כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

״כמו ארכיון״: גלריה קו 16 מציינת 20 שנה

״תערוכת אמנות שצריכה לעבוד באופן ברור נגד העקרונות הבסיסיים של ארכיון״ אומרת הגר ציגלר על תערוכת היחיד שלה, הווה מתמשך, שמציינת 20 שנות פעילות של גלריה קו 16 בתל אביב

Yuval:

הי הגר, מה קורה? מזל טוב על התערוכה החדשה. איך התגובות בינתיים?‎

Hagar:

תודה תודה. עד כה התגובות טובות ומפרגנות :)‎

וחוץ מזה אני קצת בהלם של אחרי…‎

Yuval:

את יודעת, היה איזה רגע שבו הייתי בטוח שאת אוצרת התערוכה, עד שחזרתי אל הטקסט והבנתי שקרני ברזילי היא האוצרת ושזו תערוכת יחיד שלך. אני מקווה שאת מבינה מאיפה נובע הבלבול שלי‎

Hagar:

מצחיק! מבינה לגמרי את הבלבול. למרות שעד עכשיו כולם היו בטוחים שזו תערוכה קבוצתית ושאני רק אחת מהמציגות ולא הבינו איפה העבודה שלי‎. וכן, בסופו של דבר חוץ מדימוי אחד נסתר כל הדימויים בתערוכה הם עבודות של אחרים, כך שזה אכן מבלבל‎

Yuval:

אז מה קרני ביקשה ממך לעשות? ‎

Hagar:

קרני פנתה אלי אחרי שהיא התחבטה זמן מה איך לעשות תערוכה שמתייחסת ל־20 שנות הגלריה מבלי לעשות את הברור מאליו, כשהברור מאליו הוא תערוכה כרונולוגית שפורשת את תערוכות העבר באופן שבו אנחנו רגילים לקרוא היסטוריה.‎ היא הגיעה אלי בגלל העיסוק שלי בארכיונים – גם באמנות שלי וגם בחיים – וביחד חשבנו על הדרך הנכונה להתייחס ל־20 שנות הפעילות בגלריה על כל רבדיה דרך תערוכת אמנות, להבדיל מתערוכת ארכיון‎

לקריאה נוספת

צילומים: דדי אליאס

Yuval:

רגע לפני שנמשיך, ספרי קצת על העיסוק שלך בארכיונים, לטובת מי שלא מכיר ‎

Hagar:

בשמחה‎: יש את הצד המקצועי, או יותר נכון זה שאני מתפרנסת ממנו. עבדתי במשך שלוש שנים בלהקת בת שבע ויחד עם איריס לנה בנינו את ארכיון הלהקה. היום אני עובדת במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון, מנהלת את ארכיון עבודות הווידיאו ובונה יחד עם אודי אדלמן את הארכיון האישי של הפסל עזרא אוריון‎.

ויש את הצד הנוסף שהוא האספנות האישית שלי. אני אספנית כפייתית של צילומים: יש לי אוסף של כמה אלפי צילומי משפחה שמצאתי או רכשתי בכל העולם. הצילומים האלה הם הבסיס לעבודות שלי. פרויקט חנה שעליו שוחחנו לפני כמה שנים היה אסופה של צילומים שנמצאו בשוק פה ביפו; בפולין רכשתי אוסף מטריף שהיה בסיס לחוברת שעשיתי במסגרת רזידנסי שם; ועבודות שהן יותר on going שכוללות צילומים ממקומות ותקופות שונות

Yuval:

אז נחזור לתערוכה ולתהליך העבודה: מה היו החומרים, איזה מחשבות עלו תוך כדי?

Hagar:

אז כאן, בשונה מהעבודות שלי, עמדו לפני חומרים שאספה קרני במשך שנה וחצי מכל אוצרות ואמני ואמניות העבר בגלריה. היו שם צילומים של עבודות, הצבות, פתיחות; היו הזמנות, טקסטים, ביקורות. העובדה שאלו לא חומרים שלי ואני לא מכירה אותם טוב כמו אלו שאני אוספת, יחד עם זה שהיו שם עבודות של חברים ואמנים ואמניות שאני מעריכה ואוהבת מאוד, הלחיצה אותי והפכה את תהליך העבודה על התערוכה הזו לשונה מתערוכות קודמות. ‎

קרני ואני נפגשנו במשך תקופה ארוכה ובעיקר דברנו על המשמעות של החומרים, של פעולת האיסוף, של האוסף עצמו – אם זה בכלל אוסף, על המקום שלי ושלה אל מול החומרים האלה. ורק בשלב יחסית מאוחר הגיעה התצורה של התערוכה הנוכחית‎. אחת השיחות המשמעותיות שהיו לנו הצמיחו את התובנה שלא מדובר בארכיון, ושאם כבר התערוכה צריכה באופן ברור לעבוד נגד העקרונות הבסיסיים של ארכיון

קרני ואני נפגשנו במשך תקופה ארוכה ובעיקר דברנו על המשמעות של החומרים, של פעולת האיסוף, של האוסף עצמו – אם זה בכלל אוסף. אחת השיחות המשמעותיות שהיו לנו הצמיחו את התובנה שלא מדובר בארכיון, ושאם כבר התערוכה צריכה באופן ברור לעבוד נגד העקרונות הבסיסיים של ארכיון

Yuval:

ואיך זה בא לידי ביטוי?‎

Hagar:

בארכיונים יש בנייה ברורה של היררכיות, של שכבות וקטגוריות, הגיון שנבנה באופן כזה שמאפשר לכל מי שרוצה לחקור להגיע לחומרים באופן מובנה. כאן החלטתי לפני הכל לייצר השטחה, אין שום דבר חשוב יותר מהשני: הזמנות ותיעוד תערוכות, תערוכות יחיד וקבוצתיות, חומרים ישנים וחדשים כולם היו שווים אחד לשני.

בשלב הבא יצרתי רצפים של דימויים, מעין חיבורים שיוצרים נרטיבים שהם כמעט אך ורק ויזואליים. בסופו של דבר יצרתי עשרה ספרים שונים שכל אחד בנוי מאסופת דימויים. וכאן סיבכתי את זה עוד קצת – כדי לתת קרדיט לכל אחד מהדימויים יצרתי רשימה ארוכה של כל הקרדיטים בדף נפרד, אבל הצופה צריך לעבוד קצת כדי לקשר בין הקרדיט לעבודה‎. כך שבשונה מארכיונים שבהם יש אינדקס שמאפשר להגיע למידע שמעניין אותך לפי קטגוריות תמתיות או שמיות או כרונולוגיות, כאן הצופה צריך להכנס להגיון שלי, של בניית הספר או הרצף הוויזואלי

Yuval:

ומהו אותו הגיון? מה הנחה אותך ביצירת הרצפים הנרטיביים?‎

Hagar:

לרוב זה משהו אינסטנקטיבי, דימוי אחד שעובד עם השני. אבל כמעט תמיד יש דימויים שהם טריגר להתחלה או לחיבור מסויים, זה יכול להיות דימוי שאני פשוט אוהבת או דימוי שהוא חשוב או משמעותי בעבורי, כמו לדוגמה הדימוי של הסוס (שמופיע על ההזמנה), שהוא של נועה זית, שהיתה אחת המורות הכי משמעותיות בתואר הראשון שלי

צילומים: דדי אליאס

Yuval:

אז נשאל אחרת: מה חשוב לך שיקרה למבקרים בתערוכה? שמה הם יבינו על הגלריה? או יחוו? ‎

Hagar:

בעיקר חשוב לי שהמבקרים יוכלו רגע לשבת ולשקוע בחומרים, כמו בארכיון במובן הזה. יש שולחן וכסאות ותאורה נעימה ומזמינה שנותנת לצופה לשהות רגע ולדפדף בדימויים האלה לאט ובנחת. ומכאן שיוכלו לחוות את השפע של תערוכות באמת משובחות שהיו לאורך השנים בגלריה, שיוכלו לראות את האמנות כפי שהיא בלי שקודם כל יראו מי עשה אותה, אצר אותה ומתי‎

Yuval:

אז שאלה אחרת: מה הם יוכלו ללמוד על הגלריה? על הייחוד שלה בנוף הגלריות המקומי? זה משהו שעובר בתערוכה?‎

Hagar:

מעניין שאתה שואל, זה משהו שעלה הרבה בשיחות של קרני ושלי. קרני וקודמותיה הגיעו לגלריה עם אג׳נדה, שבניגוד לגלריות אחרות, כאן צריכה להיות אחת ברורה בגלל שזו גלריה מוניציפלית ופרפריאלית. ועם זאת בחוויה שלי, כמי שגדלה כאמנית בשנים שהגלריה הזו נוסדה, התחושה שלי היתה שזו פשוט עוד גלריה בסבב הגלריות הרגיל. 

והייחוד של הגלריה בנוסף עולה בשני מקומות. הראשון, בתוך הספרים עצמם – יש הרבה צילומים מתוך פתיחות, הדרכות בתערוכות, עבודות שנעשו יחד עם הקהילה המקומית ויש נוכחות של המקום עצמו. אחד העובדים של הגלריה זיהה חברים ושכנים בחלק מהספרים. ‎

והשני בעבודת קיר שהיא רישום של מסלול האוטובוס קו 16 שיצרתי מחוטים על הקיר. המפה של קו 16 הופיעה בגב ההזמנות לתערוכות בתקופתה של אירית סגולי, מקימת הגלריה. כשגליה יהב החליפה אותה, הדבר הראשון שעשתה היה להוריד את המפה, כדי למחוק את המרחק שמצביע על הגלריה הזו כפריפריאלית. העבודה מחזירה את הרישום הזה אבל כמפה עיוורת ללא שמות רחובות או תחנות, וגם מסתבר שהמסלול של הקו גם השתנה מאז

אני מקווה שזה עונה על השאלה…

Yuval:

עונה! ואף מסקרן לבוא ולבקר. זה די מדהים שהגלריה הזו קיימת כבר 20 שנה

Hagar:

לגמרי מדהים! הייתי קצת בשוק, רק גורם לי להרגיש עוד יותר זקנה….‎

Yuval:

נו כן… מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Hagar:

שהתערוכה פתוחה עד ה־1.3, שיהיה לנו גם שיח גלריה ביום שישי (25.1) בשעה 10:30, סדנת ספרים לילדים (אבל תכל׳ס גם למבוגרים) ביום שלישי (22.1) בשעה 17:00, ושיחה על ארכיונים ואמנות עם איריס לנה וד״ר ליאור זלמנסון ב־1.3 בשעה 11:00. ‎

וגם שכל מי שבא יכול לקחת לו פוסטר מתנה, אז בכלל שווה

מתוך הווה מתמשך בגלריה קו 16. צילומים: מ״ל

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden