כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל
פבל וולברג, מלאכיות קייב, 2014

הרשימה המשותפת // 15 בפברואר 2018

ציור במרחב בגלריה P8; מחשבות על האלבום המשפחתי בגלריה חנינא; הגורם האנושי בגלריה זוזו בעמק חפר

טל גולני, רותקו. צילום: טל ניסים

ציור לא שטוח בגלריה P8

האם דימויים מצוירים חייבים להיות שטוחים? בתערוכה הקבוצתית Paragone (אוצרת: הגר בריל) שנפתחת הערב (חמישי)  בגלריה P8, מציגים ארבעה אמנים שהודפים את הקונבנציה השטוחה של הציור ומציבים אותו בחלל כגוף בפני עצמו. פאראגונה (באיטלקית: השוואה) הוא השם שניתן למאבק על הבכורה בין האמנויות בתקופת הרנסנס. טובי הציירים והפסלים של התקופה התנצחו ביניהם באדיקות סביב השאלה מי מהאמנויות – ציור או פיסול – זכאית למעמד הרם ביותר, כאשר הקריטריון החשוב ביותר עבורם היה חיקוי המציאות והאפשרות לגבור עליה ולשכלל אותה באמצעות היצירה האמנותית.

מאבק הפאראגונה הרנסנסי הוא מטאפורה יפה למתח התמידי החבוי ביצירת דימויים. זהו המתח הטמון במעבר מהעולם התלת־ממדי, החומרי, אל עבר הדימוי השטוח. אך מה מתרחש כאשר הדימוי הציורי נעשה נפחי? עבודותיהם של הילה שפיצר, חן אפרתי, טל גולני ומתן אורן עוסקות באופנים שונים בקליטה, בפרשנות ובדרכי העיבוד והפענוח של החלל באמצעות דימויים החומקים מכבלי השטיחות. מיצב ציורי, מצע מעוגל, רישום מודולארי וקולאז׳ תלת־ממדי הם חלק מהאפשרויות המגלמות דו־קיום בין הדימוי למרחב. העבודות מבקשות להתייחס למרחב, לסמן מקום, לתת לו פשר ולהעניק לו קיום ממשי בתוך הדימוי ובאמצעות הצבתו בחלל, ובכך לייצר אפשרויות חדשות של התבוננות.

שיח גלריה ונעילת התערוכה בשבת, 10.3.18 בשעה 12:00

חגית פלג רותם

אסף הינדן

מארק ישאייב

תל וירטואלי בגלריה חנינא

בשנים האחרונות אלבום המשפחה הפך למרחב דימויים הולך ונעלם ותיקיות המחשב הווירטואליות תפסו את מקומו של האלבום המודפס, המלא תמונות מודפסות בגדלים אחידים – הבט נוסף בהחלפתו של החומרי בווירטואלי, המאפיין את העידן הדיגיטלי. בתערוכה ״תל״ בגלריה חנינא בתל אביב (אוצר: ציקי אייזנברג) מוצגות עבודות שעוסקות בשאלות של שכבתיות והסתרה תוך התבוננות על המרחב הביתי והמשפחתי, ועל אלבום המשפחה כמצע למחשבה קולאז׳יסטית.

האמנים המשתתפים בתערוכה – אסף הינדן, מארק ישאייב, ורה קורמן, איילת השחר כהן, ציקי אייזנברג ולירון טור־כספא – מתייחסים לאלבום המשפחה כאל תל: הוא מכיל שכבה שמסתירה שכבה קודמת, את התמונות ממסיבת פורים הסתירו התמונות מהחופשה בקיץ, ואת אלו הסתירה תמונה סוררת שהשתרבבה מאלבום אחר, מזיכרון אחר. כך הזיכרון המשפחתי הלך ונבנה, שכבה מכסה שכבה, במעין קולאז׳ של הדבקה והסתרה.

יובל סער

רלי אברהמי, שמעון פרס, 2014. (צילום באדיבות האמנית)

הגורם האנושי בגלריה זוזו בעמק חפר

עבודות של האמנים רלי אברהמי, פבל וולברג, תמיר קרתא והאמן המנוח בועז טל מוצגות בתערוכה ״גורם אנושי״ שאצר יוסי וסיד בגלריה זוזו בעמק חפר. לכל אחד מהם אור ושפה ייחודית משלו, אך עם זאת, הם חולקים תחושת זמן ומקום שמדגישה את מרכזיות האדם. כותרת התערוכה מבוססת על ערך חילוני־הומניסטי, המציב את האדם במרכז היצירה וההתרחשות. הוא מעיד על חופש בחירה ולקיחת אחריות, שאינם מובנים עוד מאליהם. בועז טל (1952־2012) ביטא בעבודות כמיהה לסביבה המשפחתית והאינטימית ואולי גם את רצונו לשמר אותה לנצח. הוא מתיר עצמו מאיסורים של חוץ ומוסכמות חברתיות, ומתמסר בחדווה הומוריסטית להוראות הפעלה שלו עצמו, של אשתו ושל ילדיו. רלי אברהמי, בסדרת צילומי עיתונות, שברובם מופיע מבנה סימטרי ובמרכזן ״גיבור״ מרכזי בסיטואציה לא הירואית ואדם נוסף, כמו מעניק לו פרופורציות או זווית מבט. בעבודותיו של פבל וולברג המבנה הפנורמי והמבט לאין סוף, באווירת פילם־נואר, חוסר תקווה לעומת חמלה ואותות קטנים של אמונה בטוב. תמיר קרתא בוחר בתפקיד העוקב המסמן לעצמו יעד. תנועתו מתועדת בלחיצות שקטות על ההדק של ספק מצלמה ספק אקדח, ומלווה את מושא המעקב אל נקודת מגוז שממנה אין דרך חזרה. זוּזוּ – גלריה להנעה תרבותית היא מרחב חדש לקידום אמנות ותרבות עכשווית, באזור התעשייה עמק חפר, שיסדה האמנית תמי סואץ.

נעילת התערוכה: 3.3.2018

חגית פלג רותם

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden