כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

עמרי קרן לפידות, Reflecting Art

עמרי קרן לפידות: לצלם, לשקף, להשתקף

התמונות שצילמתם עם האייפון במוזיאון, לא יצאו טוב בגלל ההשתקפות של הזכוכית, ובסוף מחקתם אותן? עמרי קרן לפידות עשה מהן תערוכה בוויצו חיפה, ״מבט על הניסיון של התרבות לייצג משהו באופן מושלם, והכישלון המובנה בניסיון שכזה״

Yuval:

הי עמרי, מה קורה? מה שלומך?

Omri:

מצויין. בדיוק סיימתי שיח גלריה קטן היום בצהריים

Yuval:

נחמד! איך התגובות בינתיים לתערוכה בגלריה של המחלקה לצילום בוויצו חיפה?

Omri:

הפעם השיח היה בעיקר עם קהל לא־אמנותי, וזה מעניין, כי זו תערוכה שמתבססת מאוד על רפרנס שאמור להיות מוכר לקהל אמנותי, ועל היומרה שלפעמים יש לקהל הזה. מתישהו בהמשך החודש יש שיח גלריה עם המחלקה לצילום, וזה אמור להיות מעניין מאד

Yuval:

היו תגובות שהפתיעו אותך?

Omri:

היה מעניין לראות א/נשים מגיבות/ים לעניין ההשתקפויות, לשאלות של זכויות יוצרים, לסוג של שכבתיות של רפרודוקציה: נניח תמונה שלי משתקף בעבודה של דושאן על המונה ליזה. אני חושב שיש בעבודה הזו אלמנט שמגשר על הפער בין הציבור הכללי לאמנות קונספטואלית; פער שהרבה פעמים מעורר כעס של ״אני יכולתי לצייר את זה בעצמי, איזו מין אמנות זו?!״. כמובן שזה מצריך תיווך אבל יפה לראות איך מישהי/ו מצליח/ה לעשות את המהלך ולהבין קצת את הרעיון של אמנות מושגית. 

היה מעניין גם, בזמן התליה, לראות קבוצת סטודנטיות מביטות בעבודות ופתאום אחת מהן קולטת שההשתקפות חוזרת על עצמה. כי במבט ראשון זה קצת נראה כמו איזו רטרוספקטיבה לתולדות הצילום…

עמרי קרן לפידות. צילום: דפני קרן לפידות

Yuval:

מאיפה הגיע הרעיון לתערוכה? כולנו הרי מצלמים ומתעצבנים על ההשתקפויות, מנסים לעשות כל דבר כדי שזה לא יקרה, ומוחקים בסוף (או לא) את התוצאות המבאסות. והנה, לא רק ששמרת, אתה גם עושה מזה תערוכה

Omri:

גם אני התעצבנתי, אבל אני חושב שאת האנאליות הטכנית שלי אני פורק בעבודות אחרות, על מצלמה טובה עם חצובה טובה. העבודה הזו התחילה בשנת 2013 עם קניית האייפון הראשון שלי, כאיזשהו תיעוד של תערוכות, כמו יומן שתפקידו להזכיר איפה הייתי כדי שאדע לספר למרצה כשישאל ״באיזו תערוכה הייתם/ן השבוע״. וגם כי אני מאד אוהב טיפולוגיה, והאלמנט החוזר והמאחד הזה היה מעין עוגן טיפולוגי בעבודה שמאד רחוקה משאר העקרונות שהציבו רבותינו ברנד והלה בכר ואסכולת דיסלדורף

Yuval:

אז חמש שנים אתה לא מוחק תמונות? זה מה שאתה אומר פה?

Omri:

למה חמש שנים? אני פשוט לא מוחק תמונות. הארכיון הוא כלי משמעותי בעבודה שלי, יש לי עוד עבודות שהתחילו לעלות ממנו רק אחרי כמה שנים של צבירת חומרים כשלא היה ברור לאן הם יילכו, ובסוף התגלה איזה מכנה משותף. ברוב המקרים אני מתחיל לצבור צילומים שמעניינים אותי מכל מני סיבות עד שפתאום אני מוצא למה

Yuval:

וואלה. טוב, לא למחוק תמונות זה נושא לצ׳אט אחר או מקביל…

בוא נחזור להשתקפויות: מתי הבנת שיש פה גוף עבודות שמעניין יהיה להציג אותו ולהגיד דרכו משהו?

Omri:

אני חושב שהבנתי שזה מעניין כשהתחיל לעניין אותי המיקום שלי בתוך הדימוי המקורי. כשראיתי שאני יכול לעמוד בין כמה דמויות, או בתוך הראש של מלקולם X, או להושיב את עצמי בקולנוע של אגלסטון או להשתקף עם שומר המוזיאון העייף על רקע האלטלנה הבוערת

Yuval:

איך בחרת מה להציג בתערוכה?

Omri:

בעבודה עם ענת גטניו, האוצרת, התחלנו לסנן בכמה שלבים. מתוך ארכיון של מעל 1,000 דימויים ירדנו ל־400 ומשם לאזור ה־100. אלה הודפסו. את הבחירה האחרונה עשינו במהלך התליה ובסוף יש סביב 75 עבודות על הקיר. יש חשיבות גדולה לדימוי המקורי וליחסים בינו לבין ההשתקפות.

כמובן שגם קשרים אישיים נכנסו לשיקולים: לתלות תמונה של שמחה שירמן שבה הוא ואני משתקפים יחד במחלקה שבה הוא מלמד, או תמונה של תמר סצמסקי, אוצרת הגלריה לשנה הקרובה, מביטה בתמונה יחד איתי. זה מוסיף לאווירה המשחקית שיש בעבודה הזו: זה קצת כמו להגיע לאירוע ולחפש את מי אתה מכיר

Yuval:

למה הכוונה בחשיבות הגדולה שיש לדימוי המקורי וליחסים בינו לבין ההשתקפות?

Omri:

המקום שבו אני מכניס את עצמי בתוך הדימוי המקורי הוא קריטי לדימוי החדש שנוצר. אני יכול להציב את עצמי בין הדמויות, ״בתוך הראש״ של אחת הדמויות, עם ציצי במקום הפנים שלי, אני יכול להדגיש או למחוק את הזהות שלי מתוך שימוש בתוכן הפריים המקורי. הפריים המקורי והתוכן שלו יכול להיות מה שחושף או מסתיר אותי

Yuval:

אני מבין אם כך שבאיזשהו שלב (מוקדם? מאוחר?) זה הפך מתיעוד של איפה הייתי לצילום לגמרי מחושב

Omri:

כן, בהחלט. היום כשאני מגיע לתערוכה אני עושה סבב צילומים לפני שאני עוצר להשתהות מול העבודה. אין דבר שמעצבן אותי יותר מזכוכית אנטי רפלקטיבית

Yuval:

איזה מזל שלא כולם כמוך… למרות שיש בטח איפושהו מישהו שעובד על פילטר לאינסטגרם שמבטל השתקפויות

Omri:

בטוח אפשר להשיג פילטר מקטב לסמארטפון… אבל בלי ההשתקפיות האלה, התוצאה היא לא יותר מרפרודוקציה. העובדה שצופות/ים בתערוכה מזהים את מוזיאון תל אביב דרך השתקפות החלל בעבודה – זה ענק

Yuval:

אז אם לחזור לתערוכה: מה אתה רוצה שיקרה למבקרים? שמה הם יבינו? ירגישו? עם מה אתה רוצה שהם ייצאו ממנה?

Omri:

אני רוצה לייצר חוויה של משחק, קצת היתולית. לסדוק את המעטה הרציני והכבד של מבט באמנות גבוהה. ושיהיה להם/ן מצחיק, ומעניין, שיהיו גילויים גם במבט השני והשלישי בעבודות. ואני שמח שהקהל המשמעותי של התערוכה הוא קהל של סטודנטיות/ים לצילום. לא יכולתי לקבל קהל מתאים יותר

Yuval:

איך ו/או האם זה מתחבר לעבודות אחרות שלך? לדברים אחרים שעשית עד היום?

Omri:

אני חושב שיש בעבודה הזו שורשים דומים לעבודות האחרות. יש בה בהחלט שורש טיפולוגי, כמו ב״נחלת הכלל״, העבודה על הקיבוצים שעדיין ממשיכה. ויש בה מבט על הניסיון של התרבות לייצג משהו באופן מושלם, והכישלון המובנה בניסיון שכזה. בסופו של דבר כל מי שלומד אמנות רואה את כל היצירות, מדה וינצ׳י ועד אתמול בגודל אחיד על מסך ברזולוציית מקרן. האחדה טוטלית של עבודות בגודל גלויה או בגודל מבנה. שלא לדבר על הגסות והיעדר הניואנסים שיש למקרן

את כישלון הייצוג אפשר לראות גם בעבודה Image Pipeline שמסתמכת על תקלה חוזרת שהיתה באחת המצלמות שלי

Yuval:

ואתה קצת תוקע סיכה בבלון?

Omri:

לא הייתי מתיימר לומר שאני תוקע סיכה בבלון. אחרי הכל גם העבודה הזו עברה לדפוס ומוצגת בגלריה, ונכנסת לקורות חיים והופכת לעוד נדבך ב״קריירה האמנותית״ שלי. אני לא בראש של לתקוע סיכות ולשבור דברים. אני אוהב להצביע, אולי לסדוק. אני חושב שמי שפתאום מתנפצת לו התפישה לא מחבר אותה טוב. התפקיד שלי הוא לייצר סדק. השבר חייב לבוא ממהלך פנימי של הצופה

Yuval:

למה המרכאות ב״קריירה״?

Omri:

משני טעמים: האחד, ההתייחסות לקריירה אמנותית כמושג. השני, כי אין לי באמת קריירה אמנותית. אני רחוק (מאד) מלהתפרנס באיזושהי צורה מאמנות. קשה לקרוא לזה קריירה…

Yuval:

וזה כבר נושא לצ׳אט שלישי…

x סגירה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden