״לגיטימיות של נוף״ במוזיאון האיסלאם

״הרהרתי על אודות הכפרים הפלסטינים, הנראים מצידי כביש 443 – הפחד הפך אותם לשקופים. שאלתי את עצמי: אם כל כך הרבה מהאנשים החיים פה מכחישים את קיומם מבחינה פיזית ופסיכולוגית – האם המקומות הללו באמת קיימים?״, כך מתאר הצלם יעקב ישראל חלק מהתחושות והמחשבות שעלו בדעתו, בתקופת המעקב הצילומי אחר החיים על קווי התפר בין ישראל לפלסטין. מסע שארך 16 שנה וכעת יוצג בתערוכה ״לגיטימיות של נוף״, שתיפתח ב־1.2במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים.

התערוכה שאצר ד״ר מארק לונג – אוצר ראשי במכון האלסי לאמנות עכשווית, ופרופסור לגיאוגרפיה פוליטית במחלקה למדעים פוליטיים, צ׳רלסטון, דרום קרולינה – מסכמת פרויקט צילום רב שנים: 16 שנים שבהן ישראל צילם כפרים ערביים, בדואים ודרוזים בישראל ובשטחים. הפרויקט הפך למעין מסע דרך הנופים הסוציו־פוליטיים במדינת ישראל ובשטחים.

ממג׳דל שמס בצפון דרך בית חנינה, ג׳ודירה ובית דקו, הממוקמים מאחורי החומה לאורך כביש 443, סילוואן, שועפאט, יריחו, ועד כפרים לא מוכרים מהפזורה הבדואית בדרום – סדרת הצילומים מבקשת לחשוף בפני הצופים את הכפרים הערביים המהווים 20% מאוכלוסיית ישראל. המציאות החברתית הפוליטית המורכבת במדינה הפכה אותם לנופים מודחקים, מפני שהם מסמלים עבור חלק ניכר מתושבי המדינה את הקונפליקט היהודי־ערבי, את האויב.

מטרת התערוכה היא לפתוח חלונות לסיפורים של המקומות האלה, שללא הצילומים נדמה כאילו לא היו קיימים. סדרת הצילומים מעוררת מחשבה אודות מקומות שנשכחו בחברה הישראלית ומעלה לדיון את הראייה הסלקטיבית שבה משתמשים ישראלים רבים על מנת לברוח מהמציאות, כצורת התמודדות עם המצב הפוליטי בארץ.

כמחווה להיסטוריה של הצילום, הצילומים נעשו במצלמת פורמט גדול, בטכניקה דומה לזו שבה השתמשו צלמי נוף מהמאה ה־19 שתיעדו את ארץ הקודש. טכניקה זו, המאפשרת לתעד את המציאות באופן חד הרבה יותר ממה שהעין האנושית מסוגלת לראות באותה סיטואציה, מהווה גרסה היפר ריאליסטית של המציאות. התוצאה, צילומים גדולי ממדים שיוצבו בחלל התערוכה ויאפשרו למבקרים לחוש את חוויית העמידה מול הנוף, ולנסות להתמודד עם תחושת הפחד מפני אחרים, זרים, והלא נודע.