כל מה שחשוב ויפה
שני סבג | הסבר פניך לתושב

בוגרים 2020 // בית הספר לאדריכלות, אוניברסיטת תל אביב

חקלאות עירונית, שגרת חיים בעוטף עזה, זכות לעיר, גישור בין קהילות, אוכלוסיות מוחלשות, יחס בין אזרחים לשלטון: שבעה פרויקטים בולטים שבבסיסם אמונה באדריכלות כדיסציפלינה ביקורתית בעלת פוטנציאל לחולל שינוי תודעתי

שני סבג | הסבר פניך לתושב

בשנים האחרונות עולם התיירות משתנה ללא היכר, כשריבוי פתרונות אירוח פרטיים מביא לטשטוש הדרגתי בין המרחב התיירותי והמקומי. עם זאת, במרכזי הערים עדיין נותרו בתי מלון המייצגים תפיסת תיירות ארכאית, שעיקרה מבנים גדולים ומסוגרים שמתעלמים מהמרחב הבנוי סביבם. דוגמה מקומית מובהקת לבועה מסוג זה היא מלון הילטון תל אביב וסביבתו, שמהווים מעין חצי־אי המנותק לחלוטין מההיגיון העירוני.

הפרויקט מציע שימוש חוזר למבנה בית־המלון ותכנון מחודש לגן העצמאות העוטף אותו, כחוליה עירונית המקשרת בין העיר לים. התכנון החדש מתבסס על מערכת ערכים בשלושה צירים המנגישים את המרחב כולו לציבור. בתוך כך הוא חושף את יסודות המבנה הקיים ומייצר רחוב עירוני חדשני המחבר בין רחוב הירקון לחוף הים, וכן מעדכן את מערכת הערכים של בית המלון תוך שימור המבנה. במהלך זה התכנון החדש מבקש לפרק את ״חצי האי ההילטוני״ ולהפוך אותו לחלק אינטגרלי מהעיר תל־אביב.

שני סבג | הסבר פניך לתושב


עדי ורדי | פוליטיקלי קורקט

בעשורים האחרונים אנו עדים לנתק הולך וגובר ולפערים עמוקים בין הממשל לעם. חוסר האמון במוסדות המשטר, שנחווה היום בתקופת הקורונה ביתר שאת, ממחיש נתק הבא לידי ביטוי בהעדר דוגמה אישית של נבחרי הציבור, הפרת הוראות והנחיות שהם עצמם דורשים, והתעלמות מהמצב בשטח ומהמצוקה הקיומית הקשה.

הפרויקט מתמקד בקריית הלאום בירושלים, המרכזת את שלושת מוסדות השלטון – הכנסת, בית המשפט העליון וקריית הממשלה. קריית הלאום מנותקת מהמרחב העירוני והחברתי ובכך ממחישה ומדגישה את הנתק המנטלי בין נבחרי הציבור לאזרחים. הפרויקט מבקש לתקן את הכשל התכנוני, ומציע חלופת תכנון המחברת את המתחם לרשת הדרכים העירונית, שוברת את החומות, מכניסה למתחם פעילות ועירוב שימושים, ויוצרת ממשק אנושי בין הממסד לעם. 

עדי ורדי | פוליטיקלי קורקט


מיה ארבר | של מי העיר הזאת?

בשנת 1967 הגה הנרי לפברה את המושג ״הזכות לעיר״, כדרישה להשתתפות אזרחית, שוויונית ודמוקרטית בעיר. בעידן הקפיטליזם הניאו ליברלי הפכה העיר לפרויקט כלכלי, וכשהיא מהווה כך מנוע ומשאב מרכזי בצבירת הון וביזמות פרטית, התביעה ל״זכות לעיר״ עולה ומתחדדת; במציאות זו, במקום טיפול במרקמים שגרתיים הראויים לכך, העיר מקודמת באמצעות בעלי עניין פרטיים היוצרים פרויקטי ראווה, כתהליכים המביאים הן למסחור העיר כמרחב פיזי והן לפגיעה בעירוניות.

הפרויקט מציע תרחיש שבו העיר מתעצבת בדמות שונה מזו שגובשה על ידי היזמים, ומתמקד כמקרה בוחן במע״ר הצפוני בתל אביב – מרכז עסקים הכולל מגדלי משרדים ומגורים שבהם חולפים מדי יום עשרות אלפי אנשים. התכנון המוצע רואה את המע״ר כיחידה אחת, ומייצר מקום דמוקרטי ומזמין המשיב את הזכות לעיר, הן לדייריה ולעובדי המתחם והן לעוברי אורח.

מיה ארבר | של מי העיר הזאת?


דונא כרדוש | שבירת מחסומים

הפרויקט חותר ליצירת קשר בין שתי ערים שכנות, נצרת ונצרת עילית, ולשבירת המחסום הפיזי והתרבותי הקיים ביניהן. שתי הערים מופרדות על ידי מחסום פיזי, כביש הנקרא עוקף נצרת, ועל ידי טופוגרפיה הררית, כשבמקביל קיים מחסום תרבותי ודמוגרפי שעיקרו בא לידי ביטוי בהבדלי השפות המדוברות בשתי הערים.

רוב תושבי נצרת הם דוברי ערבית, לעומת תושבי נצרת עילית שבה התושבים דוברים בעיקר רוסית, עברית וערבית. הפרויקט מתמקד במוזיקה, כשפה רב תרבותית וככלי לשבירת המחסום בין האוכלוסיות, ומציע בניית מרכז תרבותי המשלב אודיטוריום, מוזיאון ובית ספר למוזיקה. השילוב בין מוזיקה לאדריכלות יכול ליצור מרחב כולל, שמעניק הזדמנות ליצירת דיאלוג ותקשורת באמצעות סאונד ומוזיקה. 

דונא כרדוש | שבירת מחסומים


אבלין קרסלבסקי | רציפים

רציפים הינו מרחב עירוני הממוקם בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב, ואליו מתייחס הפרויקט הדן בסוגיית הילדות העירונית במרקם עירוני מוחלש. הפרויקט תוכנן בעבור אוכלוסיות שגרות באזור, ותכליתו ליצור מפגש תרבותי־חברתי בלב העיר. בחירת האתר נבעה מתוך שני היבטים עיקריים: היותו מוקף באוכלוסיות מתרבויות שונות והיותו שטח הפקר בעיר, שמייצג כך את הנתק בין קצותיו. התערבות באתר זה הינה הזדמנות המאפשרת ליצור רציפות עירונית, חברתית ופיזית.

בחירת הפרוגרמה נבעה מתוך צרכי התושבים בקונטקסט הקיים, לצד שימוש בשפה אדריכלית המתייחסת לאופי המקום. הפרויקט מבקש ליצור מקום שהוא בית וגם עיר, שחובק מגוון תרבויות, אמונות ומסורות – מרחב עוטף ובטוח שנוצר באמצעות עוגנים חינוכיים ואדריכליים, תוך יצירת זיקה והקשר בין תושבי המקום, דרום תל אביב, לתושבי מרכז העיר.

אבלין קרסלבסקי | רציפים


אביגיל סובל | מגדלים מיגדלים

ענף החקלאות נמצא בצומת דרכים, ונראה כי אין זה מן הנמנע שבעתיד הוא ייכנס אל המרחב האורבאני. למצב זה יש יתרונות רבים, אך מה קורה לחקלאות כשהיא מגיעה לעיר? ואיך העיר משתנה בעקבותיה? לחקלאות יש שפה מרחבית מובהקת ומוכרת, וכך גם לנוף העירוני, כשהכנסת מודל החקלאות אל העיר הצפופה תוליד מורפולוגיה עירונית־חקלאית חדשה. 

הפרויקט המוצע ממוקם בתל־אביב, בין תוואי הרכבת הקלה העתידית לרחוב אילת. לאזור זה יש היסטוריה יצרנית וחקלאית, הוא נטול הגדרה וגבולות ברורים, וככזה הוא הפך לייחודי, לאזור המשלב מגוון סגנונות, אוכלוסיות ופונקציות. המרחב מייצר תחושה של חוסר הגדרה ושייכות שמאפשרת לקהילות שבסביבתו להקים יוזמות חדשניות ומהפכניות, ואל תחושה זו מתייחס הפרויקט; ההצעה עוסקת בהמרת צורך ״טכני״ עתידי למחולל עירוני מבחינה חזותית, חברתית, חושית ופונקציונאלית, כשבאופן זה הוא משנה את אורח החיים העירוני המוכר לנו.

אביגיל סובל | מגדלים מיגדלים


שחר אור | מרחב על זמן

מה קורה כשהמציאות הבטחונית ושגרת החירום של ישובי עוטף עזה נפגשת עם אופיו של הקיבוץ המתחדש והמתרחב? המענה לשאלה מבוסס על חוויית חיים אישית של מי שגדלה באזור, בקיבוץ כרמיה. החיים תחת איום ביטחוני מתמיד מביאים עימם אורח חיים ייחודי, שמזמן היפוך ל״שגרה״. במקביל, ובדומה לקיבוצים רבים בארצנו, צפות בו שאלות רבות לגבי התרחבות הקהילתיות והתאמתה לחיים המודרניים.

באמצעות אפיון האיום ותחושת הסכנה, המשתנים באופן תמידי, מוצע מרחב המתאים לכל זמן ומאפשר חיי קהילה חדשים, מוגנים ועשירים. הפרויקט מדגים כיצד שתי המהויות שזורות אחת בשנייה וכיצד אפשר לתכנן מרחב בטוח ומוגן כמכלול המצליח לענות על הצרכים הקיבוציים, תוך שילוב הערכים המתחדשים של ימינו ושמירה על תחושת החופש, מרחבי הטבע והירוק.

birds

שחר אור | מרחב על זמן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden