כל מה שחשוב ויפה
נגה הראל, המדריך לחוצה את הסף. צילום: הדס לוין

המדריך של נגה הראל לחוצה את הסף 

בתערוכה חדשה בגלריה ספירה בהרצליה, נגה הראל עיצבה תכשיטים שהם כלים דמיוניים, שיעזרו להתמודד עם הפרידה הקרובה מהחיים

Yuval:

הי נגה, בוקר טוב. מה שלומך? ומזל טוב על התערוכה החדשה בגלריה ספירה, מדריך לחוצה את הסף. אהבתי את השם‎

Noga:

בוקר אור, שלומי טוב. ומה שלומך יובל? ‎תודה מקרב לב! אני שמחה שאתה אוהב את השם, שהיה לי ברור מלכתחילה משום מה. הרבה לפני שהעבודות היו קיימות. אולי כאות מחווה לדאגלס אדאמס יכולתי לקרוא לה ״מדריך הטרמפיסט  הרוחני לגלקסיה״  

Yuval:

וואלה. איך זה קרה? מאיפה הגיע השם?‎

Noga:

זה קשור למאורע שדרכו הגעתי לתערוכה. לפני שבע שנים, במהלך הלימודים בבצלאל, דוקטור רוני צבר שוחח עימנו הסטודנטים כחלק מקורס סמינריוני. רוני הוא המייסד והמנהל הרפואי של ״צבר״ רפואה הוספיס בית, שירות כלל ארצי הניתן לחולים סופניים. הוא שוחח עימנו על עבודתו רבת השנים לצד חולים סופניים, וזו הייתה שיחה מלאה ברגעי חסד, חום אנושי וחמלה.

רוני רצה ליזום תערוכה של סטודנטים בבצלאל שתעסוק בנושא סוף החיים והמוות, ותעזור להעלות למודעות ולהנגיש נושא שנחשב טאבו, ושממעטים לדבר עליו מפאת מורכבותו ורגישותו. בו ביום במהלך השיחה איתו עלה בראשי רעיון לעבודה, אך לדאבוני תערוכה כזו מעולם לא התממשה. מאז ועד היום לא הפסקתי לחשוב על כך ואמרתי לעצמי שבבוא היום אכין את העבודה שחשבתי עליה. הרעיון שלי היה להכין מעין ערכה/ מורה נבוכים לחוצה את הסף. מעין מכשירים/כלים דמיוניים שיעזרו לאדם להתמודד עם הפרידה הקרובה מהחיים.

בזמנו חשבתי שזו תהיה ערכה להולכים, אבל אולי באותה מידה זו ערכה לנשארים

צילומים: מ״ל

נגה הראל. צילום: תמר לוינסון

Yuval:

זה היה לפני שבע שנים. מה קרה שהנושא הבשיל עכשיו לתערוכה שלך?‎

Noga:

כנראה דברים חיכו לרגע הנכון, שבו היו אמורים לקרות ולהתממש. במהלך השנים הרעיון לערכה נשאר מופשט ועבר גלגולים רבים. סבתי האהובה נפטרה לפני שנה. אבי ואני ליווינו אותה עד מותה, ובלילה האחרון בחייה שהינו עימה בבית החולים. רחצנו אותה והחזרנו אותה למיטתה. בשלב זה היא כבר לא זיהתה אותנו, היא הייתה מעורפלת ושרויה בדמנציה שהלכה והשתלטה בשנה האחרונה לחייה עד שנהייתה חזות הכל. למחרת בבוקר נפטרה בבית החולים. 

לפני כמה חודשים היא נגלתה אליי בחלומותיי כמה פעמים. באחד החלומות שכבה על מיטתה כשאבי ואני שוכבים משני צדדיה.  בחלום היא ניסתה לדבר אך ללא הועיל. עם הופעתה בחלומותיי, העבודה ״מדריך לחוצה את הסף״ הלכה ונרקמה והפכה מרעיון מופשט  וערטילאי למציאות מוחשית.

ישנו המונח ״קאיירוס״, הזמן הנכון. הרגע הנכון, התזמון הנכון בעבורנו לדבר מה מסוים. הרגע הנכון שמעניק השראה, הרגע הנכון שבו נולדת יצירה, רגע אחד המגלם בתוכו נצח

Yuval:

ואז מה? איך מתחילים (או ממשיכים) מפה?‎

Noga:

שאלה טובה… במהלך השנים ניסיתי לחשוב כיצד אותם כלים אמורים להיראות. התבוננתי וחקרתי כלים מדעיים עתיקים וחשבתי כיצד אפשר להעניק להם נפח אישי, לשלב את המדעי עם הקו האישי שלי: צורות אורגניות השואבות השראה מעולם הטבע. לפני כמה חודשים אזרתי אומץ והתקשרתי לדוקטור צבר, שוחחנו והוא נתן לי כל מיני דגשים שעזרו לי להבין כצד להתמודד עם הנושא.

החומרים שבהם השתמשתי לפרויקט היו כסף, נחושת ואמייל. את העבודה בכסף אני חייבת לאמי שעודדה אותי להשתמש בו: היא חשבה שהשילוב בין הנחושת המושחרת והכסף האצילי היה מוצלח. העבודות שלי לרוב הנן שחורות לחלוטין, ואילולא אמי השחור היה כנראה משתלט אני כל כך שמחה שהקשבתי לה, זה באמת שילוב נכון.  הטכניקות שבהן השתמשתי היו פרספורמינג‎, רפוסה ואמייל לצד ניסורים אינטנסיביים.

העבודה המעשית התארכה עד לאין שיעור. התקדמתי מאוד לאט: אני מאוד איטית אבל הפעם דברים לקחו אף יותר זמן. שילבתי הברגות ולקח לי זמן להבין מהם הגדלים הנכונים בעבור ההברגה

Yuval:

מה בסופו של דבר את מציגה בתערוכה? ‎

Noga:

בתערוכה אני מציגה שבע עבודות שהן ״המדריך לחוצה את הסף״, ועוד עבודה אחת מהסידרה שהכנתי במיוחד לחלון. בנוסף ישנן עבודות נוספות, חלקן  נעשו לפני התואר השני, חלקן מפרויקט הגמר בתואר השני, חלקן חדשות…‎

Yuval:

מה זה אומר עבודה במיוחד לחלון? איזה חלון?‎

Noga:

התערוכה מוצגת בגלריה ״ספירה״ לצורפות עכשווית, גלריה מקסימה ויפהפיה המנוהלת על ידי סיגל משורר והדס לוין המדהימות. סיגל והדס הן צורפות בעצמן וזו הייתה יוזמה  ברוכה שלהן להקים גלריה שתוקדש לצורפות עכשווית בהרצליה. מאז שהוקמה הגלריה הוצגה בה תערוכה אחת לפניי, של יעל פרידמן, שהכינה אף היא עבודה מיוחדת לחלון הגלריה הפונה לרחוב.

הדס וסיגל חשבו להמשיך בכך, עד הרגע האחרון לא הייתי בטוחה שאצליח להגיע לזה. הייתי בעומס בלתי נתפס, אבל אחרי אחת השיחות עימן החלטתי לעשות מאמץ ולהכין עבודה שתהיה קשורה לתערוכה , מעין הקדמה לפני שנכנסים לתוך הגלריה.

סיגל והדס אצרו את התערוכה וליוו אותי במסע שעברתי עימה. הן עשו זאת ברגישות רבה ובכשרון רב. זו הייתה בעבורי זכות עצומה לעבור איתן את הדרך הזו

Yuval:

אפרופו דרך, ספרי קצת מה עשית מאז ששוחחנו לפני שנה על התואר השני שלך?‎

Noga:

בדיוק חזרתי לריאיון שערכנו לפני שנה וקראתי אותו. בזמנו שאלת אותי מהן התוכניות שלי וכל הדברים שציינתי התממשו: הייתה לי תערוכה עם סבי ואמי, נסעתי לשהות האמן בבלגיה מטעם גלרייה מרזה

Yuval:

אז עוד שאלה: בעבודות החדשות שלך יש ניסיון לתת צורה גשמית, פיזית, ארצית, לסף שאנחנו לא יודעים מה יש בצד השני שלו. ספרי קצת על האוביקטים עצמם: על הצורה שלהם, התכולה שלהם, המשמעות שלהם למי שמקבל אותם?

Noga:

העיסוק בניסיון להעניק צורה גשמית, להביע את הרוחני באמצעות הארצי, הוא תהליך שמעסיק אותי רבות והיה נוכח גם בתיה שלי, וכנראה ימשיך ללוות אותי כל חיי. כיצד אפשר להטעין משהו חומרי באנרגיה רוחנית?

צילומים: תמר לוינסון

התשובה לגבי הצורניות, התכולה והמשמעות היא מעורפלת משהו: אין לי תשובות ברורות. הרבה מתוך מעשה היצירה לא תמיד ידוע לנו לחלוטין ולעתים המשמעות העמוקה שלו מתגלה רק עם הזמן. אני פועלת לרוב לפי אינטואיציה: פשוט יודעת שצורה מסוימת היא הנכונה והמדויקת ביותר, הרגשה פנימית. בזמנו חשבתי שלכל עבודה תהיה פונקציה מסוימת, אבל בסופו של דבר החלטתי להשאיר את הפונקציה פתוחה ומופשטת. כך, כל אדם שנחשף לכלים יכול להחליט בעצמו למה הם משמשים; כלומר, הם משמשים אותו למה שהוא זקוק לו אישית בתהליך שלו.

  1. • רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

לעבודות יש שם, שיכול אולי לתת איזה כיוון, אבל אותי מעניין לתת לאנשים אחרים לגלות בעצמם. לפני התערוכה נפגשתי עם חברתי הטובה ביותר והראיתי לה את העבודות. יש לה אבחנות כל כך מעניינות ומעמיקות בכל פעם, מלאות חוכמה ותבונה, והיא ראתה וזיהתה בצורניות דברים שהדהימו אותי וגרמו לי לראות בהן דברים שלא ראיתי קודם לכן.בסופו של דבר אני חושבת שהעבודות מתארות תהליך‎. כלומר, כל עבודה בפני עצמה מתארת תהליך, יותר משהיא מתארת פונקציה

Yuval:

יפה! מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Noga:

מממ…כן! בהחלט

ההשראה הכי גדולה שלי לתערוכה היא ניק קייב והמוזיקה שלו. בזמן העבודה האזנתי בריפיט ל־Skeleton Tree, האלבום שיצא אחרי שניק קייב חווה אובדן קטסטרופלי: הוא איבד את בנו. תוך כדי היצירה יצא האלבום החדש Ghosteen, שעוסק באבל, באובדן, בהשלמה ובגאולה. וזו המתנה הכי יפה שיכולתי לקבל… זה היה סמוך ליום הולדתי.

לפני כמה ימים כתבתי לאתר של ניק קייב שבו הוא עונה לשאלות ששולחים לו מעריציו ואוהביו הרבים. סיפרתי לו על התערוכה ועל כך שהוא היווה השראה עצומה בעבורי במהלך העבודה עליה. הודיתי לו על כך שהוא משמש בעבורי מורה נבוכים כבר כל כך הרבה שנים. בחודש יוני הוא מתעתד להופיע בארץ והחלטתי שאעניק לו במתנה תכשיט מהסדרה.אני צריכה לפענח כיצד להגיע אליו…

משהו שכתב הולך עמי לאחרונה: הוא כתב שהיעדר הוא קרקע פוריה, שעליה אהבה ואובדן מתמזגים סביב זיכרון בכדי ליצור רוחות רפאים שחיות בינינו

Yuval:

יפה! מקווה שאכן תצליחי להגיע אליו, זו נראית לי מתנה הולמת ומתאימה‎

Noga:

תודה רבה. אני אגיע אליו… פשוט צריכה לחשוב כיצד

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. אליעזר

    העבודות מיוחדות כולל הוירטואוזיות הטכנית, זה זמן רב שלא ראיתי רמה כזו. נקוו לי דמעות בעיניים בעקבות קריאת הריאיון. תודה רבה על הכתבה

  2. יובל דורון

    נגה הראל היא אחת האומניות המרתקות של ישראל במאה העשרים ואחת בתחום הצורפות והפיסול הזעיר , היכולות שלה לבטא עולם פנימי עשיר ורב גוני המחובר לטבע ולעצמים בעלי אופי אבולוציוני חלקם מותאים לאבולוציה של הטבע ומופעיו הפיסוליים ולחבר זאת לעולם האסוציאציות והדימיון הפנימי שלה הופכים אותה לאמנית מקורית ומעוררת השראה באופן יוצא דופן. נגה הראל עתידה עוד לפניה בגילה הצעיר הישגיה רבים והעתיד מבטיח לנו הנאה מיצירותיה.

  3. ורד הראל

    כל הכבוד לאחותי המוכשרת והמיוחדת

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden