כל מה שחשוב ויפה
קולקציית הכיפות של רומי פיילו
קולקציית הכיפות של רומי פיילו. צילומים: דור ארזי

רומי פיילו מעצב כיפות ״שירצו לחבוש״

שש שנים לאחר פרויקט הגמר שלו בשנקר, רומי פיילו חוזר לכיפה הבוכרית המסורתית, גדולת הממדים, עם קולקציית כיפות שהן ״פריט אופנה מסוג חדש, שיכול להשתלב בכל ארון בגדים ולשדרג כל מראה״

כשרומי פיילו סיים את לימודיו במחלקה לעיצוב האופנה בשנקר ב־2015, קולקציית הגמר שלו הייתה הראשונה לעלות על המסלול. לקולקציה הוא קרא אז Bukha-Rap, וההשראה לעיצוב שלה נבעה מהעלייה לרגל של הקהילה הבוכרית היהודית מאוזבקיסטן לירושלים במאה ה־19 – מסע מסוכן בדרך המשי שעשו רק גברים, על גבי סוס ועגלה במשך מספר חודשים, עד להגעתם לירושלים. 

עבור פיילו פרויקט הגמר בהנחייתה של מאיה ארזי היווה את נקודת המפתח לעיסוקו העכשווי: עיצוב כיפות. כבר אז רצה להפוך את הפריטים ליותר קוליים בשילוב עם העיצובים האתניים. בקולקציה הנוכחית שלו הוא חוזר לכיפה הבוכרית המסורתית, גדולת הממדים, כשעליה מעוצבים טקסטים ו/או אורנמנטיקה מזרחית״. 

״עם סיום הלימודים הלכתי לראיון עבודה אצל ליאור רייטבלט, מי שהיה בזמנו מנכ״ל סופרפארם ופרש״, הוא מספר. ״יחד יצאנו למסע של הגשמת החזון האופנתי של רייטבלט״. יחד הם בנו את Wilde Vertigga, מותג אופנה חדש ללא מגדר שמקדש את האלכסון: ללא סימטריה, שרוולים באורכים שונים, כפתורים שונים וכן הלאה. למותג היו תשע נקודות מכירה בארצות הברית, הונג קונג וטוקיו, אולם במהלך 2020 הוא חדל לפעול בעקבות הקורונה. 

רומי פיילו (בתמונה) ל־Wilde Vertigga

רומי פיילו (בצילומים) ל־Wilde Vertigga

רומי פיילו (בתמונה) ל־Wilde Vertigga רומי פיילו (בתמונה) ל־Wilde Vertigga

עם הפסקת הפעילות פיילו הבין שהגיע הזמן לעשות משהו משלו. כשערך מחקר בקרב חובשי כיפות, גילה שאת הכיפה חובשים באירועים כמו חתונות והלוויות מתוך הכרח. ״זה חיזק את הרצון שלי לעצב כיפות שירצו לחבוש. החלטתי לחזור לעולם הכיפות אבל הפעם עד הסוף, מבדים טבעיים, עם רקמות וברמה גבוהה, ובעיקר שתהינה לבישות״.

בעיקר היה לו חשוב שיבינו שלא מדובר בפריט דתי, אלא בפריט אופנה לכל דבר, שאפילו נשים עם אוריינטציה אופנתית יוכלו להשתמש בו כאביזר אופנה. מבחינתו, הכיפה היא כמו סמל: ״כמעט בכל דת היא קיימת והכוונה היא שמי שיחבוש אותה יעשה את זה בגאווה, ושזה ייצג את מי שהוא. כיסוי ראש הוא פריט אופנה מסוג חדש, שיכול להשתלב בכל ארון בגדים ולשדרג כל מראה״. 

בעל מקצוע

פיילו, בן 32, נולד באוזבקיסטן ועלה ארצה יחד עם הוריו ב־1995. בבוכרה עסקה המשפחה בטקסטיל: ״סבתא שלי היתה רוקמת וניהלה מפעל לריקמה. כולם עבדו במפעל והמשיכו את הפעילות הזו גם בבית, שם היה חדר שהוקדש כל כולו למלאכות טקסטיל.

״אני רגיל לראות את כולם תופרים סביבי: כל המשפחה שלי תפרה, אבל רק לצרכים היומיומיים. אופנה ממש קנו. אבא שלי היה נוסע מאוזבקיסטן למוסקבה ומביא בגדים לכולנו״.

קולקציית הכיפות של רומי פיילו קולקציית הכיפות של רומי פיילו קולקציית הכיפות של רומי פיילו

מאיזה גיל אתה בענייני אופנה?

״תמיד היתה לי חיבה לאופנה. גדלתי ביפו, אני בא מבית מסורתי, ובשנים הראשונות למדתי בבית ספר דתי; זה היה חשוב לאבא שלי. פיילו, שמטפח שיער ארוך כמעט עד מותניו, מספר שבבית הספר הדתי הרב תמיד אמר להוריו שהוא חייב להסתפר, ״ולי תמיד היה קטע עם השער וסירבתי.

״בתיכון כבר לא הסכמתי יותר ללמוד בבית ספר דתי ועברתי לבית ספר מעורב יהודי/ערבי. ההורים אפשרו לי, מבחינתם את ענייני המסורת מיציתי בכיתות הנמוכות. אז כבר אמרו עלי שאני סטייליסט – אני לא חושב שממש הבנתי למה הכוונה״. 

בגיל 19 החליט לקנות מכונת תפירה והתחיל ללמוד לתפור באופן עצמאי לחלוטין. ״אני לא יודע למה לא פניתי לאמא שלי שתסייע – היא הרי ידעה לתפור. בדיעבד, כשאני מסתכל על מה תפרתי אז, אני מבין שחקרתי את הבגדים, את תהליך בניית הגזרה ואת התפירה. אז כן, הייתי כנראה חזק, או שזה בער בי במיוחד, והבנתי שמה שאני רוצה זה להיות מעצב אופנה״. 

איך זה עבר בבית?

״ברוסית אין את התואר מעצב אופנה, יש חייט. מבחינתם ברגע שהתקבלתי ללימודים לשנקר המשמעות הייתה שאהיה בעל מקצוע (חייט) וזה הרגיע אותם.

״אני חושב שהיה לי כשרון. לא היה לי ידע מקצועי, לא טיפחו את האהבה שלי לעולמות האלו. לא בגלל שלא רצו – בתרבות של המשפחה שלי חשוב יותר לעסוק במקצועות שמכניסים כסף – להביא פרנסה. ברגע שהודעתי שהתקבלתי לשנקר היחס שלהם לתשוקה שלי השתנה״.

אותיות שבורות

נכון להיום פיילו עובד מבית הוריו, בחדר שלו שמתפקד כסטודיו: מסביבו ערמות של בדים, שם הוא גוזר, תופר, מתחזק את האתר שבנה ומנהל את הרשתות החברתיות. הכיפות יוצאות לספק חיצוני רק לטובת הרקמות שכוללות מוטיבים טיפוגרפיים והרבה אורנמנטיקה. את עיצובי הרקמות והטקסטים עיצב פיילו בעצמו, הטקסטים לקוחים מעולמות הדת. 

בארץ הוא מעריך במיוחד את אלירן נרגסי, קובי גולן והד מיינר. בעולם הוא מעריץ במיוחד את היידר אקרמן, מעצב אופנה במקור מדרום אמריקה, שהנדודים שעבר בתור ילד בין בתים ומדינות שונות השפיעו על עבודתו, ועיצוביו משחקים על הקו בין גברי לנשי, בדומה למותג ווילד ורטיגה שלו עיצב פיילו.

רומי פיילו, Bukha-Rap. תצוגת הגמר שנקר, 2015

רומי פיילו, Bukha-Rap. תצוגת הגמר שנקר, 2015. צילומים: רפי דלויה

רומי פיילו, תצוגת הגמר שנקר רומי פיילו, תצוגת הגמר שנקר רומי פיילו, תצוגת הגמר שנקר רומי פיילו, תצוגת הגמר שנקר

את ההשראה לדוגמאות של הכיפות קיבל מהאדריכל ירון אלדד, שעיצב בין השאר את מועדון קולנוע זמיר בתל אביב. ״בכניסה למועדון היתה משרביה עצומה בעיצובו וזו היתה מורכבת מאותיות שבורות. כשראיתי את זה בפעם הראשונה זה שיתק אותי. הבטחתי לעצמי שפעם אצור משהו בהשראה של הקיר הזה״. 

פיילו מציע חמישה דגמים שונים של כיפות, כל אחד מהם מגיע בחמישה צבעים ובבדים שונים, ובסך הכל 25 דוגמאות. המכירה היא לפי הזמנה: הרקמה מוכנה מראש אבל הוא תופר בהתאם להזמנה והמידה המפורטת.

״לכיפה יש גזרה מיוחדת, יש בה אלמנטים מעולם החייטות, ומדובר בהמון עבודה. בכל כיפה יש סוגר אחורי שמוכר לנו מכובעי קסקט. אני מקווה שבהמשך הסוגר יהיה מעור: זו בחירה עיצובית, כדי להפוך את הפריט לעכשווי ופחות אתני, ובהמשך – ולפי הביקוש – אעצב גם כיפות חלקות לגמרי. הבנתי שיש כאלו שמבחינתם רק לחבוש את הכיפה זה אמירה בפני עצמה.

״עיצוב האורנמנטיקה נעשה על ידי פירוק והרכבה של האלפבית העברי ואזכורים סמליים מוכרים כמו חמסות, אריות ויונים עם עלה של זית. באמצעות ההרכבה של אותן צורות נוצרו דימויים חדשים המדמים כינור דויד, חנוכיה, תשמישי קדושה ועוד.

״הטקסטים הנבחרים – לכבוד ולתפארת, הוד והדר, עטרת פז, ברכה ותהילה – נלקחו ממקורות שונים במקרא, וכולם מבטאים את מצוות ההתקשטות וההתגדרות לשם הקדושה. הצבעים העיקריים שנבחר והם שחור ולבן, כצבעים בסיסיים; אדום בורדו וכחול נייבי כסמלי מלכות, המתחברים לקונספט של הכיפה כעיטור ראש, המדמה כתר; והאחרון חביב, צבע החאקי, המסמל את החלוציות הישראלית״.

מה התכניות לעתיד?

״בתחום הכיפות הכוונה היא לעצב גם כיפות לבר מצווה, לחתן ולבני המשפחה. בהמשך להרחיב את ליין המוצרים, אבל להישאר בעולמות הבוכריים. אני רוצה לעצב קפטנים וחלוקים בוכריים, החזון שלי הוא שכל אחד וללא קשר לדת ירצה ללבוש קפטן וכיפה. חד משמעית הכוונה היא להמשיך בעולמות האופנה. הייתי רוצה שיהיה לי סטודיו שלי, שאצור בו, אייצר ואמכור בעולם כולו״.

קולקציית הכיפות של רומי פיילו קולקציית הכיפות של רומי פיילו קולקציית הכיפות של רומי פיילו קולקציית הכיפות של רומי פיילו קולקציית הכיפות של רומי פיילו קולקציית הכיפות של רומי פיילו

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. נירה כלב

    האסימטריה בבגדים נראית לי מוזרה,אולי צריך להתרגל.אולי אפשר ליצור גם את אותו הדגם עם שרוולים באותו אורך ומכנס.כל דגם שיבא בשתיי ואריאציות : אחת סימטרית ושניה כיד הדימיון והקליינט יבחר לו.דווקא החולצה התכלת עם הצאוורון השונה נחמדה. בכלל תכלת הוא צבע חלומי.

  2. אנונימי

    מוכשר!

  3. אפרת גרוסמן

    רעיון הכיפות הוא מדליק אם כי מעצבות הציבור הדתי כבר ממנפות את הנושא 'ביג טיים', קרוב לשני עשורים. שיתוף פעולה בין מגזרי ובין מגדרי יתן פה טוויסט מעניין לפי דעתי כשהשלם יגדל על חלקיו.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden