כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

איתי בן־הרואה מסגביר ומאייר מה זה להיות גבר צעיר בימינו

בפרויקט הגמר בבצלאל יצר איתי בן־הרואה את ״מנספליינינג״, יומן מאוייר שהוקדש לעיסוק בגבריות ובמגדר. ״זה לחלוטין מבלבל להיות גבר בימינו״ הוא אומר בעקבות השקת קמפיין הדסטארט, תוך שהוא מודע לבעייתיות שבדבריו

Yuval:

הי איתי, מה קורה? מה שלומך?

Itai:

שלומי נהדר, ואתה?

Yuval:

גם, לא רע בכלל. בוא נגיד מזל טוב על ההדסטארט נתחיל דווקא בשורה התחתונה: קראתי את הספר, ולא יכולתי שלא לתהות על האומץ לעסוק בנושא שלא פשוט לעסוק בו בימים אלו: להיות גבר ולהגיד שזה לא קל להיות גבר ב־2018… (אם אני מרדד רגע את השורה התחתונה)

Itai:

קודם כל קראת לי אמיץ, אז תודה. שנית, אני מודה שאני מאוד נהנה בשנים האחרונות לפתוח בפומבי נושאים אישיים שלי. זה גם הליך תרפויטי וגם יוצר עניין והזדהות. וזה משעשע שזה הרושם שקיבלת (כשרידדת רגע את השורה התחתונה 😊)

Yuval:

תסביר: למה משעשע?

Itai:

השורה התחתונה שלי היא שזה לחלוטין מבלבל להיות גבר בימינו כשמתעמקים בשיח הפמיניסטי על שלל גווניו, וכשמנסים להפנים אותו. ואולי גם לא קל. אני מסכים שזה גם ניכר בספר, אבל לפני שהקוראים יצטעקו ״הפריבילג המתקרבן״, אסביר את כוונתי.

אני רואה בעצמי אדם רגיש – הן במובן של רגשות, והן במובן של תשומת־לב לסביבה… ובתקופה הנוכחית (ומתקופת הילדות שלי אי שם בשנות ה־90) אני מרגיש שבהמון מקומות מפצירים בגברים להיות הרבה יותר רגישים ופגיעים ולהרשות את זה לעצמם בלי חשש. מצד שני, חוויות רבות שחוויתי עם בנות זוג אותתו לי להיות עם אצבע על הדופק ולא לשכוח לגמרי מי פה מי

עטיפת הספר

איתי בן־הרואה. צילום: אלמוג סלע

Yuval:

תן דוגמה או שתיים לחוויות כאלו למי שעדיין לא קרא את הספר

Itai:

אוקי… הראשונה ואולי המשמעותית מכולן קרתה ביום (או יותר נכון בלילה) שבו עברתי לגור עם בת הזוג שלי באותם ימים. אז, בגיל 23, גרתי עם אמא שלי, אחותי, בנה בן הארבע, ועם שני כלבים בבית. המצב המורכב הזה הצריך את העזרה שלי בבית לכל אורך היממה. כבן זקונים התכונה של דאגה לאחר ולצרכיו היא עד היום דומיננטית אצלי; וגם הנטייה להעניק ערך רב לתחום המשפחה… בימים שקדמו למעבר הדירה הייתי מאוד מודאג ולא ידעתי איך אחותי (שבדיוק הייתה בהליך גירושין קשה) תסתדר עם הטיפול בבן שלה, מי יטפל בכלבים שהיו מאוד קשורים אליי, ומי יעזור לאמא שלי וכו׳ וכו׳.

ואני זוכר שבערב, כשכבר עברנו יחד לדירה החדשה, שכבנו שנינו במיטה וכל התחושות של הימים האחרונים התנקזו לאיזה רגע אחד של בכי שנבע מהמון חוסר אונים ותסכול. כאילו עזבתי לאיזה חוף מבטחים והשארתי את המשפחה שלי לבד. ובעוד שאני בוכה, חברה שלי התייחסה לבכי שלי בהמון תחושות מקטינות: חוסר הכלה, חוסר הבנה, אפילו בוז מסוים. זה אוטומטית סגר אותי בפניה, ולצערי זו חולשה שעד היום אני הולך איתה. ועל אף שהרבה בנות אחריה ראו בגבר רגיש דבר יפה ומקרב, עדיין אני לא מרשה לעצמי להראות את הצד הזה שלי

Yuval:

וואלה. עוד דוגמה?

Itai:

מאז שסיימתי לעבוד על הספר נתקלתי בעוד סיטואציות שאמרתי לעצמי חבל, אולי גם זו יכולה הייתה להיכנס כפרק״… בעיקר חוויות שקרו לי מאז שהחלה התופעה של #MeToo.

כאדם שמאוד קשוב לשיח המגדרי הרחב, הרבה פעמים אני מוצא שהוא יוצר יוצר ריחוק ביני לבין נשים מתוך התנהגות של יתר זהירות, של חלילה לא לפגוע. לדוגמה, לפני כמה ימים כשהייתי בסופר, מישהי לידי חיפשה איזשהו מוצר ואמרה לחברה שלה בטלפון שאין אותו. אמרתי לה מתוך רצון כן לעזור: ״הנה, יש אותו כאן״, והיא הגיבה במין טון מגרש ומרחיק שגרם לי להרגיש מטרידן ואשם…

Yuval:

כן. אני מבין למה אתה מתכוון… ונתקדם לספר: יש לך את כל התחושות ואת המקרים האלו. איך מתקדמים מזה לספר מאויר?

Itai:

מתוך המחשבה על פרויקט כזה, התחלתי לכתוב את כל התחושות שמתקשרות אצלי לתחום המגדרי הגברי. נהניתי מאוד לדבר על הנושאים האלה עם הסביבה הקרובה אלי. לשמחתי, מפני שבנות מהוות בה את הרוב המכריע, השיחות נפתחו לדיאלוג עם המון שיתופי חוויות שמהר מאוד התחלתי להקליט ולתמלל, מתוך מטרה לאייר אותן איכשהו.

בהתחלה הייתה לי כוונה ליצור מעין מסמך שמנסה לבקר את הפמיניזם, אבל זה נבע בעיקר מחוסר דיוק של מה שאני רוצה לומר. לשמחתי הרבה חברה טובה מאוד שכיום גם מפיקה בעבורי את קמפיין ההדסטארט של הספר, אמרה לי: ״איתי, יהיה הרבה יותר מעניין וייחודי לספר את הדברים האלו מנקודת מבט גברית״. משם יצאתי לדרך

Yuval:

ספר קצת על התהליך, על בניית השפה האיורית ועל העצות שקיבלת בדרך

Itai:

התהליך שלי התחיל מלכתוב כל מה שאפשר – בין אם על נייר או במחשב, ובין אם על דפי ממו בזמן משמרת. הוא נפתח בשיחות שניהלתי עם חברות, חברים, אחים ואחיות, תוך כדי שהשתדלתי להגיע לטווח גילאים רחב ולחוויות חיים מגוונות. משם קיבלתי המלצות לספרים שעוסקים בניתוח היחסים בין הגבר לגבריות הסטריאוטיפית.

במהלך העבודה על פרויקט הגמר עבדתי כמובן עם מרצה מנחה, המאיירת הנפלאה מיכל בוננו, שאיתה עבדתי על ״תרגום״ הטקסט לשפה ויזואלית: בחנו איזה פורמט איורי יתאים לספר (פיקצ׳רבוק, רומן גרפי, איורי אוירה), וכמו כן עבדנו על עריכת הטקסטים וניפוי של טקסטים מיותרים. לשמחתי נשארתי נאמן לרצון ליצור רומן־יומן על אף שעלו הצעות מעניינות נוספות. היום אני יודע שזו הייתה החלטה מתאימה לפורמט

Yuval:

והשפה האיורית? הצבעים?

Itai:

הממ (: אני מניח שהיא נוצרה קצת מעצמה מתוך כל מיני רישומים שעשיתי. הרגשתי שהספר מדבר מאוד בצניעות – בלי לקבוע עמדות נחרצות, אלא יותר מתוך רצון לפתח דיון ולהעלות דילמות שרבים יזדהו איתן. התבהר לי די מהר שגם על הקו להיות צנוע. אני חושב שזה התחבר לי לשפה האיורית של מאוס של ארט שפיגלמן: יש לי הערכה רבה לשפה של הספר בדיוק מאותן סיבות, אז כנראה שזה חלחל עמוק (:

Yuval:

מה הניע אותך להוציא אותו עכשיו בהדסטארט?

Itai:

האמת היא שממש בסמוך להצגה שלו בפרויקט הגמר ניגשו אליי הרבה אנשים, סטודנטים ומבקרים בתערוכה, וסיפרו לי כמה הם נהנו לקרוא אותו וכמה הם התרגשו ממנו; גם מהנושא וגם מההומור שדרכו הוא מציג את הדברים. התגובות האלו עודדו אותי לפנות להוצאתו לאור. הייתי גם בקשר עם שתי הוצאות ספרים, אבל חוץ ממחמאה זה לא המשיך מעבר. אחרי שנה שדחיתי את הפרויקט מכל מיני סיבות, שי בן ארי, המפיקה שלי, שהיא גם חברה מאוד מאוד טובה, דחפה אותי בפול־פאוור לכיוון

Yuval:

ומה אתה עושה מאז הלימודים?

Itai:

מאז הלימודים אני עובד בסטודיו לעיצוב כמעצב לווב (בעיקר), ומשתדל מדי פעם למצוא עבודות פרילנס עם כיוון איורי. אני גם מתכנן לחזור סוף סוף לירושלים, מושא אהבתי האמיתי. וגם מגדל את מוקי, הכלב המקסים שאימצתי לפני חצי שנה. כמו שאתה רואה בתמונה בווטסאפ יש לו אהבה אמיתית לנשיכת אותיות…

Yuval:

אז עוד שאלה אחרונה שאולי היינו צריכים לשאול בהתחלה: תגיד משהו על שם הספר?

Itai:

Mansplaining (הֶלְחֵם של Man+Explaining) הוא מונח הלקוח מהשיח הפמיניסטי, המתאר נסיון גברי מתנשא להסביר לאשה משהו שהיא כבר יודעת, מתוך הנחת־יסוד שהוא בקיא בתחום והיא איננה

Yuval:

הסברת יפה מבלי להסגביר! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Itai:

ודאי. בנים ובנות יקרים! אף אחד לא נולד עם הבנה איך השני פועל. תהיו קשובים זה לזה כי זה מאוד חשוב, ולא רק בפן הרומנטי! ואל תקשיבו לפרסומות ולסרטים

Yuval:

בהחלט. ושהיה בהצלחה בגיוס בהדסטארט

3 תגובות על הכתבה

  1. מירי דהאן

    נשמע ונראה מעניין. השתכנעתי והזמנתי שני עותקים!

  2. מירי דהאן

    נשמע ונראה מעניין. הצטרפתי להדסטארט של הספר. בהצלחה!

  3. איתי

    תודה רבה לך מירי, איזה כיף!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden