כל מה שחשוב ויפה

עזרי טרזי: קרוב לבית

עזרי טרזי מייצר בתערוכת היחיד שלו ״קל״ב״ בגלריה פרדיגמה סביבה ביתית, תוך שימוש בציטוטים מחומרים צבאיים מוכרים

אף שנדמה לי שאת עזרי טרזי לא צריך להציג, נעשה בכל זאת סדר בדברים. טרזי, מייסד התוכנית לתואר שני של בצלאל לעיצוב תעשייתי ועומד בראשה החל משנת 2004. בשנת 2005 יסד את d-Vision, תכנית התמחות למעצבים צעירים בחסות קבוצת כתר. במקביל לתפקידיו האקדמיים מפעיל את סטודיו טרזי שמספק שרותי עיצוב לחברות בארץ ובעולם. בימים אלו מוצגת תערוכת יחיד שלו בגלריה פרדיגמה – קל״ב – ובה תוך שימוש בציטוטים מחומרים צבאיים מוכרים הוא מייצר סביבה ביתית.

הוא יוצר ספריה מארגזי תחמושת שנותרו ממבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה. הארגזים עברו עיבוד וליטוש בצדם הפנימי בלבד, בכדי להדגיש את הניגוד בין עולם סטרילי ומסודר לבין המציאות הלא מעובדת. בהשראת סל זיווד של קומנדקר, שמשמש במקור לאחסון ציוד קשר, שקי שינה ומיכלי דלק, הוא יוצר קונסולת מדיה ביתית.

מנורות טבעת הצפות באוויר עוצבו בהשראת גלגלי משאיות צבאיות בשימוש של רצועות תרמילים. ספת ענק חובקת נוצרה בהשראת סוללת ביצורים משקי החול. שולחן אירוח יוצר תחושה של מבט של מזל"ט מצילום אווירי בראייה תרמית, כשהאזורים החמים יותר נראים בו כהים יותר.

ורק לפני שנתחיל, ולמען הסדר הטוב והגילוי הנאות, אני רק אציין שההכרות ביננו התחילה עוד בהיותי סטודנט אי שם כשלקחתי כמה קורסים בתוכנית לתואר השני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, שהיום אני גם מלמד בה.

– – –

Yuval Saar: הי עזרי. אחרי שביקרתי בתערוכה פתאום הבנתי שאני רגיל לשמוע אותך לא מעט מתבטא על המון נושאים בעולם העיצוב, חלקם גם בכתבות שלי, עד שלרגע כמעט ואפשר לשכוח שאתה גם מעצב. כמה מסדר היום שלך מוקדש לעבודת עיצוב?

ezri.tarazi: אני מעצב בדרכים שונות הרבה זמן מהיממה. תוכנות תלת מימד מתרוצצות אצלי בראש כשאני נוהג, או יושב בישיבה משעממת. אני חי עיצוב כמעט כל שעות העירות. מצד שני אני מאוד שונה ממעצבים כמו יעקב קאופמן שעובד פיזית על האובייקטים בסטודיו שלו כמעשה יומי. אני שונה במובן הזה שאין לי תשוקה לתפור בעצמי או לרתך בעצמי. אני יודע לעשות דברים כאלה אבל אין לי תשוקה כזאת. כך שמרבית העיצוב שאני עובד עליו נעשה בחשיבה, בסקיצות ואחר כך בהנחיה של עוזרי עיצוב ובעלי מקצוע מעולים

Yuval Saar: גם בתערוכה הזו? נדמה שיש בה משהו יותר אישי מתערוכות קודמות, למרות שאפשר לראות קשר שלה, במיוחד אולי ל״פר־קפיטה״, התערוכה האחרונה שהצגת בבית האמנים לפני שלוש שנים בערך. אני צודק?

ezri.tarazi: בכל אחת ממיצבי העיצוב שעבדתי עליהם יש משהו אישי, אבל כאן נגעתי במשהו מאוד יסודי ובסיסי במהות שלי, בזכרונות שלי ובחוויה שלי את החיים. יש קשר לפר־קפיטה שלמעשה עוצבה עבור גלריה גרנטי באיסטנבול והוצגה תחילה בבית האמנים, אך התערוכה באיסטנבול היתה הזויה מאוד משום בשעת הפתיחה היתה הפגנה המונית של מאה אלף איש ברחוב שבו שוכנת הגלריה. אנשים נשאו דגלים גדולים של תורכיה בחוץ ובפנים הצגתי ספה שמורכבת מאוסף של דגלים.

בחזרה לקל״ב, כשמה כן היא – קרובה לבית. אח שלי התאום, שלא ידע על נושא התערוכה, הגיע ואמר לי שהעליתי בו את הריח של שקי היוטה שמלאנו בחול ב־67׳ כילדים, וזה ריגש אותי מאוד. ההורים שלי היו בפתיחה, קראו את הפתיחה של הקטלוג והעלו זכרונות מהמלחמה ההיא

Yuval Saar: בן כמה היית ב־67? גרת אז בירושלים?

ezri.tarazi: בן 5. גרתי בירושלים, יש לי הרבה זכרונות מהמלחמה ההיא

Yuval Saar: בטקסט של התערוכה כתוב ש״התערוכה מעלה שאלות לגבי בטחון, בית ותחושות של הגנה וחרדה וזאת בעידן שבו חיילים ואזרחים מעורבים בעימות במידה שווה״. עד כמה אתה חושב שעימות הצבאי משפיע על הסביבה הביתית? אמור להשפיע? ובהמשך – מה הייתה המוטיבציה שלך להכניס את האסתטיקה הצבאית למרחב הביתי?

ezri.tarazi: בכל בית חדש בישראל יש ממ״ד. בכל בית יש ערכת אב״כ. כך שזה כבר שם. העימות הצבאי הבא יהיה בבית של כמעט כל אחד מאיתנו. כל בית בישראל מאויים היום עלי ידי טילים ארוכי טווח, כך שהמוטיבציה שלי להכניס את האסתטיקה הצבאית לא נובעת רק מאיזה מסר פציפיסטי אלא מתוך תחושה פיזית חזקה של איום שאנחנו מדחיקים. העימות הצבאי הבא יהיה מאוד קרוב לבית. וכך ההמחשה של האסתטיקה הזאת היא קריאת אזהרה. בשבוע שבו הוכנה התערוכה בגלריה כל המדינה עסקה בזהות הרמטכ״ל הבא. בצרפת זה לא היה קורה. אין כזאת משמעות בצרפת לזהות הרמטכ״ל הבא

Yuval Saar: זה מעניין מה שאתה אומר כי אפשר באמת לראות בתערוכה ביטוי לאובר מיליטריזם של החברה ומצד שני (או אולי כהמשך) – כמעבר טבעי לשלב הבא שבו באמת נצטרך למגן את הבתים שלנו עוד יותר. השאלה עד כמה זה צריך להיות ברור – עד כמה מי שמבקר בתערוכה מזדהה עם מה שהוא רואה, או יוצא כנגד התחושה הזו? זה מאד טריקי. אתה מסכים?

ezri.tarazi: אתה נוגע בנקודה חשובה. הספה מאוד נוחה; הספריה מאוד מאורגנת להכלת ספרים ודיסקים; הכל עוצב לעבוד טוב עבור הפונקציה שלו, והמחשבה היתה לעשות את האובייקטים נחשקים משום שיש בזה את הכפילות הזאת בחברה הישראלית. צה״ל הוא אחד הדברים היקרים לחברה הישראלית ולתרבות שלה. מגל״צ ועד לסלנג הצבאי, התרבות הישראלית נטועה עמוק בחוויה הצבאית. ולכן מה יקרה כשהצבא יהיה לא חשוב? חלק משמעותי מהתרבות שלנו יחלש.

הרעיון המרכזי היה להראות את הטריקיות הזאת של אהבה/שנאה למיליטריזם. הדימויים הצבאיים יפים. לדוגמה, סרטי הווידאו שמצלמים מזל״טים. המזל״טים עצמם מעוצבים טוב. עיצוב צבאי הוא עיצוב תכליתי

ספה SOFTREVENTMENT

Yuval Saar: אתה כותב שחלק משמעותי מהתרבות שלנו ייחלש אבל אולי חלק אחר יתחזק? זה אולי לא קשור לגמרי לשיחה על התערוכה אבל אם כבר אנחנו כאן – אתה לא חושב שהגיע הזמן שנשתחרר קצת מהתרבות המיליטריסטית ונהפוך לחברה אזרחית? אתה חושב שיש לזה בכלל סיכוי?

ezri.tarazi: זה קשור מאוד לשיחה. בשעות האלה מסתיימת מהפיכה שאי אפשר היה לדמיין אותה לפני שהתרחשה. המהפיכה של העולם הערבי עברה עכשיו את מצרים. היא לא תעצר שם, וישראל צריכה לבחור בעיתוי הזה האם היא רוצה להמשיך לחיות על חרבה. הדו־משמעות הזאת בחברה הישראלית מוצגת בתערוכה, אך הוא גם מאיים בנבואת זעם מסויימת שאומרת שאם לא נפנים את הצורך שלנו להכנס למרחב החדש הזה בידיים נקיות וחדשות הסוף יהיה נורא. המלחמה הבאה תהיה קשה יותר מכל מה שידענו.

Yuval Saar: וכמובן שכל אחד יכול למצוא את הפתרון שלו: יהיה מי שיגיד שזה בדיוק מוכיח שאנחנו צריכים לחזק את הצבא ויהיה מי שיגיד שתורה של המהפכה האזרחית יגיע גם אצלנו. אבל נחזור לרגע לעיצוב: מה האוביקט שהכי התחברת אליו מבחינה רגשית בתערוכה? או שזה כמו לשאול איזה ילד אתה הכי אוהב?

שולחן THERMALEARTH

ezri.tarazi: לפי התמונה בהזמנה אפשר לנחש שהשולחן הוא המועדף. השולחן עוצב כפרוטוטייפ כבר לפני ארבע שנים, אך לא בעץ אלא בחומרים שונים: פוליקרבונט צבעוני, ומדבקות שעירות בצבעים שונים. לא אהבתי את הגרסה ההיא ולא המשכתי איתה מעבר לדגם הראשון. לקראת התערוכה הרעיון של תצלום אויר של מזל״ט עלה בשימוש בעץ מלא. לקראת הביצוע ראיתי מול עיני את השולחן בגווני אפור בשימוש בצבעי ביץ ששוטפים את העץ בגוון בלי להעלים את המדגם הטבעי. והוא הפתיע אותי בשלמותו

Yuval Saar: יש בו באמת משהו מפתיע…. מילות סיכום?

ezri.tarazi: סטודנטית שלי קראה את התערוכה באופן אחר מהרובד הפוליטי שבו, וציינה את העובדה שהבית הוא שדה קרב ברובד הפסיכולוגי שלו. זו פרשנות מעניינת, שמעניינת אותי. ובכלל קיבלתי תגובות מאוד מרגשות לתערוכה באופן יוצא דופן, וזה חשוב ומשמח אותי.

Yuval Saar: מעניין! אבל נשאיר משהו גם לאלו שעדין לא היו בתערוכה. עד מתי היא פתוחה?

ezri.tarazi: עד ה־18 במרץ. ודרך אגב בזמן שניהלנו את הצ'אט הקשבתי לנגן עוד מצרי שחי באוסטרליה שפגשתי בפסטיבל הג'אז באילת לפני פחות מחודש, Joseph Tawadros ואחיו. אז מצרים היתה משהו אחר. הוא בעיני מסמל את מצרים החדשה, משלב ג'אז עם מוסיקה מסורתית

Yuval Saar: סבבה. נלך לחפש מה הוא מנגן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden