כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל
עמדת הבידוק הבטחוני בנתב״ג שעיצבה גלית אבינועם. צילומים: אסף הבר

ארזתם לבד?

אם נסעתם לאחרונה לחו״ל, אולי שמתם לב לעמדות הבידוק הבטחוני החדשות בנתב״ג. אם פספסתן אותן, זה היה מכוון. ״זאת בדיוק היתה הכוונה, ׳להעלים׳ אותן מהמבט ולייצר שקט ויזואלי״, אומרת מעצבת העמדה, גלית אבינועם, שעיצבה לאחרונה מחדש גם את מלון רמדה בירושלים. ״כשאנשים אומרים לי שהם לא ראו את העמדה באולם אני צוחקת. זה סימן שהצלחתי״

Yuval:

הי גלית

Galit:

הי יובל 🙂

Yuval:

מה שלומך?

Galit:

מצויין!

Yuval:

מעולה. את יודעת, אני נוסע לא מעט, וניסיתי לחשוב מה היה בנתב״ג לפני העמדה שעיצבת ולא הצלחתי להיזכר. אני רק זוכר שהיו עומדים בתור ואז היה ניגש אליך בודק (או בודקת) בטחוני ושואלים שאלות. אני לא זוכר עמדת בידוק. אני צודק?

Galit:

אכן, לא היו עמדות לפני… העמדות תוכננו כחלק מהתפתחות המערך הטכנולוגי בשדה התעופה

Yuval:

הא! לפחות הראש עוד עובד… אז מה היה הבריף? ולמה פנו דווקא אלייך?

Galit:

היה מכרז בין כמה מעצבים. הפרויקט כולו התחיל בכלל בשנת 2012, ואז הבריף כלל התיחסות אחרת למוצר ולתכולה שלו. יצא אב–טיפוס מקסים שעמד זמן רב בשטח ה־VIP כדי שנראה איך הוא מגיב לסביבה ההקטית של השדה. לאחר זמן מה הפרויקט הוקפא ובשנת 2014 חודשה הפעילות עליו בצורה טיפה אחרת

Yuval:

מה השתנה בדרך?

Galit:

אז התבקשתי לתכנן שלושה פודיומים – אחים לאותה משפחה מעוצבת – שייתנו מענה לעובדי הביטחון בשדה התעופה: מוצר ייצוגי שיתמזג עם חלל היוצאים בטרמינל 3. אחת הדרישות הכבדות מבחינה עיצובית הייתה שהפודיום יהיה נייד. נעשו חיפושים רבים באיטליה אחרי גלגלים מעוצבים שיתנו מענה: פודיום אחד לעובד אחד, פודיום נוסף שיתן מענה לשני עובדים, ופודיום שלישי שהיה אמור להיות מנוהל על ידי בכיר עם שלושה מסכי מחשב (הדגם הכי רזה שלו היה ממש גדול). במהלך הזמן התפתחות בדרישות וחשיבה נוספת על המוצר, אפשרו לוותר על היחידה השלישית ונשארנו רק עם שני דגמים, זהים בעיצוב, שנותנים את אותו המענה (עובד אחד ושני עובדים, ללא דגם למנהל)

Yuval:

ומה כל פודיום כזה צריך לכלול?

Galit:

מטעמים מובנים לא אוכל להכנס יותר מידי לפרטים… בגדול, מסך נגיעה, מקלדת, סורק דרכונים שמוטמע במשטח, יחידה מוטמעת נוספת ועוד אלמנטים נוספים שחבויים בתוך גוף המוצר. בנוסף יש מקום פתוח לבקבוק מים לכל עובד

Yuval:

כן, תיארתי לעצמי שלא ניכנס לכל שאלות ה״ארזת לבד״…

Galit:

אלה שאלות מאוד חשובות, באמת. אני חושבת שאגף הבטחון הישראלי הוא הכי טוב שיש בעולם. בלי צחוק. וגם הלקוח הכי יעיל שהיה לי בחיים: אין פגישות שנמרחות, הכל קצוב בזמן, תיקתוק שאין לתאר

Yuval:

נייס (ואני לא צוחק בכלל). בואי נמשיך עם העמדה: מעבר לדרישות הטכניות, מה היה חשוב לך מבחינת המראה שלה וההשתלבות באולם הנוסעים

Galit:

ברמה הארגונומית: כמות גדולה של עובדים שמשתמשים בעמדה כל יום עלולים לפגום, בלי כוונה תחילה, במשטח או במכשור. לכן תוכנן שיפוע במשטח העליון על מנת למנוע הנחה של חפצים (בקבוק מים, עטים, פתקים, ניירת), כך שהנחה של כל דבר תיפול מידית למטה ותגרור את המשתמש להעביר את הנ״ל למיקום אחר (לכיס שלו או לנישה ייעודית שהכנתי בחלק הפנימי של הפודיום). כל הפרטים הקטנים נתפרו היטב כדי לייצר עמדה שהחלפה של כל אלמנט שם תהיה מיידית ומהירה במיוחד, כי העמדה עובדת 24/7.

מבחינת נראות: בהתחלה התמודדתי עם יחידה כבדה, שהיה צורך ״להקליל״ אותה במראה. הייתה לה בטן מתוקה עם קשת עדינה והיא הייתה עשויה מפח מכופף וצבוע. בגירסה החדשה השתמשתי בחומריות שנמצאת כבר בטרמינל – זכוכית, נירוסטה מלוטשת – היה לי חשוב לייצר שקט ויזואלי ביחידה עצמה. כשאנשים אומרים לי שהם לא ראו אותה באולם אני צוחקת. זה סימן שהצלחתי להעלים אותה

Yuval:

זה נכון, אני חייב לציין שהיא באמת לא מאוד מורגשת, ומשתלבת יפה עם דלפקי הצ׳ק אין שמגיעים לאחר מכן, במיוחד בגלל החומרים

Galit:

כן, תודה. זאת בדיוק היתה הכוונה בתכנון, ״להעלים״ אותה מהמבט ולייצר שקט ויזואלי. בנוסף, היה דיון שלם על המשטח של העמדה. לקחתי המון דוגמאות של ספקים בחו״ל וספקים בארץ. לי היה חשוב להשתמש בספק מקומי, בגלל שזה שדה התעופה בארץ, ואבן קיסר היא דוגמה לחברה ישראלית שמצליחה גם בארץ וגם בחו״ל. לעומתו, קוריאן הוא אופציה שהניראות שלו היא די פלסטית, ושמקבלת בלאי גבוה יחסית בשימוש בעצימות גבוהה אז הוא לא בא בחשבון. אבן טבעית כנ״ל, בגלל שהניראות שלה לא היתה יוצאת אחידה וזהה בכל העמדות. כך נשארתי עם אבן קיסר: המשטח נחתך ב־CNC, וכל המכשור הוטמע בתוכו. החומר עצמו אמנם לא נמצא בשימוש בטרמינל, אבל מאוד מתאים מבחינת הגוון לנראות הכוללת של החלל ובגלל זה הוא ממש לא מורגש

Yuval:

מעניין אותי איך הייתה החוויה לעבוד בקנה מידה קטן של דוכן, לעומת קנה מידה גדול יותר של דירה או בית, שבדרך כלל יותר מאפיין עבודה של מעצבי פנים ואדריכלים?

Galit:

החברה שלי מתכננת גם פרויקטים קטנים, החל מדירה ראשונה לזוגות צעירים, ועד לבתי מלון של 400 חדרים 5 כוכבים. ובכל פרויקט אני מגיעה לתכנון של פריט יחודי (לא משנה באיזה תקציב) לאותו חלל, רהיט או גוף תאורה מיוחד. אז קנה מידה קטן ופרטים של 1:1 אינם זרים לי. להיפך… אני מתעסקת בהם תמיד.

לפני שעה שלחתי ללקוח תוכנית לאריח ריצוף 40/40 בעיצוב מיוחד ובחיתוך לייזר לפי הניראות של הבית שלו. מה שהיה מעניין בפרויקט של העמדה בנתב״ג, הוא שלהבדיל מבית מלון או דירה, כל מי שיוצא מהארץ רואה אותה, משהו שאני תכננתי. העובדה הזאת היתה מאוד מרגשת

Yuval:

ספרי רגע קצת על עצמך, מה למדת ומתי ואיפה ומה עשית מאז, ככה בכללי

Galit:

למדתי במכון טכנולוגי חולון, גם עיצוב תעשייתי וגם עיצוב פנים (אז תוכנית הלימודים אפשרה את זה. אני חושבת שזו הסיבה שאני עוסקת היום במגוון של פרויקטים. בזמן הלימודים עבדתי כמתכננת מודלים בחברה לעיצוב תערוכות, ואחרי הלימודים עבדתי כשנתיים במגוון של משרדים גדולים וקטנים. לאחר הלידה של הבת הראשונה שלי פתחתי משרד לתכנון.

הפרויקט הראשון שלי היה ״השרון 10״ בתל אביב, קומפלקס שכלל מועדון ריקודים, גלריה לארועים פרטיים, חצר מיוחדת ובר. תכננתי את המקום הכי סקסי בעיר עם תינוקת בת שלושה חודשים שעדיין הנקתי… אחרי הפתיחה התחילו לזרום פרויקטים למשרד: תכננתי דירות, מסעדות ובתי קפה, משרדים ואולמות קבלת קהל לביטוח לאומי, אולמות אירועים. לקחתי כל פרויקט שעניין אותי, וכל לקוח שהיה לו אור בעיניים וחיוך ענק

Yuval:

כמו לדוגמה אחד הפרויקטים האחרונים שלך, מלון רמדה בירושלים? מה את יכולה לספר עליו?

מלון רמדה ירושלים, בעיצוב של גלית אבינועם. צילומים: אסף הבר

Galit:

וואו. מלון מדהים. לקוח מופלא שרק מחפש הזדמנות לשפר ולחדש.

המלון לא עבר שיפוץ במשך שנים ארוכות ופנה אלי כדי לטפל במשהו קטן… הצעתי לו פתרון פשוט והוא ביקש ממני הצעה לשיפוץ הגדול. האתגר היה לבצע את השינוי תוך כדי שהמלון פעיל ועובד. שיתוף הפעולה של הקבלן וצוות העובדים העצום איפשר את זה. כדי שהכל ייגמר בזמן היה צורך בתכנון מדוקדק עם הספקים שדאגו שכל המוצרים יהיו בזמן הנכון בארץ. זה לא פשוט כשמדובר במלון פעיל עם אולמות אירועים ולוח זמנים צפוף

Yuval:

ומה את יכולה להגיד על התוצר הסופי? כמה הוא ירושלים וכמה הוא בין־לאומי?

Galit:

המטרה היתה לייצר חלל אלגנטי שיתאים לקהל של בית המלון, שמורכב ברומו מקהל מסורתי, לקבוצות מבקרים מחו״ל. היה לי חשוב להשתמש בגופי תאורה של אקווה, חברה ישראלית נהדרת שגופי התאורה שלה עדינים ומרגשים. גופי התאורה שלהם נמצאים בחלל העיקרי, הקבלה ובחלל המדרגות, והם הופכים ל־Focal Point נהדר.

במהלך התכנון גם חיפשתי שטיח מעניין ללובי, ולא מצאתי. לבסוף נתפר במיוחד למלון על ידי חברת שבא (בארץ) וחברת SHAW בארצות הברית דגם מעניין של עץ פלואידי שפורס ענפים לצדדים על רקע משתנה. השטיח יצא כל כך מוצלח ובאחד הימים קיבלתי למשרד מכתב תודה אישי, בכתב יד, מחברת השטיחים, והם סיפרו לי שהם הכניסו את הדגם לקטלוג הראשי שלהם ותמונת מלון רמדה, שהחברה שלי תכננה, נמצא ספר השנתי שלהם ליד מלונות בלאס וגאס, ואבו דאבי… אז כנראה שהתוצאה גם בין־לאומית וגם ישראלית…

Yuval:

כיף! אני רואה שלא משעמם לך…

Galit:

חחח… זאת העבודה הכי מדהימה בעולם

Yuval:

יפה. משהו חשוב להגיד לפני שמסיימים?

Galit:

אני חושבת שהתפקיד של מעצבים ואדריכלים בעולם הוא יצירת מציאות חדשה ומרגשת לאנשים. זה באמת תפקיד לא פשוט עם המון אחריות סביבתית.צריך לקחת את התפקיד הזה עם הרצינות הראויה, עם לב פתוח וחיוך ענק. רק ככה זה עובד

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden