כל מה שחשוב ויפה
צבי נרקיס בסטודיו בתל אביב, סוף שנות ה־50. באדיבות משפחת נרקיס

צבי נרקיס: עשור למותו

הוא היה מעצב האותיות הישראלי הבולט ביותר שחי ופעל במאה ה־20, האותיות שעיצב בתחושת שליחות סובבים אותנו גם כיום. בשבת ימלא עשור למותו של הטיפוגרף הישראלי החשוב מכולם

מעטים היוצרים שהצליחו ליצור שינוי משמעותי בתחומם, ולהוביל אחריהם אחרים שהלכו בדרכם. בתחום עיצוב האות העברית יש אחד כזה: צבי נרקיס, שהלך לעולמו לפני עשור, ושבחודש ינואר הקרוב יצוינו מאה שנים להולדתו.

נרקיס, חתן פרס א.מ.ת לשנת 2006, שהלך לעולמו ב־8 באוגוסט 2010, היה החשוב והפורה מבין מעצבי אותיות הדפוס העברי במאה ה־20. הוא נולד ב־13 בינואר 1921 בעיר בוטושאן שברומניה, בשם צבי קיסנר. את שם משפחתו עיברת כמעשה ציוני שהיה נהוג בקרב ציונים רבים שעלו לארץ. שם המשפחה החדש שנבחר היה היפוך ההברות של זה המקורי: קיס־נר – נר־קיס.

כבן למשפחה יהודית, נשלח נרקיס לבית ספר יהודי וכבר בגיל צעיר הצטיין במטלת ציור האותיות העבריות. אך תקופת ילדותו לא הייתה קלה. בהיותו בן 6 חוותה המשפחה טלטלה, בעת שאביו נפטר בגיל 38, ומקורות הפרנסה של אמו היו דלים. בהמשך, בהיותו בכיתה ד׳, התדרדר מצבם הכלכלי, ואמו החליטה שעליו להפסיק את לימודיו ולצאת לעבוד במטרה לעזור בפרנסת המשפחה. כך, בגיל 10 סיים נרקיס את השכלתו הפורמלית והחל לעבוד אצל דודו. בפעם הבאה שיראה ספסל לימודים מקרוב יהיה זה בבצלאל בירושלים.

צבי נרקיס, כרזת תיירות בישראל, 1949, באדיבות ארכיון בצלאל

צבי נרקיס, נערה סורגת, 1946, באדיבות ארכיון בצלאל

בגיל 15 הוא עשה את אחד הצעדים המשמעותיים של חייו, כשהצטרף לקן תנועת הנוער הציונית ״השומר הצעיר״ שבעירו. שלוש שנים לאחר מכן נדד יחד עם חבריו לקן מרוחק יותר, שם עברו הכשרה של תנועת ״החלוץ״, שמטרתה עליה לארץ ישראל. בתום תקופת ההכשרה התנדב נרקיס להקים סניף הכשרה חדש בעיר טימישואורה, שם הכיר את אישתו לעתיד, קלרה (לבית קורמוש).

בסניף ההכשרה החדש שהה נרקיס כשנה, שבסיומה הצטרפה רומניה למלחמת העולם השניה לצידה של גרמניה. בעקבות כך הוא נשלח יחד עם כל הגברים היהודים בגילאי גיוס עד 60 לעבודות פרך בהרי הקרפטים. בשלב כלשהו ניצל מהמשך העבודות כאשר הוחזר לטימישואורה לאחר שהצהיר כי הוא צייר; מקצוע שהיה נדרש יותר מעובד מסילת ברזל. במסגרת תפקידו החדש צייר תמרורי דרך בעבור הצבא.

בוקר אחד שמע על התארגנות של עליה בלתי ליגאלית לארץ. הוא אסף את קלרה והשניים מיהרו לנקודת המפגש בבוקרשט. כך מצאו עצמם, בשנת 1944, על אניית סוחר קטנה בדרכם לארץ ישראל. הם הגיעו ישירות לקיבוץ. בתחילה נקלטו בקיבוץ אילון ובהמשך עברו לשער העמקים. לאחר תקופה החליטו לעבור לירושלים היות ונרקיס רצה ללמוד גרפיקה ולעבוד כגרפיקאי.

לאחר המעבר לירושלים החל נרקיס ללמוד במחלקה לגרפיקה שימושית בבצלאל. בתום לימודי השנה הראשונה הוקפץ ישירות לשנה השלישית, שבמהלכה פרש והחל לעבוד בקרן הקיימת לישראל

לאחר המעבר לירושלים החל נרקיס ללמוד במחלקה לגרפיקה שימושית בבצלאל. בתום לימודי השנה הראשונה הוקפץ ישירות לשנה השלישית. במהלך שנה זו הופיע בפתח בצלאל נציג מטעם הקרן הקיימת לישראל, במטרה לאתר גרפיקאי למחלקה הגרפית. הוא בחר בנרקיס, שלא סרב להצעה, וכך פרש מהלימודים והחל לעבוד. לאחר שפרש מקק״ל, היה בין השנים 1955-1950 המעצב הראשי ביחידות לעזרי אימון בצה״ל, ועמד בראש יחידה לעיצוב ספרי הדרכה בחיל האויר. בשנת 1955 פתח סטודיו עצמאי לעיצוב גרפי וטיפוגרפי.

130 ״שעות נרקיס״

במהלך השנים עיצב צבי נרקיס 14 משפחות אותיות. הפונט הראשון שעיצב – נרקיס בלוק – ראה אור בשנת 1958. אחריו הגיעו פונטים נוספים, בין הבולטים שבהם נרקיס לינוטייפ, נרקיסים ונרקיס תם. אותיות הדפוס שעיצב, שנשאו את שמו – נרקיס – היו פופולריות והשימוש בהן היה נפוץ.

מעבר לעיצוב הפונטים ולעבודות העיצוב הגרפי, עסק גם בעיצוב טיפוגרפי. החשובות שבעבודותיו בתחום זה היו שני ספרי תנ״ך, שבעבורם יצר אותיות דפוס ייחודיות: תנ״ך חורב ותנ״ך האוניברסיטה העברית – כתר ירושלים.

המומחה הגדול ביותר לפועלו של צבי נרקיס הוא המעצב, המרצה והחוקר יהודה חפשי. מזה כ־14 שנים עובד חפשי על הספר ״צבי נרקיס; אותיות עבריות״. בימים אלה הוא מסיים את כתיבת הספר והוא עובר לשלב העריכה והעיצוב. הספר עתיד לצאת לאור במהלך שנת 2021 והוא יהיה אחד מספרי המחקר המקיפים והמשמעותיים ביותר שפורסמו בישראל אודות יוצר מקומי.

חפשי מספר כיצד עלה הרעיון לכתוב את הספר: ״הגעתי לצבי נרקיס לראשונה בעקבות עבודה על מאמר שהוזמנתי לכתוב בעבור הספר ׳לוגו וסמל בישראל׳, שיצא לאור בשנת 2004 בהוצאת קרדיט, ושאותו ערכו מיכאל הורוביץ ועמרם פרת. המאמר עסק בלוגואים, והופיעו בו בין השאר לוגואים שעיצב נרקיס. לצורך כתיבת המאמר הייתי זקוק לפגישה אחת עימו, שבה אכן הצלחתי לסגור מולו את הנושא״.

צבי נרקיס, ירושלים, 2004. באדיבות משפחת נרקיס

פולדר חתום וממוספר, בול 400 שנה לדפוס העברי בארץ ישראל, 1977, מאוסף רני רדזלי

מעטפת יום ראשון, בולי יום העצמאות ה־15, 1963, בחתימת צבי נרקיס, מאוסף רני רדזלי

מעטפת יום ראשון, בולי מפעלי ים המלח, 1965, בחתימת צבי נרקיס, מאוסף רני רדזלי

אך השיחה באותה פגישה בין השניים גלשה למקומות נוספים, ובמהלכה נרקיס ציין בפני חפשי שמעולם לא נכתב ספר אודותיו ואודות עבודתו. ״העובדה הזו נשמעה לי תמוהה וסברתי שחשוב מאוד שספר כזה יצא לאור״, נזכר חפשי. ״שבתי הביתה, חשבתי על הנושא והחלטתי לכתוב את הספר. חזרתי לנרקיס ויחד סיכמנו שהולכים על זה״.

וכך, במהלך למעלה משנה, בין השנים 2006 ל־2008, קיים חפשי עם נרקיס סדרה של ראיונות שבועיים. במקביל לראיונות, אסיסטנט שהגיע עם חפשי למפגשים צילם חומרים ויזואליים. כל השיחות צולמו בווידאו במטרה לתמלל את התכנים. בתום התהליך המקיף היו בידיו של חפשי כ־130 ״שעות נרקיס״ מתועדות בווידאו וכמה אלפי דימויים מצולמים.

יהודה חפשי: צבי נרקיס היה מהדמויות המכוננות שהציבו את היסודות בתחום עיצוב האותיות בישראל. הוא אמנם לא היה היחיד, אבל הוא דבק בכך לאורך כל הקריירה שלו

״המקום של צבי נרקיס הוא בתחום האות ועיצוב האות״, מדגיש חפשי. ״הוא אמנם היה גם מעצב גרפי, ועשה לא מעט, אבל החוזקות שלו היו בתחום האות. שם הוא מאוד בלט וגם מאוד תרם, והיה מהדמויות המכוננות שהציבו את היסודות בתחום הזה בישראל. הוא אמנם לא היה היחיד, אבל הוא דבק בכך לאורך כל הקריירה שלו״.

לדברי חפשי, ההבנה בנוגע לגדולתו של נרקיס הגיעה מיד לאחר פטירתו. ״כשנרקיס הלך לעולמו, פתאום נוצרה בקרב קהילת המעצבים בארץ איזו תחושת סיטואציה של סיכום״, הוא מסביר. ״כשהוא נפטר, פתאום כולם הבינו מי הוא, מה היה היקף העבודה שלו וכמה משמעותית הייתה התרומה שלו.

״פתאום נוצר שיח שעסק בכמה הוא היה חשוב, ובעצם, פטירתו לפני עשור האיצה את הדיון סביבו. מעבר לקהילת המעצבים, הציבור הרחב כמעט ולא ידע מי הוא. בעבורי אישית, פטירתו נתנה משנה תוקף לספר״.

ה־הלווטיקה העברי

מי שעוד הכיר את נרקיס היכרות אישית הוא נשיא בצלאל, המעצב והטיפוגרף עדי שטרן. ״כשחזרתי מלימודי התואר השני בטיפוגרפיה באנגליה בסביבות שנת 2003, יצרתי איתו קשר. הוא היה כבר מבוגר, מעל גיל 80״, מספר שטרן. ״נפגשנו לא מעט פעמים במהלך כשנתיים, וזה היה כאילו גיליתי תיבת אוצרות״.

״נרקיס לא היה הראשון שעיצב אות עברית סנס־סריפית״, מסביר שטרן. ״לפני כן עוצבו אותיות כמו חיים וספיר, אבל אלה היו אותיות של כותרות. מי שאמר ׳זה המודל, כך תיראה אות טקסט עברית סנס־סריפית למטרת כתיבה ממושכת׳, היה צבי נרקיס. ההתייחסות לפונט נרקיס בלוק היא כאל מודל״.

עדי שטרן: צבי נרקיס לא היה הראשון שעיצב אות עברית סנס־סריפית, אבל הוא היה מי שאמר זה המודל, כך תיראה אות טקסט עברית סנס־סריפית למטרת כתיבה ממושכת

לדבריו של שטרן, אות ״נרקיס בלוק״ אמנם נחשבת כיום קאנונית ואנחנו רואים אותה בכל מקום, אבל לא תמיד זה היה המצב. ״עד שנות ה־90 של המאה ה־20 כמעט ולא הכירו את הפונט הזה. נעשה בו שימוש כשהוא עוצב בסוף שנות ה־50 ולאורך שנות ה־60, אבל בשנות ה־70 הוא נעלם וכמעט ולא השתמשו בו. בשנות ה־90 מעצבים מסוימים חזרו להשתמש בו ולאט לאט הוא תפס תאוצה״.

שטרן גם מצביע על הדור הבא של האות הסנס־סריפית העברית: ״עד נקודה מסוימת, בערך לפני כעשור, היה ברור שכל אות סנס־סריפית חדשה שעוצבה תיראה כמו חיקוי של נרקיס בלוק או של נרקיס תם. בעשר השנים האחרונות משהו לאט לאט השתחרר: נוצרה הבנה שקיים מרחב פעולה, אמנם מצומצם, אבל כזה שבמסגרתו ניתן לנסות לחדש.

״צורת אותיות נרקיס בלוק היא הצורה הקאנונית, אבל בשנים האחרונות אפשר למצוא אותיות עבריות סנס־סריפיות שהעיצוב שלהן מתחיל להתרחק מהצורה הזו. נוצרה איזו הבשלה שמאפשרת להתווכח״, מסכם שטרן.

מתווים (סקיצות) לפונטים נרקיס בלוק. צילומים: מוזיאון ישראל, ירושלים / אלי פוזנר

פונט נרקיס בלוק, באדיבות פונטף

פונט נרקיס תם, באדיבות פונטף

פונט נרקיסים, באדיבות פונטף

בשנת 2019 העבירו בנותיו של נרקיס את זכויות השיווק וההפצה של הפונטים שעיצב אביהן לחברת פונטף, בתום תקופה בת עשרות שנים שבה נמכרו הפונטים על ידי חברת מאסטרפונט. במסגרת העברת הזכויות הוחלט גם להגדיל את היצע הפונטים, ולהציע למכירה פונטים שעיצב צבי נרקיס, שעד כה לא עברו תהליך דיגיטליזציה ובעקבות כך לא היו זמינים לרכישה.

מי שאמון על התהליך המורכב הזה הוא מעצב הפונטים יאנק יונטף, שעל הפרויקט רחב ההקף עבד במשותף עם שותפו בפונטף, דניאל גרומר. השניים יצרו גרסאות דיגיטליות חדשות לפונטים הקיימים של נרקיס שנמכרו עד כה, ובמקביל יצרו גם גרסאות לפונטים שטרם ראו אור, כמו נרקיס אסף ונרקיס יאיר. את הפונטים הם מציעים למכירה דרך אתר ייעודי לאותיות נרקיס.

יאנק יונטף: צבי נרקיס הוא אבי האות הסנס־סריפית העברית המודרנית. הוא יישאר לעד אגדה בעולם הטיפוגרפיה העברית

משפחת אותיות נרקיס המחודשת נאמנה לעיצוב המקורי של צבי נרקיס ובדיגיטציה מודרנית. החידוש של אותיות נרקיס על ידי יונטף וגרומר בא לידי ביטוי בין השאר בכך שהם הרחיבו את המשפחות. הדוגמה הבולטת ביותר היא משפחת נרקיס בלוק, שאותה אפשר לרכוש כיום בשלושה סגנונות: רגיל, צר ורחב, כשכל סגנון זמין בעשרה משקלים. בנוסף יצרו השניים גם גרסאות לועזיות לפונטים.

״צבי נרקיס הוא אבי האות הסנס־סריפית העברית המודרנית. הוא יישאר לעד אגדה בעולם הטיפוגרפיה העברית״, אומר יונטף שמתייחס גם להשפעות מעבר לים: ״בתקופה שבה צבי נרקיס עיצב את נרקיס בלוק, עוצבו באירופה פונטים סנס־סריפים כמו הלווטיקה ו־יוניברס. נרקיס הושפע מהטרנדים העולמיים והחליט לעצב אות סנס־סריפית בעברית. אפשר לומר שנרקיס בלוק הוא ה־הלווטיקה העברי. נרקיס מעולם לא אמר שהוא עיצב את נרקיס בלוק בהשפעת פונט לועזי ספציפי, אבל אין ספק שמבחינה סגנונית יש התאמה ביניהם״.

למען המדינה; לא בשביל הכסף

בנוסף, יש לזכור שלצד הפונטים שעיצב, שהיו מפעל חייו, נרקיס גם עבד כמעצב גרפי. כמו כן הוא היה פעיל בקרב קהילת המעצבים המקומית, ותרם רבות לקידום המקצוע ואנשי המקצוע, בעת ששימש כיו״ר אגודת המעצבים הגרפיים בישראל בשנים 1970-1969.

בשל איכותם והצלחתם המסחרית של הפונטים, שאיתם הוא כה מזוהה, פריטים אחרים שאותם עיצב נשכחו, אך בתיק העבודות שלו מצויים כמה כרזות, תערוכות, כריכות ספרים, שטרי כסף, מדליות ובולים מהבולטים שעוצבו בישראל.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

תמר נרקיס גל, בתו הבכורה של צבי נרקיס, נזכרת בסיפור מאחורי אחת מסדרות הבולים הידועות שעיצב אביה: ״אבי היה חבר של הבוטנאי נגה הראובני. כשהוזמן להתמודד בשנת 1963 במכרז של השירות הבולאי על עיצוב סדרת בולי יום העצמאות ה־15, שעליהם התנוססו ציורי פרחים מפרחי הארץ, נסעו השניים ברחבי הארץ למסע חיפוש אחר הפרחים. 

״במסגרת החיפוש אחר שושן צחור הם הגיעו לכרמל, שם מצאו את הפרח הנכסף למרגלות צוק. על אף הניסיונות הם לא הצליחו להגיע אליו וחזרו הביתה מתוסכלים. מספר ימים לאחר מכן מצא אבי את הפרח בחנות פרחים ברחוב אלנבי בתל אביב סמוך לסטודיו שלו״.

צבי נרקיס עובד על בולי יום העצמאות ה־15, 1963, באדיבות משפחת נרקיס

מתווים לבולי יום העצמאות 1960. צילומים: מוזיאון ישראל, ירושלים / אלי פוזנר

מתווים לבולי חיפה. צילומים: מוזיאון ישראל, ירושלים / אלי פוזנר

אך גם נרקיס גל, בדומה לרבים, טוענת כי הבולים, המדליות והכרזות נותרו בצילם של הפונטים: ״בשלב מסוים של חייו החליט אבי שהוא מפסיק לעבוד על כל הדברים האחרים, והתמקד אך ורק בעיצוב הפונטים. ההחלטה הזו היוותה הימור כלכלי לא פשוט, היות ובשלב הראשון הוא לא התפרנס מזה. זו לא הייתה עבודה שמישהו הזמין ממנו, כמו עבודות העיצוב הגרפי, אלא הוא ראה בזה שליחות״.

תמר נרקיס גל: ההחלטה להתמקד בעיצוב פונטים היוותה הימור כלכלי לא פשוט. זו לא הייתה עבודה שמישהו הזמין ממנו, כמו עבודות העיצוב הגרפי; הוא ראה בזה שליחות

במסגרת העבודה על הפונטים שעיצב, הקדיש נרקיס זמן רב למחקר. רותי שוב, ביתו הצעירה, מספרת: ״אבי קיבל רשות להיכנס למכון הפלאוגרפי בבית הספרים הלאומי בירושלים, שם נהג לעיין בכתבי יד עבריים עתיקים ומסורתיים. הוא ישב שם ימים רבים וחקר כ־3,000 כתבי יד שהועמדו לרשותו. בין השאר התחקה אחר כתבי יד שנכתבו במאות ה־15 וה־16, בספרד ובאיטליה.

״בנוסף הוא שיחזר כלי כתיבה עתיקים, כמו סוגים שונים של ציפורן, שאיתם היו נוהגים לכתוב את הכתבים העתיקים״, מדגישה שוב. ״כדי ללמוד את הכתב העתיק, הוא התנסה בעצמו בכתיבת טקסטים בעזרת הכלים שהוא שיחזר. הוא סבר שכך הוא יוכל להבין את הנושא. המטרה שלו הייתה להכיר לעומק את הכתבים העתיקים, ושהעיצוב של האותיות שלו ינבע מתוך אותם כתבים. הוא רצה שהפונטים שלו יהיו מעין גרסה מודרנית של הכתב העברי העתיק״, היא מסבירה.

רותי שוב: אבי הרגיש שהוא עושה את זה למען המדינה; זה לא היה בשביל הכסף. הוא העריץ את מדינת ישראל ואת השפה העברית

״אבי הרגיש שהוא עושה את זה למען המדינה; זה לא היה בשביל הכסף. הוא העריץ את מדינת ישראל ואת השפה העברית, והוא טען שמגיע לשפה העברית שיהיה לה מגוון של פונטים כמו שיש לשפות לועזיות. אבא שלי עיצב אותיות מתוך תשוקה. זה היה הרבה מעבר לעבודה שהוא חשב שהיא חשובה; זה ממש בער בו״.

העיזבון של צבי נרקיס נתרם לאחר מותו על ידי בנותיו תמר ורותי למוזיאון ישראל בירושלים. אכסניה מכובדת וראויה, למי ששמו חקוק בהיכל התהילה של מעצבי האות העברית, ושהפך את הכתב העברי המסורתי לכתב מודרני.


העבודות שבכתבה מתוך אוסף צבי נרקיס (ישראלי, יליד רומניה, 2010-1921), מתנת תמר נרקיס גל (חריש) ורות שוב (קיבוץ נחשון) למוזיאון ישראל, ירושלים.

צבי נרקיס בטקס הענקת חבר כבוד של אגודת המעצבים הגרפיים, 1989. באדיבות משפחת נרקיס

כרזת הקדם במשלוח ברכותיך. צילום: מוזיאון ישראל, ירושלים / אלי פוזנר

כרזת 5 שנים ליום חיל האוויר. צילום: מוזיאון ישראל, ירושלים / אלי פוזנר

כרזת רדיו אמרון. צילום: מוזיאון ישראל, ירושלים / אלי פוזנר

*כוכבית מייצגת שדות חובה

6 תגובות על הכתבה

  1. רחל

    כתבה מרגשת מאוד.כעת אני מבינה מהיכן צמחה תמר.כאתנה מראשו של זאוס.

  2. רחל

    כתבה מרגשת מאוד.כעת אני מבינה מהיכן צמחה תמר.כאתנה מראשו של זאוס.

  3. גד

    מאוד יפה,
    אם כבר קפדנות, אז ׳כתיבה ממושכת׳ = ׳קריאה ממושכת׳, פונט=טיפוס אות (פונט זה הקובץ מחשב לא האות עצמה)

    יאנק הוא המעצב שהכי קרוב לנרקיס בימינו.

  4. הדס

    תודה על כתבה מעניינת!

  5. מוטי עמית

    צבי נרקיס היה מעצב מוכשר וצנוע, היה ראוי לפרס ישראל בעיצוב אבל לא זכה לכך, לא התחכך בברנז׳ה והיה רחוק מהחברים שהביא חברים…, פשוט פיספוס

  6. יגאל גבאי

    כתבה מעניינת ומקיפה. ישר כוח.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden