כל מה שחשוב ויפה
דוד חליבה, מתוך הספר Divine Food בהוצאת גשטאלטן

דרך האוכל

במהלך מבצע צוק איתן התגורר המעצב דוד חליבה ביפו ולמד ערבית. הרצון לדיאלוג עם שכניו הוליד את ספר הבישול שיצא לאור לאחרונה בהוצאת גשטאלטן, Divine Food, ספר יוצא דופן בנוף המקומי, שעוסק בתרבות האוכל בישראל וברשות הפלסטינית. ״בהחלט יש כאן אמירה״, אומר חליבה. ״אני חושב (ורוצה) שהספר יהיה דיאלוג לא פוליטי בין העמים. כשזה מגיע לבישול המקומי, יש הרבה מהמשותף בין התרבויות״

עטיפת הספר

עטיפת הספר

Yuval:

הי דוד, בוקר טוב

David:

בוקר טוב יובל‎

Yuval:

תגיד, איך קרה שפתאום (למרות שזה בטח לא ״פתאום״) הוצאת ספר מתכונים ותרבות אוכל ישראלי ופלסטינאי?

David:

זה לא פתאום ☺ זה משהו שאני עובד עליו כבר מעל שנתיים. אבל הרעיון שעומד מאחורי זה הוא לייצר תוכן ישראלי בתחומי התרבות באופן כללי בעולם. אני עובד כרגע על עוד שני פרויקטים אחרים במקביל והספר היה הפרויקט הראשון שיצא לפועל עם gestalten

Yuval:

שנדבר רגע על הכותרת הטעונה, ישראל ופלסטין? יש פה אמירה, במיוחד ברגע הזמן הזה שאנחנו נמצאים בו

David:

הכותרת היא ישראלים ופלסטינים. וכן, בהחלט יש כאן אמירה! אני חושב (ורוצה) שהתוכן יהיה סוג של דיאלוג לא פוליטי בין העמים. כשזה מגיע לבישול המקומי, יש הרבה משותף בין התרבויות

Yuval:

מאיפה הגיע הרעיון להוציא את הספר? ולהפוך ממעצב ליוצר תוכן?

David:

אני עדיין רואה בעצמי מעצב ואני מרגיש בנוח במרחב שכולל עיצוב ותוכן ביחד. זה משהו שהתחיל עוד שהקמתי את מגזין ״42 מעלות״. עם השנים התמקדתי בעיצוב ובשנים האחרונות החלטתי שאני רוצה לשלב גם את עולמות תוכן שמעניינים אותי. בנוסף, בניגוד לעבודה מול לקוח שממנו מקבלים בדרך כלל את ההנחיות או הבריף, יש משהו מרענן ומאתגר לבנות את הפרויקט שלך מאפס ללא התערבות חיצונית (למרות שבכל זאת היו הרבה אנשים שהיו מעורבים בפרויקט)

Yuval:

כן, אני לגמרי מזדהה עם התשובה שלך. אבל ספציפית לגבי הספר הזה, מאיפה הוא הגיע?

David:

רעיון הספר נוצר במהלך מבצע ״צוק איתן״. באותו זמן גרתי ביפו, למדתי ערבית, והיה חשוב לי הדיאלוג עם השכנים שלי. רעיון הספר המקורי היה מעט שונה מהתוצאה הסופית מכיוון שההוצאה הגרמנית ביקשה להוסיף מתכונים ולהפוך אותו לספר שאנשים יוכלו לבשל איתו. הספר המקורי היה אמור להיות יותר כללי על תרבות האוכל ומקומות שונים בישראל וברשות הפלסטינית

DivineFood_4

Yuval:

באיזה שלב נכנסה הוצאת גשטלטן לתמונה?

David:

תהליך העבודה כלל קודם כול לבנות פיילוט או פרזנטציה שאיתה ניגשים להוצאות הספרים. החשיבות של המצגת הזאת הייתה ברורה ולכן מאוד השקעתי בה: בתוכן, בצילומים ובהגשה. עם המצגת הזאת הסוכנת שלי פנתה לכמה הוצאות ספרים. אני שלחתי לגשטלטן מייל די פשוט דרך האתר שלהם והם חזרו אלי אחרי כמה חודשים שהם מעוניינים בפרויקט והיה לי ברור שאיתם אני רוצה לעבוד. רק אחרי שנחתם החוזה איתם, תהליך ארוך ומייגע לכשעצמו, התחילה העבודה האמיתית על הספר

Yuval:

אז איך בכלל מתחילים? מה כוללת ״העבודה האמיתית״ על הספר?

David:

קודם כל זה למצוא את האנשים שרוצים לעבוד איתם. והיה לי ברור שאני רוצה לעבוד עם האנשים הכי טובים בתחום ולכן פניתי לרונית ורד, דן פרץ, נורית קריב ואבנר לסקין שהעבודה איתם התחילה עוד מבניית הפיילוט. האתגר הראשון שנאלצנו להתמודד איתו הוא הזמן שגשטלטן הכתיבו לנו: חודשיים שכוללים כתיבה, צילומי סטודיו, צילומי חוץ, תרגום, עריכה קולינרית ועיצוב.

ציינתי מקודם את עניין החוזה מולם, שהיה ארוך. חלק מהתהליך היה גם גיבוש הקונספט של הספר. זה כלל גם פגישה שלי איתם בברלין וגם הרבה תכתובות בינינו לגבי איך הספר צריך להיראות ומה הוא צריך לכלול, כך שעם תחילת העבודה די ידענו מה צריך לעשות והזמן שניתן לנו לעשות את זה מול המחוייבויות האחרות של כל אחד מאיתנו, היה האתגר העיקרי

DivineFood_5

Yuval:

אני מניח שכבר מההתחלה עלה עניין של קהל יעד: הוצאה לאור שיושבת בברלין, שמתמחה בספרי עיצוב בינלאומיים, ספר שכתוב באנגלית, על ישראל (ופלסטין). מי אם כך קהל היעד של הספר? יש לי תחושה שלא ישראלים

David:

קודם כל הספר גם יצא במהדורה גרמנית ומופץ לגרמניה, אוסטריה ושוויץ בגרמנית. אבל מעבר לכך, גשטלטן מוציאים ספרים בנושאים נוספים מעבר לעיצוב ואני חושב שמה שמנחה אותם זה הערך האסתטי שיש לספר. זה ספר הבישול הראשון שלהם ואני מניח שגם הם חשבו שהמטבח הים-תיכוני הוא נושא קולינרי שהפך לפופולרי בכל עולם. מה שלי היה חשוב יותר מהמתכונים זה תרבות האוכל שמשותפת לשני העמים, הסיפורים מאחורי המתכונים שרונית ורד הפליאה לכתוב, ואיזושהי תקווה לנורמליות בין שני העמים, גם אם זה מגיע דרך האוכל

Yuval:

תן דוגמה לאיזה סיפור או מתכון שאתה אוהב במיוחד, או שאתה שמח במיוחד שנכנס לספר

David:

מאוד אהבתי את הסינייה דגים. אני חושב שלא הרבה אנשים מכירים את המתכון כי כולם חושבים שזה בשרי, מאוד הפתיע לטובה הכרוב האדום שצלוי על הגריל.‎ לגבי הסיפורים, רונית כתבה יפה על כל המתכונים אבל אהבתי את הסיפור על הקלצונס‎.

בקהילות יהודיות-ספרדיות נוספות ברחבי העולם אוכלים כיסני קלסונס (מקור השם כנראה בקלצונה האיטלקי), אבל במטבחי צפת וטבריה נוסף להם נופך מקומי ועונתי מובהק בזכות הגבינה שבה הם מולאו. נשות טבריה נהגו לעלות לקראת האביב לעיר הקדושה צפת, כדי לקבל בה ברכה לפוריות, ואז הביאו איתן חזרה את הגבינה הצפתית – גבינת כבשים קשה, מצופה מלח גס ומיושנת במשך שלושה-שישה חודשים. בחג השבועות, החל מספר שבועות לאחר מכן, נהגו להכין כיסני בצק ממולאים באותה גבינה, והמנהג נותר עד ימינו (גם אם היום נמשך המסע לצפת עשרים דקות ברכב ולא יום שלם על חמור)

Yuval:

נחמד! ואני רוצה לקראת סיום לחזור רגע למעצב שבך ולשאול על ההחלטות העיצוביות של הספר, הפורמט, התצלומים. מה אתה יכול לספר על התוצאה הסופית, מה היה חשוב לך בספר מבחינה עיצובית?‎

DivineFood_3

David:

שאלה טובה. אני חושב שרצינו שהספר יראה שונה. יש בשוק כל כך הרבה ספרי בישול והדרך לבלוט היא להיות שונה. לצד המתכונים היה חשוב גם להעביר חוויה אחרת, חוויה של סיפור או מסע כדי להבין את האווירה שבה צמחו המתכונים. רצינו שהספר ישדר חום אנושי ולכן צילמנו פחות נופים ויותר אנשים כדי להבין מי עומד מאחורי האוכל. בנוסף, בחלק מהדפים יש רקע עדין וזאת גם כדי לבדל את הספר ולתת לו אווירה יותר נעימה וחמה. מבחינה טיפוגרפית, החלקים שאינם קשורים למתכונים בנויים בסגנון מאוד מגזיני עם הרבה מידע‎

Yuval:

יפה. מה הלאה? מה הפרויקטים הבאים?‎

David:

הפרויקט הבא יהיה ספר נוסף שעוסק גם הוא בנושא אוכל ים תיכוני ואני מקווה שהוא ייצא במהלך 2017. ופרויקט נוסף שאני עובד עליו הוא מגזין חדש שעוד מוקדם לדבר עליו

Yuval:

הו! מגזין חדש!!! איך שמרת את זה לסוף? לא תזרוק לנו איזה רמז? למרות שאמרת שמוקדם לדבר עליו? או שאין ברירה ובאמת ניאלץ לחכות בסבלנות…‎

David:

:))) באמת זה מוקדם לדבר על זה… זה ממש בחיתולים‎

Yuval:

סבבה. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים? אולי איפה אפשר לקנות את הספר?‎

David:

כן. את הספר אפשר לרכוש ב״סיפור פשוט״ / ה״מגדלור״ / ״אדרבא״‎ וגם בחנות אונליין. מעבר לכך חשוב לציין את האנשים שהיו שותפים לדרך. זה היה פרויקט קשה ומאתגר מכיוון שהעבודה הייתה מול הרבה גורמים בזמן מאוד לחוץ. אז ככה: רונית ורד – תחקיר וכתיבה; דן פרץ – צילום; שף – אבנר לסקין; נורית קריב – סטיילינג; והדר מקוב מסוכנות דברה האריס שמייצגת אותי ועבדה מול גשטלטן.‎

Yuval:

מעולה

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden