כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים ב־28 בינואר 2018 - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

Junction 2017. צילום: Iida Nenonen

48 שעות בהלסינקי: ההאקתון שסידר לנועה ויכנסקי הצעת עבודה מממשלת פינלנד

נועה ויכנסקי השתתפה בג׳אנקשן, ההאקתון הגדול ביותר באירופה, התחברה לארבעה מתכנתים - אזרח אמריקאי (חצי ישראלי וחצי פיני) שני פינים ורוסי אחד - וגילתה שמעצבים הם ״סחורה ממש מבוקשת״

המוקאפ שעיצבה נועה ויכנסקי ב־Junction 2017

Yuval:

הי נועה, בוקר טוב. איך היה בפינלנד?

Noa:

קר… אבל חוץ מזה, מצויין

Yuval:

אני סקרן לשמוע הכול! איך קרה בכלל שנסעת?

Noa:

שמעתי על זה דרך בן הזוג שלי, שהוציא לשם משלחת סטודנטים של תלתן (לתלתן יש מסלול פיתוח משחקי מחשב של שלוש שנים). האקתונים יש הרבה, במיוחד לתעשיית המשחקים, אבל בהאקתון הזה משחקים היו רק מסלול אחד מתוך מסלולים רבים שעסקו בנושאים שונים, כך שהיה שם הרבה מאוד מקום ל־UX/UI

Yuval:

וזה משהו שאת מתעסקת בו במקביל לאיור?

Noa:

כן. פעם יכולתי לסמוך על איורי עיתונות כהכנסה חודשית קבועה. כיום יש הרבה מקום לאיור במסכים, אבל פחות מוציאים עבודה למאיירים פרילנסרים. כמעט אף אחד לא מחזיק בסטודיו מאייר במשרה מלאה, אבל כל חברה / סטודיו / משרד ישמחו להעסיק מעצב/ת עם יכולות איור

Yuval:

אז במה את עובדת היום?

Noa:

אני עובדת בחברה בטחונית

Yuval:

אני מניח שלא תוכלי לספר יותר מזה…

Noa:

אני אוכל לספר לך, אבל אז אצטרך להרוג אותך…

וברצינות: אנחנו מעצבים מערכות מורכבות. אבל חוץ מזה אני עדיין מאיירת ועושה דברים נוספים, כמו הנסיעה להאקתון שנועדה לפגוש אנשים ולעסוק בדברים שלא יוצא לי לגעת בהם בעבודה היום־יומית

Yuval:

אז מה את יכולה לספר על ג׳אנקשן?

Junction 2017

Junction 2017. צילום: Iida Nenonen

Noa:

הג׳אנקשן הוא ההאקתון הגדול ביותר באירופה, שמתקיים מדי סוף נובמבר בהלסינקי למשך 48 שעות. הוא מהווה מפגש למעצבים, למפתחים, ליזמים וכיוצא בזה, והוא מאורגן על ידי ארגון שלא למטרות רווח. השנה הגיעו לשם אנשים מ־60 מדינות. הוא התחיל בשישי אחר הצהרים והסתיים בראשון אחר הצהרים. זמן הגשת הפרוייקטים היה עד 10:00 בבוקר בראשון (בתיאוריה. בפועל הדדליין הוארך ל־11:30 כי הייתה אזעקת שוא על שריפה באמצע הלילה). בסך הכל היו 13 טראקס (מסלולים). לטראק משחקים היה נושא, melt, ובכל טראק היו אתגר אחד או יותר שהוקצו על ידי ספונסרים. נניח – בחלל – עבודה מול ה־ESA, סוכנות החלל האירופית

Yuval:

ספרי אם כך מה קרה מהרגע שהגעת, איך זה עובד בתכל׳ס (ומתי ישנים…)

Noa:

יש להם מערכת שמאפשרת לך להתחבר עם אנשים לצוות עוד לפני הג׳אנקשן עצמו (זה גם מה שמומלץ). המערכת מאפשרת לך לחפש צוותים שפירסמו מה הם מחפשים, ולהציע את עצמך ברשימת מחפשי צוותים. רשמתי את עצמי ובמקביל הסתכלתי מי מחפש מעצבים. מעצבים, מתברר, הם סחורה ממש מבוקשת. מתכנתים לא חסרים בהאקתונים, אבל מעצבים מגיעים פחות.

התחברתי עם ברנש בשם ג׳ון: הם היו ארבעה מתכנתים שחיפשו מעצב/ת, והתכוונו לגשת לטראק חלל, שהיה אחד משלושה שעניינו אותי (בכל זאת, לא כל יום יוצא לך לעבוד מול סוכנות החלל האירופית). התקשורת עם ג׳ון לא היתה משהו, הוא הודיע לי שלמרות הצהרות החלל הם הולכים לעבוד על משהו אחר, כנראה, אבל לא ענה מה האפשרויות.

ואז פנה אלי ברנש בשם ג׳ונתן, אזרח אמריקאי, חצי ישראלי וחצי פיני, והאחרים בצוות היו שני פינים ורוסי. וגם פה אותו סיפור: הם ארבעה מתכנתים, מחפשים מעצב/ת, טראק חלל. נפגשתי עם ג׳ונתן לפני ההאקתון, ישבנו לצהריים במסעדה נפאלית מעולה, ודיסקסנו מה הולכים לעשות. התברר שגם הם, למרות ההצהרות, לא מתכוונים ללכת על חלל, וסקרנו ביחד את האופציות האחרות. בסופו של דבר הגענו למסקנה שמה שאנחנו צריכים לעשות זה להגיע ולדבר עם הנציגים, וזה מה שעשינו.

אחרי שדיברנו עם חלק מהנציגים, ישבנו כל הצוות, עשינו הצבעה והחלטנו ללכת על הטראק של פרודוקטיביות. מתברר שממשלת פינלנד הולכת להפריט בעוד שנתיים את מערך חיפוש העבודה שלה. כמו אצלנו, לשכת התעסוקה נותנת את המענה הפחות ביותר, ויש אלטרנטיבות בשוק החופשי. מצד שני יש להם מאגר נתונים עצום שהם רוצים לעשות בו שימוש על מנת למגר / למזער את האבטלה. והנה לך אתגר

Yuval:

לגמרי

Noa:

ישבנו וחשבנו מה אנחנו עושים. לקחנו שלוש פרסונות: בן 15 שעכשיו צריך לבחור תיכון, נהג משאית בן 30 שאולי בעוד חמש שנים כבר לא תהיה לו עבודה כי יהיו רכבים אוטומטיים, ופועל יצור בן 50, שעבד ב־15 השנים האחרונות במפעל נייר גדול שבדיוק נסגר בפינלנד

Yuval:

וכל זה רק ביום שישי אחר הצהרים?

Noa:

בשלב הזה, זה כבר היה שישי בלילה. אחרי שגיבשנו רעיון, קראנו לברנש מהטראק, השמענו לו אותו, זה נראה לו נהדר, ואז התפזרנו כל אחד למקום אכסנייתו. בשבת בבוקר חזרנו, ישבתי ותרגמתי את הרעיון שלנו למסכים, סקיצות עפרון ונייר. סיכמנו שאנחנו עושים אפליקצית סלולר, כי רוב הגלישה מתבצעת מסלולרי, וגם – ליותר אנשים יש בימינו סמרטפון ממחשב

נועה ויכנסקי בתהליך העבודה. צילום: צחי ליברמן

Yuval:

אפליקציית סלולר שתעשה מה?

Noa:

שני דברים עיקריים: אתה יכול לקבל יעוץ תעסוקתי, בהתבסס על מצבך בחיים ומה שעשית, ואתה יכול גם פשוט לברר איתה אינפורמציה על תחום ספציפי. נניח – מה השכר הממוצע למעצבי פרינט עם חמש שנות ניסיון? איזה שפות תכנות הכי מבוקשות עכשיו בשוק? הרציונל הוא שאנשים שמקבלים החלטות מושכלות מאושרים יותר, מייצרים יותר, ותורמים יותר.

ואז פיתחנו את הפרסונה של בן ה־15 שעכשיו מחפש בית ספר. כלומר, אפיינתי את המסכים בהתאם לתרחיש שלו

Yuval:

וכל זה במהלך יום שבת?

Noa:

במהלך הבוקר של שבת. אחרי זה ציירתי על לוח מחיק את כל פירוט המסכים לחבר׳ה (התנחלנו בחדר ישיבות כי חיפשנו שקט עוד בערב הקודם. הג׳אנקשן מקום ממש מגניב, עם שולחנות ארוכים בחדרים גדולים שכולם יושבים לידם, אבל כל זה מייצר המון רעש ורצינו קצת שקט כדי לדבר).

אחרי זה ישבתי לאפיין את הכל במחשב, ובמקביל המתכנתים התחילו לעבוד על המערכת עצמה. הרבה פעמים, כשמעצב עושה אפיון, הוא נראה מאוד מעוצב. ברגע שהיה אפיון (בעצם, עוד קודם), המתכנתים כבר יכלו לבנות את הדברים, ולנו היו ארבעה מתכנתים. אני חשבתי שלמשימה הספציפית הזו היו עדיפים ארבעה מעצבים ומתכנת (שיגיד מה אפשרי ומה לא), ואילו היו לנו שני מאפיינים, מעצב ומאייר – וואו, מה היה אפשר לעשות. אבל החבר׳ה האחרים דווקא היו מרוצים. הם אמרו שלא כל כך קל לבנות את הדברים כמו שנדמה. עד כאן, הגענו לשבת בלילה

Yuval:

ואז מה?

Noa:

בשבת בלילה, כבר היתה מערכת עובדת, או פרוטוטייפ שלה, ואז המתכנתים הלכו הביתה ואני נשארתי על העיצוב ועל הלוגו – שהקרין על בחירת הצבעים של האפליקציה. לפני שהם הלכו, בחרנו שם – אורקל היה יכול להיות שם מעולה לזה, אבל הוא כבר תפוס. שאלתי אותם אם אין להם איזו מגדת עתידות מיתולוגית מההמיתולוגיה הפינית, אבל אין, או שלא עלתה להם לראש. אז הלכנו על חיות והסכמנו על hummingbird‭,‬ יונק דבש

Yuval:

מה הצגתם בסוף ביום ראשון?‎

Noa:

בראשון בבוקר מה שנשאר להם לעשות היה להזין לקוד את מה שהשתנה במהלך הלילה: צבעים, פונט, גודל. זה לא יצא לגמרי זהה למה שעיצבתי, אבל זה יצא דומה מספיק. אחרי שמוסרים את העבודות  אסור לשנות בהן כלום – אבל אפשר לעבוד על המצגת עוד איזה שעתיים. המצגת שלנו כללה את הרעיון וחלק מהמסכים (אני עיצבתי 14 מסכים). חוץ מזה, הצגנו על מחשב נוסף את המסכים עצמם.

בקהל ישבו כל המשתתפים – היו בג׳אנקשן 1,500 איש, כך שהיו לפחות 300 צוותים (כל צוות הוא *עד* 5 אנשים, היו צוותים של פחות). יש גם אנשים שליוו את הג׳אנקשן ולא השתתפו בו. ומנטורים. וכיוצא בזה. ‎השופטים הם נציגי הספונסרים (כלומר, מי שיזמו את הצ׳אלנג׳ים) + שופטים של הטראק עצמו + שופטים נודדים

Yuval:

ו… איזה תגובות קיבלתם? איך את מסכמת את החוויה?‎

Noa:

זה הקטע המעניין. הצגנו, והם נראו לא מתרשמים בעליל. לעומת זאת ראינו שהם מתלהבים עד אין קץ מקבוצה אחרת. אמרנו לעצמנו, ״אנחנו יודעים שעשינו עבודה טובה, היה כיף לעבוד יחד (באמת). זה העיקר״.‎ ואז מכריזים על המנצחים בצ׳אלנג׳. מקום ראשון. אנחנו

נועה ויכנסקי (משמאל) עם הצוות הזוכה

Yuval:

נייס! מה זה אומר בתכל׳ס?‎

Noa:

זכינו ב־2,000 יורו והולכת להיות פגישה במשרד העבודה הפיני

Yuval:

כלומר יש עוד נסיעה באופק להלסינקי?‎

Noa:

האחרים יהיו שם בגופם, אני אהיה בסקייפ

Yuval:

גם משהו…

תגובה אחת

  1. לימור

    סחה עליך נעה תנועה !!!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden