הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
אלמה מכנס קז: שלוש הגרציות על המגרש
חגית: בוקר טוב אלמה, מה שלומך? כבר תליתן את העבודות?
אלמה: בוקר טוב 🙂, כן, כבר תלינו את השלטים, היה מאוד מאוד מרגש, רגע שיא, אחרי שלוש וחצי שנים של עבודה על הפרויקט
חגית: שלוש וחצי שנים? ספרי איך ומתי התחיל פרויקט ״תעמדי יציב״
אלמה: הרעיון לפרויקט התחיל בנסיעה באיילון עם שתי בנותיי הקטנות, ליבי ויובל. הן ראו שלטי חוצות עם דוגמנית ושאלו אותי ״אמא, מה האישה הזאת עשתה שהיא כל כך בגדול?״. לא ידעתי מאיפה מתחילים להסביר על דימוי נשי, ושמה שהן רואות זו רק פרסומת ולא כך צריכה להיראות אישה, ואת כל זה תוך כדי נהיגה. אבל היה לי ברור שאני רוצה שהן ייחשפו לדימוי אחר של נשים במרחב הציבורי
חגית: אז מראש חשבת על שילוט חוצות. שזה מעניין, כי הדימוי של שילוט חוצות הוא פרסומי
אלמה: למרות שהרעיון נולד כתגובה לשלטי חוצות, לא היה ברור מההתחלה שלשם זה יגיע. החיבור עם האוצרת טלי קיים חידד לי ולה שזאת הדרך הנכונה להציג את הפרויקט וככה ממש להשפיע – לייצר אלטרנטיבה לדימוי הנשי במרחב
חגית: ספרי לי קצת על עצמך, לא יצא לנו להכיר
אלמה מכנס קז
אלמה: אז קודם על נעים להכיר. למדתי במדרשה לאמנות בבית ברל לתואר הראשון, ולתואר השני באוניברסיטת ת״א, בתכנית הבינתחומית לאמנויות. אני בת 44, הצגתי שבע תערוכות יחיד, בעיקר בגלריות שיתופיות, הייתי מהמייסדים של גלריה חנינא, והסטודיו שלי נמצא בסטודיו בנק, פרויקט של עיריית תל אביב ברחוב בן יהודה
חגית: ומה הקשר שלך לאגדת הכדורגל הישראלית האחים מכנס?
אלמה: לכדורגל הגעתי עם אבא שלי לצפות בקרובי המשפחה עודד וגדי מכנס – שחקני הכדורגל האגדיים – ונדבקתי בחיידק, חולת כדורגל. במשך כל הילדות הייתי מסתובבת בכל הארץ עם אבי בין איצטדיונים, והחוויה המסעירה הזאת נשארה איתי. לשבת בקהל ולשמוע את השאגות ״יאללה מכנס״, היתה חוויה אדירה
חגית: אז הם האחים של אבא… ואיפה מצאת את קבוצת הבנות שמצולמות?
אלמה: אל מכבי כשרונות חדרה הגעתי בגלל השם 🙂, חיפשתי קבוצת כדורגל נשים והשם הזה משך אותי. במשך שנה עקבתי אחריהן באופן צמוד, אבל אחרי שנה החלטתי שאני רוצה להכיר את הליגה באופן כללי ועברתי לצלם בקבוצה אחרת. בסוף אותה שנה חזרתי לתעד את חדרה כי היה לי ברור שאני רוצה שהפרויקט יתמקד בקבוצה מצומצמת של שחקניות שיהפכו לדמויות מוכרות לצופה
חגית: את חושבת שלשחקניות יש סיכוי להפוך לכוכבות? לדמויות הזדהות עבור הילדות שלנו? או שזאת עדיין אוטופיה?
אלמה: אני משוכנעת שהפוטנציאל קיים, אבל לא בלי שיופנה אליהן הזרקור המתאים. הפרויקט עוסק גם בהדרה של נשים ממקומות שנתפסים כגבריים. ללא פרסום אוהד של הכישרון שלהן. ילדות קטנות לומדות על נשים שמפרסמות מוצרים (והן תמיד בעלות חזות מאוד מסוימת), אם תינתן במה לנשים כמו הכדורגלניות – אמיצות, שנלחמות להגשים את חלומן בתנאים סופר קשים – אז כן. החלום יהפוך למציאות וילדות יוכלו ללמוד שיש מגוון רחב של סוגי נשים, והן לא חייבות להצטלם בתנוחה מפתה עם בטן חשופה ומצמוץ שפתיים
אם תינתן במה לנשים כמו הכדורגלניות – אמיצות, שנלחמות להגשים את חלומן בתנאים סופר קשים – החלום יהפוך למציאות וילדות יוכלו ללמוד שיש מגוון רחב של סוגי נשים, והן לא חייבות להצטלם בתנוחה מפתה עם בטן חשופה ומצמוץ שפתיים
חגית: כשהחלטתן לתלות את הצילומים כתערוכת חוצות, חשבתן על זה שבירושלים משחיתים פני נשים בשילוט חוצות?
אלמה: חשבנו שאולי תהיה השחתה, אבל חשוב היה לנו להציג את הפרויקט במקום שבו דימויים כאלה של נשים הם לא מובנים מאליהם ולנסות לחשוף כמה שאפשר וכמה שיותר אנשים לאפשרות הזאת. ירושלים היא בירת מדינת ישראל ומדובר ברחוב ראשי, זה מקום שחשוב שגם בו ייראו הנשים שמהוות אלטרנטיבה
אלמה מכנס קז, שלוש הגרציות
חגית: הבנות שלך, שהיו הטריגר לכל העניין, המשיכו להתעניין? הן מתלהבות או שזה מוזר להן?
אלמה: הן נחשפו לצילומים מתחילת הדרך של העבודה על הפרויקט, בהתחלה זה היה להן מוזר, הן לא האמינו שיש שחקניות כדורגל מקצועניות. עם הזמן זה נהפך לדבר מובן מאליו.
אם ליגת הנשים ובכלל ספורט הנשים יזכה לחשיפה ולתקציב ראוי ושיוויוני, זה גם בעיניי הציבור הרחב יהפוך להיות מובן מאליו. זו רק שאלה של חשיפה ותיקצוב. לא יותר מזה.
מאבק ודרך חיים
אלמה: הצילומים שמוצגים אינם צילומי ספורט. הם צילומים שמדברים על מאבק ודרך חיים, על הדרמות שהשחקניות (ובכלל נשים) עוברות כדי להשמיע את קולן. בפרויקט מופיעים הרגעים מחדרי ההלבשה שבהם השחקניות צריכות להוריד את הסממנים הנשיים לפני שהן עולות על המגרש, צילום שמביא את ״שלוש הגרציות״ לתוך עולם הכדורגל. צילומים שמראים רגעי ערעור על הסדר הקיים ובודקים את הוויזואליות הנשית בתוך המגרש
חגית: עכשיו כשהן על שילוט חוצות, בגדול, את חושבת שיותר אנשים יבחינו בכך שנשים משחקות כדורגל?
זו טיפה בים, עוד חתיכה בפאזל בשביל להנכיח את הנשים האמיצות. לא רק שחקניות כדורגל. זו היתה בחירה שלי בגלל אהבתי למשחק, ישנה עוד הרבה עבודה כדי שנשים יקבלו את הבמה הראויה
אלמה: אני חושבת ששלטי החוצות הם עוד דרך להראות ולגרום לאנשים להבחין שיש נשים שמשחקות כדורגל. כל אלה שעוברים שם ברכב ומבטם ינדוד לעבר השילוט וזה יהיה מולם. אבל זו טיפה בים, עוד חתיכה בפאזל בשביל להנכיח את הנשים האמיצות. לא רק שחקניות כדורגל. זו היתה בחירה שלי בגלל אהבתי למשחק, ישנה עוד הרבה עבודה כדי שנשים יקבלו את הבמה הראויה.
חגית: פרסמנו לא מזמן כתבה על צלם שפגש את קבוצת הנערות של הפועל קטמון. נראה שבנות בכדורגל הן עדיין תופעה חריגה, וזה חלק מהמשיכה לנושא. אני מבינה שהבחירה בתערוכה במרחב הציבורי קשורה גם להתגייסות שלך, ״אמנות מגוייסת״, לטובת מודעות הציבור למקומן של נשים. אמנות רחוב במיטבה, נושכת, פוליטית…
עבורך זה יותר פרויקט אמנותי או חברתי?
אלמה: ראיתי את הפרויקט המקסים של דור פזואלו שהופיע בפורטפוליו, שמחתי לראות זווית נוספת של הנושא. מדובר בנקודת מבט גברית שמסתכלת על הדברים ואינה יכולה לחוות אותם. במבט חיצוני.
״תעמדי יציב״ הוא פרויקט שונה, אפילו בדבר כאילו סמלי: נקודת המבט הנשית. הכניסה לחדר ההלבשה. התיעוד הקרוב ומשך הזמן הארוך שליוויתי אותן, איפשר חקירת עומק וקירבה גדולה לשחקניות, דבר שבא לידי ביטוי גם בצילומים.
אני מודה שההפרדה בין האמנותי והחברתי לא ברורה לי. כיוצרת אני שואפת לעבודת אמנות שבנויה מכמה רבדים. אמנות שפונה ומנסה לגעת ולהשפיע גם על אנשים ללא רקע באמנות, אך לא מתנחמדת ולא מוותרת על איכויות ועל אפשרויות קריאה עמוקות יותר. חוץ מ״שלוש הגרציות״ הרנסאנסיות שהזכרתי, מופיע צילום של אחוות נשים, שבתאורה הדרמטית מזכיר ונוגע בשימוש באור של קראווג׳יו.
מבחינתי התערוכה מציגה אמנות *מגייסת*. היה לי חשוב להראות נשים שמסמלות את המאבק הכללי על מקומן של נשים בחברה. לכן ההצגה על שלטי החוצות הפכה עקרונית בשיח ביני ובין טלי כדי לחדד את המסר וכדי לעשות שינוי בשטח – הצגת נשים ״אמיתיות״
מבחינתי התערוכה מציגה אמנות מגייסת. היה לי חשוב להראות נשים שמסמלות את המאבק הכללי על מקומן של נשים בחברה. לכן ההצגה על שלטי החוצות הפכה עקרונית בשיח ביני ובין טלי כדי לחדד את המסר וכדי לעשות שינוי בשטח – הצגת נשים ״אמיתיות״
חגית: היום (שבו מתקיים הראיון) הוא יום המאבק הבין־לאומי באלימות כלפי נשים. מה תעשי אם יהיו גילויי שנאה והשחתה כלפי העבודות בשטח?
אלמה: נכון, היום הוא יום המאבק הבינלאומי באלימות כלפי נשים. ו״תעמדי יציב״ נתלה השבוע, כדי להראות ולהנכיח את ההדרה של נשים.
אנחנו שומעים ומתייחסים לאלימות רק כשהיא מגיע למקרי קיצון, אבל האלימות מתחילה הרבה קודם, ביחס התרבותי חברתי לנשים ולרצונותיהן. ההדרה של נשים ממקומות המיוחסים לגברים זו אלימות, כשאומרים על מה שנשים עושות ״לא מעניין״ זו אלימות. רצינו לתת גם את הזווית הזאת – האלימות מתחילה הרבה הרבה לפני המקרי רצח המזעזעים והטיפול בה חייב להיעשות באופן חברתי נרחב.
יכול להיות שתהיה השחתה של השלטים – זה יהיה לא נעים לראות, אבל אם זה יקרה, זה משקף את המצב החברתי העגום שאנחנו נמצאים בו וחשוב שנתייחס לזה
חגית: מה תאחלי לבנות – השחקניות על המגרש ובחיים?
אלמה: אני מאחלת לכדורגלניות קודם כל שינוי בתקציבי הספורט (דרך חקיקה מסודרת) שתאפשר להן להיות מי שהן, ולהביא את הכישרון שלהן לעולם בתנאים מיטיבים. שבעוד כמה שנים הן יוכלו להגיד שהמהפכה בספורט קרתה גם בגלל המאמץ וההתעקשות שלהן
חגית: ואת כבר עם הפנים לדבר הבא?
אלמה: חשוב לי להמשיך עם הקו אמנותי־חברתי וכרגע אני עובדת על הבאת קולם של האנשים שסגרו את החנות בגלל משבר הקורונה. יש כל כך הרבה שלטי ״להשכרה״ ברחובות, ומאחורי כל חנות שנסגרה יש אדם ומשפחה שנפלו לבור כלכלי. השלט להשכרה הפך להיות מראה מקום של משפחה שקרסה.
אני כנראה גם אמשיך לחקור את העבר הספורטיבי המשפחתי תודות לאוצרת התערוכה, טלי קיים, התגלה לי שיש נשים במשפחתי שבעבר (הרחוק רחוק) עסקו באופן מקצועי בספורט ואף ייצגו את ישראל מספר פעמים
חגית: נשמע מבטיח. בהצלחה
תעמדי יציב | אלמה מכנס קז
אוצרת: טלי קיים
לוחות נצבא (מול גשר המיתרים) ירושלים
נעילה: 31.1.21
תודה רבה על הפרויקט הזה! ראיתי אותו אתמול בערב והייתי צריכה ממש לשפשף את עיני בפליאה – נשים חזקות וספורטיביות, צילום איכותי עם אמירה אמנותית, ועוד בחוצות ירושלים! אנחנו כל כך לא רגילות לראות דימויים כאלה במרחב הציבורי, רק כשזה כן קורה אפשר להבין כמה זה חסר. כל הכבוד, פרויקט כל כך נחוץ ומעורר השראה.