כל מה שחשוב ויפה
קולקציית הג׳ינס של אתא. צילום: דודי חסון

צווארון כחול־לבן // אתא

יעל שנברגר, המעצבת הראשית של אתא, בוחנת את כל הבגדים בנסיעה על אופניים, הכי אוהבת מה שאנשים עושים עם בגדים אחרי שהם קנו אותם, ומאמינה שאם אנשים לא ילבשו בגדים שלוחצים להם, הם יצעקו פחות בכבישים

יעל שנברגר, מעצבת אופנה ותלבושות. המעצבת הראשית של מותג האופנה אתא, מאז שהחברה נפתחה מחדש ב־2016 עם החנות ברח׳ אלנבי 93, תל אביב. אפשר להשיג בחנויות ובאתר.

יעקב: ז׳קט הכרחי

״יעקב״ הוא פיתוח של ז׳קט פועלים של אחד ממייסדי אתא, שנקרא כבר אז ״ז׳קט הכרחי״. המילה essential הומצאה באתא… ומבחינתי זה ז׳קט הג׳ינס של אתא. הגזרה מבוססת על דגמים מאירופה, ולא על ז׳קט הג׳ינס הקלאסי מאמריקה, כי זה מה שהגיע לישראל בימים ההם של אתא. 

״יעקב״ מגלם את כל המהות של אתא: הוא לא תלוי זמן, עונה או מקום; יש בו הכל. אי אפשר להרגיש בו לבוש מדי או פחות מדי. יש לו מתלה למטוס, שמכיל בתוכו את הזכרון של תליית חלוקי העבודה במפעל של אתא. נתנו בו את הדעת על כל פרט ופרט. אני מסתכלת עליו ונרגעת.

יעל שנברגר. צילום: ינאי יחיאל

ז׳קט יעקב. צילום: יריב פיין גיא כושי

צילום: מאיר כהן

ג׳ינס בעברית

בקולקציית הג׳ינס החדשה יש חמישה זוגות מכנסיים: ארבעה יעודיים לנשים, שגם גברים לובשים, ודגם אחד לגברים שגם נשים לובשות. עם הזמן למדתי שיוניסקס הוא פרשנות של הלובש, אבל מי שעושה את הבגד צריך לבחור לאיזה גוף לבנות את הגזרה, כי ג׳ינס זה הנדסה יותר מעיצוב. ככלל, אני תופסת בגדים כהנדסה, לכן ידעתי שייקח לי זמן ונסיון עד שאוכל לפתח קולקציית ג׳ינס לאתא, למרות שהרעיון היה שם כבר מההתחלה.

שואלים אותי מה ישראלי בג׳ינס, כי זה חומר שמגיע מעולם בגדי עבודה אמריקאי, ובאוטומט כשמדברים על ג׳ינס עושים את זה באנגלית, לא בעברית. אבל זו שאלה מעצבנת, הרי הכל ישראלי בזה: אני ישראלית, הדרכון שלי ישראלי, וגם הג׳ינס שלי הוא ישראלי. ככל שעובר הזמן אני יכולה לדבר אותו בעברית בקלות, וזה נראה לי טבעי יותר. 

שואלים אותי מה ישראלי בג׳ינס, כי זה חומר שמגיע מעולם בגדי עבודה אמריקאי, ובאוטומט כשמדברים על ג׳ינס עושים את זה באנגלית, לא בעברית. אבל זו שאלה מעצבנת, הרי הכל ישראלי בזה: אני ישראלית, הדרכון שלי ישראלי, וגם הג׳ינס שלי הוא ישראלי

ג׳ינס הוא חומר שמכתיב צורה, ויש שתי דרכים לגשת אליו: יש את מי שרוצה להכניע את החומר, ויש את מי שרוצה שהחומר יראה לו את הדרך. אני ממש רוצה שהחומר יראה לי את הדרך. בדרך כלל כשמשהו לא מצליח, אני פתאום מבינה שזה כי לא שמתי לב שאני עושה שימוש לא נכון בחומר. לא משנה כמה בגדים עשיתי, זה משהו שיכול לקרות גם עכשיו.

לוח השראה

הארכיון של אתא הוא אוצר, שאני מסתכלת עליו כל הזמן. בהתחלה פינטזתי שניקח מדען שינתח לנו את סיבי הבדים של אתא הישנה, ונעשה רק שחזורים. לאט לאט נפרדתי מהרעיון והבנתי שהנוכחות של אתא היא הנרטיב והערכים שלה – שימושיות, form follows function – ועשיתי לזה את ההתאמות לאורח החיים של היום. לדוגמה, אני בוחנת את כל הבגדים שלנו בנסיעה על אופניים. אני שואלת את עצמי – אם זה לא לשימוש יום־יומי אז למה? ממש קל לעצב ככה.

הבגדים מכילים בתוכם את הנוכחות ההיסטורית של אתא. אני חושבת שהצלחנו לקחת משהו שהיה ולהשאר מחוברים אליו, ובמקביל להתקרב לאנשים שלא הכירו את אתא, לחבר אותם לאתא בגלל מה שהיא היום: מתורגמת, מותאמת, אחרי איזושהי אבולוציה. אני מקווה ש״אתא״ זה לייבל שלא רוצים להסתיר, קבוצת הזדהות שלא מפחדים להשתייך אליה. 

צילום: דן ארובך

צילום: מאיר כהן

צילום: דודי חסון

זה לא אתא

בתהליך היצירה אני עושה דבר שמוביל לעוד דבר, אבל הדבר החדש לא מבטל את הדבר הקודם, אין IN ו־OUT. כל בגד שאנחנו לובשים הוא תוצאה של עוד עשרה בגדים שונים, ולא רק באתא. יש גם בגדים שעשיתי והצליחו, אז אני רוצה לעשות אותם פעם נוספת, אבל פתאום זה קצת קצר מדי, או שצריך שינוי קטן כדי שזה יהיה בול – זה שינוי שלא בהכרח מרגישים שקורה, אבל תמיד יש מה להזיז ולדייק. 

יש כאלו שאומרים ״זה לא אתא״ או ״זה כן אתא״. אני אוהבת את זה, כי זה אומר שיש לאתא שפה מובחנת. חשוב לא להפריע לעצמך בשום רגע לפנות ימינה, לחתוך שמאלה – זה משהו שאני מייעצת למעצבים צעירים, אסור לתת ל״אבל אמרנו״ ולתכניות שתכננו מראש לקבוע את הכיוון. אני יכולה לבוא פתאום עם איזו יציאה שיגידו עליה שהיא לא אתא, אבל אם הדברים נעשים מאותה התכווננות זה יתקדם לשם, כי שפה היא משהו שבא מבפנים החוצה, מתוך סיפור, ואני עושה בגדים בתוך הסיפור הזה. 

אופנת שנות ה־2000

כשעבדתי בתור סטייליסטית הייתי צריכה להבין את רוח הזמן ולהלביש אנשים בתלבושות תקופתיות. כשאנחנו מתייחסים לאופנה של שנות ה־50 לדוגמה, אנחנו יודעים למה הכוונה, אבל הרבה פעמים תהיתי איך הייתי מלבישה את שנות ה־2000 אם הייתי עכשיו ב־2050; איך אפשר לתאר את המראה של הרחוב בעשור שהסתיים עכשיו? הגעתי למסקנה שהיו שתי ״מהפכות״ אופנתיות שהגיעו לשיא בעשור הזה: יש את זארה, שעשתה דמוקרטיזציה לאסתטיקה של האופנה הגבוהה והנגישה את הנראות הזו לכולם. זה בילבל את המעמדות והכריח אותם להגדיר את עצמם מחדש, הציף את השאלה מה אמיתי ומה לא, והאם יש לזה בכלל משמעות.

המהפכה השניה קצת פחות מובהקת, והיא יוניקלו. אם זארה הנגישו את האסתטיקה ה״טובה״, יוניקלו הנגישו את החומר הטוב; חומרים כמו כותנת פימה וצמר מרינו בשילוב טכנולוגיה מתקדמת. זה דבר מדהים בעיניי. 

החנות של אתא. צילומים: מירי דוידוביץ

מילים מילים

יש לי אובססיית מילים, חשוב לי שיקראו לדברים בשמם ולא בשמות מכובסים. אני חושבת שהשימוש במילים גבוהות דווקא רידד את השיח והשטיח את הדברים. ארון, לדוגמה, נקרא היום בשפה של איקאה ״פתרון אחסון״. אם קוראים לזה פתרון זה אומר שיש בעיה, שקונים יותר מדי דברים וצריך לאחסן אותם. אם בתור אנשים שקונים יותר מדי יצרנו בעיה, אז אנחנו צריכים לפתור את הבעיה לא על ידי מציאת דרכים לאחסן אותה, אלא לקנות פחות, ואז ארון יוכל לחזור להיקרא ארון.

חשוב לי שיקראו לדברים בשמם ולא בשמות מכובסים. ארון, לדוגמה, נקרא היום בשפה של איקאה ״פתרון אחסון״. אם קוראים לזה פתרון זה אומר שיש בעיה, שקונים יותר מדי דברים וצריך לאחסן אותם. אנחנו צריכים לפתור את הבעיה לא על ידי מציאת דרכים לאחסן אותה, אלא לקנות פחות, ואז ארון יוכל לחזור להיקרא ארון

מותג, גם זו מילה חדשה יחסית. אתא לא היתה מותג, היא היתה חברה לייצור בגדים ומדים. מותג זה מה שהיא הפכה להיות בדיעבד. המוטיבציה של מייסדי אתא לא היתה לבנות מותג אלא לענות על צורך, לעשות בגדים שכל החיילים יקנו.

השף הוא עירום

באופן אישי אני יכולה ללבוש את אותו הבגד במשך עונה שלמה. לא מתוך אג׳נדה, אבל אני אדם של מדים: כשאני מתאהבת בפריט אני מנהלת איתו רומן של כמה חודשים. הצורך להתחדש הוא צורך פיזי, אנושי, של גלגל החיים, אבל הוא נורא הוגזם בתקופה האחרונה. 

לכל אחד יש צורך נפשי אחר בבגדים, לא בהכרח בגלל תרבות הצריכה, אלא כי זה מקום של ביטוי אישי בעולם. אייל שני אמר לי את הדבר הכי חכם שמישהו אמר לי על זה אי פעם. כשפגשתי אותו לראשונה הוא לבש מדי שף, ואמרתי לו ״איזה כיף לך שאתה לא צריך להתלבש״. הוא ענה לי ״את יודעת כמה זה קשה? רואים אותי״, והבנתי מזה שאם אתה רוצה שיראו אותך ולא את הייצוג שלך, תתלבש כמו כולם.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

כשרואים שלושה אנשים לבושים בטי־שירט לבנה וג׳ינס זה לא נראה שהם לבושים אותו דבר, כי זה כמו עור שני. לעומת זאת, כשרואים שלושה אנשים לבושים בטרנד החם של הרגע הם כן נראים לבושים אותו דבר. כשאתה לובש בגדים גנריים אתה זה שנותן להם את המשמעות, כי זה לא מה אלא איך אתה לובש. אפשר לראות את זה אצל ספורטאיות וחיילות: הן לא יכולות לבטא את עצמן במדים, אז הן עושות את זה באיפור, שיער, ציפורניים.

פה גם נכנסת לתמונה ההתאמה האישית, וג׳ינס הוא דוגמה לחומר גלם לבשל איתו את הלוק שלך. מה שאנשים עושים עם בגדים אחרי שהם קנו אותם זה החלק שאני הכי אוהבת, שלא חלמתי עליו, שיכול גם להרגיז אותי אבל זה לא ענייני יותר. בהתחלה הייתי אומרת ״לא לובשים את זה ככה״, אבל מהרגע שהבגד נקנה הוא הקניין של מי שקנה אותו והוא ילבש אותו איך שירצה.

מה שבחוץ כך גם בפנים

בעברי הייתי עושה תלבושות לפרסומות ולתיאטרון, שמשתמשים בהן פעם אחת ורואים אותן מרחוק ובצורה מתווכת. הבגדים שאני עושה באתא הם ההפך המוחלט – רואים ומרגישים אותם מקרוב, והם מיועדים לשימוש רב פעמי. ״אתא כל יום, כל היום״ זו ה־פנטזיה שלי לגבי אתא. השימוש בבגדים הוא יום־יומי ומתמשך. חלק מזה מתבטא בהקפדה על איך שהם עשויים מבפנים, אז אני עושה בגד מבפנים החוצה.

הרבה פעמים אומרים לי ״במה את מתעסקת? אולי די? אמרו שזה יפה אז זה יפה״, ומצד שני אבא שלי, בן 81, בא לחנות והפך את כל הבגדים, שאלו אותי אם הוא מבקר איכות. אני באמת חושבת שאם אתה לובש בגד שעשוי לא טוב מבפנים, ולא נוח לך, אתה תתעסק בזה כל היום בלי לשים לב. אני אקצין ואגיד שאם אנשים לא ילבשו בגדים שלוחצים להם, הם יצעקו פחות בכבישים.

צילום: דודי חסון

צילום: דודי חסון

צילום: מאיר כהן

צילום: מאיר כהן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

5 תגובות על הכתבה

  1. דוד

    הדיבור על ״שחזור של אתא״ הוא נחמד, אבל זה שהקולקציה האחרונה מיוצרת בטורקיה וסין הופך את ״אתא החדשה״ לאיזשהו שקר שמטרתו לייצר נוסטלגיה מזוייפת מידי ויקרה מידי

    1. מייד אין שטחים

      זה לא מיוצר בסין או טורקיה אלא בשטחי הגדה המערבית. בשביל חלקכם זה נחשב ישראל.

  2. Made in china

    חבל שמותג שביסס את עצמו על ישראליות ואיכות הסביבה החליט ליצור קולקציית ג׳ינס שמיוצרת בטורקיה וסין ומזהמת במיוחד. נותרה רק תחושת נוסטלגיה מזוייפת והרבה יותר מידי יקרה.

  3. סתם גימיק

    בגדים לא יפים לא נעימים לא נוחים, נוקשים ולא מתאימים לגוף נשי. נשמח לבדים רכים וחומרים משובחים כמו פישתן קשמיר כותנה סרוגה וכ. יש אלפי יצרני גינס חלקם סופר איכותיים כמו פייג, דניאל גולדשטיין , ג’יימס פירס וכ. חבל עוד אחד סתמי.
    יעל המעצבת חרוצה ומוכשרת נסיון מעולם הפרסומות של שחר סגל בעל המותג. אגב היא כלל לא נראת כמו בתמונה – נחמדה ואנושית במציאות. הפכתם אותה למסתורית קשוחה.

  4. נירה כלב

    פשטות זה קוו חלק ויפה, רק שכאן הסיומת נראית לפעמים בלי סיומת.מה שמצד אחד
    לא מחייב ופשוט, ומצד שני קצת פחות מחמיא לגוף.גם אני מלובשי המדים גם בצבעים.
    בקוו הנקי יש מן התמימות.רעננות של בוקר, של הפשטות של ללכת לעבוד.
    בלי יומרות ושוויץ.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden