כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

״הכרזה מול מציאות. משאלת לב מול פני השטח״: לוחות מגילת העצמאות של דוד טרטקובר

שלושה עשורים לאחר שהוצגו לראשונה במוזיאון ישראל בירושלים, לוחות ההכרזה על הקמת המדינה שעיצב דוד טרטקובר ב־1988 מוצגים שוב במרכז הבינתחומי הרצליה

״במשך עשור ידעתי שאני עומד לבצע את הפרויקט הזה. איש לא הזמין אותו ממני, עשיתי אותו מתוך צורך, מתוך הכרה בחשיבות הטקסט של מגילת העצמאות״. כך מספר דוד טרטקובר, חתן פרס ישראל לעיצוב, על 21 הלוחות שעיצב בשנת 1988 כפרשנות חזותית אישית לטקסט המכונן של מגילת העצמאות. מחר (11.12) יתקיים במרכז הבינתחומי הרצליה אירוע הפתיחה של התערוכה ״ההכרזה על הקמת המדינה״, שמציגה הדפסים של 16 מתוך 21 הלוחות, שלושה עשורים לאחר שהוצגו לראשונה במוזיאון ישראל בירושלים בתערוכה שאצר יונה פישר.

את הסיפור החברתי־פוליטי שמציע טרטקובר בלוחות אפשר להבין בזכות ההעמדה של דימויים חזותיים אל מול גושי הטקסט הלקוחים ממגילת העצמאות, שיוצרת את הפרשנות החדשה. פרשנות – לא תרגום – כפי שכתב עמוס קינן בהקדמה לספר שליווה את התערוכה בשנת 1988: ״דוד טרטקובר אינו מנסה להשיב על שאלה בהיסטוריוגרפיה, הוא גם אינו מנסה לשאול את השאלה. מה שהוא עושה הוא תיעוד השוואתי: הצהרה מול התרחשות. הכרזה מול מציאות. הגדרה מול אירוע. משאלת לב מול פני השטח. מליצה מול עובדה״.

דוד טרטקובר. צילום: דניאל צ׳צ׳יק

רבים מהתצלומים שבהם השתמש טרטקובר כדי להעניק פרשנות לטקסט שנכתב ב־1948 לא נוצרו בשנה זו, אלא במהלך ארבעת העשורים שלאחר מכן. תצלומי ביקור האפיפיור בישראל (1964), אנשי השב״כ המובילים את המחבל בפרשת קו 300 (1984), יצחק שמיר אוחז בעוזי בעודו מכריז ש״לאזרחים אין כל סיבה לחשוש״ (1986) – כל אלה משחקים תפקיד במתן פרשנות על טקסט שנכתב בטרם התרחשו וצולמו. אך בחירת החומרים המאוחרים מצביעה על כוונתו של טרטקובר שלא לפרש בהכרח את תוכן ההכרזה כפי שנכתב, אלא לעסוק דווקא באירועים שהתרחשו במדינת ישראל ב־40 השנים שלאחר ההכרזה, וזאת בעזרת קישור לטקסט מגילת העצמאות.

חלק מהתצלומים הם כאלה שנצרבו בזיכרון הקולקטיבי של הציבור הישראלי, ומוכרים לרובו. ביניהם תצלומים המתארים אירועים היסטוריים שהתרחשו במהלך שנות קיומה של המדינה ואף קודם לכן; רובם איקוניים, חלקם מיתוסים. הצגתם בצילומי זירוקס (שאיכותם כביכול נמוכה), ממתנת את הפאתוס והופכת אותם לפשוטים ויום־יומיים. לצידם בחר טרטקובר גם להציב דימויים פחות מוכרים, ביניהם גם כאלה שמופיעים פעמים רבות ומהווים מוטיב חוזר, כמו הצבר, מנורת שבעת הקנים ודגל ישראל.

לעיתים מופיע הדגל בצורתו המקורית, במקרים אחרים טרטקובר השתמש בחלקים ממנו: במגן הדוד או בפסים הכחולים בנפרד. גם השימוש בדיוקנאות מנהיגי האומה חוזר על עצמו, בראשם הרצל ובן גוריון שמקבלים ייצוג נרחב. ״נדרש ריכוז ונדרשת הסתכלות״, הוא מדגיש, ״משום שהעבודות מורכבות מבחינת החומרים הוויזואלים שלהם״.

הכרזה לתערוכה במוזיאון ישראל, 1988

טרטקובר מספר שבשלב הראשוני של העבודה הוא שילב את ציטוטי מגילת העצמאות בתוך הדימויים החזותיים עצמם, אולם מאוחר יותר הגיע למסקנה שיש צורך להפריד בין הדימויים ובין הטקסט. הדימויים נעשו במכונת זירוקס לצילום מסמכים על גבי ניירות צבעוניים שאותם חתך בהמשך בעזרת סכין, והטכניקה שבה השתמש הייתה הקולאז׳: אלה לצד אלה ממוקמים בעומס רב סמלים, לוגואים, כותרות עיתונים, דגלי ישראל, דגלוני יום העצמאות, מפות, מטבעות, אותות מלחמה, תצלומים ועוד.

״הקולאז׳ איפשר לי לערבב זמנים, לא לשמור על סדר כרונולוגי או על סדר ליניארי בתוך העבודה; איפשר לי לערבב את הדברים״, הוא מסביר. החומרים שמרכיבים את הקולאז׳ים לקוחים מתוך שפע מאגרי החומרים שליקט במהלך שנים. רובם של החומרים תיעודיים – תצלומים וכותרות שפורסמו בעיתונים. לצד אלו מונחים חומרים נוספים, דוגמת תצלומים שלקוחים ממקורות שאינם עיתונאים.

על ידי ערבוב הזמנים טרטקובר מציג את הפרשנות האישית שלו ויוצר מפגשים לא צפויים: הוא מצמיד דימויים דומים שלקוחים מזמנים וממקומות שונים, ומספר סיפור בעזרת הצגת המוטיבים בצורות שונות. כך לדוגמה עם תצלומי פליטים: מצד אחד פליטים יהודיים המוחזקים במחנות מעצר על ידי הצבא הבריטי, ולעומתם פליטים ערבים של 1948. במספר לוחות, משתלבים – או מתערבבים – יהודים עם ערבים: רועה ערבי עם עיזים שחורות, ובצמוד אליו רועה עברי עם כבשים לבנות. הצבתם של אלה זה לצד זה הוא חלק מבניית הסיפור. בלוחות אחדים הסיפור הוא אירוני, באחרים מביע טרטקובר כעס, לפעמים געגוע, וגם ביקורת. כולם מעוררי מחשבה.

– – – – –

הכתבה הוכנה בשיתוף מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל, ששומר בארכיונו הדיגיטלי רבות מעבודותיו של דוד טרטקובר.

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden