כל מה שחשוב ויפה
מרווח בחומת ההפרדה. צילומים: מ״ל

איינדהובן 2019: ניבי להבי

המרחק מירושלים אפשר לניבי להבי להבחין בחומה החוצה את העיר שבה גדלה; בפרויקט גמר שלה באיינדהובן היא מבקשת ליצור קשר דווקא מבעד להפרדה, דרך מעבר סאונד ומגע

ניבי להבי

ניבי להבי, בת 31, נולדתי וגדלתי בירושלים. לפני המעבר שלי לאיינדהובן למדתי תואר ראשון בעיצוב תעשייתי במכון טכנולוגי חולון, גרתי ביפו ועבדתי כרכזת שיקום חברתי בעבור מתמודדים עם מחלות נפשיות בתל אביב, בקבוצת ״שכולו טוב״.
nivilehavi.com

To Hear A Wall

התחלתי את המחקר שלי וכתיבת התזה בחיפוש אחר חיים שמתקיימים באיזורי גבול. כך גיליתי, לדוגמה, שהשטח המפורז שבין קוריאה הצפונית לקוריאה הדרומית אסור למעבר אדם, והפך לבית גידול אידיאלי בעבור חיות בר. בגבול שבין מצרים לישראל נבנו מעברים בתוך הגדר המיועדים למעבר של שועלים. בשלב מסוים הבנתי שאני צריכה לגעת בגבול הכי קרוב אלי, וכך בחרתי להתמקד באזור של חומת ההפרדה שעוברת במזרח ירושלים, העיר שבה גדלתי.

לקראת הביקור הראשון שלי בירושלים במסגרת המחקר, הבנתי שמעולם לא חוויתי את קיומה של החומה בעיר, אף פעם לא נגעתי בה או הרגשתי את המסיביות שלה בנוף. הכנתי לי תכנית עבודה כדי לבחון את החומה במדיות שונות. הניסוי המשמעותי ביותר שעשיתי, היה ביחד עם חבר פלסטיני שמגיע במקור משכונת א־ראם שנמצאת בצד הפלסטיני של החומה. עמדנו במקביל אחד לשניה: הוא בשכונת א־ראם, ואני בשכונת בית חנינא. החומה בנויה באופן כזה שבין יחידות הבטון לפעמים יש מרווחים, שלא מאפשרים מגע או ראיה אל עבר הצד השני, אבל כן מעבר של גלי קול. גילינו שאנחנו יכולים לשמוע אחד את השניה ולתקשר למרות שיש חומת בטון בינינו.

ניבי להבי. צילום מ״ל

אחד האתגרים בפרויקט היה להבין איפה אני ממקמת את עצמי ביחס למשוואה שהחומה מייצרת. מכיוון שהחומה חוצה שכונות פלסטיניות, לא הרגשתי שאני נמצאת באחד משני צידיה. הבנתי שהמקום שלי הוא של מי שגרה בעיר עם חומה ואפילו לא רואה אותה, לכן רציתי לייצר נוכחות חדשה לחומה בעיר.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

בחרתי להשתמש בחוש השמיעה, שכן זהו החוש שמצאתי שחודר את האובייקט המאוד לא חדיר הזה. שתלתי מכשירי הקלטה בין המרווחים שבין יחידות הבטון והתחלתי לאסוף סאונד מתוך החומה. את הסאונד בחרתי לנגן מתוך רפליקה של יחידת בטון, שניתנת לשינוע ולהעמדה במיקומים משתנים. הרמקולים המובנים בתוך היחידה מייצרים ויברציות וכך גם עוברים במגע, בנוסף לשמיעה. הרפליקה מוצגת בשכיבה, מנוטרלת מהאופי המפריד שלה, והופכת למעין אוביקט ישיבה מזמין המאפשר מגע, שיח וכמובן הקשבה.

הפרויקט לא מציע פתרון למצב המורכב בעיר, אלא מייצג את התנאי המקדים להתמודדות עם החומה  ההכרה בקיומה: עד שלא נכיר בקיומה של החומה לא נדבר עליה ועל ההשלכות שלה על חיי המציאות.

מצולמת: עינב רוזיליו

מתחת לראדאר

בפרויקט אחר בחרתי להגיב להתערבויות שחיילים וחיילות בצה״ל עושים במדים כדי לבטא את עצמם/ן. מהמטרה של מדי הצבא היא לייצר האחדה, ולשם כך יש תקנות לגבי כל פרט בנוגע להופעה החיצונית. כחיילת לשעבר, אני זוכרת את עצמי מתנחמת בגרביים צבעוניים או בגומיה בצבע שלא תואם את גוון השיער שלי. גיליתי שמדובר בתופעה רווחת ושהיצירתיות גואה כשהמגבלות רבות וכשיש צורך במרחב לביטוי אישי; ונוסף לכך גם סיפוק מהמרד הקטן במערכת עמוסת החוקים. בפרויקט עיצבתי פאנזין שמציג מיפוי של האזורים הנסתרים במדים, שבהם אפשר לייצר מרחב לביטוי, וכן גם כל מיני הצעות להתערבויות.

למה איינדהובן?

את לימודי התואר הראשון שלי סיימתי עם פרויקט גמר שעשיתי בשיתוף עם המחלקה הפסיכיאטרית לנוער בבית החולים אברבנאל. בסיום הלימודים בחרתי להעמיק את ההתעסקות שלי בתחום בריאות הנפש ומצאתי עבודה שקשורה בתחום. מכיוון שאני רואה את היישום של היצירה העיצובית שלי ככזה המגיב למצבים חברתיים, מצאתי עניין בתכנית הספציפית של התואר השני בעיצוב חברתי. בנוסף, התכנית עובדת על פיתוח מחקרי־תיאורטי לצד המעשי, ואני מאמינה בשילוב הזה.

עתידות

שאלה טובה. קודם כל, אני מתכננת להתמקם חזרה בארץ. אשמח למצוא עבודה שתשאיר לי זמן לפתח גם את העבודות שלי ולהציג אותן, וכן אשמח לפתח פלטפורמות שמעודדות יצירה עיצובית בדגש חברתי.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden