כל מה שחשוב ויפה
אריך קונסמולר, כיסא וסילי בעיצוב מרסל ברוייר ומסכה של אוסקר שלמר, 1926 בקירוב, ארכיון באוהאוס

הכל עיצוב: הבאוהאוס מגיע למוזיאון תל אביב

התערוכה באוהאוס #הכל_עיצוב במוזיאון תל אביב מציגה למעלה מ-400 פריטים מעולמות העיצוב, האמנות, הקולנוע והצילום, אבל עלולה לבלבל את מי שאינו מומחה בתחום. ״הבאוהאוס הוא רעיון של חיבור כל האמנויות, כמו הרנסנס, ומטבעם של רעיונות טובים הוא שהם נשארים״, מסבירה אוצרת העיצוב והאדריכלות של מוזיאון תל אביב, מאירה יגיד חיימוביץ׳

הבאוהאוס – יודעים כל מי שרצו להשכיר, לקנות או למכור דירה בתל אביב – הוא מושג מפתח בשוק הנדל״ן המקומי: הוא מתמצת את קלישאת העיצוב המודרני וממשיך להיות טרנדי, אף שבית הספר שנשא את שמו פעל בגרמניה בסך הכל במשך 14 שנה, ב־1919־1933, תחילה בוויימר ולאחר מכן בדסאו. אף על פי שהבאוהאוס מוכר אצלנו בעיקר כסגנון אדריכלי שחביב על מתווכי הדירות או כשם של חנות מזכרות, הוא אחד מהמוסדות התרבותיים המשפיעים ביותר במאה ה־20 , ובמהלך חייו הקצרים גיבש עקרונות אוניברסליים לעיצוב המחברים בין אמנות, מלאכה ותעשייה.

״באוהאוס #הכל_עיצוב״, תערוכה שנפתחה לאחרונה במוזיאון (והוצגה קודם לכן במוזיאון העיצוב של ויטרה בגרמניה), מנסה לעשות צדק עם המושג (והמוסד) על ידי הצבת מנעד רחב של מוצגים בהקשר תרבותי, היסטורי וחברתי. התערוכה כוללת אוסף מרשים של יותר מ־400 פריטים, חלקם לא הוצגו מעולם, מתחומי העיצוב, האדריכלות, האמנות, הקולנוע והצילום, שיצרו שמות כמו וסילי קנדינסקי, פאול קליי, הנס מאייר, לודוויג מיס ון־דר־רוהה ורבים אחרים, לצד יוצרים עכשוויים שעבודתם הושפעה מהבאוהאוס. החיבור בין הכוחות היוצרים המשמעותיים הללו הניב דגש ייחודי על תהליכים, שבמידה מסויימת עמד בסתירה למטרה האידיאולוגית של המוסד – לפתח מוצרים פונקציונליים, איכותיים ויפים לשימוש יומיומי, שיהיו בהישג ידם של המעמדות הנמוכים ויביאו לשיפור חייהם של ההמונים.

באוהאוס#הכל עיצוב, תמונות הצבה. צילום: אלעד שריג

באוהאוס#הכל עיצוב, תמונות הצבה. צילומים: אלעד שריג

בית הספר באוהאוס נוסד ב־1919 בוויימאר שבגרמניה, בתקופה של שינויים רדיקליים, על רקע כלכלה מרוסקת והאינפלציה הדוהרת שאחרי מלחמת העולם הראשונה. האדריכל ולטר גרופיוס, חדור תחושת שליחות, הגה כבר ב־1916 מודל חדש של בית ספר לאמנות: ניסוי חדש בחינוך, שבמרכזו שאלות ולאו־דווקא תשובות; מצע שיקשור לימודי אמנות עם הכשרה פדגוגית ומעשית בתחומים השונים של המלאכה והאומנויות. מקום שיצלח את הסתירה לכאורה בין אמנות, טכנולוגיה ותעשייה, וישלב תיאוריה עם פרקטיקה.

רבים מפריטי הבאוהאוס עוצבו מלכתחילה כדי להשפיע על תולדות העיצוב. אי התפשרות על איכות הביאה לסיווגם כמוצרי יוקרה, ורק עם המעבר לדסאו, ב־1925, צלח שיתוף הפעולה המיוחל עם התעשייה, כשמוצרי הבאוהאוס הוכנסו לייצור המוני. אולם ההצלחה לא האריכה ימים: ביולי 1933 נסגר בית הספר על־ידי הנאצים. אולי גם עובדה זו תרמה להילה שאופפת את הבאוהאוס ואנשיו, כפורצי דרך, שהניחו יסודות לעולם יצרני טוב יותר, אך נהדפו על ידי כוחות הרשע.

באוהאוס#הכל עיצוב - תמונות הצבה - צילום אלעד שריג (4) באוהאוס#הכל עיצוב - תמונות הצבה - צילום אלעד שריג (10)

״הבאוהאוס הוא רעיון של חיבור כל האמנויות, כמו הרנסנס, ומטבעם של רעיונות טובים הוא שהם נשארים״, מסבירה אוצרת העיצוב והאדריכלות של מוזיאון תל אביב, מאירה יגיד חיימוביץ׳, את העובדה שהבאוהאוס רלוונטי גם היום, כמעט 100 שנה לאחר היווסדו. הסיבה השנייה היא ״מנגנון יחסי הציבור המטורף של הבאוהאוס. הזמן והחשיבה שהוקדשו לשיווק ולהבניית הדימוי של הבאוהאוס באמצעי המדיה בכל רחבי העולם היו יוצאי דופן, מה שמעלה את השאלה מה בין פילוסופיה, אידיאולוגיה וטכנולוגיה, לבין מנגנון משומן שיצר אייקונים ותיווך אותם בצורה אינטנסיבית ומתוחכמת.

״אין באוהאוס אחד וזו לא תערוכה של אייקונים, שאתה מבקר בה ועובר מאייקון לאייקון״, מגיבה יגיד חיימוביץ׳ להבעת החשש כי עודף הפריטים והדידקטיות עלולים להקשות על קהל המבקרים להבין מה הוא רואה. ״הבאוהאוס הוא מרקם רב שכבתי של קולות סותרים: יש בו מצד אחד הרבה רוח שטות ואירוניה, ומצד שני הוא תעשייתי, טכנולוגי ופונקציונלי. הוא הרבה מעבר לסכום חלקיו, והמילה עצמה היא כמעט רק איזה לוגו, טריגר למחשבה בין מלאכה לטכנולוגיה, בין אמנות לתעשייה. היא כביכול הכל: גם וגם, גם וגם״.

באוהאוס#הכל עיצוב - תמונות הצבה - צילום אלעד שריג (13) באוהאוס#הכל עיצוב - תמונות הצבה - צילום אלעד שריג (8)

ואכן, כפי שמכריז החלק השני של שמה של התערוכה, ״הכל עיצוב״, ככל שמתעמקים בה יותר, אפשר להבחין בפרדוקסים בין הרטוריקה לדבר עצמו; בין הדיבור השגור על הבאוהאוס לבין תוצריו; בין מה שאנו מכירים – האייקונים המפורסמים או העיר ״הלבנה״ והבורגנית – לבין הקונספציה האידיאולוגית של הבאוהאוס; בין רעיון הבאוהאוס לבין התפתחויות נוכחיות בעיצוב כמו המהפכה הדיגיטלית. אבל אולי דווקא כל הסתירות האלו הן ההסבר לרלוונטיות של הבאוהאוס גם בעידן הפוסט מודרני: כל אחד יכול למצוא בו משהו שימצא חן בעיניו, מבלי שהעובדות יקלקלו לו את המציאות.

מה הדבר החשוב שיוצא מהתערוכה?

״השאלות ששאלו אז ושרלוונטיות גם היום – איך אנחנו רוצים לחיות? באיזה בתים? באיזו סביבה? באילו ערים? האם בתי הספר לעיצוב ואדריכלות עדין מאמינים במודל החינוכי של האינטרדיסציפלינריות הזו? האם החשיבה הפדגוגית של רב תחומיות חשובה? ומה התפקיד החברתי של עיצוב: האם לעיצוב יש כוח לגרום לשינוי חברתי? האם זה היה ריאלי אז והאם זה ריאלי היום? לאור ההתפתחויות הטכנולוגויות והדיגיטליות, אנה פנינו מועדות?״.

פורסם במקור בגרסה שונה וארוכה יותר במגזין טיים אאוט

באוהאוס#הכל עיצוב - תמונות הצבה - צילום אלעד שריג (21) באוהאוס#הכל עיצוב - תמונות הצבה - צילום אלעד שריג (17)

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. מיכל שקדי

    אם אתם באמת אוהבי באוהאוס, אל תלכו. תצוגה עמוסה וסרת טעם, תוויות מתקלפות מהקיר, ״תזה אוצרוּתית״ עבשה ומיושנת, דפדפת עם טקסטים אזוטריים. תחושה כללית של תערוכת סטודנטים משנות השמונים.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden