כל מה שחשוב ויפה
בית אריאלה
מייזליץ כסיף רויטמן אדריכלים, בית אריאלה. צילומים: אמנון חורש

ספריית בית אריאלה: הסלון העירוני החדש 

מהשאלת ספרים ליצירת תרבות, ממבנה ״בונקרי״ למרחב חי ומזמין: האדריכלית גנית מייזליץ־כסיף על פרויקט שיפוץ וחידוש ספריית בית אריאלה בתל אביב

אחרי כמעט עשור, בימים אלה הגיע לסיומו פרויקט שיפוץ וחידוש נרחב שבוצע בספריית בית אריאלה בתל אביב, הספרייה הציבורית הגדולה בארץ ומוסד תל אביבי ותיק ונחשב. על עבודת התכנון־שיפוץ של המבנה הברוטליסטי היה אחראי משרד מייזליץ כסיף רויטמן אדריכלים, ובעבור האדריכלית גנית מייזליץ־כסיף, שהובילה את התהליך יחד עם האדריכלית ממשרדה רוני סלע, מדובר בסוג של סגירת מעגל.

״גדלתי על ברכי הברוטליזם, כתלמידת תיכון נהגתי ללמוד בספרייה, והאדריכל משה לופנפלד ז״ל, שתכנן אותה יחד עם האדריכל גיורא גמרמן ז״ל, היה חבר של אבי״, מספרת מייזליץ־כסיף, המעידה על עצמה כמי שככלל רוחשת אהבה מיוחדת לספריות. ״נוכחות של ספרים מהווה לדידי מקור השראה שמעורר ריגוש וחשק ללמוד, כך שכל סיור פיקוח בספרייה, שמכילה עשרות שנים של מאגרי תרבות וידע, היה כמו ביקור בתיבת אוצרות״. 

ספריית בית אריאלה החלה את דרכה בשנת 1868, ביפו, ונקראה אז בית עקד ספרים. במהלך השנים עברה גלגולי שמות – בהמשך היא נקראה ספריית שער ציון – ואף החליפה בתים, עד שבשנת 1977 התמקמה במשכנה הנוכחי, שמשתרע על שטח נרחב של כ־10,000 מ״ר. המבנה תוכנן על ידי לופנפלד וגמרמן, אחרי שזכו בפרויקט בתחרות שקיימה עיריית תל אביב בשנת 1969, והוא נקרא בית אריאלה על שם אריאלה גיטר ז״ל, ביתו של איש העסקים מנו גיטר, שתרם להקמתו. 

גנית מייזליץ־כסיף

גנית מייזליץ־כסיף. צילום: מ״ל

מייזליץ כסיף רויטמן אדריכלים, הדמיית המתחם

מייזליץ כסיף רויטמן אדריכלים, הדמיית המתחם

״בשנת 2011 פנו אלינו מהעירייה לתכנן תכנית אב למתחם האמנויות של תל אביב״, מספרת מייזליץ. ״בניתוח מקדים של המרחב שערכנו לצורך זה התחדד פער גדול ומתמיה בין המצופה ממתחם מסוגו לבין הקיים.

״שאלנו את עצמנו כיצד ייתכן שמקום, המרכז בשטחו את מקבץ מבני הציבור הגדול בישראל – ומכיל מוסדות תרבות מובילים כמו מוזיאון תל אביב, תיאטרון הקאמרי, בית האופרה, בתי המשפט וכמובן ספריית בית אריאלה – הוא מתחם שומם שכלל לא בא לידי ביטוי בחיי העיר, ולא מממש את הפוטנציאל הגלום בו להוות מרכז תרבותי־קהילתי פעיל ושוקק חיים״.

בשל מיקומו במרכז המתחם, הציעו האדריכלים בתכנית האב לחדש בשלב הראשון את בית אריאלה ולפתוח אותו למרחב שסביבו. ההצעה לא קודמה לביצוע, אולם בסופו של דבר, בשל הבטים שכרוכים ברישוי ותקנים של המבנה, שיפוצו אכן הפך – כך נקווה – לפעימה הראשונה במימוש התכנית. 

״תכנון השיפוץ הצית תהליך פרוגרמטי שהתייחס לספרייה, ואחת השאלות המשמעותיות שעלו בדיונים נגעה לתפיסת הספרייה במציאות של היום – בפרט כשהרשת הפכה להיות מקור המידע הדומיננטי – ועיקרה היה כיצד להתאים אותה לעידן החדש של המאה ה־21, על מכלול השינויים שהתחוללו בו״. 

בית אריאלה בית אריאלה

בית אריאלה

הפרוגרמה גובשה בשיתוף עם הנהלת הספרייה, ובמסגרתה הוגדרו מטרות ההתחדשות: לחשוף את הספרייה לעין על ידי פתיחת המבנה לסביבה; להרחיב את הגדרתה ממקום שנועד רק לעיון, לקניית ידע ולהשאלת ספרים, למקום של יצירת תרבות על ידי שילוב פונקציות מתאימות; ולעדכן את אופן התנהלותה המסורתי באמצעות שילוב מערכות דיגיטליות שמכילות מאגרי ידע מורחבים שאינם זמינים ונגישים ברשת, דוגמת ארכיונים ואוספים מיוחדים.

מרים פוזנר, מנהלת הספרייה שפרשה לאחרונה, טבעה את המוטו ״ממקום של ספרים למקום של אנשים, וזה מה שהוביל אותנו״. מעצם מהותה ספרייה היא מבנה הציבור הכי דמוקרטי בעיר, שפתוח בפני כל אדם ובכל זמן, וככזה יש לו פוטנציאל ויכולת להיות מרחב שמאפשר לתרבות עירונית לצמוח

מרים פוזנר, מנהלת הספרייה שפרשה לאחרונה, טבעה את המוטו ״ממקום של ספרים למקום של אנשים, וזה מה שהוביל אותנו״, מוסיפה מייזליץ־כסיף. ״מעצם מהותה ספרייה היא מבנה הציבור הכי דמוקרטי בעיר, שפתוח בפני כל אדם ובכל זמן, וככזה יש לו פוטנציאל ויכולת להיות מרחב שמאפשר לתרבות עירונית לצמוח.

״זו גם הייתה ההתייחסות של התכנון אל הספרייה, כאל פלטפורמה ליצירת מפגשי תרבות. מסתבר שגם היום, ואולי דווקא היום, כשאנשים מרבים לעבוד עם המחשב האישי שלהם, הם זקוקים לקשר ולנוכחות אנושית־פיזית ומחפשים מקומות מפגש שמספקים אותה. דוגמה טובה לכך, להוציא את השנה האחרונה כמובן, היא העובדה שרבים מעדיפים לשבת ולעבוד בבתי קפה כשיש אנשים סביבם, ולא בבית״.

מרחיבים את הלב

משרד מייזליץ כסיף רויטמן ידוע בתפיסת עולם החותרת ליצירת אינטראקציה בין מבנים לבין סביבתם. ״התפיסה שלנו גורסת שתכנון מבנה ציבור צריך לכלול גם את המרחב שעוטף אותו כחלק בלתי נפרד, פרוגרמטי ותפקודי״, אומרת מייזליץ־כסיף.

״קיום מפגש פעיל בין הבנוי לבין סביבתו, ובין הפנים לחוץ, מייצר תנועה בין הציבורי לפרטי שהיא ׳דמות העיר׳. הזליגה ההדדית ביניהם היא מקור העניין שלה, וכך היה גם כאן, בטיפול במבנה, שהיה ׳בונקרי׳ משהו. הקירות נבנו כך כדי להגן על המשתמשים מפני הרעש שבחוץ ומפני חדירת אור בוהק, אך הסגירות והכובד שבאטימות יצרו ׳אדריכלות כבדה׳ שלא קיימה כל קשר עם המרחב סביבה. המטרה שלנו הייתה לפתוח את המבנה, וליצור דפנות פעילות שיאפשרו לאותה תנועה הדדית להתקיים כשיח דינמי, חי וזורם עם המרחב שסביבו״.

כך, במיקומו המרכזי, שיפוץ בית אריאלה הוא בהחלט פתיח ראוי להניע את מהלך הפיכתו של מתחם האמנויות למרחב אורבני מזמין, שמציע הזדמנויות למפגשים ולפעילויות תרבות מגוונות. התכנון שנטווה בעבורו נרקם על בסיס פרוגרמה שהגדירה פתיחות לצד ערכי שקט, היסטוריה וכבוד לספר, וחושף שילוב מושכל בין כיבוד עברו של המבנה והכרה באיכויות שהוא מזמן, לבין מהלכי ההתחדשות שבוצעו בו.

בית אריאלה בית אריאלה

בית אריאלה

״לצד אלמנטים שהוספנו ויצרנו, חלק נכבד מהתהליך היה סוג של ׳עבודת ניקוי׳, שעיקרה היה הסרת אלמנטים מיותרים וחשיפת אלמנטים אדריכליים ראויים שמשום מה הוצנעו מאחורי שכבות מסוגים שונים. כך לדוגמה, התקרה הייתה תקרת אסבסט מעוצבת למשעי שבתוכה היו משולבים גריד של גופי תאורת ניאון ומפזרים של מיזוג האוויר, וכשהסרנו אותה גילינו תכנון קלאסי של תקרת קורות בטון עם חלונות צפוניים שיצרו חתך קלאסי להחדרת אור יום טבעי.

״בבניין ככלל נעשתה עבודת בטון מדהימה תוך שימוש בטכניקות שונות, ובכלל זה תקרת בטון מפוסלת לעילא וצבועה בגון פליז, שליוותה את מדרגות העלייה לקומה השנייה. איכות היציקה שלה הייתה כל כך מעולה, כך שהמון זמן חשבנו שהיא עשויה מפלדה״.

עבודת השיפוץ בוצעה בשלבים, כשבמהלכה הספרייה המשיכה להיות פעילה. בשלבים הראשון והשני טופלו חללי הפנים, תוך חלוקה חדשה לשילוב הפונקציות והשימושים שנוספו, והשלב השלישי והמשמעותי היה ניסור קירות המעטפת ופתיחת חזיתות המבנה; חזית שפונה לרחוב שאול המלך, וחזית נוספת שפונה לכיכר הנפרשת בין הספרייה ומוזיאון תל אביב. שם, כחלק מהפרויקט, מתוכנן בית קפה שיפעל שבעה ימים בשבוע ויאפשר חיבור ושימוש ברחבה.

את מקום הקירות האטומים שנוסרו החליפו חזיתות זכוכית המאפשרות קיום קשרי עין ישירים בין החוץ והפנים וחושפות לעין העוברים ושבים במקום את אזור ׳הסלון העירוני׳ של הספרייה; חלל ציבורי א־פורמלי, שמיועד לפעילויות מגוונות ושחלק משטחו משלב מדרגות ישיבה רחבות בחיפוי עץ

עם סיום השלב השלישי, אין ספק שהכובד והסגירות שאפיינו את המבנה הברוטליסטי ותחושת הדחיסות ששרתה בחלליו הפנימיים פינו את מקומם לטובת מופע פתוח ומאוורר, קריא ומזמין. את מקום הקירות האטומים שנוסרו החליפו חזיתות זכוכית המאפשרות קיום קשרי עין ישירים בין החוץ והפנים וחושפות לעין העוברים ושבים במקום את אזור ׳הסלון העירוני׳ של הספרייה; חלל ציבורי א־פורמלי, שמיועד לפעילויות מגוונות ושחלק משטחו משלב מדרגות ישיבה רחבות בחיפוי עץ.

מהסלון העירוני אפשר אף להשקיף מטה לחצר אנגלית, שבעבר הפכה למחסן ועתה אמורה להפוך לחלל שהייה נעים. ככלל, חציצות זכוכית שקופות ומבטים ארוכים הם מאפיינים משמעותיים בחזותה החדשה של הספרייה. החלל שלאחר השיפוץ מכיל ספריית עיצוב, ספריית קומיקס, חדרי לימוד לקבוצות קטנות, חדרי מפגש ועבודה, ובחלל הקריאה נוצל ממד הגובה לשילוב גלריה, המאפשרת לאחסן ספרים עד רום התקרה ומעצימה כך את נוכחותם כנכסי תרבות יקרים. 

בית אריאלה

צילומים: עומר מסינגר

בית אריאלה

בית אריאלה

״המטרה היא שציבור המבקרים/משתמשים במקום יגדל, יעמוד על איכויות האירוח של המרחב המזמין, וייהנה מהן. תרבות ואינטראקציה אנושית הן חומרים מזינים שמעניקים הרגשה טובה ומרחיבים את הלב, וזה מה שעמד לנגד עינינו; ליצור מרחב שגורם להרגיש כך״, מסכמת מייזליץ־כסיף.

״אחת השאיפות שמובילות את העבודה שלנו היא ליצור מקומות מעוררים ופתוחים לפרשנות, שעם זאת מאפשרים ׳להרגיש בבית בעולם׳; לחוש חיבור ושייכות ובו זמנית ליצור ולהתבטא באופן חופשי ופתוח.

״בית אריאלה מעצם מהותו נתן לנו פלטפורמה כזו, ולשמחתנו זוהי הרוח שבה פועל אגף התרבות של העירייה. עכשיו אנחנו מרגישים שאמנם סיימנו את הפרויקט, אבל זו רק ההתחלה, כי נראה שמה שכיוונו אליו הוא רק נקודת הפתיחה, ואנחנו בטוחים שעוד נופתע ממה שיצמח ויתפתח כאן״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden