כל מה שחשוב ויפה
אמה קורין (הנסיכה דיאנה) בסדרת הכתר של נטפליקס
אמה קורין (הנסיכה דיאנה), הכתר, נטפליקס. צילומים: דז ווילי, אלכס ביילי

הנסיכה דיאנה: כל העולם במה

לגוף ולבמה - הממשית והמטאפורית - נוכחות בולטת בחייה של הנסיכה דיאנה, כפי שאלה משתקפים בעונה הרביעית של ״הכתר״. ״אני אוהבת להופיע״, אומרת דמותה בסדרה: ״כך אני יכולה להראות איך אני באמת מרגישה״

הצפייה בעונה הרביעית של ״הכתר״ מבית היוצר של נטפליקס, הייתה אמורה להיות קרן אור מנחמת בשגרה המעיקה שכפתה עלינו המגיפה. בין סגר לסגר, בין זום לזום, קיוויתי לכמה רגעי חסד של עניין ואסתטיקה, אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד.

כן, השחזור התקופתי מעורר התפעלות, המשחק עילאי והנופים מרהיבים, אך בפועל היו אלה עשר שעות שבמהלכן נעתי על הספה באי נוחות, תוהה ביני לביני האם כל זה אכן קרה (תשובה: כמעט), ולשם מה שילמו ועדיין משלמים האנשים האלה מחיר כה גבוה בחייהם ובגופם (תשובה מקוצרת: המשכיות הכתר). ובכל זאת, הייתי מרותקת לנוכחות הבולטת של הבמה, הממשית והמטאפורית, בחייה של הנסיכה דיאנה; הבמה והגוף הרוקד עליה.

דיאנה למדה בלט מגיל צעיר, והיה לה כשרון טבעי לכך, אך משגבהה נאלצה לוותר על חלומה להפוך לבלרינה. משיכתה לספיחי ה״בלטים הרומנטיים״ של המאה ה־19, לדוגמה לה סילפיד או ג׳יזל, לא דעכה: הפיות, הנסיכים והאהבה הטהורה המשיכו לקנן בדמיונה של הנערה המתבגרת.

החלומות הרומנטיים, בשילוב התואר ״ליידי״ שקיבלה בגיל 13, זרעו בה את האמונה שיום אחד יהיו לה חיים אחרים; מלכותיים. דיאנה לא טעתה, והיא אכן הפכה לנסיכה, אבל היא המשיכה להשתמש בגוף שלה כמו רקדנית: דרכו ובאמצעותו היא הביעה רגשות. 

אמה קורין (הנסיכה דיאנה) בסדרת הכתר של נטפליקס

למרבה הצער נקלעה דיאנה לסביבה שלא דגלה בהבעת רגשות, במיוחד לא כאלה המובעים דרך הגוף, ולכן הקצרים בתקשורת היו בלתי נמנעים. כשהיא מתרגלת נאום רשמי ונעזרת בגופה כדי להדגיש את עמדתה, קושרת סבתה את ידיה בחבל, באקט מסרס וסימבולי. בנסיון לקבל מהמלכה מעט חום ותחושת שייכות, מחבקת אותה דיאנה חיבוק מועך, ומבקשת Don't push me away. המלכה לא מסוגלת לחבק חזרה. אפילו המשרת בפינת החדר מסב פניו בכאב.

עימותים אלה, בצירוף העובדה שהיתה חסרת הדרכה הורית – אמה הוכרזה שלא בצדק כאם בלתי כשירה והורחקה מארבעת ילדיה כשדיאנה היתה בת 8 – העצימו את בדידותה וחרדותיה.

בתחילה בשיעור בלט, וככל שסבלה מתעצם, הופכת תנועתה לספונטנית יותר, משתוללת כמעט כבתוך טראנס, עד שגופה מותש, והיא מתרסקת על הרצפה או מול המראה

מצד אחד, הגוף סיפק נחמה, ובעזרתו דיאנה שחררה מתחים. ידידה, רקדן הבלט וויין סליפ אמר ש״דיאנה אהבה את החופש שריקוד העניק לה״. בכל פעם שהיא סבלה מבדידות, או מהתעמרות רגשית, אנו רואים אותה נכנסת ל״סטודיו״ בתוך הארמון, ורוקדת החוצה את כאביה. בתחילה בשיעור בלט מובנה, וככל שסבלה מתעצם, כך הופכת תנועתה לספונטנית יותר, משתוללת כמעט כבתוך טראנס, עד שגופה מותש, והיא מתרסקת על הרצפה או מול המראה.

מצד שני, לפעמים הפורקן שסיפק הגוף לא הספיק, וכדי להשיג תחושת שליטה על חייה, הפנתה דיאנה את תסכולה כלפי אותו הגוף עצמו, והתדרדרה שוב לבולימיה.

שמונה דקות הם הריעו לך

דיאנה אהבה לרקוד, וככל רקדנית, גם להופיע על במה בפני קהל. כמו שהיא מתוודה באוזני צ׳ארלס, ״אני אוהבת להופיע, זו הדרך הטובה ביותר שבה אני מצליחה לבטא את עצמי. כך אני יכולה להראות איך אני באמת מרגישה״. ובכל הזדמנות שהיתה לה, דיאנה אכן רקדה.

בזמן סיור באוסטרליה, ברגע של אושר נדיר, היא רוקדת עם צ׳ארלס. שנים אחר כך היא מופיעה למענו: פעם אחת כשהיא רוקדת עם סליפ בגאלה חגיגית לרגל יום הולדתו ה־37, ופעם נוספת כשהיא מצלמת את עצמה שרה על במת המחזמר ״פאנטום האופרה״ לכבוד יום נישואיהם.

אמה קורין (הנסיכה דיאנה) בסדרת הכתר של נטפליקס אמה קורין (הנסיכה דיאנה) בסדרת הכתר של נטפליקס

איך מתייחסים בארמון למי שמביעה את עצמה בריקוד ומופיעה על במות? לכאורה אין שם דרמות גדולות, אך בין השורות מתבררת הגישה הכללית. למחרת ההופעה בגאלה מציגה המלכה את העמוד הראשון של עיתון ה״מירור״ ועליו הכותרת הלא מלכותית Di-rty Dancing.

וכשפיליפ המשועשע שואל את אליזבת מדוע מעולם לא רקדה היא בשבילו, ״כמו סלומה״, היא עונה – ״מכיון שאם זכרוני אינו מטעני, היו לך בלרינות משלך״. בכך היא מתכוונת לרומן שפיתח פיליפ – ומעולם לא הוכח במציאות – עם הבלרינה גאלינה אולנובה, בפרק הראשון של העונה השניה.

סלומה אם תהיתם, היא שולמית, בתו החורגת של הורדוס. מאז ימי הביניים שואבים אמנים מתחומים רבים השראה עצומה מדמותה הפתיינית והמאיימת, וב־1891 כתב גם אוסקר וויילד מחזה הנושא את שמה. מוכת תשוקה, לבושה בעיקר במחרוזות ענק, נאותה סלומה לרקוד במשתה לכבוד יום הולדתו של הורדוס, שמבטיח בתמורה למלא כל משאלה שלה.

אחרי ריקוד שבעת הצעיפים סלומה מבקשת – ומקבלת – את ראשו הערוף של יוחנן המטביל, מושא תשוקתה. בהקבלה שיוצר המלך בין דיאנה, לבין דמות הפאם־פאטאל בעלת המוסר המפוקפק של סלומה – שדרך ריקוד סמי אירוטי ממיתה חורבן על גבר אחד לפחות – מתברר שגוף נשי הרוקד על במה, אינו כוס התה של בית המלוכה.

האופן שבו התבטאה דיאנה דרך הגוף, בהרכנת ראש מבוישת, בחיוך קונדסי ובחיבוקים גדולים, כמו גם הדרך שבה התעניינה בכנות בכל מי שעמד מולה, הפכו אותה, בניגוד לבני מלוכה אחרים, לדמות שכל אדם מהיישוב הצליח להזדהות אתה. התקשורת, להוטה לספק להמון את מה שהוא מבקש, לא חדלה מלסקר אותה, והכתירה אותה ככוכבת.

דיאנה זהרה על הבמה המטאפורית של דעת הקהל, אבל גם הבמה הזו הפכה לזירת התגוששות בינה לבין משפחת המלוכה, בעיקר כי הגושפנקה להמשך קיומו של הכתר נשענת על דעת הקהל של נתיניו

דיאנה זהרה על הבמה המטאפורית של דעת הקהל, אבל גם הבמה הזו הפכה לזירת התגוששות בינה לבין משפחת המלוכה, בעיקר כי הגושפנקה להמשך קיומו של הכתר נשענת על דעת הקהל של נתיניו: אם מספיק אנשים, לאורך מספיק זמן, יראו בו מוסד בזבזני ולא רלוונטי, הרי שהוא יחדל מלהתקיים. אם נוסיף לכך את העובדה שכל אחד מבני המשפחה הזו חי בתנאי רעב רגשיים, לא מפליא שהם עושים הכל כדי לזכות בכל בדל פרגון מצד התקשורת, בכל שורה אוהדת בעיתון.

כך קורה באותו סיור ביבשת אוסטרליה, כשכתבת הטלוויזיה מדווחת: ״בעוד הנסיך צ׳ארלס צובר נקודות זכות רבות, איש לא יוכל להכחיש שנסיכת וויילס היא זו ששבתה את לב האומה״. בתגובה לפופולריות הגואה שלה, מאשים צ׳ארלס את דיאנה בגזלת מקומו באור הזרקורים.

המחווה שלה לכבוד יום הולדתו, אותו ריקוד שלה לצד וויין סליפ, נתפס על ידו לא כמעשה רומנטי, אלא כנסיון וולגרי ואנוכי להשתלט על ״במת יום ההולדת״ שלו: ״שמונה דקות הם הריעו לך״ הוא אומר, ו״רק על כך יכתבו מחר בעיתונים״.

גם הנסיכה אן, קנאית לפרטיותה ומקדישה את זמנה לעבודות צדקה, היתה ״שמחה לטפיחה על השכם״ מצד התקשורת. במיוחד כשדיאנה ״רק צריכה ללבוש שמלת ערב, והיא על כל שערי העיתונים״.

כל הגברים והנשים רק שחקנים הם

העובדה שדיאנה כיכבה על במת דעת הקהל העולמית, אפשרה לה להגיע – שוב, בעיקר דרך מחוות הגוף – להשגים יוצאי דופן בתחומים שהיו קרובים לליבה. החיבוק האוהב שהעניקה לילדים חולי HIV בזמן הסיור שלה בניו יורק, לדוגמה, שינה מהיסוד את היחס העולמי לילדים אלה, ושיעורי האימוץ שלהם עלו פלאים.

גם הפעם היא הואשמה על ידי צ׳ארלס בניצול ציני של התקשורת, ושגם הם (בני המלוכה האמתיים, אלו שלא נסעו איתה) מסוגלים ״לחבק באופן תיאטרלי את החלכאים והנדכאים״. מבחינתה של דיאנה, ״אתם בקושי מסוגלים לחבק האחד את השני״, לא כל שכן את מי שלא שפר עליו גורלו.

אמה קורין (הנסיכה דיאנה) בסדרת הכתר של נטפליקס

השימוש של צ׳ארלס במילה ״תיאטרלי״ אינו מקרי. גם המלכה תוהה האם דיאנה לא נהנית יתר על המידה מתשומת הלב התקשורתית. האם ברגע שהיא רואה קהל, היא לא מגזימה ו״מופיעה״ בצורה תיאטרלית מדי, ללא שליטה עצמית, בניסיון לסחוט מההמונים טיפה נוספת של תשומת לב. משפחת המלוכה כל כך קמצנית בהבעת רגשותיה, שכל ביטוי שלהם – מילולי או דרך הגוף – נתפס כאקט מוחצן, מוגזם ולא ראוי.

״כל העולם במה״ כתב שייקספיר, ״וכל הגברים והנשים רק שחקנים הם״. אין הרבה תיעוד של הנסיכה דיאנה מדברת למצלמה בשנות ה־80. רוב מה שהשאירה אחריה משנים אלה מסתכם בתמונות, שמהן ניבטת אישה צעירה שהיתה ביישנית וקלה להסמיק מצד אחד, אך בעלת כישרון לביים באופן בלתי מודע בכל סיטואציה את התמונה המוצלחת עבור צלמי התקשורת מהצד השני. למרות שהיתה ״פרח קיר״, היא ניחנה ביכולת למגנט אליה מבטים מצד כל מי ששהה בנוכחותה.

כשדיאנה נתקלה בקהל היא לא שיחקה תפקיד: היא רקדה את עצמה. הבעות הפנים, הדרך שבה החזיקה את גופה והבגדים שבחרה ללבוש, העידו על רגשותיה יותר מאלף מילים, כי זה מה שגוף רוקד מיומן לעשות

אין כאן סתירה. דיאנה אכן היתה ביישנית, אך במהותה גם היתה רקדנית. אחרי שנות הכשרה מרובות בבלט קלאסי, סטפס וג׳אז, היא מפתחת – ככל רקדנית – רגישות קיצונית לגופה, לאופן שבו הוא מתקיים במרחב  ולהשפעה שיש לו על מי שצופה בה. הנוכחות של גופה התמיר והדק כשל רקדנית, מגנט אליה את מבטי הקהל בעצם נראותו, בין שרצתה בכך ובין אם לאו.

כשדיאנה נתקלה בקהל היא לא שיחקה תפקיד: היא רקדה את עצמה. הבעות הפנים, הדרך שבה החזיקה את גופה והבגדים שבחרה ללבוש, העידו על רגשותיה יותר מאלף מילים, כי זה מה שגוף רוקד מיומן לעשות. המשפט Gestures reveal us שאומרת סבתה של דיאנה, מאיים על המשפחה המלכותית, אבל הוא הלחם והחמאה של כל רקדנית: דרך מחוות הפנים והגוף היא אמורה לספר סיפור, ו״לשחק״ דמות.

אמה קורין (הנסיכה דיאנה) בסדרת הכתר של נטפליקס

הגוף שלה ו־178 הסנטימטרים שלו אולי מנעו מדיאנה מלהפוך לרקדנית מקצועית, וכלפיו היא הפנתה את הפגיעות והתסכול שחשה בחייה האישיים, אבל זה בדיוק הגוף שיחד עם כריזמה, יופי, חוש הומור ואהבת אדם, הפך אותה לכוכבת. דיאנה היתה אהובה כל כך, עד שההמונים האמינו, כמו בתקופות קדומות יותר של בית המלוכה, שלמגע בגופה המלכותי יש יכולות תרפויטיות. וויין סליפ תיאר בראיון לגרדיאן ב־2017, שבזמן הלוויתה של דיאנה אנשים עטו עליו, וניסו לגעת בו, מכיון שב־1985 הוא חלק עם דיאנה את אותה במה.

למרבה הצער דיאנה פעלה בסביבה שבה כולם כן שיחקו; שיחקו תפקידי משנה בהצגה של אישה אחת: המלכה אליזבת. ״כולנו, כל אחד במערכת הזו הוא אאוטסיידר בודד, אבוד, ולא רלוונטי. חוץ מאדם אחד, האדם היחיד – שחשוב. היא החמצן שכולנו נושמים, מהות כל תפקידנו״, אומר פיליפ.

גם דיאנה, ללא ידיעתה, מילאה תפקיד משנה בהצגה הזו. כך הרי הפכה מלכתחילה לרעייתו של צ׳ארלס. אבל דיאנה סירבה להמשיך להיות ״לא רלוונטית״, וכמו שנראה בשתי העונות האחרונות של הסדרה, לא נתנה שיקשרו שוב את ידיה לגופה.

כדי לשלוט בחייה היא תלמד לנצל את במת דעת הקהל לטובתה; היא תלמד לשחק. בשתי העונות האלה, אגב, תגלם את דמותה של דיאנה השחקנית אליזבת דביקי: בת לשני רקדני בלט, ומי שכמעט הפכה לאחת בעצמה. נתראה שם.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

11 תגובות על הכתבה

  1. דפנה

    התבוננות מרתקת שנותנת ענין מחודש בסיפור ידוע, כיף לקרוא כזו כתיבה קולחת וזורמת

  2. רינה

    כתבה מעניינת על קורות חייה של הנסיכה דיאנה המדגישה רגעים עצובים בהם מדכאים את כמיהתה לריקוד ואת אישיותה המלבבת,
    כתיבה יפה ומעשירה.

  3. אלונה

    כתבה מרתקת, עדיין לא ראיתי את הסדרה וכנראה שאצפה בה.. איך גוף מתקשר אותנו התשוקות שלנו, הפחדים, הרגישויות.. תודה על המילים

  4. רוית

    אהבתי את התובנות שלך. צופה בסדר וכל הזמן חושבת על המשחק הזה ועל העדר הרגש בחיי בית המלוכה הזה.

  5. יפעת

    אהבתי את נקודת המבט.
    ראיתי את הסדרה אך לא כך…

  6. סופי

    כרגיל הפלאית להרקיד את המילים ולביימם.
    דרכך דיאנה מרגשת אף יותר מאשר בחייה האומליים.
    והחוסר יכולת לרקוד של המלכה המאובנת אליזבט , מעורר פלצות.
    תודה על הניתוח היפהפה שעשית לדמות.

  7. מיכל

    נהנתי מכל מילה וממש עשית חשק לצפות. תודה לך על סקירה מרתקת!

  8. עפרה

    עדיף היה להדגיש בכתבה שמדובר בדמות בדיונית שנכתבה על סמך דמות מציאותית לצורכי הסדרה, בטח לא להיכנס לניתוח פסבדו פסיכולגי על סמך הסדרה של הדמות הממשית. מתסריטאי נטפליקס לא מצופה שינתחו לעומק את הסיבות לבולימיה הממשית של הנסיכה דיאנה הממשית. הם גם לא התיימרו לעשות זאת. הם כתבו סיפור, פרק אחד בתוך סדרה בת כמה עונות, שהנסיכה דיאנה איננה הדמות המרכזית שבה, והיא חשובה באופן שבו היא משקפת את הנושא המרכזי שהוא הכתר.

  9. עדי

    ניתוח רגיש ומקסים של אישיותה של דיאנה, על רקע אהבתה למחול. לא הכרתי את ההיבט הזה בחייה, ושמחתי לקרוא. הקורלציה בין תנועה- גוף- רגש מרתקת, ושופכת אור על אישיותה המורכבת. כתבת נפלא, תודה.

  10. רחלי

    דיאנה היתה הראי שאף אחד מבני המלוכה לא רצה להביט בו. ובצדק…
    כתבה מקסימה, תודה

  11. עירית ניצן

    ענת יקרה,
    תיארת כל כך יפה וברגישות את אחת הנשים היפות והאציליות שידענו.
    התבוננות על בית המלוכה הנוכחי רק מעצימה את חסרונה…

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden