כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

עודד בביוף

״תסמכו עלי, אני מעצב״: עודד בביוף מודד את האינטרנט

״אנחנו מאפשרים לך לעשות צילום רנטגן של המציאות״; ״אני לא מעצב לבניין או לרישום בבורסה אלא לבן אדם שמשתמש במוצר שלנו״; ״מעצבים עילאיים ומתנשאים זה אאוט״. עודד בביוף, מנהל הפרודקט־דיזיין בסימילאר־ווב, צמא לפידבק, עובד מהבטן ומתקשר מהראש

קריירת העיצוב של עודד בביוף החלה בעודו נער צעיר בבאר שבע, כשעיצב הזמנות למסיבות במועדונים ותפריטים למסעדות ובארים בעיר. ״הרגשתי שעושים לך טובה כשנותנים לך לעבוד״, הוא מספר, כי ״בבית הספר הייתי תלמיד ממש גרוע, בבית שהשכלה הייתה בו הכול. אפילו נשארתי כיתה: בכיתה ט׳ ההורים שלי הכריחו אותי להישאר כיתה, כי אמרו להם, או שאני נשאר במסלול עיוני או שאני עובר כיתה אבל לבית ספר מקצועי. בישיבות סוף־שנה תמיד הייתי מקבל עונש בחופש הגדול, אמא שלי תמיד הייתה בוכה״.

בשנת 2007 סיים בביוף את הלימודים במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר. ״הגשתי מועמדות למחלקה כי שמעתי ששנקר מאפשרים לעד שני אחוזים מהמועמדים להתקבל גם אם אין להם בגרות. שם הרגשתי בפעם הראשונה שאני לא גרוע, קיבלתי הכרה; אפילו הייתי טוב. עד היום אני מצפה מבית ספר התיכון שלי להתנצלות, שיגידו טעינו״, הוא מוסיף בחיוך.

עמוד ה־Login למערכת Similarweb. עיצוב: תמר ידין

עשר שנים לאחר מכן בביוף (בן 39), מלמד מבוא לאינטראקטיב במחלקה שבה למד, ובשנה האחרונה הוא מנהל את צוות המעצבים של סימילאר־ווב, חברה ישראלית המונה 400 עובדים, שנוסדה לפני עשר שנים כתוסף לדפדפן שעוזר למשתמשים לגלות אתרים הדומים לאתרים שבהם הם מבקרים. כיום סימילאר־ווב מספקת פלטפורמה שמודדת את העולם הדיגיטלי ואת תנועת הגולשים לאתרים ולאפליקציות במובייל, ומספקת מדדים רבים כמו מספר כניסות, זמן גלישה וכן הלאה. השירות הבסיסי ניתן בחינם והשירותים המתקדמים בתשלום מספקים מידע מעמיק ומדויק יותר, עם פילוח לפי מדינות, עם השוואה ליותר אתרים, מילות מפתח וכן הלאה.

״אם אתה מסתכל על גוגל אנליטיקס, שם אתה יכול לקבל מידע וסטטיסטיקות רק על האתר שלך. אנחנו נותנים לך מידע לא רק על אתרים אחרים אלא גם על אפליקציות או קבוצות אתרים, מילות מפתח וכן הלאה. אצלנו אתה מקבל מידע לא רק על עצמך אלא על כל אתר שאתה רוצה; זה Market Intelligence: לדוגמה, אם תראה שמספר הכניסות לאתר עלה בחמישה אחוזים אתה יכול להגיד ׳מדהים׳, אבל אם תראה שאצל כל המתחרים המספר עלה ב־20 אחוזים התמונה משתנה. אנחנו מאפשרים לך לעשות צילום רנטגן של המציאות״.

אני רוצה פידבק, אין לי בעיה לטעות

שנה לאחר שסיים את הלימודים בשנקר, בשנת 2008, בביוף פתח עם עוד שני חברי ילדות – יונתן בן כנען וערן להב – את ״מתנס אינטראקטיב״, שבין לקוחותיה נמנו גט טקסי, אינטל וקק״ל. ״חיפשנו מילה בעברית, מקומית, שקשה לתרגם את המשמעות המקומית שלה, עם איזה פיל של אנדר־דוגיות, בגובה העינים״.

ב־2015 החליטו לסגור את החברה. ״היינו מתוסכלים שלא הצלחנו לשבור את תקרת הזכוכית כעצמאים, לא היינו מרוצים מכמה אנחנו מרוויחים ומאיך שאנחנו מתנהלים. היום, כמה שנים אחרי, אני רואה כמה דברים טובים עשינו וחבל שלא הבנו את זה בזמנו, למרות שיצא מזה רק טוב. זו קבוצת חברים שעד היום אנחנו בקשר ונפגשים, כל מי שעבד איתנו נמצא במקום טוב מקצועית״.

סגרתם את מתנס, ואז מה?

״אמרנו שזה תור הזהב של התחום, שלא תהיה לנו בעייה למצוא עבודה, בעיקר בשביל להרגיע את עצמי. אבל מה שלא לקחתי בחשבון זה מי אני ומה חשוב לי. מתנס היה סוג של חממה, למדנו הכל מהטעויות שלנו, מהניסיון שלנו, מהדרך שעשינו, וכשיצאנו לשוק העבודה הבנו את הפערים בין מה שחשבנו שנכון לדרך שבה מתנהלים הדברים בחסרות אחרות. הרבה דברים שלקחנו כמובנים מאליו לא היו כאלו״.

בביוף החליף חמישה מקומות עבודה – כולל פרק זמן קצר במיקרוסופט ישראל – עד שנחת בסימילאר־ווב. ״בכל מקום נשארתי בין חודשיים לארבעה חודשים. לא הסתדרתי בשום מקום שהגעתי אליו, החוויות היו לא טובות, והיום אני יודע להגיד למה, כי יש לי למה להשוות. סגרתי עכשיו שנה בסימילאר־ווב ואני לא עם הלשון בחוץ: טוב לי פה, וזה בעיקר בזכות האנשים״.

איך זה בא לידי ביטוי?

״זה עניין של וייב, של אינטלגנציה רגשית של האנשים שעובדים מסביבך ואיתך, שמכוונים ומעריכים את מה שאתה עושה. אני רוצה פידבק, אין לי בעיה לטעות, אבל אם אתה עובד בסביבה שאתה מרגיש ננזף כל הזמן, הביטחון שלך יורד עם הזמן ואז אתה מתחיל לחשוב שאולי כל מה שהיה עד עכשיו זה רק מזל״.

 

העיצוב הקודם לעומת העיצוב החדש של מערכת Similarweb PRO

צילום מסך מתוך הגרסה הישנה של מערכת Similarweb PRO

הגרסה החדשה של Similarweb PRO לאחר תהליך העיצוב מחדש. עיצוב: עודד בביוף, נדב ברקן ודור בן שמעון

במהלך השנה האחרונה עבד בביוף ביחד עם הצוות שלו, שמונה בסך הכל עשרה מעצבים, על עיצוב מחדש של המוצר והשירותים שמציעה סימילאר־ווב. ההתחלה, הוא מספר, לא הייתה פשוטה. ״בחברות רבות פחות מאמינים בעיצוב, ואומרים ׳בשביל מה צריך מוביל תחום עיצוב, אנחנו חברה של B2B׳, ולכן העיצוב לא צריך להיות יחודי או מעניין ואפילו מצופה ממנו להיות אפרורי. אבל עיצוב הוא אנושי, לאנשים: אני לא מעצב לבניין או לרישום בבורסה אלא לבן אדם שמשתמש במוצר שלנו, שרוצה חוויה נעימה, עם איורים, וצבע; הוא רוצה שיהיה לו כיף לעבוד עם המוצר שלנו, הוא יודע להעריך חוויה מוצלחת יותר, ולכן אנחנו לא עושים לעצמנו הנחות בעיצוב רק משום שהוא מיועד לעסקים.

״בנוסף, לפעמים יש גם מי שחושב שעיצוב זה רק יפה, ואם כבר מדברים על שינוי, המשמעות שלו בעיצוב היא להוסיף עוד פיצ׳רים. אבל הבעייה בגישה הזו היא שרוב האנשים ממילא לא יודעים שהם קיימים, אז מה הטעם להעמיס עוד על השולחן? בעיצוב החדש הכל הרבה יותר ברור, אפשר להגיע יותר בקלות לאן שרוצים, ומבחינתנו זו רק ההתחלה.

״העיצוב החדש צריך לתת תחושה מהימנה יותר, פחות ילדותית או צעירה. לדוגמה, בעמוד הבית, גרף לא חייב להיות משהו סחי מעולם העסקים של שנות ה־80. עמוד הבית כיום מציג את אותו מידע, את אותה הדאטה, בצורה חדשה ורעננה יותר, ועדיין ברורה. אני לא מרגיש שהתפשרנו במשהו״.

מאיפה מתחילים?

״באופן מסורתי, בחברות מוצר יש את השילוש הקדוש של מנהל מוצר, מעצב ומפתח. מה שמעצבים עושים בדרך כלל זה לקבל משימה, למלא אותה ולהעביר לפיתוח. אבל מי שעושה מה שאומרים לו לעשות לא יכול להוביל שום דבר. הגישה שבה נקטנו מתחילת הדרך הייתה לעשות את מה שמבקשים מאיתנו, ובמקביל לעצב מחדש את המוצר. במשך חודשיים עבדנו מבלי שאף אחד יידע, ורק אז התחלנו לשתף והצגנו להנהלה את מה שעבדנו עליו. הם מאוד העריכו את היוזמה, אבל בסוף המצגת השתרר שקט. רק לאחר כמה חודשים כשהיה שינוי ארגוני בתוך החברה, פעלנו כמו מים: נכנסנו לסדקים, מילאנו חוסרים וקיבלנו את המשאבים להפסיק לעצב למגירה.

״היום אנחנו עדיין עובדים על זה: לשנות את הפונט, את הרקע מאפור לכחול, את הרדיוסים של הפינות. כל דבר כזה הוא משימה. ולמרות שאחד הקשיים זה מספר האנשים שיש לך ממשק איתם, ושכל שינוי צריך לעבור הרבה חותמות, מה שאני אוהב בסימילאר־ווב הוא שזו חברה צעירה וגמישה. אם במיקרוסופט הגעתי למקום שהיה כמו חמר יצוק בתנור – משהו יבש שאי אפשר להזיז ולא הצלחתי לשנות כלום – פה, כל רעיון או יוזמה שהיו לנו, אף פעם לא אמרו לא. כמעט תמיד אומרים כן, או אומרים תבדוק את זה, דבר עם ההוא. ביום הראשון בעבודה קיבלתי מחשב ואמרו לי ׳זה השולחן, שלך תתחיל לעבוד׳. רוצה לדעת מה האימייל שלך? תבדוק. רוצה לדעת משהו? תקבע פגישה״.

סט אייקונים שיוצר כחלק מהעיצוב מחדש של המערכת. עיצוב: נדב ברקן

מי הלקוחות שלכם?

״זה אחד הקשיים בתור מעצב כי אין לך קהל יעד אחד. יש אנשים שונים עם צרכים שונים והמוצר עצמו מציע קורת גג אחת. אנחנו חברה שעוסקת בדאטה, שהיא מה שנקרא data driven, ולכן העבודה שלנו פחות קשורה לטעם שלי וצריכה להיות מונעת מנתונים. עיצוב נתפס הרבה פעמים כעניין של טעם וריח, אבל אנחנו רוצים שימדדו אותנו״.

כולם משתמשים בעיצוב ולכולם יש דעה

״כשסיימתי את הלימודים ב־2007, האייפון הראשון בדיוק יצא, פייסבוק התחיל להיות מה שהוא היום. העולם הזה השתנה לגמרי וזו אחת הביקורות שלי על בתי ספר לעיצוב: אם מה שאתה לומד בתחילת שנה א׳ לא רלווטני בסוף שנה ד׳, אם לוקח לי ארבע שנים ללמד אותך יסודות, אני עושה משהו לא טוב. אם יש דבר אחד שאני ממליץ לסטודנטים שלי לקחת מהלימודים זה ההבנה שכל דבר משנה. פיקסל ימינה או שמאלה? זה משנה. בתור ילד‭,‬ לצלם תמונה מטושטשטת או לעשות אפקט בפוטושופ זה היה אותו דבר, אבל זה לא. סגול או סגלגל זה לא אותו דבר.

״עד היום אני מתחבר למשפט של דיוויד גרוסמן, שהיה ראש המחלקה בשנקר כשאני  למדתי. הוא היה אומר שעיצוב זה ישום של כוונות. ולא משנה מה הדיסציפלינה: הישום של הכוונות זה העיצוב, וההבנה שכל אלמנט בעיצוב משנה. מוסד להשכלה גבוהה נותן לך יראת כבוד לתחום, לא רק להסתכל על עבודה של מישהו אחר. זה לשאול את השאלות. פעם קיבלתי מדיוויד ציון נמוך יחסית, וכשבאתי אליו ואמרתי לו שקיבלתי 75 או 76, כי לא זכרתי, הוא שאל 75 או 76? כי זה משנה״.

קריאה לפעולה במצב ריק (empty state) של הדשבורד. עיצוב: תמר ידין

אנימציית חיווי לאחר הוספת מטריקה לדשבורד. עיצוב: תמר ידין

איך זה בא לידי ביטוי בעבודה שלך היום? 

״לא תמיד אני יודע להסביר את ההחלטה שלי, ואז אני צריך להגיד ׳תסמכו עלי, אני מעצב׳. אם אני משנה רקע או פונט, איך אני יודע שזה מה שצריך לעשות? בכפתור אתה יכול לשים שני עיצובים ולמדוד על מה לחצו יותר, אבל יש מקרים שבהם יהיה קשה לבסס את ההחלטה על מדידות.

״במקרים כאלו הייתי נותן למעצב להחליט, כמו שהייתי נותן למישהו שמלביש אנשים לפרנסתו להמליץ לי מה ללבוש, ולא לאבא שלי. אם אני צריך לעשות ניחוש מחושב אני מעדיף מישהו שזה המקצוע שלו, אבל זה קשה כי כולם צרכנים של עיצוב. לא כולם מעצבים, אבל כולם משתמשים בעיצוב ולכולם יש דעה. ככל שמעצב יותר טוב הוא יותר אמפתי ויכול לראות את העולם דרך עיניים שהם לא שלו. אני לא מעצב לאינדיבידואל.

״ההגדרה שלי היום למעצב טוב היא מעצב שלא רק יודע לקבל פידבק אלא צמא לפידבק; שיכול לעבוד מהבטן אבל יודע לתקשר מהראש; שיש לו סבלנות. ככה בחרנו את הצוות שנמצא פה, ואני מרגיש שזה קיים גם במחלקות אחרות בחברה. אלה אנשים שאנחנו רואים יותר מהמשפחה שלנו, שאני צריך לרצות לעבוד איתם בכול יום; ׳מעצבים עילאיים ומתנשאים׳ זה אאוט. ואגב, אנחנו מחפשים עוד מעצב לצוות שלנו״.

תגובה אחת

  1. הילה יוסף

    מעניין, אותנטי ומעורר הזדהות. אגב, ׳מעצבים עילאיים ומתנשאים׳ זה אאוט.
    ריאיון אינטליגנטי בגובה העיניים.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden