כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים ב־28 בינואר 2018 - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

הצינור: בתוך הלוּפ של אמיר צובל ומתן שמיר

צינור חשמל סטנדרטי, שאמיר צובל זרק לתוכו גולה קטנה, התחיל במחקר משותף עם מתן שמיר בפרויקט הגמר של התואר השני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, והפך לאחר קורס ממציאי צעצועים בשנקר ל־Pindaloo, מוצר שנמכר בישראל ועתיד להימכר בחודשים הקרובים בכ־60 מדינות ברחבי העולם

השגעונות החולפים של צעצועי ילדים שימשו נקודת מוצא לפרויקט משותף של אמיר צובל ומתן שמיר, בזמן התמחותם ב־d-Vision, תכנית המתמחים לשעבר של כתר (שנסגרה לפני מספר שנים) והלימודים לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל. צובל חזר לעסוק בנושא במסגרת קורס ממציאי צעצועים בשנקר, וכעת ניצבו בפניו ובפני שמיר סוגיות של קניין רוחני ותהליכי יצור. רגע אחרי הצגת הרעיון בכנס הג׳אגלינג הישראלי, ולפני השקת קמפיין קיקסטארטר, הם החליטו למכור את הרעיון לחברת צעצועים בין־לאומית שעתידה להפיץ את המוצר ב־60 מדינות מסביב לעולם.

ה־Pindaloo של מתן שמיר ואמיר צובל

Yuval:

הי אמיר, בוקר טוב. מה שלומך?‎

Amir:

על הכיפאק‎. מה שלומך אתה?‎

Yuval:

גם, לא רע בכלל! אפשר כבר להגיד מזל טוב על Pindaloo?

Amir:

אפשר להגיד מזל טוב מסוייג. הוא יצא לחנויות בארץ אבל זו אמורה להיות רק יריית הפתיחה לפני הפצה בכל העולם

Yuval:

זה די מדהים, לא? רעיון שעלה בזמן הלימודים שצומח למשהו כזה‎

Amir:

כן, זה די מדהים. היו כל כך הרבה שלבים בדרך שבהם כמעט גנזנו את הפרויקט. כמעט לא יאומן שהוא הגיע לאן שהגיע

Yuval:

אז בוא נתחיל מהתחלה: איך הכול התחיל‎

Amir:

אפשר להגיד שהכל התחיל בתקופה שבה מתן שמיר ואני היינו קרובים לסיום ההתמתחות שלנו ב־d-Vision, תכנית ההתמחות למעצבים של כתר שפעלה במשך שבעה מחזורים ונסגרה ב־2013 כמדומני.‎ שנינו לא כל כך ידענו מה אנחנו רוצים לעשות בהמשך והתחלנו לגלגל כל מיני רעיונות בראש. ‎

מתן הוא טיפוס מאוד יזמי והוא שכנע אותי שבשביל להתקדם צריך ליזום. שנינו היינו בעיצומם של הלימודים שלנו בתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בצלאל והיינו צריכים להחליט מה אנחנו הולכים לחקור בפרויקט הגמר שלנו. מתן למד במסלול ניהול עיצוב ואני במסלול אודות עיצוב, ובכל זאת ניסינו לחשוב על פרויקט גמר משותף.‎ לגמרי במקרה נתקלנו באחד ממחקרי השוק שלנו ב־d-Vision במושג Fad – שגעון חולף, תופעה שיווקית נפוצה במיוחד בעולם מוצרי הילדים – ואיכשהו נזכרנו בו כשחיפשנו נושא למחקר. לי, כמעצב, תמיד הייתה חיבה לצעצועים והצלחתי להדליק את מתן על הנושא

Yuval:

נחמד! באמת מושג מעניין

אמיר צובל (מימין) ומתן שמיר. צילום: אבישי לפיד

Amir:

גם היה נדמה לנו שזה נושא שיאפשר אינטגרציה מעניינת בין הפרקטיקות של שני המסלולים. וכך – בהנחייתם של אייל אליאב ופרופ׳ עזרי טרזי – צללנו פנימה. קראנו המון על שיגעונות חולפים מהעבר, כאלה שבני הדור שלנו בטח זוכרים – פוגים, ראש דשא, טמגוצ׳י וכו׳ – וגם מחקרים על תופעות ויראליות. אגב, המסקנה של כולם הייתה שזו תופעה שאי אפשר לצפות: מדובר באנומליה של השוק.

אחרי שלב המחקר היינו קצת תקועים במה עושים עם כל הידע שצברנו עד עכשיו, והחלטנו שננסה לפתח פלטפורמה חדשה שתחבר מעצבים ותהליכי הפיתוח של צעצועים עם רעיונות חדשים לילדים ולרחוב, כדי לקבל פידבק כמה שיותר מהיר לגבי הדברים שמדליקים אותם יותר ופחות.‎ אחת הפרקטיקות שניסינו לבחון הייתה פיתוח של רעיונות בבית והצגה שלהם לילדים בשלבים מוקדמים מאוד, ממש ברמת הסקיצה, כדי לבדוק אם אפשר ללמוד משהו מהתגובה של הילדים לרעיונות כל כך גולמיים

Yuval:

כלומר עוד לא היה מוצר בשלב הזה‎

Amir:

נכון. כדי לקבל רעיונות אספנו הרבה זבל, שברי מכשירים, חלקים של דברים שהיו לנו בבית וגם סתם חומרי גלם – ערמנו על שולחן והתחלנו לחפש חיבורים מעניינים ביניהם.‎ חיבורים מעניינים אכן נמצאו, ואת הטובים ביותר הפכנו לסקיצות ברמה קצת יותר גבוהה ונוחה למשחק. באחד הניסיונות לקחתי צינור חשמל סטנדרטי וזרקתי לתוכו גולה קטנה. כשהזזתי את הצינור נוכחתי לגלות שעם התנועות הנכונות אני יכול לשלוט במיקומה של הגולה בתוך הצינור ושאם אני מזיז אותו מספיק חזק הגולה גם עפה החוצה.‎ הוספתי שני חצאי בקבוק לשני צידי הצינור ואחרי כמה ניסיונות הצלחתי גם לתפוס את הגולה חזרה ולהכניס אותה לתוך הצינור.‎

באותו רגע הרגשתי שנתקלתי במשהו מעניין. הצגתי אותו למתן וגם הוא התלהב, אבל את האישור הסופי קיבלנו כשהצגנו אותו לילדים, ובמיוחד לילדה אחת בשם זיו שפשוט לא הסכימה לעזוב את הצינור ואפילו ביקשה שניתן לה אותו במתנה כי היא רוצה להתאמן בבית

Yuval:

וכל זה היה עדיין בזמן הלימודים או כבר אחרי התואר?‎

Amir:

כל זה היה במהלך העבודה על פרויקט הגמר בתואר השני.‎ ‎ניסיונות המשחק הראשונים של זיו צולמו והוצגו בהגשה של פרויקט הגמר שלנו, לצד רעיונות אחרים שפיתחנו.‎ מוטב לציין שזה היה חלק די קטן מהפרויקט, שגם כלל עבודת מחקר כתובה של 50 עמודים…

אחרי פרויקט הגמר, מלאים בחשק ליזום ועדיין מחפשים את עצמנו אחרי d-Vision, ניסינו לחשוב איך אפשר לתרגם את הגילויים שלנו למוצרים אמיתיים. אבל איכשהו החיים לקחו כל אחד מאיתנו לכיוון אחר, ופרויקט הגמר נזנח

סקיצות מתוך פרויקט הגמר

סקיצה מתקדמת

Yuval:

ומתי הוא חזר לעניינים?‎

Amir:

כעבור שנה וחצי נרשמתי לקורס ממציאי צעצועים בשנקר, קורס של היחידה ללימודי חוץ שמיועד למעצבים ויוצרים ששואפים להשתלב בתעשייה, והצגתי למרצה טל שרייבר את הסקיצה ההיא של הצינור וחצאי הבקבוקים. היא זיהתה שזה כיוון מעניין ועודדה אותי לחזור לפתח את זה.‎ חזרתי למתן ושאלתי אותו אם מעניין אותו להיכנס לתהליך פיתוח בליוויה של טל והוא החליט להצטרף. אחרי פיתוח יחסית קצר שבו הגדלנו מאוד את הצינור והכדור, טל הציעה שנציג את הרעיון לחברת הצעצועים הקנדית Spin Master (חברה שהיא מייצגת בארץ). זה היה בינואר 2014, לפני ארבע שנים בדיוק

Yuval:

וואלה. מה גילית בארבע שנים האלו על להפוך רעיון למוצר?‎

Amir:

שזה תהליך מורכב וארוך מאוד שמצריך המון סבלנות ואורך רוח…‎ בהתחלה הכוונה הייתה לנסות למכור את הרעיון הגולמי לחברת צעצועים בין־לאומית שתיקח אותו הלאה, אבל אז התעורר בנו חשש שאנחנו מצויים בבעיית קניין רוחני מסויימת והחלטנו לגנוז את הפרויקט שוב. אחרי תקופה לא ארוכה החלטנו לנסות לפתור את הבעיה אבל די במהרה ויתרנו מתוך חוסר ידע וחשש מהסתבכות בהוצאות גדולות. החלטנו שוב לגנוז את הפרויקט

Yuval:

מרגע לרגע אני נפעם יותר מזה שהפרויקט הזה יצא לפועל‎

Amir:

אחרי כמה שבועות ישבנו במקרה בפגישה עם מפיץ צעצועים ישראלי בשם זאב יששכר והצגנו לו את הרעיון. הוא התלהב ואמר שאם נביא לו 3,000-4000 יחידות הוא ימכור אותן בארץ‎ (סוגיית הקניין הרוחני לא נגעה לפעילות בארץ). אז הפרויקט קיבל תפנית והתחלנו לשבור את הראש עם השאלה כיצד מייצרים את המוצר כך שאפשר יהיה למכור אותו במחיר סביר בכמות שאינה סדרה קטנה אבל גם לא ממש ייצור המוני.

במשך שנה ניסינו שלל צינורות וכדורים וטכנולוגיות ייצור שונות ומשונות, שבמהלכן לא אחת חשבנו שהגענו למבוי סתום ושזו חידה ללא פיתרון. ‎בסוף הגענו לטכנלוגיית ייצור בניפוח פלסטיק שהתאימה לנו כמו כפפה ליד: תבנית לא יקרה, טכנולוגיה שמאפשרת לייצר סדרות של כמה אלפי יחידות במחיר סביר, תוצר שנראה מצוין, עמיד וקל

Yuval:

ואיך מזה מגיעים למכור ב־60 מדינות ברחבי העולם?‎

Amir:

אחרי שכבר היה לנו מוצר ברמה גבוהה ביד התחלנו לחשוב יותר בגדול, והכיוון של מימון המונים בקיקסטארטר התחיל למצוא חן בעינינו. הבעיה העיקרית הייתה אותה סוגיית קניין רוחני שמנעה מאיתנו להתקדם בעבר. החלטנו שנצלול לעומק העניין ואחרי בדיקה יסודית וקריאה של המון חומר משפטי הבנו שהנחת היסוד שלנו הייתה מוטעית ושאנחנו בכלל לא בבעיה. החשש המקורי שלנו התגלה כלא־מוצדק.

אחרי הגילוי המשמח הזה, ורגע לפני הכניסה להרפתקת מימון ההמונים, חשבנו לנסות להציג את המוצר בכנס הג׳אגלינג הישראלי השנתי (שקורה אחת לשנה בפסח בקיבוץ ניר דוד ונחשב לאחד מהגדולים בעולם מסוגו), ולקבל פידבק מלהטוטנים מקצועיים. הגענו לכנס לכמה שעות ויצאנו בהרגשה מעולה: ההתלהבות הייתה רבה מאוד גם בקרב הג׳אגלרים הבוגרים אבל גם בקרב הילדים. לא חדלו לשאול אותנו איפה אפשר לקנות את המשחק החדש ולבקש שנודיע כשהוא יוצא לשוק.‎ אחרי הכנס התחלנו לעבוד במרץ על הקמפיין וכעבור חצי שנה הוא היה מוכן להשקה

Yuval:

וזה מה שקורה עכשיו?‎

Amir:

ימים ספורים לפני ההשקה יצרו איתנו קשר מחברת צעצועים בין־לאומית וביקשו שנעצור את הקמפיין כי הם רוצים את המוצר.

Yuval:

ו…‎

Amir:

ומאוד התלבטנו. בכלל לא היה לנו ברור שזה הצעד הנכון: השקענו את הלב ואת הנשמה במוצר הזה במשך שנים וההחלטה להיפרד ממנו לא הייתה קלה.‎ בהתחלה גם היו מחשבות לשלב – למכור את הזכויות על המוצר לחברה ובמקביל להשיק קמפיין מימון המונים – אבל כשהתעמקנו בזה הבנו שזה לא יכול לקרות ושנצטרך לבחור באחת משתי הדרכים.‎ אחרי כמה ימים ופגישה עם מנכ״ל החברה החלטנו לחתום על החוזה.‎

מה שקורה עכשיו הוא שהחברה התחילה לייצר ולשווק. ישראל היא המדינה הראשונה שבה המוצר נמכר בעיקר מכיוון שישראל היא מדינה קטנטנה ואפשר ללמוד הרבה מהאופן שבו המוצר יתקבל או לא יתקבל בה. ‎כלומר, ההפצה בישראל היא סוג של הפרחת בלון ניסוי לקראת הפצה באירופה וארצות הברית

ה־Pindaloo בפעולה. צילום: אבישי לפיד

Yuval:

מה ההסבר שלך לאמונה במוצר, בכך שהוא לא יהפוך לשגעון חולף?‎

Amir:

זו שאלה טובה. אני חושב שהרבה מהתהליך שעברנו אפשר לזקוף לזכות המזל. לאורך כל הדרך היו לנו ספקות, זה לא שהיינו בטוחים שאנחנו צריכים להתאבד על הדבר הזה והאמנו בו אמונה עיוורת, ‎אבל קיווינו שזה יעבוד ובכל פעם שנקרתה בדרכנו הזדמנות ניסינו את מזלנו.‎ היו הרבה אי־הצלחות לאורך הדרך. אני באופן אישי גם עדיין מסרב להכתיר את המוצר כהצלחה כי אנחנו רק בתחילת דרכו השיווקית. אפשר אולי להגיד שתהליך הפיתוח הצליח ושהעובדה שהוא הגיע לחנויות היא הישג בפני עצמה, ועדיין – אני מחכה קצת עם החגיגות

Yuval:

לגמרי. תגיד אולי משהו על המשמעות של השם?‎

Amir:

במשך המון זמן העדפנו לא לספר כי חשבנו לעשות מתישהו תחרות ניחושים או משהו בסגנון, אבל לאחרונה הסתבר לנו שהמשווק והיצרן מספרים לכל מי ששואל אז כבר אין טעם לשמור בסוד: כשאומרים הרבה פעמים ומהר את השם מקבלים את המשפט ״In da loop״. כלומר, כשאומרים בלופ ״פינדלו״ מקבלים ״בתוך הלופ״- זה מצא חן בעינינו.

כשהייתי ילד היה משחק מטופש כזה שבו מבקשים ממישהו להגיד הרבה פעם תירס ואז להגיד ״אה, אמרת סטירה!״ ולנסות לסטור לו. ‎כשניסינו את הטריק הזה עם השם זה עבד טוב. ‎חוץ מזה, חיפשנו שם שלא יישמע כמו משהו מוכר, שיהיה לו צליל נחמד ושמח אבל שלא יהיה מובן עד הסוף. גם כי רצינו שם שיתבלט וגם כי לא רצינו שתהייה לנו בעיה להשיג דומיין או להישמע כמו חיקוי של מישהו אחר ולהסתבך בהפרת סימן מסחר

Yuval:

נחמד! אז ככה לפני סיום, מה עכשיו? מה על הפרק?‎

Amir:

כרגע אנחנו מנסים לעזור ולייעץ למשווק הבין־לאומי ולמפיץ בארץ בפן השיווקי ומחכים לראות לאן זה יגיע ואם זה יתפוס. כאמור, בעוד כמה חודשים המוצר אמור להימכר בכ־60 מדינות, ובכללן ארצות הברית ורוב מדינות אירופה. חוץ מזה אנחנו ממשיכים לעבוד במשרות הקבועות שלנו ולהתעסק בדברים אחרים שמעניינים אותנו. יש עוד רעיונות בקנה אבל כרגע אין לנו תוכניות להיקלע להרפתקאות חדשות ‎

Yuval:

שנגיד מה המשרות הקבועות שלכם? כי בכלל לא דיברנו על זה‎

Amir:

נכון. מתן הוא מנהל פרוייקטים בחברת הציוד הרפואי ביומטריקס. אני מנהל הסדנאות של התארים השניים בבצלאל במשכנם בבית הנסן בירושלים וגם מלמד באותו קורס להמצאת צעצועים בשנקר. בנוסף אני עושה עבודות פיתוח לאחרים כעצמאי ומשתדל בין לבין גם ליצור עבודות חדשות כמעצב־יוצר

Yuval:

יפה! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Amir:

האמת היא שכן – ‎מסר שהתבקשתי למסור: ישראל בורכה בממציאי צעצועים והתעשייה כאן פורחת ומשגשגת. אם למישהו מהקוראים יש רעיון יחסית מפותח או מוצר חצי אפוי שהוא מאמין שראוי להתקיים ולהימכר על המדפים, אני מזמין אותו ליצור איתי קשר ואני אנסה להפנות אותו לגורמים שיכולים לעזור לו להגשים את החלום

Yuval:

כלומר לפנות אליך? מה הפרטים?‎

Amir:

אפשר לפנות אליי בכתובת amir@zobels.com

x סגירה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden