כל מה שחשוב ויפה
האוצר שרון תובל עם עבודה של אייל אסולין, יערות הכרמל. צילום: מירב רהט

רשת ישרוטל לא מפחדת מאמנות עכשווית

האוצר שרון תובל מחולל מהפכה שקטה ברשת ישרוטל, עם תוכניות רזידנסי לאמנים, מוצרי מעצבים מבצלאל בחנויות הלובי, ותערוכות שכוללות אמנות ניסיונית ורדיקלית

הדשא סביב הבריכה באחוזת יערות הכרמל זכה לעיטורים עדינים בוורוד, כשחוטי צמר דקיקים מרחפים ונוחתים עליו, כמו זרעים נישאים ברוח. החוטים מגיעים מעבודת אמנות שיצרה לילה קלינגר: פיסול רך בצמר צבוע ורוד פוקסיה, שנסרג בעבודת יד סביב ענפיו של אחד מעצי הגן. המראה – כמו קן של ציפור משוגעת, שגוזליו בגודל אדם – הוא בדיוק מה שהתכוונה קלינגר להשיג. מי שמהלך בשבילי המלון או שוכב להירגע על שפת הבריכה, לא יכול להתעלם מהכתם הוורוד העז. ומרגע שהמבט מונח עליו מתעורר הילד שבכל אחד מאיתנו ושואל את עצמו אם כדאי לטפס ולהתכרבל רגע בקן.

עבודת האמנות של קלינגר לא בדיוק עונה על הגדרות הפיסול שפוגשים בדרך כלל בלובי או בחצרותיהם המטופחות של בתי מלון. קלינגר, אמנית צעירה, בוגרת המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, גם היא לא עונה על פרופיל האמנים בעלי שם, שרפרודוקציות (אחידות) שלהם היו חביבות בעבר על בתי המלון. היא, וכמותה כ־30 האמנים המציגים בתערוכה ״הבית של הלינה״, שאצר שרון תובל ושנפתחה לאחרונה באחוזת יערות הכרמל, מכניסים לבית המלון עבודות אמנות בעלות נוכחות חריפה, מטרידה לעתים, עשויות חומרים לא שגרתיים, לא בדיוק כאלה שעושות לאורחים נעים בגב.

לילה קלינגר. צילומים: מ״ל

אורית ישי

אורית ישי

דיאנה קוגן

קשה להישאר אדישים למראה ראש הצבי העצום שפיסלה אורית ישי בקלקר, המתנוסס מעל לפסנתר בלובי. ישי מציגה גם עבודת ניאון בתוך חצי כדור שקוף, שבה נדלק וכבה כיתוב מתחלף ״אבא/אמא״, בסגנון העבודות האניגמטיות של ברוס נאומן. ישי, אמנית רב תחומית המציגה במוזאונים ובגלריות בעולם ובארץ, רואה את השינוי בגישה של בתי המלון לאמנות כהזדמנות מבורכת.

״יש כאן סיטואציה של ווין ווין, שלא הייתה בעבר״, היא אומרת. ״בעבר היה נשמע לאמנים נחות להציג בלובי של מלון, אבל מה ששרון עושה זו תפיסה חדשה של אמנות בקהילה. מתוך בחירה מושכלת, הוא מפגיש את הקהל עם האמנות במקום בלתי צפוי. אדם בא לחופשה ומבלי שהתכוון לכך האמנות היא חלק מהסביבה שלו״. ותובל מוסיף: ״האורחים במלון מודעים לתערוכה ורואים שזו לא תלייה אקראית של אמנות. בכל חדר האורחים פוגשים את הקטלוג. האורחים של יערות הכרמל זו אוכלוסיה מתאימה – יש להם פנאי והם מתעניינים״.

ומי לא יתעניין, למראה פסל של אייל אסולין שנראה כמכונת חפירה כבדה, הניצבת על ארבע רגליים ומזכיר חגב קדמוני או כלי תחבורה והרס עתידני. הפסל, שמתגלה כעשוי מקרטון גלי, ניצב לכוד במבואה המובילה אל הספא ומאיים משהו, כאילו הוא עומד לזנק. נמר של נייר.

לא עוד אמנות ״נייטרלית״

תובל משמש כאוצר הבית של רשת ישרוטל, שפתחה עבורו דלת רחבה, ובמסגרת זו הוא חולש על מספר חללי תצוגה – אלטרנטיביים אמנם, אבל עשירים (תרתי משמע) – ברחבי הארץ. את תהליך כניסת האמנות החדשה לרשת אפשר לזקוף גם לזכות תפיסת המלונאות שהשתנתה בעשורים האחרונים. לא עוד תלייה של אמנות ״נייטרלית״ על הקירות וקישוט בלתי מחייב של הלובי. אם בעבר היו דואגים לספק תנאים על פי סטנדרט, כיום בתי המלון בעולם ובארץ נמצאים במירוץ ההתבדלות, ואמנות היא אחד הכלים החזקים בארסנל שלהם.

חיה גרץ רן

כרמית שלומי

שרון תובל עם עבודה של שי עיד אלוני

מה שהחל בתערוכת צילום ואמנות דיגיטלית רחבת היקף במלון רויאל ביץ׳ בתל אביב, הפך להבנה של רשת ישרוטל שלאמנות יש מקום משמעותי באפיון המקום ויצירת ערך מוסף, לא פחות מתפקידה האסתטי – שלא לומר דקורטיבי. במשך שבע שנים שתובל עובד עם ישרוטל, אפשר היה לראות את מעורבותו הולכת ומעמיקה בהדרגה, כפי שניכר בהחלטות האמנותיות ובהובלת פעילות אמנותית במלונות הרשת: תערוכות מתחלפות ושיתופי פעולה אמנותיים – לדוגמה עם המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל, שבוגריה מספקים עבודות לחנויות הלובי של בתי המלון.

birds

״מאז שהתחלתי לעבוד עם רשת ישרוטל, לפני שבע שנים, הלכו והתפתחו מודלים חדשים של שילוב אמנות במלונאות. לא עוד אמנות שתולים על הקירות. כיום אפשר לדבר על אמנות שמתפתחת עם המקום. ביערות הכרמל ובמלון בראשית פועלות שתי תוכניות רזידנסי (שהות אמן), שבהן אמנים מתארחים לתקופה קצרה, יוצרים בהשראת המקום ועם החומרים המקומיים. בתוך כך הם פוגשים את אורחי המלון ומקדישים שעה ביום למפגש פעיל – הרצאה, סדנה, פעילות שהם בוחרים.

במסגרת הרזידנסי דוד עדיקא יצר סדרה שנקראה רום סרביס – צילומים של אורחים שרצו בכך בחדר המלון. מישל פלטניק הקים סטודיו לצילום־ציור וידאו, ואורחים התנדבו לעבוד איתו. מרים כבסה חזרה לאמנות האדמה ועשתה מיצג עם עץ שניצול מהשריפה בכרמל. מהפעולה המתועדת נוצרה עבודה מצולמת שפרוסה על פני קיר שלם במלון, כמו שהיא אוהבת״.

בכניסה למלון מקבלת את פני הבאים עבודת וידאו ארט של אייל סגל, שבו עץ בודד מערסל ענפיו ברוח. זהו עץ לורנס, הקרוי כך על שם לורנס איש ערב, והוא מצולם בוואדי רם בירדן, עם סופות חול פתאומיות שממלאות את המסך ומערפלות את המבט. היצירה מלווה בפס קול מתנגן. סגל מציג בתערוכה גם כמה ציורים שבהם זוהר עמום מאיר בקושי בקו אופק, ספק בזריחה או בשקיעה. מצבי ביניים ותפיסה מעורפלת של ביתיות הם מוטיב משותף לרבות מהעבודות בתערוכה. הכותרת ״הבית של הלינה״ מתייחסת למהות של מלון כמקום ללון בו: בית ארעי ובדוי, מרחב ביניים לא אישי, שבו אנשים מוצאים מנוחה ומפלט.

קארין צור

מירב רהט

אייל סגל

״התערוכה חוקרת את ההילה סביב מושג הבית, בהבט של החלל והפונקציות שלו, האוביקטים המתקשרים עמו, ועוסקת בחיבורים השונים שבין החלל לטבע לצד הפגאני שבנו, לסימבולים וריטואלים הביתיים. בנוסף, היא חוקרת את מושג הזמניות – כשלעצמו או ביחס לקבוע – ושיווי המשקל הקיומי שביניהם״.

עבודות האמנות, לדברי תובל, משתכנות בחלל כפי שהאורחים משתכנים בבית המלון. הן תובעות לעצמן מרחב מחיה ותשומת לב. חלק מהעבודות מאזכרות את המרחב הביתי. כך לדוגמה יערה אורן מציגה ציורים רבי שכבות שבהם הרובד המופשט, הנראה לעין, כמו מכסה על רבדים פיגורטביים. שמיכת טלאים גדולת מידות של תמר לב און משלבת שכבות ותמונות מתקופות עבר,ומזכירה דימוי של עץ משפחה. ציורים עדינים של חיה גרץ רן מעלים רגשות מעורבים כשהם מופיעים על גבי קרש חיתוך.

הרהיטים הפיסוליים של מירב רהט מתהדרים בצבעוניות שמתפרשת כעליזה וחסרת דאגות: ספרייה שחלק ממנה מתנועע ומתנודד על רגל מתכת גמישה, ארונית שמדפיה פונים לכיוונים מנוגדים – נראים כמזמינים אך באותה נשימה מעוררים אי־שקט ותחושת חוסר יציבות.

״הנושאים שאני בוחר בתערוכות גדולות הם גנריים, ומאפשרים לדברים שונים לשכון יחד. במקרה זה התערוכה חוקרת את הנושא של השתכנות, dwelling, שמתאים למקום פיזית של מלון, וזה גם נושא פילוסופי. כר נרחב לחקירה אמנותית״. בלובי צמד עבודות של דיאנה קוגן שציירה חורבות ודקל במבט מלמטה אל השמיים, כדרכה. בדיעבד אפשר לראות קשר בינן לבין העץ העטוף של קלינגר, בגינה. עוד מוצגת היצירה ״חלון״ של טל אמיתי לביא, צילומי אוהלים של הילה ליזר בג׳ה, סדרת טוטמים של שי עיד אלוני ועוד רבים וטובים.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. יוסף

    כתבה מעולה מועילה. אהבתי במיוחד את הציורים של דיאנה קוגן ואייל סגל שהגישה המודרניסטית שלהם משלבים יכולת טכנית הציירים מעולים. התמונות שלהם מדברות…

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden