כל מה שחשוב ויפה
קרקס הבריחה: שבוע העיצוב ירושלים 2021

נטע־לי פלדסמן: חלומות נמסים על הקירות

עבודות הווידאו הפסיכדליות של נטע־לי פלדסמן נוצרו בסגר הביתי ומאפשרות בריחה אל האינסוף. יצירות שגלשו מהבמות של מופעי רוק ובינתיים מוצגות בתערוכה ״חלום שני״ בגלריה של האוניברסיטה הפתוחה ברעננה

חגית: הי נטע־לי, מה שלומך? איך עובר עלייך הסגר האחרון (הלוואי)?

נטע־לי: היי חגית. הלוואי שאחרון… עובר בסדר, נמלטתי עם בן זוגי לצפון לכמה ימים. איך אצלך?

חגית: גם אצלי, כבר די רגילה… קבענו לדבר אחרי השיעור. איפה את מלמדת?

נטע־לי: אני מלמדת תולדות האמנות בגימנסיה נבון בחולון. אבל בפועל מלמדת בזום 🙂

חגית: יפה לך. ועל פי אופי העבודות שלך אני מבינה שהסטודיו שלך שוכן בתוך הלפטופ?

נטע־לי: האמת שלא תמיד: הסטודיו שלי בבית, אבל ללא ספק הרבה נעשה מול המחשב. בתערוכה ״חלום שני״ אני מציגה רק וידאו, אבל אני אמנית מיצב וגם מציירת ומפסלת. גם במיצבים יש לווידאו תפקיד מרכזי אצלי

חגית: אנחנו משוחחות לרגל התערוכה שלך, ״חלום שני״, שמוצגת כחלק מסדרת התערוכות ״דקת מסך״ – בחלל הגלריה (הסגורה כעת) שבין כתלי האוניברסיטה הפתוחה ברעננה

נטעלי פלדסמן

נטעלי פלדסמן. צילום: איציק מור

חלום שני, הגלריה של האוניברסיטה הפתוחה

חלום שני, הגלריה של האוניברסיטה הפתוחה, רעננה. צילומים: צ״ל

חלום שני, הגלריה של האוניברסיטה הפתוחה

נטע־לי: התערוכה נפתחה בערב הסגר, ומאז העבודות ממתינות שם. לפעמים אני מדמיינת אותן קמות לתחייה לבד בחלל. קצת מצחיק אותי וקצת עצוב

חגית: יכול להיות מגניב J תתארי קצת מה יש שם בעבודות וממתי הן? תיעדת את תקופת תחילת הקורונה?

נטע־לי: בתערוכה מוצגות ארבע עבודות וידאו, שלוש מתוכן היו קיימות ועבודה אחת נעשתה במיוחד – הקרנות בית; זו עבודה שהתחלתי במהלך הסגר הראשון, בלי כוונה להציג אותה בכלל. ואז כשעלה הרעיון לתערוכה, המשכתי לפתח את הרעיון מתוך מחשבה על החלל הספציפי.

בעבודה (שמוקרנת על קיר הגלריה) יש תיעוד של הקרנת וידאו שהקרנתי על תקרות הבית בלילות. היא מורכבת מסרטוני ארכיון שאני אוספת, יחד עם תמונות שלנו ושל חברים ומשפחה. ערכתי את ההקרנות בלייב, כמו מופע, וכשהבנתי שקורה משהו מעניין, התחלתי לתעד את מה שמתרחש

חגית: את עובדת על קו התפר שבין מציאות לחלום או לפנטזיה. האוצרת, כרמית בלומנזון, כתבה שהעבודות בתערוכה מציעות תקווה ואסקפיזם אופטימי, אך גם ״מטילות ספק במציאות המוכרת, שעד לפני כמה חודשים היה נדמה שהיא ודאית ומוצקה…״ יחד עם התיאור שלך – של הקרנה על התקרה – מתחיל להישמע קצת כמו גמביט המלכה 😀?

נטע־לי: מצחיק, גמביט! חלק מרכזי בעבודה שלי הוא איסוף של חומרים, יש לי אוסף ענק של קטעי וידאו מתקופות שונות, של מקומות שונים בעולם. בנוסף, אני מטיילת עם מצלמת וידאו קטנה, ככה שצברתי כמה הארד־דיסקים של חומרים.

ברוב העבודות יש שימוש חומרי בווידאו, ככה גם נוצר הפן החלומי. בהקרנות בית, יצרתי קולאז׳ים שצורתם התעוותה על הקורות והצורה של התקרה ונוצר מעין חלל חדש

חגית: את יוצרת חיבורים בלתי אפשריים – בין טבע וטכנולוגיה, עתיק ועתידני, וירטואלי וחומרי – כאילו מזמינה את הצופה לצלול לתוך דימוי פסיכדלי, נזיל

נטע־לי: בעבודה ״25 סרטי טבע״ (וידאו מ־2020, שהספקתי להציג בניו יורק רגע לפני תחילת הקורונה!) לקחתי 25 סרטי ארכיון מתקופות שונות, חלקם צילומים ביתיים של משפחות, סרטוני הדרכה ב־8 מ״מ וסרטי וידאו HD. ערכתי אותם יחד לרמה שהמקור אינו מזוהה כבר, וזה נהיה וידאו מופשט של צבע ומרקם.

בעבודה ״אבק״ יש תיעוד של שכבות של אבק וצבע, שצילמתי במצלמת מאקרו. את האבק מצאתי בחדר צבע כששיפצתי את הסטודיו שלי. לאורך השנים האבק והצבע מתגבשים לכדי משטחים שדומים יותר לנוף או תצורת קרקע (terrain) מאשר למה שזה. אני זוכרת שנדהמתי ושמרתי אותם בקופסה עד שהבנתי מה אני רוצה לעשות איתם.

בווידאו יצרתי מרחב אפוקליפטי, שבו אני שוזרת פנימה התפרצויות וולקניות, ציפורים וצבעים, בחיתוכים גסים שחושפים את האשלייה. לצד העבודה הקלטתי קטע מוזיקלי שניגנתי על קלידי קאסיו של ילדים. החיבור מייצר משחק אפל, ובלחיצת כפתור אני שולטת על המתרחש בעולם שיצרתי.

ב״פרחי הזיה״ יש גם פעולה דיגיטלית שמשבשת את המקור והופכת את הפרחים לדמויות מרוחות, רוקדות ומופשטות

חגית: אם אני מצליחה להבין – בעבודה ״הקרנות בית״ יש הקרנה של צילום של הקרנה בתוך הקרנה? ובתוך השכבתיות הזו נוצרים דימויי וידאו מופשט

נטע־לי: בדיוק – ב״הקרנות בית״ יש הקרנה של צילום של הקרנה 🙂 נוצר דימוי מופשט, שבתוכו יש רגעים שבהם אפשר לזהות דימויים או דמויות. בנוסף, זה מתחבר לאופן שבו אני עובדת עם וידאו כחומר, בתיעוד של הקרנה החומריות של האור הופכת להיות עוד מרכיב, בנוסף לדימוי עצמו

הקרנות בית

הקרנות בית

הקרנות בית

הקרנות בית

אבק

אבק

אבק

אבק

חגית: את עושה עבודות וידאו למופעי מוזיקה גדולים – מופעי רוק. גם זה משהו שאינו מתקיים השנה – יש שפה משותפת לעבודות עבור אמני במה ולעבודות שהן אישיות שלך?

נטע־לי: זה מאוד חסר לי השנה. יש שפה משותפת לשניים ויחסים סימביוטיים בין עבודות הבמה לאמנות האישית שלי. בהקרנות לייב בהופעות יש הרבה מקום למשחק, והחופש הזה מוליד רעיונות חדשים שיכולים להתקיים בשני העולמות. אני מקבלת הרבה השראה מהעבודה שלי לצד המוזיקה

חגית: איך הגעת לשם? אולי תספרי קצת על עצמך והרקע לאמנות שלך

נטע־לי: למדתי במחלקה לאמנויות המסך בבצלאל, וכבר בשנה הראשונה חומרים שיצרתי הוקרנו ברקע של הופעות. למדתי את התוכנה לעריכה בלייב ומשם התחלתי להופיע עם עבודות הווידאו שלי לצד מוזיקאים שהזמינו אותי. ההקרנות הפכו לעוד דמות על הבמה בהופעות אלקטרוניות, שבהן אין כלים או דמויות פיזיות, והבמה הפכה למיצב חי

חגית: מרגש! עם איזה מוזיקאים את עובדת? ובמילים אחרות – איפה ראינו עבודות שלך ולא ידענו אפילו?

נטע־לי: עבדתי עם אסף אמדורסקי, רד אקסס – אחוזת בית, עם אוטרקי במשך שנים (וכשהופיע בלילה במוזיאון תל אביב) קסן, יזהר אשדות ונדובה, בהופעת תזמורת פילהרמונית, שעשתה עיבודים לקטעים אלקטרוניים איקוניים, גרדן סיטי מובמנט, לורנה בי ועוד רבים וטובים

חגית: וואו, הארד קור. ובמקביל הצגת בתערוכות, או שזה החלק היותר טרי בקריירה?

נטע־לי: תמיד הצגתי בתערוכות ודבר הוליד דבר במקביל, בין שני העולמות. אני חברה בגלריה השיתופית מכון אלפרד. יש אנשים שהכירו אותי מהפעילות שלי בהופעות וחיי הלילה ולהפך. את אסף אמדורסקי פגשתי בתערוכת וידאו שהצגתי בבית האדום. הוא ראה שם את ״אבק״ (שמוצגת עכשיו בתערוכה ״חלום שני״) ומשם פנה אליי ליצור לו וידאו להופעות

אסף אמדורסקי, מועדון התיאטרון

אסף אמדורסקי, מועדון התיאטרון. צילום: גאיה

אוטרקי, מוזיאון תל אביב

אוטרקי, מוזיאון תל אביב. צילום: מ״ל

היכל התרבות

היכל התרבות. צילום: איציק מור

חגית: אז נביט רגע לאחור – איך נראתה השנה שלך, ואיך בתוכה נולדה התערוכה?

נטע־לי: מבחינה יצירתית הייתה לי שנה טובה: הצגתי בחממת האמנים של צבע טרי, והתערוכה הזו נולדה בזכות צבע טרי. האוצרת כרמית בלומנזון פנתה אליי אחרי שראתה את עבודות הווידאו שהצגתי ביריד. היא סיפרה לי על פורמט התצוגה של תערוכות הווידאו בגלריה של האוניברסיטה הפתוחה, והתחלנו לחשוב יחד אילו עבודות להציג ואיך תיראה ההצבה במרחב הייחודי של החלל.

כרמית ראתה בעבודות שלי ממד של חלומיות ואסקפיזם, משהו שיכול למלא אותך בתקופה הזו. מתוך השיח על העבודות ועל החיבור ביניהן סיפרתי לה על המשחקים בהקרנות שעשיתי ב״הקרנות בית״ וחשבתי שזה יכול להיות מעניין כתוספת מוקרנת על קיר הבטון. וזו העבודה היחידה שמופיעות בה דמויות בניגוד למסכים שבהם יש רק מרחבים פנטסטיים בתנועה

חגית: נורא מוזר לדבר על העבודות בלי לבקר בחלל, אולי בגלל האופי המופשט שלהן. גם צבע טרי היה השנה אונליין – איך הגיב הקהל? יש קונים לווידאו?

נטע־לי: כן, חווית הביקור בחלל חסרה. והאמת שבצבע טרי היו תגובות טובות – מכרתי שלוש עבודות וידאו, זה היה מאוד משמח

חגית: מקסים! זה כנראה אופי ההגשה הנכון של וידאו לחובבי אמנות – כתמונות ממוסגרות ונעות…

נטע־לי: זמן רב ידעתי שאני רוצה לייצר מסכים ממוסגרים עם עבודות שלי וצבע טרי הייתה הזדמנות טובה לנסות

חגית: בתקווה שבקרוב נחזור לחללים פיזיים – מה היית רוצה שיקרה למבקרים בתערוכה?

נטע־לי: אני חושבת שהתגובה הרצויה מבחינתי היא לגרום לאנשים לעצור מול היצירה ולהסתכל. וידאו יכול להיות מהפנט ולמשוך אותך פנימה לתוך עולם אחר וזה מה שאני מחפשת בעבודות שלי, לנתק רגע מהמציאות

חגית: לגמרי, במיוחד כשהוא מופיע באזור מעבר, כמו הגלריה באוניברסיטה הפתוחה.
ולקראת סיום – מה הדבר הבא, על מה את עובדת כעת?

נטע־לי: כרגע אני במחשבות על תואר שני, ומתכננת תערוכה באלפרד בהמשך השנה

חגית: בהצלחה! מקווה שנראה לייב בקרוב J

נטע־לי: גם אני!


נטע־לי פלדסמן | חלום שני
אוצרת: כרמית בלומנזון
סדרת ״דקת מסך״, גלריה האוניברסיטה הפתוחה 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden