כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

הביאנלה לאדריכלות 2018, מראה כללי. צילום: Italo Rondinella

הביאנלה לאדריכלות בוונציה: ״מרחב חופשי״ או מרחב שמרני

״הדיון האדריכלי הבין־לאומי בביאנלה לאדריכלות בוונציה מחפש את מקומו ואת סוג התגובה שלו למשברים עולמיים״, אומרות האדריכליות כרמלה יעקובי וולק ושלי כהן, שמזהות בה נטייה לאדריכלות טובה ושמרנית על פני ביקורת חברתית נוקבת

מרחב חופשי (Freespace) – זו הכותרת שבחרו אוצרות הביאנלה לאדריכלות בוונציה – איבון פרל ושלי מקנמרה ממשרד האדריכלים Grafton באירלנד – לכותרת הביאנלה. אולם בעוד שהביאנלה הקודמת לאדריכלות – שאצר האדריכל אלחנדרו ארוונה מצ׳ילה ב־2015 – הצהירה הצהרה חברתית ברורה, כשהביאה דיווחים של אדריכלים מפרויקטים בחזיתות פוליטיות וחברתית, ״המרחב החופשי״ של הביאנלה הנוכחית מתייחס אמנם להלך רוח של נדיבות ושל הומניות כלפי משתמשי הפרויקטים וכלפי זרים הפוקדים אותם, אך הוא מדגיש את איכויות המרחב עצמו, ואת יכולתו לספק למשתמשים מתנות חינם מהטבע כמו אור, אוויר ועוד.

הדגשת האיכויות המרחביות של האדריכלות הפכה את התערוכה המרכזית שאצרו השתיים – על 71 הפרויקטים המוצגים בה – לתערוכה שמרנית למדי, המקדשת גבולות מקצועיים ישנים. הדיון האדריכלי הבין־לאומי כפי שהוא משתקף בביאנלה, עדיין מחפש את מקומו ואת סוג התגובה שלו למשברים עולמיים בעלי הבטים מרחביים מכריעים. לדוגמה, פרס אריה הזהב לביתן הלאומי המצטיין בביאנלה הוענק השנה לביתן השווייצרי שמציג תערוכה בשם ״סיור בית״.

הביתן מציג סיור אל תוך המרחבים הפנימיים והיום־יומיים של דירות בשוק הנדל״ן בשוויצריה. תצלומי פנים של דירות ריקות המיועדות לדיירים אנונימיים הפכו לחלק מתהליך המכירה של דירות, במקום או לצד תכניות אדריכליות. תצלומים אלו – לדברי האוצרים אלסנדרו בושרד, לי תבור, מתאו ואן דר פולג ואני ביהרברה – נועדו ״לא כדי להנציח את האדריכלות אלא כדי להשכיחה״. זוהי אדריכלות של דירות אחידות, בעלות תקרה נמוכה (2.40 מ׳), מטויחות לבן ומרוצפות פרקט. הן מאובזרות במטבחים וארונות לבנים שבהדרגה נעלמים אל תוך הקירות השטוחים.

הביתן השוויצרי

הביתן השווייצרי. צילום: Italo Rondinella

בעקבות תצלומי הדירות הריקות הוקם בביתן ייצוג של בית, שבאמצעות משחק בקנה המידה, בסגנון אליס בארץ הפלאות, מסב את תשומת ליבם של המבקרים לאלמנטים שונים במרחב: מטבח לבן ואלמנטים אדריכליים סטנדרטיים נוספים מופיעים בו בקני מידה שונים – לענקים ולגמדים. הסיור בבית מעורר במבקרים תחושת שעשוע ילדותי, ומרחב הדירה המוכר הופך לזר ולמסקרן. אך השעשוע דוחק מהתודעה שאלות מטרידות על מגורים בעידן הנוכחי: מה שיעור הבעלות על דירות בשווייץ והאם השכירות היא בת השגה? האם העיסוק בקני מידה משתנים מתייחס לצרכים שונים של דיירים? ולבסוף, באילו דירות גרים הפליטים בשוויץ?

השעשוע דוחק מהתודעה שאלות מטרידות על מגורים בעידן הנוכחי: מה שיעור הבעלות על דירות בשווייץ והאם השכירות היא בת השגה? האם העיסוק בקני מידה משתנים מתייחס לצרכים שונים של דיירים? ובאילו דירות גרים הפליטים?

Star Apartments. צילומים: Italo Rondinella באדיבות הביאנלה לאדריכלות ו־Michael Maltzan Architecture

לשאלות אלו עונה בצורה ישירה יותר ״Star Apartment״ – פרויקט שתכנן משרד האדריכלים האמריקאי מייקל מלצן ומוצג בתערוכה המרכזית. הפרויקט משלב מסחר, פונקציות קהילתיות ומגורים של 102 אנשים, חסרי בית לשעבר, במרכז העיר לוס אנג׳לס. הוא בוחן את האפשרות של הדיירים ליצור לעצמם מרחב אישי, ומציג זאת באמצעות מודלים של יחידות דיור קטנות, בשילוב תמונות מוקטנות של חפצים אמיתיים של הדיירים – חפצים שהם תיארו כפריטים החשובים להם ביותר, לצד ראיונות מצולמים עם הדיירים.

האדריכלית הסינית Tiantian Xu ממשרד האדריכלים DNA מציגה בתערוכה המרכזית שבעה פרויקטים קטנים, התערבויות מקומיות שתוכננו במחוז הכפרי Songyang באזור ZheJiang: בית תה שהפך למרכז ליוזמות חדשניות בתחום גידול התה; תיאטרון עשוי קני במבוק שנקשרו וכופפו בעודם בצמיחה כדי לייצר מרחב לפנאי בטבע; גשר להולכי רגל המחבר בין שני כפרים שנהר סונגיין חוצץ ביניהם, כמרחב למפגש ציבורי; וסדנאות לייצור סוכר חום שהפכו גם מרכז לפעילות תרבותית. הפרויקטים תוכננו לאחר תהליך ארוך של שיתוף הקהילה והממסד המחוזי, מתוך כבוד ורגישות למסורות בנייה מקומיות.

עבודות בביתן הסיני. צילום: Italo Rondinella

Philip F. Yuan, Bian Lin

צילום: Francesco Galli

לדברי האדריכלית, זו אדריכלות שלא עוסקת בצורה ובדימויים איקוניים, אלא מתמקדת בפרשנות למורשת וביטוי לחיי הקהילה. הפרויקטים נבנו מחומרי בניה מקומיים שונים, בשיטות שהן פיתוח של שיטות בניה שהלכו ונעלמו עם התרוקנות הכפרים בתהליך האורבניזציה המואץ בסין. הפרויקטים הכפריים שתכנן משרד DNA הפכו למקור משיכה ליזמות של צעירים ותושבים שחוזרים אל המחוז. לכך התייחס בהרחבה גם הביתן הלאומי הסיני, הממוקם בארסנלה, שעוסק בעתיד המחוזות הכפריים של סין כמרחבי הזדמנויות שמרכזים תקציבים, יזמים, אדריכלים ואמנים המחפשים דרכים לשלב קדמה מודרנית עם מסורות של מגורים, תיירות, ייצור לוקלי ותרבות.

אדריכלות של משא ומתן

מספר תערוכות בביאנלה עסקו בהתייחסות של מתכננים לקונפליקטים פוליטיים. הביתן הישראלי בביאנלה, ״In Statues Quo – אדריכלות של משא ומתן״, חושף את הגיאופוליטיקה של אתרים קדושים, בעיקר בירושלים, ומנתח את המנגנונים הרשמיים שבאמצעותם המדינה מנהלת את האתרים האלו. הביתן ממפה את הכללים ואת התקנות שנקבעו מהמאה ה־19 ועד ימינו, כדי להסדיר את מערכת הקונפליקטים ולייצר משא מתן המאפשר דו קיום בין קבוצות לאומיות ודתיות שונות.

הביתן הישראלי חושף את העימותים בין אוכלוסיות משתמשים באתרים הקדושים ומנתח את המנגנונים שבאמצעותם המדינה מנהלת אתרים כמו הכותל, כנסיית הקבר, מערת המכפלה וקבר רחל

אוצרי הביתן הישראלי – האדריכלים דבורה פינטו, יפעת פינקלמן ואורן שגיב, יחד עם האוצרת טניה כהן עוזיאלי – מציגים חמישה אתרים מרכזיים כמקרי מבחן: רחבת הכותל המערבי, כנסיית הקבר והעלייה המוגרבית בירושלים; מערת המכפלה בחברון וקבר רחל בבית לחם. הבעיות המתעוררות בין אוכלוסיות באתרים הטעונים מיוצגות בדרכים ייחודיות – מודלים בהדפסת תלת־ממד; סרט אנימציה של דוד פולונסקי; עבודת וידאו־ארט של האמנית נירה פרג; סרט תיעודי ומסמכי ארכיון. הביתן ממפה את המורכבות של המצב הקיים, מצביע על החזון המדומיין למקום ואת ההתנגשות ביניהם.

הביתן הישראלי. צילומים: Italo Rondinella

אוצרות הביתן האמריקאי, ניאל אטקינסון, אן ליו ומימי צייגר, הזמינו את האדריכלים המציגים לבחון ״דרכים חדשות לראות את העולם ולהמציא פתרונות שבהם האדריכלות מספקת את שלומם ואת כבודם של כל אזרחי העולם״. נדמה כי האוצרות והמציגים, השרויים בצל מדיניות הגירה חדשה ומחמירה של הממשל האמריקאי, הרגישו שזהו צו השעה. הצעותיהם פורצות את הגבולות המסורתיים של התחום האדריכלי ושואבת מדיסציפלינות אחרות: גיאוגרפיה, ניתוח מידע, אקולוגיה, חינוך ומדעי המדינה.

הביתן האמריקאי עוסק בהבטים השונים של אזרחות לאור הסוגיות הבוערות בסדר היום העולמי. הוא בוחן כיצד על האדריכלות להתמודד עם גלי הגירה, עם אי שוויון כלכלי בתוך מדינות וביניהן, ועם אסונות טבע. משתתפי התערוכה מצהירים: ״מטרתנו היא להציג את ארצות הברית כאתר של מחקר ביקורתי ומעשי באדריכלות בצומת של צורות ישנות וחדשות של מעורבות קהילתית, פעולה פוליטית ומדיניות ציבורית״, לנוכח מגמות של גלובליזציה, טכנולוגיה דיגיטלית ותמורות גיאו־פוליטיות.

הביתן האמריקאי פורץ את הגבולות המסורתיים של האדריכלות ושואב מדיסציפלינות אחרות כמו גיאוגרפיה, אקולוגיה, חינוך ומדעי המדינה

אוצרות הביתן חילקו אותו לשבעה חלקים ששעוסקים באזרחות בהבטים שונים: האזרח, הגוף הבודד – CITIZEN; קבוצת האזרחים – CIVITAS; המרחבים האזרחיים האקולוגיים – REGION; המרחב המדיני – NATION; המרחב האזורי בין המדינות – MEXUS; המרחב הגלובלי – GLOBE; אזרחות בעולם הרשתות הדיגיטליות – NETWORK; החלל החיצון – COSMOS. בין העבודות שמוצגות בו אפשר למצוא את IN PLAIN SIGHT, מיצב המציג תובנות על חלוקת משאבים בלתי צודקת במרחב הגלובלי.

יוצרי המיצב הם משרד האדריכלים דילר, סקופידיו ורנפרו, שהציגו מיצב דומה במוזיאון קרטייה בפריז בנושא הגירה עולמית בשנת 2015, ומעבדת המחקר של לורה קורגן מאוניברסיטת קולומביה, העוסקת בניתוח מידע מנקודת המבט של צדק מרחבי. ביחד הם עוסקים בתופעות גלובליות באמצעות אינפורמציה הנאספת בדרך מחקרית. ״גלובוס השיש הלבן״, צילום אוויר של כדור הארץ, נראה לראשונה ב־1972 וערבל עולם של מדינות, יבשות, אוקינוסים ואקולוגיות למצג אחד. ״גלובוס השיש השחור״, צילום אוויר בעת חשיכה, הראה את טביעת הרגל האנושית על הפלנטה, והוא נראה בעין אדם רק משנת 2009.

מחקר זה מערער על ההנחה שנוכחות של תאורה היא בהכרח נוכחות של אנשים. דרך צילומי לווין נאספה אינפורמציה על כמויות אור הנראות באזורים שונים. המידע ממויין על פי טיפולוגיות שימוש: ישוב, מחנה פליטים, כפר מבודד, שכונת עשירים סגורה, ישוב לא פורמלי, טריטוריה של ילידים, בסיס צבאי, נמל ימי ונמל תעופה. ניתוח המידע מראה שאין בהכרח קשר בין כמות תושבים לכמות התאורה; כמות תאורה גדולה נראית בתצלומי אוויר באזורים דלילים מאוכלוסייה.

גיאוגרפיה של תלות הדדית

מהלך חקירה נוסף עוסק בפריסת קווי אספקת גז טבעי, העוברים ביישובים נידחים בעולם. המחקר מצא שקווי הגז עוברים באזורים שאין בהם חשמל ושתושביהם לא נהנים בעצמם ממשאבי האנרגיה. אף שהם נפגעים מתעשיית האנרגיה באזורם, הם עצמם חיים באזורים בעלי תשתיות ירודות. כמו כן במיצב יש עיסוק באזורים מוכי אסונות ובעובדה שאזורים אלו מתאוששים בקצב שונה בחלקי עולם שונים. אנימציה של תצלומים מרגעי התאוששות של אזורים שנפגעו מהוריקן מראה כי התאוששות מערכת החשמל נמשכת ימים ספורים בתוך ארצות הברית, ולעומת זאת בפורטו ריקו היא נמשכת חודשים ארוכים.

בביתן ארצות הברית. צילומים: Italo Rondinella

מחקרה החזותי של קורגן ערוך ומוצג באמצעים מעוררי התפעלות (אם כי היא מדגישה שהתצוגה במיצב אינה רק עניין אסתטי). בחלל חשוך מוצבים שני מסכי וידאו ענקיים המושכים את הצופה להתעמק במיפוי, צילומי לווין וניתוחי מידע. האינפורמציה מקבלת חיים לנגד עינינו והופכת לתובנות ביקורתיות משמעותיות.

המיצב ״גיאוגרפיה של תלות הדדית״, המתייחס למרחב אזורי שבין מדינות שונות (MEXUS), מציג הצעה מסקרנת שעשויה להיות רלבנטית גם בעבור אזורי הגבול של ישראל. האדריכל טדי קרוז וחוקרת מדעי המדינה פונה פורמן מציעים לראות באזורי הגבול בין ארצות הברית למקסיקו מרחב של יצירה במקום מרחב של פשיעה, ולהעלות ערכים משותפים בתוך קהילות המפוצלות על ידי קו גבול שרירותי. לגישתם אפשר לעשות זאת באמצעות קואליציה של סוכנים משני צדי הגבול.

על הקיר מוקרן אזור הגבול בין ארצות הברית למקסיקו, והגבול המוצג כקו שרירותי מופיע ונעלם בתוכו. על הרצפה מוצגת האינפורמציה על כמות האנשים, מקורות מים, שבטים ילידים של האזור ועוד. המיצב פורס אנליזות גיאוגרפיות הממפות היגיון של מערכות טבעיות וחברתיות: אזורי ילידים, מערכות מים, מסדרונות אקולוגיים ודפוסי הגירה במרחב אזורי של גבול דו־לאומי.

הביתן האמריקאי נאצר על ידי אוניברסיטת שיקגו ועל ידי כך פתח בפני האקדמיה, הנמצאת אף היא במשבר, אפשרות להחזיר לעצמה את ההשפעה על המערכות הפוליטיות והאזרחיות. הוא הצליח לחרוג מהעיסוק השמרני של הביאנלה באוביקט האדריכלי, להרחיב את הסוכנות החברתית של האדריכלים, ולהצביע על בעיות מרחביות מורכבות באמצעות ידע וכלים רב־תחומיים.

פרופ׳ כרמלה יעקובי וולק היא חוקרת עירוניות, דיור ומודלים חדשניים ביזמות וחדשנות.
ד״ר שלי כהן היא אדריכלית, אוצרת וחוקרת אדריכלות.

x סגירה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. שושי

    תמונת הבתים של פיליפ יואן מרגשת. תודה!

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden