי-טל ומאיה קוסובר, ובשבוע הבא הם יציגו את מופע הרדיו-בימתי שלהם בכנסייה הסקוטית תחת הכותרת על החיים ועל המוות, במסגרת עונת התרבות בירושלים

״את סיפור ישראלי התחלנו לפני ארבע שנים״, מספר מישי הרמן. ״במשך נסיעות ארוכות ברחבי ארצות הברית גיליתי את הפודקאסט This American Life ואת החוויה שנוצרת בעקבות הקשבה לסיפורים דרך אוזניות: התחושה שאתה חי סיפורים של אנשים אחרים. שיתפתי שני חברי ילדות בגילוי, פסיכולוג ונוירולוג, גם הם ללא רקע ברדיו או בתקשורת. חלקנו רצון משותף: לתרגם את הרעיון לגרסה ישראלית. רצינו להביא למרכז הבמה את הסיפורים המיוחדים של אנשים שלא שומעים אותם, רגעים שלרוב לא מגיעים לכותרות. במשך שנה, תוך לימוד עצמי של המדיה, כבר גיבשנו את הפרק הראשון.

ברגע של ״על החיים ועל המוות״ החליט הרמן לפנות לירון דקל, מנהל גלי צה״ל. אותו רגע התברר כמקפצה הרצינית של הפרויקט שנקנה על ידי התחנה. ״אחרי העונה הראשונה ששודרה בגלי צה״ל, עברנו לפתח תכנית המשך – סיפור ישראלי באנגלית. בהתחלה התוכן היה דומה אבל עם הזמן שתי התכניות הפכו לבעלות אופי שונה בתכלית״. בשנתיים האחרונות התכנית באנגלית זוכה לעשרות אלפי מאזינים, לתמיכה מקרן סטיבן שפילברג ולפרסים רבים. ״מצאנו את עצמינו עובדים לצד אותם אנשים שנתנו לנו את ההשראה הראשונית״.

עם ניסיון בתחום הרדיו והתקשורת, הצטרפה מאיה קוסובר לפרויקט. ״תמיד רציתי לעסוק בדוקו ורדיו״, היא מספרת. ״הגיעה לאוזני שמועה על כמה בחורים מוזרים בגלי צה״ל שהביאו לארץ פורמט שעוסק בדיוק בדברים האלו. אחרי סיפור שעשיתי אצלם הם צירפו אותי לחבורה. הגעתי בטיימינג טוב, כשהפרויקט עלה על גל חזק גם בארץ וגם בארה״ב״.

איך אתם יוצרים את הסיפורים?

קוסובר: ״מתודת העבודה שלנו קצת מזכירה טיפול נרטיבי, רק שאין לנו כל יומרה לטפל באף אחד, אלא רק לגרום לאנשים לספר לנו את הסיפור שלהם ולתווך אותו לקהל מאזינים. עשרות שעות אינטימיות של סיפור אישי מתווכות לסיפור של כמה דקות שעובר למאזינים חדשים.

״לכל פרק של סיפור ישראלי יש תמה שאנחנו מחליטים עליה מראש. אנחנו בוחרים נושא, מפרקים אותו ומגיעים אליו מכיוונים שונים ככל שנצליח, כדי להביא לתוצר מגרה ועמוק. כל פרק מורכב בדרך כלל משלושה סיפורים, שלוש זוויות שונות. כשמרכיבים את משקפי הסיפורים, פתאום כל העולם מורכב מסיפורים. סיפורים רבים הם תוצאה של מפגשים מקריים בחיי היומיום של כל אחד מאיתנו. התחושה היא שכל דבר שקורה בארץ הוא חומר ליצירה דוקומנטרית. יצירה מחייבת קונפליקטים, ואנחנו חיים במציאות עם קונפליקטים בכל מקום״.

המעבר בין לשמוע את הסיפור לבין להיות המספרים שלו הוא בטח מורכב.

הרמן: ״נכון, זה משהו שאנחנו חושבים עליו הרבה ומרגישים אחריות כלפיו. אנחנו עוברים עם המרואיינים פרקי זמן ארוכים – חודשים, שבועות ולפעמים גם שנים. כל סיפור שמורכב מעשרות שעות מוקלטות עובר עריכה ודיוק לכמה דקות של סיפור שאנחנו המספרים שלו, ואנחנו דואגים שהסיפור הקטן ייצג את הסיפור הגדול.

״תמיד עולה השאלה האם אנחנו מצליחים. אפשר להגיד שאנחנו על התפר שבין מספרי סיפורים לעיתונאים – אנחנו צריכים להכניס מידה של שיקול דעת: מי הדמויות האמינות, מה באמת קרה. אנחנו מוצאים שבמקום מעט אירוני, האנשים הם לא תמיד המספרים הכי טובים של הסיפורים של עצמם. יש הבנה הדדית שברגע שהסיפור מסופר הוא נמסר לידיים חדשות, ובאיזשהו אופן הסיפור שהם מספרים לנו הופך להיות הסיפור שלנו. יש לנו גם מחויבות גדולה למאזינים שלנו – הסיפורים לא נועדים לאנשים שסיפרו אותם אלא לאוזניים החדשות ששומעות אותם״.

במסגרת עונת התרבות בירושלים, יעלה ״סיפור ישראלי״ כמופע בכנסייה הסקוטית בעיר תחת הכותרת על החיים ועל המוות. הסיפורים מציגים את הנושא מכיוונים שונים: אדם שבחר להקדיש את 20 השנים האחרונות בחייו למאבק במוסדות המדינה כדי לא להיקבר באדמה, אישה דרוזית מבית ג׳אן שמאמינה שבמשפחה שלה היו כבר שני גלגולי נשמות של שני אחיה שנהרגו במלחמות ישראל, ושני סיפורים על צוואה ביולוגית – שאיבת זרע מאדם מת כדי לייצר חיים חדשים. את הסיפורים ילווה המוזיקאי דויד פרץ, ומעל המזבח בחלל הכנסייה יוקרן קטע וידאו ארט של האמנית דניאל זיני.

מתוך הוידאו ארט של דניאל זיני

מתוך הוידאו ארט של דניאל זיני

דניאל זיני4 דניאל זיני5

איך בחרתם בנושא ״על החיים ועל המוות״?

קוסובר: ״זה המופע השני שלנו במסגרת עונת התרבות. בשנה שעברה המופע היה במתכונת מצומצמת בנושא שכנים. השנה גיבשנו את הנושא מתוך מחשבה שהוא מייצר עניין מכל מיני זוויות. בהתחלה התעסקנו בפירוש המובן שלו – סיפורים על רגעים שבהם אנשים אזרו אומץ לעשות את הדברים שמפחידים אותם. המשכנו להעמיק בנושא והגענו לסיפורים שממש עוסקים במוות ובחיים״.

הרמן: ״הנושא גם מאוד קשור לירושלים בכלל ולמיקום הספציפי בפרט: הכנסייה הסקוטית עצמה הוקמה כדי להנציח את החיילים הסקוטים שנפלו בירושלים במלחמת העולם הראשונה. היא יושבת מעל גיא בן הינום, שבו במשך מאות שנים היו קוברים את מתי ירושלים ומקריבים קורבנות, גם קורבנות אדם״.

אחרי שנתיים, לקחתם את הפורמט הרדיופוני והעברתם אותו למופע בימתי. איך היה המעבר מרדיו לבמה?

קוסובר: ״היו כמה הצעות מעניינות לעשות מעבר לבמה. בהתחלה הרגשנו שזה מהלך שחוטא לתמצית הרעיון של האזנה לרדיו – החוזק של הרדיו הוא שהוא לא מקטלג, שומעים רק קולות, ופתאום אנשים יראו אותנו מספרים להם את הסיפורים. זו גם חיה מוזרה – אנשים לא באמת יודעים מה זה המופע שהם מגיעים לראות. החלטנו להתייחס לכך כהרפתקה וזה פשוט עבד: לראות אנשים יושבים ופשוט מקשיבים לסיפורים ביחד זה משהו שלא קורה הרבה היום״.

הרמן: ״אנחנו מתעסקים לא מעט בשאלה איך הופכים משהו רדיופוני לקטע בימתי ואיך מייצרים חוויה שהיא מעבר לזה שאנשים יושבים בקהל ומאזינים לרדיו. אנחנו מתנסים בסוגי מדיה שונים כמו אנימציה חיה, המחזה וקטעי וידאו. במופע הנוכחי יש וידאו ארט ומוזיקה חיה. אמנית הווידאו ארט דניאל זיני יצרה דימויים התואמים את חלל הכנסייה שמעל למזבח ושוברים את מסגרת המסך המוכרת לנו, קצת כמו חוויה של פלנטריום: המאזינים מקשיבים לסיפור וצופים בווידאו שמייצר אפקט של בהייה בשמיים.

״היתרון של הופעה עם הקטעים מול קהל הוא שאנחנו יכולים ממש לצפות באנשים מגיבים לסיפורים. אנחנו תמיד מופתעים מהתגובות שמתקבלות, מתי בוכים ומתי צוחקים. התקשורת עם הקהל נותנת למהלך של סיפור הסיפורים השפעה חיה ומשמעותית בעבורנו״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden