בחזרה לעתיד // עזרי טרזי

לפני 10 שנים

בשנת 2011 המעצב עזרי טרזי היה בעיצומה של פעילות אינטנסיבית שכללה את ההובלה האקדמית של התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל שאותה הקים; של סטודיו טרזי, עם מגוון פרויקטים מסחריים ואמנותיים; של תכנית המצויינות d-vision עם קבוצת כתר; שותפות בכמה סטארט־אפים טכנולוגיים, ויעוץ למספר מדינות בנושא קידום חדשנות דרך חשיבה עיצובית; והתנעת כתיבה של ספר בנושא מתודה חדשה בחשיבה עיצובית (Dז).

באותה התקופה הוא הציג מעבודותיו ברחבי העולם: בטריאנלה של הקופר־היואיט, המוזיאון הלאומי לעיצוב של ארצות הברית, הוא הציג מיצב של מתקן סולרי חדשני שהיה שותף בפיתוחו; בשבוע העיצוב של מילאנו, בברלין באירוע בשדה התעופה הישן, ועוד, עבודות אישיות.

״אפשר לדמיין את רמת האינטנסיביות באותה התקופה״, הוא נזכר, ומיד מוסיף ש״צריך לציין ששנה לאחר מכן, בסתיו 2012, הרבה מהדברים הללו עברו reset בצורה דרמטית״.

מתוך קל״ב, גלריה פרדיגמה, 2011. צילומים: מ״ל

בתחילת אותה שנה הציג טרזי את תערוכת היחיד קל״ב בגלריה פרדיגמה, שפתחה האוצרת ענת בנבנשיתי בסמוך לגלריה נגא ברחוב אחד העם בתל אביב. הגלריה לא האריכה ימים, אולם התערוכות שהוצגו בה שיקפו במידה נאמנה את הכוחות הפועלים בסצינה המקומית של בין עיצוב לאמנות. 

בתערוכה הציג טרזי מספר אוביקטים של ריהוט סלון, השזורים בהוויה הישראלית הצבאית, כמו משטחי רביצה דמויי שקי חול, מתקן למדיה בסלון דמוי סל ציוד של נגמ״ש, שולחן דמוי תצלום ראיית לילה של מזל״ט, מדפים מארגזי תחמושת ומנורות מרצועות צבאיות.

הסצינה המקומית באותה התקופה היתה במבחן של היתכנות והתגבשות. ברקע, העבודות המוקדמות שלי התחילו לצבור תהודה בקהילה העולמית של אוצרים.ות ואספנים.יות עיצוב, וזה עודד אותי לפתח שפה עיצובית דרך עיצוב אוטוביוגרפי

״הסצינה המקומית באותה התקופה היתה במבחן של היתכנות והתגבשות. ברקע, העבודות המוקדמות שלי (כמו שולחן ניו־בגדד עבור Edra) התחילו לצבור תהודה בקהילה העולמית של אוצרים.ות ואספנים.יות עיצוב, וזה עודד אותי לפתח שפה עיצובית דרך עיצוב אוטוביוגרפי. 

״קל״ב היתה נקודת ציון חשובה בעבורי, בפיתוח שפת עיצוב חדשה המחוברת לזהות ולמקום, להרחיב אותה ולהעמיק בתוכה ביצירה של אוביקטים נוספים טעוני משמעות אישית. בו זמנית רציתי ולחזור לנקודת ההתחלה שלי בעולם העיצוב ממקום של מחקר ופיתוח מבוססי מדע וטכנולוגיה, וייצור דיגיטלי. לכל התנועה הזאת אני קורא DEEP DESIGN, וזו תפישה מתודולוגית שאני מפתח כיום לכדי ספר חדש״.

פאסט פורוורד

בשנים לאחר התערוכה עבד טרזי על פרויקטים כמו גיטרה חשמלית עשויה קופסת שש־בש ופריטי ריהוט יחידניים לתערוכות קבוצתיות. השיא הגיע בתערוכה מחוז חפץ (2015), שבה הציג טרזי בתערוכה משותפת עם חיים פרנס במוזיאון מגדל דוד סדרה של שולחנות בנושא ירושלים, משולבי טכנולוגיה מתקדמת כמו ראיה ממוחשבת וקראפט דיגיטלי. מלבד בירושלים השולחנות הוצגו גם בטריאנלה במילאנו, בלונדון, בקיוטו ובברלין.

מחוז חפץ, מוזיאון מגדל דוד. צילומים: אלעד שריג

במוזיאון תל אביב הציג טרזי פיתוח של קונספט לבית קבע מפלסטיק ממוחזר ובוץ עבור פליטים, שהתחיל לפתח עוד ב־d-vision ביחד עם האוצר של מוזיאון העיצוב של ויטרה. בפרויקט עם מירב פרץ יצרו השניים סדנה/אירוע בשם Design in the Middle בשיתוף מעצבים מהמזרח התיכון, שהתרחש במוזיאון MAXXI ברומא.

במוזיאון העיצוב חולון, בתערוכה אקסטרים שנפתחה בסוף 2019, הציג יחד עם מעבדת design-tech של הטכניון קונספט של שונית מלאכותית בהדפסה תלת־ממד מחימר (יחד עם החוקרים פרופ׳ חיים פרנס והדוקטורנט עופר ברמן); ולמוזיאון ראשון לציון יצר תערוכה של אייקונים ישראלים מודפסים בגרסאות כיסוי.

״יחד עם השתתפות בפעולות אוצרות, ותערוכות קבוצתיות נוספות בארץ ובחו״ל, זה בהחלט היה עשור פורה מבחינתי. לא קשה להבחין שכמעט תמיד קיימת בעבודות שלי התייחסות לנושאים בוערים. כחלק מה־reset של 2012, והתנועה לכוון של DEEP DESIGN, בחרתי לעבור לטכניון ולאתחל את עצמי מחדש במקום לא ידוע ולא מוכר״. 

נכון לעכשיו

״עשר שנים אחרי, המסקנות עדיין לא ברורות באופן חד וברור. יחד עם זאת, סיום העשור במשבר המגיפה, מחזק את האינטואיציה שהיתה לי לעזוב חלק מהדברים שעסקתי בהם ולנוע לאזורים החדשים.

״התפישה שהתגבשה ב־2012 של DEEP DESIGN, והמשימה של לקדם את נושא ׳העומק׳ בעיצוב – דרך מהלך של מחקר בעיצוב, דרך מעבדה יצירתית וחיה, עם חבורת דוקטורנטים.יות ומאסטרנטים.יות חוקרים.ות מתחום העיצוב – מרגשות ומתגמלות.

״בתחום היצירה של אוביקטים יחידניים, התחזקה המגמה של קראפט דיגיטלי, והבניה של מעבדת design-tech בטכניון סייעה לי לבסס את הידע החדש בתחום, בשילוב המרתק בין אלגוריתמים חדשים, עיצוב גנרטיבי והדפסה ברמה חדשה במגוון חומרים ובקנה מידה עצום״.

התפישה של DEEP DESIGN והמשימה של לקדם את נושא העומק בעיצוב – דרך מהלך של מחקר, מעבדה יצירתית וחיה, עם חבורת דוקטורנטים.יות ומאסטרנטים.יות חוקרים.ות מתחום העיצוב – מרגשות ומתגמלות

באיזה אופן?

״הכיוון שנבחר לפני חמש שנים הוכיח את עצמו בכמה פרויקטי יצירה ואנחנו רק בהתחלה של השינוי. קלטנו במעבדה מדפסות ענק ומכשיר CNC חמישה צירים עצום־ממדים, שישנו את הדרך לבנות אוביקטים דיגיטליים. המעבדה המשיכה לעבוד בכל תקופת הסגרים בשיתופי פעולה עם בתי חולים ורופאים, וגם בהקשר של מחקרי הדפסת שוניות אלמוגים התחלנו כמה שיתופי פעולה חדשים עם שותפים חדשים בחו״ל. 

״מה שמתבצע במעבדה שלי נוגע במפגש החדש והמיוחד בין מדע וטכנולוגיה בשיתוף פעולה עם המדענים והחוקרים.ות הבולטים.ות בכל תחום שבו אני משתף פעולה. להיות המעצב היחיד בטכניון מייצר דיאלוג מרתק עם חוקרים.ות. סביב מושגים כמו הנדסת חומרים, ביו־רפואה, ביולוגיה ימית, אוירונאוטיקה ועד אינטליגנציה מלאכותית ומערכות אוטונומיות״. 

מתוך התערוכה אקסטרים, מוזיאון העיצוב חולון, 2019. צילום: אלעד שריד

צילום: דור קדמי

זה משהו שחשבת עליו או יכולת לתכנן לפני עשר שנים?

״לשאלתך, איפה אני היום, אשיב שלא יכולתי לתכנן את זה או אפילו לחלום את זה, לפני עשור, אלא יותר לכוון את ההגה הרחק מהיכן שהרגשתי שהגעתי לסיום דרכי, ומשם הדברים התחילו לקרות באופן פלאי ומפתיע. העשור האחרון בהחלט גרם לי לחשוב מחדש על הסיבות לדברים שאני עושה, להקשיב בצורה מדוייקת יותר לאינטואיציות הפנימיות, ולהתרחק מסיבות חיצוניות ותשוקות שהן לא שלי.

היום אני יושב על הספה מהתערוכה בכל תקופת הסגרים והבידוד, ולכאורה הדברים שפיתחתי אז עובדים נכון ומרגישים נכון. קל״ב (קרוב לבית) זה הכי 2020, וזה, בהתבוננות אחורה, סוג של עיצוב נבואי

״התערוכה בגלריה פרדיגמה עסקה בזכרון אישי חזק של מלחמה, והיא היתה קשורה לכך שבשדה מול הבית שגרתי בו כילד חנו כוחות שריון וצנחנים בשכונת בית הכרם בירושלים. השפה הזאת, שהיא הכי אישית שיכולה להיות, היא מה שרציתי לפתח ולבשר בתערוכה קל״ב.

״היום אני יושב על הספה מהתערוכה בכל תקופת הסגרים והבידוד, ולכאורה הדברים שפיתחתי אז עובדים נכון ומרגישים נכון. קל״ב (קרוב לבית) זה הכי 2020, וזה, בהתבוננות אחורה, סוג של עיצוב נבואי״. 

בעוד 10 שנים 

כשטרזי מנסה לנבא את העולם בעוד עשר שנים, הדבר הראשון שהוא מתייחס אליו הוא הקצב המהיר שבו העולם משתנה. ״קצב השינויים, התפניות והתזזית של השינוי הוא כה גדול, ולמרות שקשה מאוד לנבא מה יקרה בינואר 2031, אם אני מקשיב לקולות שבתוכי, אני חש שיש כשל אינהרנטי בתרבות שלנו, שהתגלה בכל עוצמתו בתקופת המגיפה.

״כשבט של עוד מעט עשרה מיליארד איש, אי אפשר להמשיך ולהתבונן על עצמנו כאוסף אינדבידואלים, ובטח לא כאסופה של קבוצות. התחושה היא שהקישוריות המובנית שלנו כשבט אחד, כאן על הפלנטה, תתחזק בכל עוצמתה, לטובה – ולצערי גם לרעה״. 

הממד של אחריות ורצינות ישפיע גם עולם העיצוב. בפרספקטיבה, הרבה ממה שעולם העיצוב התעסק בו ב־2011 היה בלתי אחראי וילדותי, ובעיקר מרוכז בעצמו

מה המשמעות של זה?

״זה קורא לסוג של התבגרות מהירה. וכאן, הממד של אחריות ורצינות ישפיע גם עולם העיצוב. בפרספקטיבה, הרבה ממה שעולם העיצוב התעסק בו ב־2011 היה בלתי אחראי וילדותי, ובעיקר מרוכז בעצמו. העיסוק הבלתי נדלה בהברקה של ׳קונץ׳ עיצוב כזה או אחר, יתחלף בעוד עשור בחיבור חזק יותר בין עולם העיצוב לעולמות של קידום הישרדות האנושות, וכאן למחקר המדעי ולטכנולוגיה יש חרב חדה בצד החיובי ובצד השלילי של המשוואה״.

תסביר.

״כפי שציינתי קודם, לכותרת הגדולה של העשור הבא אני קורא DEEP DESIGN. המשמעות של ׳עומק׳ התגלתה לי כשחזרתי לעולם של צלילות מחקר, בעומקים של 50 מטר ובלחץ אטמוספרי של פי 6 מהלחץ על פני הים. כל טעות הקטנה ביותר, בהכנה או במהלך הצלילה היא קריטית. צלילת מעמקים דורשת התייחסות אחרת משחייה על פני המים עם שנורקל״. 

שונית מלאכותית בהדפסה תלת־ממד מחימר. צילומים: מ״ל

״לעניות דעתי, בעשור הקרוב, אם העיצוב לא יעסוק ברצינות בנושאים של הישרדות המין האנושי, הוא פשוט יהיה מחוץ לאג׳נדה של הדור הצעיר. הולך לקום דור חדש של מעצבים, ועולם העיצוב יעמול על איך יוצרים חברה צודקת יותר, הוגנת יותר, ושיוויונית יותר. זה מתחיל כבר בכיסים מחתרתיים של פריקים ב׳עיצוב עמוק׳ במרכזים של התנגדות, ויתפשט ויגיע לכל מקום. חברות מסחריות לא יוכלו להישאר אדישות יותר לזרם הזה.

״הדור הצעיר, שמשלם עכשיו את מחיר ההפקרות של הדור הקודם, יחזיר במרד רב עוצמה. זה קורא לפעולה אקטיבית ועמוקה של חיבור ריאליסטי והדוק בין כלכלה, טכנולוגיה, ייצור והפצה. נצטרך לעבוד קשה, כדי להבין לעומק וביסודיות האם חומר כזה או אחר הוא באמת ׳מעגלי׳, ׳מקיים׳ וכו׳. לא מספיק יהיה למעצבים.ות לקבל כותרות. אני חוזה שהדור הצעיר שגדל היום, לא יעשה עוד הנחות יותר לשרלטנים, או לשאפתני פרסום רגעי״. 

ובאקדמיה?

״בעולם האקדמי של עיצוב, נראה לי שהכל יעמוד למבחן של הישרדות ושל היכולת להמשיך הלאה בכל הרמות, ולא רק בתחום של האקלים, אלא גם בתחום של יחסי החברה, הפוליטיקה הרעילה, הפרטיות, המידע, הכלכלה, המדע והרפואה. הכל יהיה בר־עיצוב.

״ומי שלא יסגל את המפגש הרציני והעמוק הזה עם המציאות, עם המחקר המדעי, ועם השאלות הקשות שמסתתרות מתחת לרנדרינג היפה של תכנות ההדמיה הממוחשבות, פשוט ייעלם. אני צופה מצב שתהיה נטישה של האקדמיה שלא תשכיל להשתנות ולהתאים את עצמה ללימוד מונחה אתגרים אמיתיים״.

מי שלא יסגל את המפגש הרציני והעמוק הזה עם המציאות, עם המחקר המדעי, ועם השאלות הקשות שמסתתרות מתחת לרנדרינג היפה של תכנות ההדמיה הממוחשבות, פשוט ייעלם. אני צופה מצב שתהיה נטישה של האקדמיה שלא תשכיל להשתנות ולהתאים את עצמה ללימוד מונחה אתגרים אמיתיים

ומבחינתך? בטכניון?

״בשנה הבאה נארח בטכניון כנס בינלאומי שיעסוק בשאלה האם הפצתו של המושג ׳חשיבה עיצובית׳ היא ברכה או קללה? זה נושא קריטי שמעטים עוסקים בו ברמה האקדמית, אך העולם העסקי והארגוני התחיל להשתמש במתודות של חשיבה עיצובית בלי להבין לעומק מה השינוי הזה מכיל, ובלי להכיר את המגבלות שלו.

״גם כאן, צריך לעשות התנעה מחודשת של מה שאמיתי ועובד במתודות הללו, ומהו תוצר של יחסי ציבור מוגזמים. וגם כאן אני צופה דרישה לבחון באופן מדעי ואמיתי האם המתודות הללו אכן יעילות והאם הן צריכות להתעדכן, ולהתבסס על מדע בר מדידה? זה תפקיד של מעצבים לבדוק את זה ולהפריך את המיתוסים שנקשרו לחשיבה עיצובית״.

שולחן ניו בגדד. צילום: מ״ל

ואם לחזור לקל״ב ולעיצוב אוביקטים לביטוי אישי?

״בתחום של עיצוב יחידני אני סבור שלא נוותר על הצורך להתחבר לאוביקטים שהאיכות, המשמעות והקרינה החיובית שלהם עלינו, מייצרת חלק מהזהות שלנו. הנטיה בעוד עשר שנים תהיה למעט בכמות האוביקטים, אך לחדד ולדייק את איכותם. לכן אני צופה שהתופעה של designer makers שיוצרים פריטים איכותיים תפנה לכיוונים מפתיעים ומעניינים.

״זה קשור לכל פריט אחר שלו אנו זקוקים והוא לא דיגיטלי. בתחום הדיגיטלי נגיע לרוויה, והבשורה של ׳האינטרנט של הדברים׳ והמקרר שמנחש מה אנחנו צריכים לקנות ימצה את עצמו. נתחיל יותר לדאוג לשמירה על פרטיות ופחות על בשורה פיקטיבית של נוחיות. שוב, היד תהיה פחות קלה על ההדק של לייצר זבל דיגיטלי.

״בעוד עשר שנים אני צופה גם חיבורים חדשים בין מודעות ועיצוב, בתחום של קשיבות (mindfulness), שזולג לעולם האמיתי של ההכרות של האדם עם עצמו. עולם האוביקטים ישתנה עקב הקשיבות המוגברת של דור חדש, שיבחן דברים מחדש, שאולי יתחיל לוותר על דברים, שאולי יראה בבעלות על דברים נטל. יש לי גם תחושה חזקה שהעולם הפנימי יקבל העמקה״.

מיינדפולנס ועיצוב? מעניין.

״מתחילה תפישה שקשיבות היא דבר אישי, סוג של רגש חזק, וניגשים אליה ללא מתווכים, ללא סימנים חיצוניים, באופן טבעי, פשוט ומותאם לדור החדש שצומח עכשיו. אני חוזה שהעשור הבא יציג לנו דור הרבה פחות חומרי, שעבר טראומה בישיבה לבד בבית, בתקופה של תהליך ההתבגרות והנעורים.

״הדור הזה ישאל שאלות וינער את היסודות של החברה שנבנתה כדי לייצר כנות עמוקה יותר, ובעיקר דיוק לגבי מה הוא צריך ובעיקר מה הוא לא צריך. קשה לאמוד כרגע מה תהיה ההשפעה על עולם העיצוב, אך לתחושתי היא תהיה דרמטית. אני קורא לו דור ה־A, כי אולי הוא ידרוש להתחיל את הכל מחדש?

הדור הזה ישאל שאלות וינער את היסודות של החברה שנבנתה כדי לייצר כנות עמוקה יותר, ובעיקר דיוק לגבי מה הוא צריך ובעיקר מה הוא לא צריך. קשה לאמוד כרגע מה תהיה ההשפעה על עולם העיצוב, אך לתחושתי היא תהיה דרמטית. אני קורא לו דור ה־A, כי אולי הוא ידרוש להתחיל את הכל מחדש?

״לכן, כשאני מסתכל קדימה לעשור הקרוב, אני מבקש להיות מעורב ולעסוק בדברים שיש להם משמעות עמוקה ואחראית, בטריטוריה של Deep Design, ולהיות חלק שמשרת את השינוי שכולנו חשים שצריך להגיע. אני מעוניין לסייע להאיץ אותו, באמצעים שקיבלתי, ולעסוק בקידום של חקירה ופעולות וחיבורים חדשים. החל מהמקום של לחבר את העיצוב בהיתך אינטגרטיבי עם עולם המדע והטכנולוגיה, ועם המקום של לחבר את הטכנולוגיה לעולם של ערך אנושי, חברתי ושבטי.

״בעשור הזה אני רוצה להיות בתוך מעבדה חיה של החיים האנושיים, ומה שהם יכולים לבשר ולהשתנות כדי לשרוד. ובעיקר להיות קשוב למה שהעתיד צריך, מתוך הרצון לסייע לזה לקרות״.

לקריאה נוספת

IDEAS SQUARE LAB – מרכז חדשנות ועיצוב במכון CERN
Cornel-Tech Design LAB
MIT MEDIA LAB
DESIGN-TECH LAB