כל מה שחשוב ויפה
גילי אונגר, משרדי חברת ICL
גילי אונגר, משרדי חברת ICL. צילומים: שירן כרמל

גילי אונגר: צבע משלו

״צבעים הם רגשות״ אומר המעצב גילי אונגר, שכללי עשה ואל תעשה ותכתיבים כאלה ואחרים לא נמצאים בלקסיקון שלו

שידה ורודה וקיר צבוע בירוק עז שעליו תלויות תמונות עם דיוקנאות מעוותים משהו, אולי אינם בדיוק מה שמצופה לראות בחדר ישיבות של חברה גדולה ומכובדת, אבל לדידו של המעצב ומלביש הבתים/חללים גילי אונגר, המילה מצופה כלל אינה רלוונטית. כללי עשה ואל תעשה, או תכתיבים כאלה ואחרים, לא נמצאים בלקסיקון שלו, גם לא מושגים כלוחות השראה, תכניות, סקיצות או הדמיות תלת־ממד.

״הסקיצות ולוחות ההשראה נמצאים בראש שלי, ואף הם נתונים לשינויים תוך כדי תהליך העיצוב״, הוא אומר. ״אני מאמין בדמיון, בפתיחות ובגמישות מחשבתית, לא מפחד להעז, אבל כן מפחד מקיבעון״. ואכן, דבריו של אונגר מתורגמים הלכה למעשה בקומה החדשה שנוספה למשרדי המטה של חברת השילוח הבינלאומי א.סי.אל באיירפורט סיטי. 

את תכנונה האדריכלי של הקומה ביצעה האדריכלית מאיה אסף, ואונגר התבקש לעצב את חדר הישיבות, את פינות הישיבה, את המטבח ואת חדרי השירותים. ״מעבר לבקשה להתאים את החלל לשימוש ׳הבי דיוטי׳ ולשוות לו מראה שיקי ומעוצב, קיבלתי קארט־בלאנש. עיצבתי דירה לאחת מבעלי החברה והיא הכירה את הראש שלי. היא שוחרת עיצוב עם הרבה פתיחות לתחום, וגם היינו מיושרים ברצון לקדם אמנות ישראלית״.

גילי אונגר

גילי אונגר. צילום: שירן כרמל

החלל שנחשף לעין הוא מארג של חיבורים לא צפויים בין חומרים, צבעים וטקסטורות, שבדרך בלתי אפשרית, לכאורה, מייצרים הרמוניה. ״אני אוהב אקלקטיות ושילוב סגנונות, ולייצר מתח בין מינימליזם ועושר באמצעות צבע וחומר״ אומר אונגר, שמדבר על תהליך שמתחיל לדבריו בקצה חוט; סוג של עוגן כלשהו שהוא מזהה בחלל, ושממנו הוא ממשיך הלאה, כשכל בחירה באלמנט מסוים או בצבע כזה או אחר, מתייחסת לקודמתה.

״במטבח, לדוגמה, היה קיר באורך שבעה מטרים ללא חלון, והיה ברור שצריך לעשות איתו משהו״, הוא מסביר את הקומפוזיציה שרקם בעבורו; צביעת פני שטחו בוורוד כרקע לתמונות הממלאות אותו מרצפה לתקרה ומציגות שילוב סגנוני בין מופשט לפיגורטיבי ובין צבעוניות עזה למינימליסטיות בשחור־לבן, מהול בקריצות הומור ובאמירות הנושאות סבטקסט משעשע. 

בא להזיז להם את הגבינה

אונגר הוא בוגר המחלקה לצילום בבצלאל, ומופעו הייחודי של קיר המטבח מגלם את אהבתו הגדולה לאמנות ולצבע. ״האוריינטציה של לימודי הצילום היא אמנותית. אמנות היא תחום מאפשר, והכלים שמנחים אותי, כמו פתיחות ושחרור מקונבנציות, מגיעים מהחיבור שלי למהות המאפשרת. צבעים הם רגשות ויש להם יכולת לעבוד על כל החושים ולעורר תגובות. השימוש בצבע בא לי באופן טבעי וקומפוזיציות צבעוניות מדברות אלי״.

הבחירה בלימודי צילום הייתה לדבריו מתוך תפיסתם ככלי שיאפשר לו להביא לידי ביטוי נושאים שהעסיקו אותו כמו זהות ומגדר. אך לקראת סופם, הוא אומר, ״הרגשתי שמיציתי את הדיבור על נושאים אישיים דרך עדשת המצלמה״. פנייתו לעסוק בעיצוב ובהלבשת חללים הייתה תולדה של המיצוי שחש, כמו גם של נסיבות, למרות שהיסודות לכך, לדבריו, כבר היו שם.

צבעים הם רגשות ויש להם יכולת לעבוד על כל החושים ולעורר תגובות. השימוש בצבע בא לי באופן טבעי וקומפוזיציות צבעוניות מדברות אלי

״בתיכון למדתי במגמת עיצוב גרפי, וגם בלימודי הצילום היו לנו קורסים במחלקות אחרות, כמו עיצוב תעשייתי ואדריכלות. מעבר למיצוי שחשתי לא היו לי אז אמצעים לרכוש ציוד צילום יקר, וגם לא התאים לי לחיות חיים של אמן מתחיל שמסתובב בין גלריות, כי הייתי חייב להתפרנס וזה מה שעשיתי. חיפשתי עבודה״.

תהליך החיפוש העביר אותו בתחנות שונות, וביניהן תקופה שעבד כדייל באל על, ותקופות שעבד בחברות בתחום העיצוב כמו וילה מארוק וחברת ילון, שבמסגרתן התעמק והתמקצע ברזי הטקסטיל, הטקסטורות, והלבשת הבית ככלל. 

birds

״כשהבנתי שמצאתי את הנישה שלי התחלתי ׳לעבוד על זה׳ והייתי מוכן לעבור את הדרך וליהנות ממנה. שאלתי את עצמי איך מתמודדים עם ההיפר־גלובליזציה ושאבתי השראה מאתרים של מעצבי אופנה מובילים, שמאופיינים בריבוי תמונות גדולות, וזה מה שעשיתי; בניתי אתר, צילמתי חללים מעוצבים, כתבתי והפגנתי נוכחות ברשת״.

הבאזז שיצר עשה את שלו, ואונגר צלל עמוק לעולמות האסתטיקה והעיצוב תוך גיבוש שפה משלו. ״תפיסת חלל היא בדיוק כמו לתפוס פריים צילומי, רק שבצילום מדובר בללכוד את הרגע ובעיצוב מדובר בללכוד משהו שהוא מעבר לרגע נתון. אני אוהב אתגרים וסיפורים מעניינים, ונקודת המוצא שלי תמיד חותרת לנסות ולהבין מה אנשים צריכים כערך מוסף, שהם עצמם אינם יכולים לייצר ו/או לא מספיק מודעים לו.

את התפקיד שלי אני רואה כשל מי שבא ״להזיז להם את הגבינה״, אבל מקפיד לעשות זאת בעדינות; לא מנחית את הבחירות אלא מסביר אותן. חשוב שהלקוחות ירגישו שותפים לתהליך ובסופו יוכלו לדברר את הבית שלהם

״את התפקיד שלי אני רואה כשל מי שבא ׳להזיז להם את הגבינה׳, אבל מקפיד לעשות זאת בעדינות; לא מנחית את הבחירות שלי, אלא מסביר אותן. חשוב לי שהלקוחות ירגישו שותפים לתהליך ובסופו יוכלו לדברר את הבית שלהם״. היום, לצד החללים שהוא מלביש ומעצב, אונגר מעביר את משנתו הסדורה גם בסדנה שיזם ופיתח, שבמסגרתה הוא משלב הרצאות ועבודה מעשית, ומקנה כלים ומיומנויות לעוסקים בתחום העיצוב ולשוחריו.

אדום לגברים, כחול לנשים

הקומה החדשה שעיצב אונגר לאי.סי.אל מגלמת את התחביר הייחודי לו: בכל רחבי החלל משולבות יצירות אמנות שנבחרו על ידו בקפידה, כחלק מאוסף שהוא בונה לחברה, ואת שאיפתו לייצר מתח בין מינימליזם לעושר ויזואלי אי אפשר להחמיץ. כך, בתוך מסגרתו הנקייה של החלל משובצים שילובי צבע כטוויסטים מפתיעים, כמו קיר התמונות במטבח, רגליי עץ דקורטיביות בצהוב עז ששולבו ביחידת האי, או שלושה גופי תאורה גדולים בגווני צהוב, תכלת, כתום וירוק פסטליים שמשתלשלים מעליה. 

חדר הישיבות עוצב כאקווריום זכוכית המלווה את המעבר הראשי בקומה תוך יצירת עניין, וחללו מרוצף בפרקט מעושן בגימור לכה. השולחן גדל המידות וכיסאות המנהלים שהוצבו סביבו משמרים איפוק לבן, ומדגישים כך קיר שנצבע בירוק עז ועוטר בציורי הדיוקנאות של לימור תמיר ונוכחות של שידת מגירות ורודה.

ליצירת הפרדה בין אזור עבודה שעוצב כאופן־ספייס לבין אזור ישיבה בחלל פתוח, שילב אונגר מחיצה עשויה מברזל טבעי, שעוצבה על ידו כגריד של צורות גיאומטריות (עיגולים, מרובעים), בהשראת שנות ה־60 וכמחווה להן. פינות הישיבה הן חגיגה של פריטי ריהוט ונוי שנבחרו ולוקטו אחד לאחד בטווח סגנוני שנע בין מודרני־נקי לבין פריטי וינטג׳ ופריטים מקוריים, הנושאים את חתימת ידם של מעצבים מובילים.

האחת נרקמת מספה מינימליסטית בריפוד כחול עז ומשתי כורסאות גדולות בריפוד כתום קורל, שעיצובן מגלם הפשטה של כורסאות המלכה אן הקלאסיות, שולחן קפה נקי קווים ושולחן צד וינטג׳. הפינה השנייה, שהינה קטנה ואינטימית יותר, משלבת שתי כורסאות בריפוד חרדל ושולחן פיסולי שמעוצב כעין חרוזים מושחלים.

הפתעות העיצוב והצבע לא פוסחות על חדרי השירותים, שעוצבו בשפה קלאסית תוך קריאת תיגר על צבעוניות מגדרית: שירותי הנשים עוצבו בכחול ושירותי הגברים באדום. כמו בכל רחבי החלל כך גם בחלליהם משולבת אמנות, ואת מקום השלטים תופסים מעין אקווריומים עגולים שעשויים מפרספקס, המכילים בתוכם את בובות ברבי וקן, אך בגרסה אנושית; מעוצבות כאנשים מן היישוב ולא כדמויות שצועדות על מסלולי תצוגות אופנה. 

כשאונגר מעצב הוא לא חושב איך להפתיע: זו לא המטרה שלו והדברים פשוט נרקמים. אך אין ספק שהשילובים המרתקים שהוא תופר מייצרים חלל אחר, רב שכבות ותוכן. ״במקרה זה אני מאמין שהחלל מייצר סביבה נעימה לעובדים, וגם מסקרן ומזמין פתיחת דיאלוג טוב עם לקוחות שמגיעים למשרד. אין כמו עיצוב ואמנות כדי לפתח דיאלוג כזה, והקידום של אמנות ישראלית ככלל חשוב לי מאוד״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

3 תגובות על הכתבה

  1. אלעד

    מאד מרשים גילי

  2. ענת קובי כהן

    מרקם יפיפה של צורות וצבעים… אומץ, תעוזה, ניגודיות והרמוניה… בקיצור טנגו סוער ומושלם❤️❤️❤️אוהבת! גיל אתה וירטואוז!

  3. דגנית כהן

    מאד מדוייק ומרשים
    אהבתי כל פינה קיר וחלל💙💙💙
    שאפו גדול גילי!!!

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden