כל מה שחשוב ויפה
פסטיבל האיור החל ב־26.11.2020
נועה ברוך, ההצעה לחברת דיזל. צילומים: דניאל ז׳קונט

נועה ברוך: לעשות בגדים יפים זה לא מספיק

ממחברת הגזרות של סבתה במרוקו, דרך פרויקט הגמר בשנקר ועד לתחרות ITS 2020 שבה זכתה ב־10 אלפים יורו וסטאז׳ של חצי שנה בדיזל, נועה ברוך מבינה שהעבודה הקשה רק מתחילה

יובל: הי נועה, מה שלומך? עבר שבוע מאז ההכרזה על הזכייה בתחרות ITS 2020, הספקת כבר לעכל?

נועה: הי יובל, תודה שהזמנת אותי לצ׳אט. אין ספק שהיה שבוע מסעיר! המון רגשות. אני מרגישה שדווקא עכשיו אחרי שבוע אני מצליחה לזקק את כל ההתרגשות ולהבין את המשמעות של הזכייה

יובל: מה, לקלוט שבזכות הפרויקט הגמר שלך את הולכת לעבוד חצי שנה בדיזל?

נועה: כן, לגמרי! שהפרויקט הוביל אותי לזכייה שפותחת לי המון דלתות. העיקרית היא ההתמחות בדיזל. ושאני בעיקר צריכה לעבוד מאוד קשה כדי לנצל את ההזדמנות הזו

יובל: זה נכון, זו תובנה חשובה. תגידי, מעניין אותי רגע ללכת אחורה, עוד לפני הפרויקט, ולשאול למה הלכת ללמוד עיצוב אופנה? מה את אוהבת בתחום הזה?

נועה: האמת היא שתמיד היתה לי משיכה לאופנה ולבגדים. אנשים שונים מבטאים את עצמם בדרכים שונות; אצלי זה תמיד היה לבוש, הרבה מעבר לרצון להחמיא למראה החיצוני. אופנה גם תמיד היתה קרובה אלי כי המשפחה שלי עוסקת בתחום האופנה הרבה שנים.

ההחלטה לא היתה ברורה מאליה: לפני הלימודים בשנקר למדתי הנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת תל אביב. קיבלתי אז החלטה פרקטית וחשבתי שזה נכון לי. עוד בתחילת הסמסטר הראשון הבנתי שזה לא בשבילי. נשארתי עד סוף הסמסטר והחלטתי לעזוב. אז היה לי ברור שאני חייבת ללכת עם התשוקה שלי כדי להיות מאושרת

יובל: הנדסת תעשייה וניהול!!! אני שמח שהלכת עם הלב והבטן שלך: חיים רק פעם אחת. ומה הבנת על עולם האופנה תוך כדי הלימודים?

נועה: הבנתי שזה עולם חזק ומשפיע, אולי הרבה יותר ממה שאנשים חושבים. לעיתים אנשים מסתכלים על אופנה כדבר שטחי, אבל זה ממש לא ככה. אפשר לסחוף הרבה אנשים דרך אופנה ואסתטיקה, למסרים ורעיונות מעניינים. היום אין הרבה חוקים באופנה, כל מעצב יכול לבטא את עצמו ואת הרעיונות שלו

נועה ברוך. צילום: מ״ל

רגע ההכרזה על הזכייה. צילום: ITS 2020

יובל: וכשהגיע פרויקט הגמר, מה חשבת – שזה הזמן להעביר מסר ורעיון או שזו הזדמנות אחרונה לעשות מה שאני רוצה

נועה: כשהגיע פרויקט הגמר, השלב הראשון שבו התמקדתי היה למצוא קונספט מעניין ומאתגר; כזה שיצילח לסחוף אותי בעקבותיו שנה שלמה וליצור בהשראתו קולקציה שלמה. אני מרגישה שיש רוויה ויזואלית בתקופה של הרשתות החברתיות ושהכל זמין ונגיש, ובאותו רגע הרגשתי שבגד יפה לא יספיק, וכדי למשוך את הצופה חייב לעמוד מאחורי הקולקציה רעיון מסקרן ומאתגר. שצריך לראות אך גם להקשיב ולהבין

אני מרגישה שיש רוויה ויזואלית בתקופה של הרשתות החברתיות ושהכל זמין ונגיש, והרגשתי שבגד יפה לא יספיק, וכדי למשוך את הצופה חייב לעמוד מאחורי הקולקציה רעיון מסקרן ומאתגר. שצריך לראות אך גם להקשיב ולהבין

יובל: ואיך ומאיפה הגיע הרעיון בסופו של דבר

נועה: Retroperspectiva, הקולקציה שעיצבתי – בהנחייה עיצובית של מאיה ארזי והנחייה טכנית של ג׳קלין סופר ואנה סולו – מבוססת על השוואה בין מחברת גזרות בת 50 שנים שסבתי יצרה בעבודת יד בצעירותה במרוקו, לבין תוכנות הדמייה בתלת־ממד שבהן משתמשים מעצבים בימינו.

במהלך ההשוואה עלה עניין הממד והפרספקטיבה. בעוד שהמחברת אפשרה לי לבחון גזרות בצורה שטוחה – קידמי וגב – תוכנת ההדמיה אפשרה לי להתבונן בהדמיות של בגדים מנקודות מבט רבות ושונות. הסתכלות על אותה סימולציה מנקודות שונות הניבה תוצאה שונה לחלוטין.

זה היה מאוד מסקרן כי עד לאותו הרגע בחנתי בגדים רק מנקודת מבט פרונטלית. מכאן הגיע הרעיון של עיצוב בגדים שיוצרים אשליה של פרספקטיבה. שגם אם תבחן אותם מנקודת מבט פרונטלית הם יראו כאילו שאתה מסתכל עליהם מנקודות מבט שונות

יובל: אז יש רעיון מסקרן, איך מפה התקדמת לפריטים שמרכיבים את הקולקציה?

נועה: את תהליך העבודה התחלתי ביצירת הדמיות של בגדים מחוייטים בתוכנת אופטיטקס וצפייה בהן בן מנקודות מבט שונות. זה הרגיש קצת כמו משחק פינג פונג: יצרתי הדמיה וראיתי מה קורה לה כשמסתכלים עליה מזווית כזאת או אחרת. לא תמיד זה לגמרי התאים לשפה העיצובית שלי, אז חזרתי אחורה להדמייה, שיניתי דברים, הרחבתי, קיצרתי וכו׳, וחזרתי על התהליך, עד שהגעתי למספר מערכות לבוש שאהבתי. 

רטרוספקטיבה. צילומים: דניאל ז׳קונט

birds

השתמשתי בתוצאות שהתקבלו כמו שמשתמשים באיורים טכניים, עקבתי אחר כל פרט בהן במטרה להגיע לאותו אפקט של פרספקטיבה בבגדים האמיתיים. כל חלקי הגזרה בפרויקט נסרקו ועבור כל אחד מהם התאמתי פרינט מיוחד עם עיוות ומידות ספציפיות כדי ליצור המשכיות זוויתית בבגדים הסופיים.

גם הכפתורים עוצבו והודפסו בתלת־ממד, כל אחד עבור דגם ספציפי, ומקום ספציפי בבגד, בהתאם לצורה שבה נקודת המבט השפיעה על נראות הכפתור. בשביל להדגיש את אפקט הפרספקטיבה עיצבתי פרינטים חזרתיים המבוססים על צורות איקוניות מעולם האופ־ארט בצבעים שלקוחים מתוך המחברת של סבתי

יובל: העיוות של הגוף, שינוי הצורה שלו, הפרספקטיבה שאת מדבר עליה, הם לב העניין. מעניין אותי עד כמה הרגשת שאת יכולה להגיע עם זה לקצה? היה איזה שלב שבו אמרת זה מוגזם מדי?

הרגשתי כל הזמן שאני יכול לדחוף את הקונספט לקצה, וליצור מערכות לבוש שאפקט הפרספקטיבה בהן הרבה יותר מפורש. הקולקציה היתה  יותר דרמטית ותיאטרלית, אבל רציתי ליצור קולקציה של בגדים יחסית לבישים, אולי אפילו נחשקים. זה מאוד עזר לי להבין את האיזון שבין הקונספט לבין הנראות. לפעמים נעשו ויתורים

נועה: האמת שזו אחת השאלות העיקריות שהעסיקו אותי במהלך התהליך. הרגשתי כל הזמן שאני יכול לדחוף את הקונספט לקצה, וליצור מערכות לבוש שאפקט הפרספקטיבה בהן הרבה יותר מפורש. לקחתי בחשבון שבגד, בניגוד למדיום שטוח (שעליו בדרך כלל יוצרים אשליה של פרספקטיבה) הוא תלת־ממדי בעצמו, וכמובן חייב לקחת בחשבון את האנטומיה של הגוף.

במקרה שכזה הקולקציה היתה נראית יותר דרמטית ותיאטרלית אולי, מה שיכל להיות מאוד מענין אבל לא מה שרציתי באותו הזמן. זו החלטה שלקחתי בשלב יותר מתקדם של התהליך, שאני רוצה ליצור קולקציה של בגדים יחסית לבישים, אולי אפילו נחשקים. זה מאוד עזר לי להבין את האיזון שבין הקונספט לבין הנראות. לפעמים נעשו ויתורים

יובל: זה לרוב מה שהכי קשה: לוותר…

קרובים למקורות ולשורשים

יובל: תגידי, כל זה היה לפני יותר משנה. מה קרה איתך מאז ועד התחרות?

נועה: במהלך השנה האחרונה לתואר, במקביל לעבודה על פרויקט הגמר, נבחרתי ליצג את המחלקה לעיצוב אופנה בתחרות סריגה בינלאומית שנקראת Knit game של בית האופנה האיטלקי Loro Piana.

שיתפתי פעולה עם מאיה צביקל מהמחלקה לעיצוב טקסטיל והנחו אותנו מאיה ארזי ומיתר קרני. לאחר הזכייה בתחרות הזמינו אותי להתמחות במשרדי העיצוב של בית האופנה במילאנו. התחלתי את ההתמחות בדצמבר 2019 אבל בסוף פברואר היא נפסקה בגלל משבר הקורונה

יובל: והנה, אירופה רוצה אותך בחזרה. ספרי קצת על התחרות? אמנם הייתי חלק מצוות השיפוט של פרס התקשורת הבינלאומית, אבל לא הייתי חשוף לתהליך של הפרסים האחרים האחרים ולפרויקט של דיזל. מה קרה שם?

נועה: ITS היא פלטפורמה שמציגה ותומכת במעצבים צעירים מכל העולם. בסוף חודש אפריל התבשרנו מיכל וורקנה, אהרון גניש ואני, שנבחרנו להיות בין 11 הפיינליסטים בקטגורית האופנה בתחרות. מאז ועד היום היינו כל הזמן בקשר רציף עם מארגני התחרות.

הציבו בפנינו אתגרים, הזמינו אותנו לשיחות, ראיונות ופרזנטציות מול האנשים החשובים בתעשייה. כחלק מאתגרי התחרות, התבקשנו לעצב מערכת לבוש מיוחדת עבור דיזל, שמבוססת על יסודות וערכי המותג, שתכלול ג׳ינס ושתהיה מקיימת

יובל: ומערכת הלבוש הייתה צריכה להיות מבוססת על ההצעה שלכם לתחרות?

נועה: האמת שלא… ביקשו שהמערכת תייצג אותנו כמעצבים, את השפה שלנו. רוב המעצבים המשיכו עם הפרויקט. לי זה לא היה ברור מאליו. בהתחלה חשבתי שאולי יהיה מעניין להראות רעיון נוסף, אבל אחרי הרבה התייעצויות עם אנשים שדעתם מאוד חשובה לי (משהו שלמדתי להיפתח אליו בפרויקט הגמר והמשכתי לעשות גם עכשיו), הבנתי שאני הולכת על זה

יובל: אז מה שלחת להם בסוף?

נועה: יצרתי מערכת מג׳ינס שמדמה צפייה מנקודת מבט עליונה, בשילוב עם אלמנטיים ספורטיביים ומעולם של בגדי העבודה. הג׳ינס שבו השתמשתי נשלח אלי על ידי דיזל מסטוק ישן ופגום, וטיפלתי בו בטכניקות מקיימות כמו שטיפות ביתיות וצריבות לייזר ליצירת גוונים שונים ופטרנים משובצים.

ההצעה לדיזל. צילומים: דניאל ז׳קונט

תהליך העבודה. צילומים: מ״ל

כמו בפרויקט הגמר, גם כאן כל חלק גזרה נצרב בנפרד יחד עם הפטרן הספציפי שלו, הכפתורים הודפסו, והשתמשתי באלמנטים מעולם הג׳ינס כדי להדגיש את ענין הזווית. לדוגמה, התיפורים העליונים נתפרו בעובי וגודל שונה בחלקים השונים של הווסט.

זה היה מאתגר למצוא את הדרך להעביר את אותו הרעיון אבל בשפה שונה לגמרי. במקום חייטות השתמשתי במאפיינים האיקוניים של בגדי הג׳ינס

יובל: ובסוף זה עשה את העבודה. כשאת מסתכלת על שאר הפיינליסטים בתחום האופנה, מה את יכולה להגיד על העבודות שלהם מנקודת המבט שלך? יש משהו מאפיין שחזר? היה משהו שהתחברת אליו במיוחד? 

נועה: היו הרבה דברים מעניינים ותופסים. הצטערתי שלא יכולתי לראות ולגעת בבגדים במציאות, אבל השתדלתי לקרוא ולהקשיב. אין ספק שנושא הקיימות חזר על עצמו כמעט בכל פרויקט. בחלק מהפרויקטים זו היתה המטרה ובאחרים הדרך. אבל זה כן השפיע עלי.

הרבה מעצבים עסקו בשורשים שלהם, באיזשהו מקום גם אני. זה מעניין לראות איך בעולם כל כך עמוס משהו בנו שומר אותנו קרובים למקורות ולשורשים. בביקורות פרויקט הגמר בשנקר, אחד המבקרים ביקש ממני לשמור על המחברת של סבתי כמו ששומרים על אוצר, לא רק בגלל המורשת המשפחתית, אלא כי עוד מעט יהיו ימים שעדויות כאלו יהיו חשובות בשביל להבין איך דברים נעשו

יובל: לגמרי. אז מה עכשיו? מתי אמורה להתחיל ההתמחות בדיזל? כי לא עושה רושם שהקורונה הולכת לאנשהו

נועה: נכון! אני מצפה לזה אבל גם מבינה שיש דברים גדולים יותר מאיתנו. אם הכל ילך כשורה אז פברואר

יובל: נחזיק אצבעות. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

נועה: חשוב לי להגיד שבתחילת הדרך שלי עם עיצוב ואופנה הייתי מאוד ריכוזית. רציתי לעצב רק דברים שאני יכולה לייצר ולשלוט בהם בעצמי, בלי תלות באף אחד אחר. בפרויקט הגמר הבנתי שאני נכנסת לשדה שבו אני לא אוכל לשלוט בהכל, והמשיכה לרעיון גרמה לי ללכת על זה.

למדתי מכל התהליך שאין סיכוי שמה שאני יכולה ויודעת לעשות לבד, יכול להיות יותר מעניין ועשיר ממה שאני יכולה לעשות עם עוד אנשים. היום החלק הראשון שלי במחקר הוא לדבר עם כמה שיותר אנשים. גם בקולקציית הגמר וגם בתחרות כל כך הרבה אנשים ייעצו, לימדו, נתנו עצה או תובנה. ואני רק רוצה להגיד על זה תודה!

*כוכבית מייצגת שדות חובה

4 תגובות על הכתבה

  1. אבירם

    נועה המדהימה והמוכשרת!! כבוד ובהצלחה אלופה !!

  2. ליהי

    מדהימה ! קולקציה מרגשת.

  3. מיכל

    מרהיב !!!

  4. יצחק שכטר IFT

    כל הדגמים של המעצבים ( בוגרי שנקר 2020 ) מעניינים
    מעניין אותנו יותר איפה נמצאים היום הבוגרים הללו צרו קשר האגודה הישראלית לאופנה וטקסטיל [email protected]

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden