כל מה שחשוב ויפה
גיא קניגשטיין בתערוכה גרנד קניון. צילומים: קירה קלצקי

מה קורה // גיא קניגשטיין

גיא קניגשטיין מציג מחקר ומחווה לארכיאולוגית קתלין קניון, בתערוכה זוגית עם רונית פורת בסדנאות האמנים בירושלים, וחולם לבנות בגלריה מלכודת זכוכית לארנבות

מי?

גיא קניגשטיין, בן 37. גר באמסטרדם בשמונה השנים האחרונות, אחרי מספר שנים באיינדהובן ועוד כמה בברלין.
אתר

סטטוס זוגי

רווק.

מה בצלחת?

אוהב הכל, בעיקר לבשל.

איפה ומתי אפשר לראות את העבודות שלך ומה כדאי שנדע עליהן לפני שאנחנו רצים לשם?

בימים אלו, ועד תחילת אוקטובר, מוצגת בסדנאות האמנים בירושלים התערוכה גרנד קניון – פרויקט משותף שלי ושל רונית פורת, באוצרות מעין שלף. הפרויקט המשותף החל כמעין מחקר מחווה לקתלין קניון, ארכיאולוגית בריטית שעשתה לעצמה שם עולמי במהלך החפירות שניהלה ביריחו בשנות ה־50 של המאה הקודמת. קניון התפרסמה גם בזכות שיטת המחקר שפיתחה באותן שנים, בה הושם דגש על השתכבות רובדי הקרקע ההיסטוריים, לצד אישיותה יוצאת הדופן, שהתבטאה במקצועיות חסרת פשרות מתובלת בג׳ין ורוד וחיבה מיוחדת לכלבים.

בדמותה של קניון נתקלנו במקרה; במזרח ירושלים ישנו מכון מחקר (לשעבר ״בית הספר לארכיאולוגיה בלבנט״) הנקרא כיום על שמה. החלטנו לנסות לשאול את שיטות העבודה החלוציות שלה על מנת לחקור את סיפורה בהקשר היסטורי, מדעי, מגדרי ופוליטי. כחלק מהמחקר נסעתי לאוניברסיטת ביילור בווייקו, טקסס (שרכשה את העיזבון שלה בשנות ה־80) וביליתי שם שבוע שלם במעין חפירה ארכיאולוגית בין אלפי הכרטיסיות, המאמרים, התמונות, המפות והרישומים שבארכיון האישי שלה. בין השאר, סרקתי שם גם דימויים ששימשו מאוחר יותר את רונית לעבודת הקולאז׳ שהיא מציגה בתערוכה.

בעודנו חוקרים וחופרים נתקלנו בגורמים שונים שפעלו (ועדין פועלים) לספר ולשכתב את ההיסטוריה שלה. לדוגמה, בביוגרפיה שפורסמה לפני כמה שנים נכתב שחברתה של קניון שרפה אחרי מותה מכתבים נבזיים ששלח לה ארכיאולוג אחר, מפחד שאלה יתגלו על־ידי חוקרים בעתיד. כך הבנו שהעבודות שלנו הן בעצם חלק ממכלול נרטיבי רחב; מה שהעלה בפנינו שאלה יותר כללית על הפוטנציאל האמנותי והרשות האתית לספר את סיפורה של מישהי אחרת.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

בתערוכה אני מציג סדרה של חיתוכי פאזלים המבוססים על תשלילי הנופים ואתרי העבודה שלה, סדרה של קולאז׳ים של דמותה בהשראת שיטות הרישום והקיטלוג בהן השתמשה, ו״התכתבות״ שאני מנהל עימה, והיא אינה עונה.

באוקטובר הקרוב אציג פרויקט חדש בשבוע העיצוב באיינדהובן, שיתוף פעולה עם הארכיונים ההולנדיים למדיה ולאדריכלות. גם כאן השימוש בחומרי הארכיון הוא סוג של ניכוס, אבל מאחר ובמקרה הזה החומרים המקוריים כל כך ״לאומיים / מוסדיים״, מעניין אותי לנסות להפוך אותם למשהו אישי־פרטי.

איזה אמן מפורסם פגשת ואיך היה?

לפני כמה שנים השתתפתי בסדנה בהובלת הקולקטיב chto delat מסנט־פטרסבורג וקולקטיב אמנים־חוקרים נוסף מארצות־הברית. הסדנא עסקה בשיתוף פעולה, אבל למרות כל מתודולוגיות ההקשבה, הדיאלוג וההכלה בהן עסקנו, שתי הקבוצות התדרדרו (בלי לשים לב להבדלי התרבות הכמעט קלישאתיים) לכדי מלחמה קרה שעמדה על סף פיצוץ גרעיני.

מהו פרויקט החלומות שלך וכמה כסף צריך כדי לממן אותו?

כשהיינו ילדים היינו מעמידים בחצר ארגז פלסטיק הפוך על מקל שתקענו באדמה. אל המקל היינו קושרים חבל שנמשך אל מאחורי הקיר שמאחוריו התחבאנו. חשבנו שהארנבות יתפתו לעלה החסה ששמנו מתחת לארגז, וכך נוכל למשוך את המקל שיפיל את הארגז וילכוד את הארנבת. כבר הרבה זמן אני מפנטז ליצור יציקות זכוכית דקיקות בדמות אותו ארגז פלסטיק. בתערוכה המדומיינת יוצב כל פעם ארגז שכזה על מקל קשור לחבל ארוך, וכשהוא ייפול ויישבר, יטואטאו השברים הצידה והוא יוחלף במלכודת זכוכית חדשה. אני לא חושב שאי פעם תפסנו ארנבת.

מה פריט הלבוש האחרון שקנית?

משקפי ראייה, כי אולי הגיע הזמן להתחיל לראות מה באמת קורה מסביב. נכון לעכשיו הכל עדין נוצץ.


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden