כל מה שחשוב ויפה

איך לאייר כלב יושב, כותב שיר ומהרהר הרהורים?

שבע שנים לאחר שיתוף הפעולה שלהן בספר ״זוזי שמש״, יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד הספר ככה־ככה, זוזי, שמש, שכתבה דפנה בן צבי ואיירה עפרה עמית. בחודש שעבר התבשרה עמית שאיוריה לספר זיכו אותה במדליית זהב מטעם אגודת המאיירים של ניו יורק בקטגוריית הספרים. השקת הספר תתקיים ביום ראשון 11.12 בחנות הספרים המגדלור בתל אביב, והאיורים יוצגו בתערוכה השנתית של האגודה בפברואר הקרוב בניו־יורק

החברות של זוזי החתולה ושמש הכלבה התחילה לפני שבע שנים, כשיצא לאור בשנת 2009 הספר ״זוזי שמש״, שכתבה דפנה בן צבי ואיירה עפרה עמית. זוזי החתולה העצלה מעדיפה לרבוץ כל היום על משכבה, ואילו שמש הכלבה התזזיתית והפעלתנית עושה בזריזות את כל מלאכות הבית ולא מפסיקה להפציר בידידתה העצלה לקום ולזוז קצת. בספר החדש נוספת אל השתיים צלע שלישית, הכלבה ככה.

הרצון להוציא ספר המשך התחיל עם צאתו של הספר הקודם, מספרת עמית. הזמן שחלף גרם לכך שהספר הנוכחי שונה בכמה הבטים: הוא כבר לא פיקצ׳רבוק, יש יותר משקל לטקסט של בן צבי, והגיבורות התבגרו ביחד עם הילדים שקראו את הספר לפני שבע שנים. בספר החדש זוזי ושמש פוגשות חברה חדשה שלא אוהבת לצאת מהבית, העונה לכל שאלה במילה אחת בלבד, ״ככה״. האם בכל זאת תסכים הכלבה ככה לבוא למסיבת יום ההולדת של זוזי? למי שלא רוצה להישאר במתח התשובה היא (ספוילר) כן, אבל רק בזכות זוזי ושמש, שלא מוותרות לה עד שהיא משתחררת ונהנית יחד עם כל החוגגים.

עפרה עמית1

הטקסט הוא לא הדבר היחיד שהשתנה, וגם האיורים הנפלאים של עמית, שזיכו אותה במדליית זהב מטעם אגודת המאיירים של ניו יורק בקטגוריית הספרים, הפכו קלילים יותר ומלאי תנופה. ״הכפולה הכי קשה הייתה הכפולה הראשונה של הספר, אני לא חושבת שעשיתי אי פעם כל כך הרבה גרסאות של איורים גמורים לכפולה אחת״, מספרת עמית על תהליך העבודה על הספר. ״אני אפילו לא יודעת למה זה היה כל כך קשה. ואז, כשהייתי שלמה עם התוצאה, איירתי את הכפולה השנייה, וכשהיא הייתה גמורה כמובן שהייתי צריכה לחזור ולאייר את הכפולה הראשונה מחדש: פתאום הכל נהיה קליל ושמח יותר. אז עשיתי את הכל שמח, עם יותר משקל לעיפרון ופחות אקריליק״.

הכלבה ככה, שמניעה את הסיפור ומפציעה רק בעמוד 15, אויירה בהשראת תות, הכלבה של עמית. ״לא יכולתי אחרת, ובגלל זה היה לי קל לצייר אותה כי אני מכירה אותה כל כך טוב. זה ממש היא, אחד לאחד. לעומתה, במבט לאחור, זוזי ושמש נראות בספר הראשון ממש קריקטוריסטיות: אם שם הכלבה נראית ממש כמו בן אדם, בספר הנוכחי היא כבר ממש כלב. וגם, חשבנו שזה לא רגיש ואפילו מוגזם להציג חתולה שמנה כל כך.

״אבל, הסתבר שזה נורא מסובך לא לעשות אותן אנושיות: הן יושבות ושותות, הולכות יד ביד, מבצעות הרבה פעולות אנושיות. עשיתי המון סקיצות, עבדתי על זה המון עד שהצלחתי לעשות משהו שהייתי שלמה איתו. לדוגמה, כשהן באות לבקר אותה בבית והן נמצאות במרפסת, היא גרה שם וזה חפצים שלה, אבל היא כלבה אז זה נשאר קצת מסתורי, ואתה לא יודע אם זו כלבה של מישהו שגר שם או שזה הבית שלה.

״בסופו של דבר אלה חיות שהולכות על ארבע, אבל הנה היא יושבת וכותבת שיר וזה היה קשה גם לאייר אותה ככלבה רגילה וגם להגיע לתוצאה שתחבר אותה לאיך שהדמויות נראו בספר הראשון. אבל אני יודעת שזה עובד כי אנשים לא שמים לב שהדמויות השתנו, גם אם כששמים את שני הספרים אחד ליד השני רואים את ההבדל. אז מצד אחד אני שמחה שזה עובד, אבל מצד שני אני אומרת עבדתי על זה כל כך קשה, איך לא שמים לב…״.

עפרה עמית8 עפרה עמית7 עפרה עמית6

השוני בין הספרים בא לידי ביטוי, כאמור, גם בסגנון האיורי: לעומת האיורים בספר הקודם שצויירו בצבעי אקריליק, בעבודה על הספר הנוכחי השתמשה עמית בעפרונות עם נגיעות של מכחול. ״התחשק לי משהו יותר קליל, נושם. עבדתי ככה בספר הקודם שעשיתי עם דפנה, שירים לעמליה, והתחשק לי לפתח את הסגנון הזה שמקליל את הכל. מבחינת הצבעוניות, אם הייתי יכולה הייתי עושה אחרת את החתולה, אולי כחולה לגמרי, אבל לא יכולתי בגלל הספר הקודם. הפסים היו יותר מידי דומיננטיים, אבל נשארתי עם האדום והכתום של שמש. אני אוהבת לעבוד עם פלטה צבעונית מצומצמת, זה נוח, אין הרבה אפשרויות, לא צריך להתלבט״.

חוץ מתות הכלבה, עבדת עם רפרנסים אחרים? מצולמים?

״בספר הקודם לא עבדתי כמעט עם רפרנסים מצולמים כי זה היה יותר פשוט, הדמויות היו אנימטיביות יותר, פחות יחודיות. יכולתי למתוח אותן כמו מסטיק, מה שהתחשק לי. הפעם חיפשתי הרבה באינטרנט, לדוגמה כשרציתי לאייר דמות עצובה וביישנית, זו הבעה מורכבת לכלב. הייתי צריכה לחפש כלב עצוב, עייף, ולעשות הכלאה בין כמה תצלומים כדי להגיע להבעה הנכונה. זו אמנות החיפוש, יותר מאמנות הרישום… איך לחפש כלב יושב, כותב שיר ומהרהר הרהורים? איך תחפש את התנוחה המדוייקת שאתה צריך?״.

וכשאת משווה בין הסך הכל של שני הספרים?

״אני אוהבת בסיפור הנוכחי את השילוב המורכב של עצב ושמחה, זה אחד הדברים שאני הכי מתחברת אליהם. אני גם אוהבת שזה לא לגמרי חד משמעי אם הסיפור פונה לילדים או למבוגרים, אם הוא שמח או עצוב. זה הכי קליל ושמח שיצא לי עד היום, עם הרבה צמחים, פרחים, אביב. אז אני מופתעת לטובה כי יש לי נטייה להסתכל אחורה על עבודות מוקדמות שלי וכמעט תמיד לא לאהוב אותן. כשאתה עובד על משהו אתה בטוח שהוא טוב ויפה, ואז עוברות שנים ואתה אומר מה חשבתי לעצמי? באותו אופן, אם בעוד עשר שנים נוציא עוד ספר אני לא ארצה שהוא יהיה בדיוק כמו הנוכחי, אפילו שעכשיו אני אוהבת אותו. אני לא נאמנה לעבודות הישנות שלי״.

עפרה עמית5 עפרה עמית4 עפרה עמית2

״ככלל אני חושבת שיש משהו שפחות לוקח את עצמו ברצינות בספר הזה. זה לא שהאיור פחות רציני, אלא שאני לוקחת את עצמי פחות ברצינות: זה מאפשר יותר ספונטניות בעבודה, יותר חופש, ובמובן הזה בשבילי זה היה יותר טוב. האם זה יפה יותר או פחות, מדבר יותר או פחות, קשה לי להגיד, אבל בשבילי זה מקום טוב יותר. אולי זה גם עניין של ניסיון ושנים, אתה מרגיש יותר חופשי, יותר שולט״.

אז יהיה ספר שלישי?

״אני לא יודעת, אולי. אם כן, מעניין איך הוא יהיה, מן משפחה אלטרנטיבית גדולה שכולם ביחד, אולי יהיו גורים… כן, אלטרנטיבית אפילו בשביל האלטרנטיבי״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden